יער מלא בפיות || סדרת אתגרים, מאושר כמובן

[Buffy Summers]

יער מלא בפיות
סדרת אתגרים

אתם רצים ורצים ורצים ורצים. ואי אפשר לעצור, אי אפשר להפסיק. הרגליים שלכם באויר, והן קלות מתמיד. אתם קצרי נשימה, אבל זה לא מפריע לכם, אתם רק רוצים להמשיך לרוץ. להגיע לשם. להתבצר בתוך היער האפל הזה, עד שהסכנה תעבור מעל ראשכם.

ברוכים הבאים ליער האפל! אנחנו יוצאים למסע חיפושים קטן. בעצם, מסע חיפושים ענקי. בתוך היער יש תיבת אוצר ענקית, שמכילה הרבה חרמשים והרבה נקודות בית. וחוץ מזה, יש כל מיני דברים מעניינים למצוא. כל סצנה שתכתבו תנווט אתכם יותר לתוך היער, עוד ועוד... עד שתגיעו לאוצרות החבויים עמוק בפנים.

מעוניינים להתחיל? המשימה שלכם היא לכתוב סצנות, פיקצרים, מה שעולה לכם לראש. הקטעים שלכם צריכים להכיל 100 מילים לפחות. אין דרישות לכתיבת קטע, אך תוכלו להשתמש ברשימת האתגרים שלמטה. שימו לב שהקטעים צריכים להיות בפאנדומים מסוימים, כך שיתאימו לפורום פאנפיקים או פאנדומים אחרים.

מדי פעם תיעצרו, באמצעות הודעה, על ידי היצורים השוכנים ביער או על ידי אוצרות. במידה ואתם נתקלים באוצר הוא נוסף לכם לסל. אם אתם נתקלים ביצור, עליכם לבצע את המשימה שלו - והוא יעניק לכם בתמורה מתנה. במידה ולא תבצעו את המשימה שלו, תיעצרו בדרך עד שהיא תיעשה על ידי אחד מכם.
אין להשתתף במשימה ביממה הראשונה של המשימה אם השתתפתם במשימה הקודמת. ורק משתמש אחד יכול למלא משימה אחת.

❀ רשימת אתגרים לבחירתכם ❀
כדי לקבל תגמול מובטח, אתם מוזמנים לכתוב לפי האתגרים מהרשימה שלמטה, תמורתם תקבלו מספר חרמשים ונקודות בית מובטח מראש, במידה ותעמדו באתגרים. תוכלו לקבל תגמול רק בפעם הראשונה בה אתם מבצעים את האתגר, ועל אתגר אחד לכל קטע. עליכם גם לציין אם עמדתם באתגר מסוים, כדי לקבל חרמשים. שימו לב שעשויים להתווסף אתגרים.

❀ עליכם להתחיל את הקטע במילה האחרונה שהשתמש בה המשתמש מלפניכם (20 חרמשים)
❀ עליכם להשתמש באות צ' לפחות 16 פעמים בקטע, באופן שלא ישמע מאולץ (40 חרמשים)
❀ עליכם לתאר דמות מהארי פוטר שצובעת את השיער שלה לצבע ייחודי (30 חרמשים)
❀ עליכם לשלב שלושה ביטויים בקטע שלכם (50 חרמשים)
❀ עליכם לכתוב קטע על אוכלי מוות באופן הומוריסטי (90 חרמשים)
❀ עליכם לכתוב קטע שמכיל שורה שמצוטטת מסרט (10 חרמשים)
❀ עליכם לכתוב קטע שדמותו הראשית הינה נוויל (60 חרמשים)
❀ עליכם לשלב בקטע דמות חדשה (OC) ששונאת את הדמות הראשית (40 חרמשים)
❀ עליכם לכתוב קטע מפאנדום של סדרת טלוויזיה (40 חרמשים)
❀ עליכם לכתוב פיקצר עם אהבה לא שגרתית (70 חרמשים)

❀ הסלים שלכם ❀
כינוי בעברית - דינו, 340 חרמשים, 4 נקודות בית
Dweep - דפי, 70 חרמשים
Let the Cat Keep the Cream - מאיה, 600 חרמשים, 6 נקודות בית
Kafit - קאפיט, 90 חרמשים
my name is lola - לולה, 560 חרמשים, 3 נקודות בית
דרמיוני 3> - 100 חרמשים, קלינסוויפ 3


מוכנים להרפתקה מעוררת חושים? תוציאו את המקלדות והעפרונות!

