והוא עומד שם, אבוד.
עשרות אם לא מאות אנשים מקיפים אותו.
חלקם אדישים.
חלקם בוכים.
חלק אטומים.
וחלקם, סתם עומדים, משתתפים בצער.
אך דבר אחד משותף לכולם; כולם באו כדי להתייחד עם אהוב או אהובה, מכר או מכרה אפילו זרים.
מכיוון שבני האדם האלה לא סתם אנשים.
כך הוא עמד לו בבית העלמין.