הודעה זו נערכה ע"י Buffy Summers ב Sep 14 2018, 10:08 AM

[כינוי בעברית]

קבלי קבלי: http://hportal.co.il/index.php?showtopic=150905
זה קטע על אוכלי מוות באופן הומוריסטי

[Buffy Summers]

* שימו לב שלמרות שמומלץ לפרסם את הקטעים גם בפורום, זה לא חובה. הקטעים שמפורסמים בפורום כמובן צריכים לעמוד בחוקי הפורום :)

דינו, בתחילת הדרך נתקלת בעטרת רייבנקלו!

לסלך נוספו כעת 100 חרמשים ונקודת בית. מוזמנים להמשיך להגיב!

[Dweep]

אפשר לומר שהייתי סוג של סטוקרית.
שאר בני הכפר תמיד ירדו עליי, הם לא הבינו לאן נעלמתי, למה אני מטפסת על עצים כמו ילד בן חמש, מה אני עושה בכל הזמן שבו לאף אחד אין מושג איפה אני.
כל יום, אדם היה מגיע להשקות את הגינה באותה השעה בבוקר. לפעמים הוא היה מגיע באיחור קל, בדרך כלל זה היה קורה כשהיו לו סימנים של מכות או כשהוא היה ממש כועס ומשקה את הצמחים בעצבנות, נותן להם יותר מדי או קצת מדי מים, או פשוט מפזר את המים לכל כיוון במקום להשקות נקודה אחת. ממרומי העץ לא רק שיכולתי להסתכל עליו, לבחון את זרועותיו השריריות כשלבש גופיה בקיץ או לצחוק מהפונפון של הכובע שלו בחורף, אלא יכלתי גם ללחוש לו עצות מדי פעם. הוא היה מסתובב סביב עצמו בבהלה, מחפש את מקור הקול, אך בסופו של דבר, אחרי שלא מצא, היה מקשיב לעצתי.
ביום שבו מצא אותי הוא הגיע באיחור, עם חבלות על גופו ועל פניו. אחרי שסיים להשקות את הצמחים, הוא החליט פתאום לטפס על העץ. נבהלתי, התחבאתי מאחורי העלים, אבל בגלל שזה היה בסוף הקיץ העלים כבר התחילו לנשור, וכך קרה שבאמצע הטיפוס, הוא הבחין בי.
עיניו הגדולות הביטו בי בתימהון בזמן שלסתו נשמטה. מעדתי לאחור, הסמקתי כמו מטורפת, לא היה לי מושג מה לעשות. הוא כחכח בגרונו, מתנער מההלם. "את זאת שלוחשת לי לפעמים?" הוא שאל. "הקול הזה?"
הנהנתי בביישנות. "א-אני מצטערת." לא היה לי באמת תירוץ טוב יותר. "אני קצת מאוהבת בך?"
"בי?" הוא התפלא והרים את עצמו כך שישב על הענף שעליו עמדתי. "את?"
"אני יודעת שזה מגוחך מפני שאני קטנה, אבל... אוף. אני רואה אותך פה כל יום ואני תוהה לעצמי מה הסיפור שלך, מה הסיפור של הגינה הזאת והחשיבות שלה מבחינתך, ו..." הושטתי את ידי ונגעתי בחבורה שמתחת לעינו. הוא נרתע רק קצת אבל המשיך להביט בי בעניין. "מה פוגע בך?" שאלתי בעדינות.
הוא חייך. "אני מניח שהחיים בתור קטנטונת הם די יפים ותמימים. את בטח חיה לך בטבע, מטפסת על עצים ומתעניינת בחיים של אנשים רגילים. אצלנו לא הכל יפה." הוא התיישב כשרגליו משתלשלות מהעץ ונאנח. "שתלתי את הגינה הזאת עם אבי כשהייתי קטן, אז אני רוצה להמשיך לטפל בה כל הזמן. אבל מחר כבר לא תראי אותי, היום אני עוזב ולא חוזר יותר לעולם."
"למה לא?"


אז אהבה לא כל כך שגרתית, בין קטנטונת (אם לא הבנת כמה היא קטנה- חיה בעצים, עומדת על ענף בעוד הוא יושב עלי ובכל זאת מסתכלת עליו מלמטה)
וגם בלי האתגרים, פשוט הייתה לי השראה והנה מסגרת לפרסם בה!
כתבתי קצת המשך אבל זה די קטוע באמצע, אז החלטתי שאם כבר לסיים את זה קטוע- זה חלק יותר טוב.

[Midway Atoll]

"לא! אמרתי לכם כבר! אני לא רוצה!" צעק נוויל על הוריו,ואז הסתכל עליהם בחשש. "אתם, אתם לא תכריחו אותי. נכון?"
ואמא של נוויל ענתה, "נוויל, אני מצטערת, אך אנחנו חייבים. אתה רוצה ללמוד כל ילדותך בבית ספר מוגלגי?"
נוויל לא האמין למשמע אוזנן. אמו ואבו, החליטו, לשלוח אותו להוגוורטס כשהוא לא רוצה? "אמא, אבא, בבקשה! אני יודע שאתם מקווים שאני קוסם, אבל אני לא!" בדיוק אז יצא מנוויל מין אור כחלחל ירקרק, והוא ירה קרן אור אחת אל אמא שלו ואל אבא שלו. "מה זה היה?" אחרי כשלוש שעות אמו ואביו התעוררו. כנראה זאת הייתה קללת עילפון רק. "אתה רואה, נוויל? ידענו שאתה קוסם. ותראה מה קרה בגלל שלא הסכמת עם זה!"
"אני... אני עשיתי את זה? איך זה יכול להיות? אני בכלל לא קוסם!" אמר נוויל בבלבול.
"נוויל נוויל נוויל, אתה ראית שאתה קוסם. אתה לא יכול להכחיש את זה. אתה עילפת אותנו. אותנו ושלא תשכח שאנחנו הילאים! זה רק אומר איזה קוסם גדול אתה תהיה! או-קיי, ועכשיו, אתה בן עשר וחצי. זאת אומרת שהוא חצי שנה אתה נוסע להוגוורטס. אתה מסכים?" שאל אביו של נוויל בגאווה.
"אבל איך זה אפשרי?" שאל נוויל עדיין מבולבל. "אז איך זה שלא היינו בטוחים עוד כשהייתי תינוק כשאני קוסם?"
"את זה אנחנו עדיין לא בטוחים." אמרה אמא של נוויל בעצבנות בגלל צעקותיו של בנה, שבכלל לא היו הכרחיים. "אבל תהיה בטוח שאנחנו נברר את זה."
"ואם נגלה שאני לא קוסם רק אחרי שכבר תשלחו אותי להוגוורטס?" שאל נוויל בחלחלה מפני זה שהוא אולי הולך ללמוד בבית ספרר לכישוף ולקוסמות. "יש לי רעיון! אנחנו נחכה שמה חודשים, לא יותר מדי כדי שלא תעבור חצי שנה, ואז אם אני אבצע עוד קסם אחד בטעות או לא בטעות, אני אלך ללמוד שם. אבל אם לא, אז לא ואני אמשיך ללמוד בבית הספר המוגלגי שלי, הוא דווקא די מעניין, אפילו שיש המון ילדים שמעצבנים אותי ומציקים לי, אבל למזלי אין הרבה בריונים בבית הספר שלי."
"נוויל, שמעתי נכון? יש בבית הספר שלך כמה בריונים שמרביצים לך?"
נוויל הבין שאמר משהו לא בסדר אז מייד כיסה את פיו. "נוויל, ענה לי מייד!" צעקה אמא של נוויל. זה כבר היה הגבול. "אם יש ילדים בבית הספר שלך שמרביצים לך, אז אל תלך יותר לבית הספר, אתה תלך להוגרווטס." וכך נקבע כי נוויל ילך ללמוד בהוגרווטס.


*מסופר על דמויות מהספרים אך זה לא כל כך דומה לנוויל ולהוריו.
לכתוב קטע שבה המילה האחרונה היא של המשתמש שכתב לפניי וגם קטע שבו הדמות הראשית היא נוויל, וגם יש כאן 16 פעמים את האות צ'. קאבום. מקווה שאפשר כמה אתגרים בבת אחת? לא כל כך הבנתי

[Buffy Summers]

מאיה - את יכולה לבצע כמה אתגרים אבל תקבלי תגמול רק על האתגר בו הרווחת הכי הרבה חרמשים :)

נתקלתם בטרול!

הטרול חוסם לכם את הדרך!
כדי להזיז אותו מדרככם, עליכם לענות על חידתו בעזרת קטע. הקטע צריך לעסוק כמובן בפתרון החידה, שהינה סביב עולם הארי פוטר. על ביצוע משימה זו תזכו ב250 חרמשים ושתי נקודות בית.

למי יש כינוי מרתיע
ומזג חם ומפתיע
פרנואיד ומסיבה מוצדקת
ועל פניו נחה צלקת?

[Midway Atoll]

כינוי מרתיע למי יש? למודי עין הזעם יש. כינוי מרתיע הוא מאוד, כי מי לא ירתע מכינוי מכן עין הזעם?
מזג חם? ברור שזה מודי. מזג חם כי היה הילאי, פחד פחד מוות מאוכלי מוות, כי הוא הכניס את אנשיו הכי טובים של וולדמורט לכלא הקוסמים, אזקבאן.
מפתיע? כמובן! עבר טראומות רבות, ועכשיו הוא מפחד. אולי לא רק מאוכלי המוות. אולי גם מוולדמורט. כי למי יותר מתאים לנקום בעין הזעם מודי מאשר וולדמורט? הכניס הוא את מחצית אוכלי המוות, ההכי טובים של וולדמורט, השאיר רק כמה טובים.
פרנואיד? מפחד הוא מאוד. יכולה אני להבין, מדוע הוא כך.
סיבה מוצדקת? הו כן. יש לו הרבה סיבות. חשב הוא שקיבל ביצת בסיליסק ליום הולדתו, אך קביל הוא שעון מעורר.
על פניו נחה צלקת? לא היתי אומרת רק אחת, יש למודי עין הזעם, הרבה צלקות על פניו, בגלל שהיה הילאי זמן רב.

אפשר לבצע משימה כמה פעמים?

[Buffy Summers]

הטרול זז מדרככם! אפשר להמשיך בדרך, בהצלחה!

מאיה, לשאלתך (מעדיפה שתשאלי בהודעה פרטית), ניתן לבצע משימה שעוד לא קיבלת עליה תגמול, גם אם אחרים ביצעו אותה.

[Midway Atoll]

הייתה זו ציפור קטנה, ויריתי בה בחץ וקשת. לא אהבתי להרוג חיות,אבל הייתי חייבת. בלעדי לא היינו, כל המשפחה, מצליחים להתקיים. אבל מאז שקטניס מתה, התחלתי לירות בחץ וקשת בשביל לא לגווע ברעב. מדי פעם גם השתמשתי בסכין, אבל בדרך כלל השתמשתי בחץ וקשת. אחרי שהיא, קטניס, מתה. התחלתי לעבוד על ללמוד לירות בחץ וקשת. השתמשתי בקשת של קטניס, אבל כל החיצים שלה נאבדו, אז נאלצתי להכין חדשים. חשבתי גם על להכין לי קשת חדשה, כי זאת שהייתה של קטניס הייתה גדולה מדי. ניסיתי להכין לי קשת חדשה, אך ללא הצלחה. "אמא..." צייצתי. "אני לא מצליחה להכין קשת קטנה טובה וחיצים מחודדים. מה לעשות?" שאלה פרימרוז, ואמה ענתה: "אל תדאגי, אני אנסה להכין לך קשתות וחיצים, ואת בינתיים תנסי לצוד עם הסכין. אני אתחיל להכין ארוחת צהריים עם הציפור. חבל שהיא כל כל קטנה...."
"אני מצטערת. יותר מזה לא הצלחתי לצוד עם קשת הענקית הזאת" אמרתי והלכתי לצוד עם הסכין.


יש כאן 16 צ' אני חושבת.

[kafit]

"אוף," רטן וולדמורט, "יכולתי לקרוא לכם אנשי הנחש, משרתי הלורד, יחידת האבדון, או פשוט התומכים שלי. אבל לאאאאאאאא, הייתי חייב לקרוא לכם אוכלי מוות."
"אם זה ישמח אותך, אדון, נשנה את השם שלנו במהרה," אמר בהתרפסות אחד אוכלי המוות ששמו מעולם לא הוזכר בספר כי הוא לא היה קשור לאף אחד שהארי פוטר מכיר וכיוון שהאכזריות שלו היתה ממוצעת.
"אבל זה מאוחר מדי," אמר וולדמורט בקולו הגבוה והדק.
באמת, הוא מתואר בספר עם קול גבוה ודק, שזה, ידידי, קול כמו של החתול המדבר מהאפליקציה.
"למה זה מאוחר מדי?" שאלה בלטריקס לסטריינג' כי קטע על אוכלי מוות בלי שמוזכרת בו בלטריקס לסטריינג' לא שווה הרבה.
"כי כבר התרגלתם לאכול מוות, כמובן, וזה משפיל אותי בכל פעם מחדש לראות אתכם אוכלים מזון כל כך פשוט ועממי," הסביר וולדמורט בקולו הגבוה והדק.
"כל הדיבורים על מוות עשו אותי רעבה," התערבה בשיחה אוכלת מוות שאינה בלטריקס לסטריינג' (וואו!), "אני מארגנת הזמנה, אתם רוצים שאני אזמין מאמריקן מוות או ממוות קינג?"
"אמריקן מוות!" קראו אוכלי המוות פה אחד ואוכלת המוות שאינה בלטריקס הזמינה חמישה מגשים של מוות עם הרבה פטריות ובצל.

[Sophie Foster]

אני, סוורוס סנייפ, סלית'ריני גאה, ישבתי יום אחד בהוגוורטס במדשאות וחשבתי לעצמי למה ג'יימס שונא אותי כל כך. לא רציתי את עזרתה של לילי, כי רציתי להרשים את ג'יימס. ונזכרתי: מהרגע שראיתי את ג'יימס, התאהבתי. אך הוא שנא אותי. למה? כי אני מסלית'רין, וחבר של לילי. רציתי להיות כל דבר בשבילו, אפילו אם זה שק אגרוף. קיוויתי להיות בשבילו, הקערה שתכיל הכל. כל הרגעים בהם הושפלתי, בידי חבורת הקונדסאים היו שקר מוחלט. לילי היתה ידידה שלי, אבל אף פעם לא חשבתי אליה באופן רומנטי. הסתובבתי בהוגוורטס וחיפשתי אהבה. כל השפלה, כל דבר, היה שווה בשביל לראות שוב את הפרצוף היפה של ג'יימס. הכל היה שווה את זה. אני הגנתי על הארי כל כך, כי הוא הזכיר לי את ג'יימס. אני אחרי זה כעסתי על ג'יימס, כי הוא בחר בלילי. הוא לא ידע על זה. בלילה שהוא ולילי מתו, זה היה נורא. לא רציתי שוב לראות את הפרצוף הקפוא של אהובי המת. אבל אחר כך, בא הארי. וראיתי שוב את הפרצוף, זהה לג'יימס, עם העיניים הירוקות של לילי. ניסיתי, ניסיתי להתגבר על הפצע הפתוח, אבל רק זלג ממנו יותר דם. ודמעות. הצלתי את הארי בכל מצב. העיניים הירוקות של לילי, והפרצוף היפה של ג'יימס.

זה אמור להיות אהבה לא רגילה....

[Buffy Summers]

נתקלתם בפגסוס!

שלום משתמשים יקרים! רוצים להמשיך בדרך? הפגסוס לא מאשר לכם להמשיך אלא אם תתנו לו ייצוג משלו בכתיבה שלכם. עליכם לכתוב קטע על דמות קיימת ולתת לה כישרון או מעלה חדשים ומשמעותיים. על ביצוע משימה זו תזכו ב200 חרמשים וארבע נקודות בית. בנוסף, הפגסוס ייתן לכם להמשיך בדרככם.

[Midway Atoll]

"פיטה!" קראה קטניס בשמחה. היא הייתה במרכז האימונים בקפיטול. "אני חושבת שסוף סוף הבנתי איך אתה הרגשת כשעיצבת את העוגות ההן. אני חושבת שקלטתי סוף סוף מה צריך לעשות! תגיד לי מה לצייר או מה לעצב או לקשקש."
לאחר כמה דקות שבהן פיטה התלבט הוא החליט. "תציירי את פרים."
" אה... או קיי. בעיפרון או בצבעי טמפרה או בצבעי ידיים?" שאלה בחשש." אני חושבת שעדיף עיפרון. זה יהיה יותר יפה ככה. "
ופיטה ענה:" איך שאת חושבת שזה יצא הכי יפה. " קטניס ניסתה, אך בניסיון הראשון שלה לא כל כך הצליחה. היא פחדה מדי. אבל בניסיון השני היא כבר הצליחה. אפילו פיטה אמר:" ואוו. כל הכבוד. אפילו אני לא הייתי מסוגל לעשות את זה. " וקטניס ענתה:" אל תצטנע. אני יודעת שאתה יודע שאתה מצייר יותר יפה"

[Sophie Foster]

כוחו של הקסם:

חדר הסודות היה סגור באותה עת, לאחר שהארי פוטר הציל משם את ג'יני, וכל העיניינים בשנה השלישית, הכל חזר לקדמותו. רון היה זקוק למקום חדש להיות בו, להסתתר מהכל. הוא נפרד לפני כמה ימים מהרמיוני גריינג'ר. אז הוא רצה פינה, לשבת לבד. הוא פנה אל שירותי הבנות, של מירטל המייללת, וישב ובכה לתוך הכיור. העוני, הקנאה, העצב, האהבה, כל הרגשות שיצאו החוצה. הוא לחש לעצמו כמה מילים כשלתדהמתו הכיור נפתח, והוא נפל ישר קדימה, אל חדר הסודות. הוא נחת על הרצפה ולמזלו הספיק לבצע את הלחש המרפד "מוליארה". מזל... הוא חשב לעצמו. אבל, מה אני עושה פה? ולאחר כמה שניות נפלה עליו ההבנה. הוא גם לחשנן. אבל איך? הוא חשב, וקול אחר במוחו השיב: זה כוחו של הקסם


זה אמור להיות למשימה של הפגסוס

[Buffy Summers]

הפגסוס זז מדרככם! תוכלו להמשיך בדרך, בהצלחה!

שימו לב שנוסף חוק חדש, אין להשתתף במשימה ביממה הראשונה של המשימה אם השתתפתם במשימה הקודמת. כדי לתת לכולם סיכוי הוגן :)