להיות מצונזר או לא להיות?||דיון

להיות או לצנזר, זו השאלה.

בשנים האחרונות, גישת הדעתנות בישראל ובעולם נמוגה לאטה והוחלפה בגישה חדשה וקפדנית שנועדה ש"לא לפגוע", וזוהי, כמובן, גישת התקינות הפוליטית, או כפי שרובנו מכירים אותה: פוליטקלי קורקט.

- תודה לוויקיפדיה

אז, לדעתי, גישת התקינות הפוליטית והצנזורה יכולה להיות טובה. בבסיסו, הרעיון הוא רעיון נהדר שנועד לגרום לדברים שנאמרים על ידי פוליטיקאים ומגוון אנשים להפוך יותר מתחשבים וכן להפחית את כמות ההתבטאויות הפוגעניות כלפי אוכלוסיות מוחלשות על ידי החברה האידאלית (והאידאל הוא, כמובן, גברים לבנים ועשירים).

אך מה שנועד בתחילה להיות דבר טוב, הפך במהרה לצנזורה נוקשה שנותנת מעט מאוד מקום להתבטאות אישית, כדי שחס וחלילה, אף אחד לא ייפגע. התקינות הפוליטית התפשטה רק מדברי פוליטיקאים גם אל דבריהם של הוגי דעות מודרניים, סופרים, משוררים, מורים, עיתונאים והרשימה כמעט ולא נגמרת. התקינות הפוליטית איבדה ממשמעותה המקורית והפכה לחבל תלייה שבו תולים את כל מי שמעז לחוות דעתו על נושאים רגישים: גירוש הפליטים, מצבה של הקהילה הגאה, האפליה המגדרית בין גברים לנשים, הסוגיה הדתית בישראל, ועוד ועוד. דוגמה? יש כל כך הרבה.

סופרת נרגשת, שעבדה על הרומן הראשון שלה במשך חמש שנים, שלחה את הרומן להוצאה לאור. ההוצאה הודיעה כי תשמח להוציא את הספר, והסופרת התרגשה מאוד והחלה לעבוד עם ההוצאה מיד. מספר חודשים לפני פרסום הספר בחנויות, צייצה הסופרת בטוויטר עד כמה היא מתרגשת שהספר שלה ייצא לאור, וחשפה פרטים אחדים מהעלילה. בין היתר, נחשף לציבור כי הספר מספר על חייה של משפחה שחורה באמריקה, ואילו הסופרת שכתבה אותו - לבנה.
התגובות היו כה רעות, שההוצאה הודיעה לסופרת כי לא תוכל להוציא את ספרה לאור.

במקרה אחר, הוטלו צנזורות מחמירות על כתבי ידו של המשורר והמחזאי ויליאם שייקספיר, שנהגו ללמד את סיפוריו ומחזותיו לקהל יעד רחב. לאף אחד מעולם לא הייתה אף בעיה עם אותם סיפורים, אך לאחר שגישת התקינות הפוליטית השתלטה, הוטלו הצנזורות והוספו אזהרות טריגרים רבות על הספרים, בעיקר בעקבות דעותיו של שייקספיר שנכתבו במחזות אלו. סצנות שלמות מ"הסוחר מוונציה", אחד המחזות האהובים עלי בכל הזמנים, נגנזו.

ואני שואל, איך? איך הרעיון הטוב, שנוצר מתוך רגישות ואהבה לזולת, נהרס כל כך מהר? למה הגרדום מלא בכל כך הרבה גופות, ולמה אנחנו, התליינים, תולים ופושטים את עורם של אלו שמעזים להביע את דעתם?

השאלות המנחות שלכם הן:
- מה אתם חושבים על גישת התקינות הפוליטית?
- האם אתם משתמשים בתקינות פוליטית, או שמא מביעים את דעתכם בלא מחסומים?
- האם שמעתם על סיפורה של הסופרת? מה חשבתם על הסיפור?

אני מקווה שתיהנו מהדיון, ותתבטאו בצורה מכבדת ותקינה פוליטית :)

הודעה זו נערכה ע"י Taylor Jonathan ב May 17 2018, 15:02 PM

מה אתם חושבים על גישת התקינות הפוליטית?
בערך כמוך. היא התפתחה כדי להגן על אנשים, והתגלגלה למצב שבו אני מפחדת לכתוב דעות פוליטיות ברשתות חבריות. כן כן, אפילו פה, כי אם אגיד חס וחלילה שאני שמאלנית אולי אנשים שאני מדברת איתם והם ימנים יפסיקו לדבר איתי?
אני ליטרלי מפחדת להעלות את זה עכשיו, מה שמצביע על המצב הפגום של הפוליטיקלי קורקט.

האם אתם משתמשים בתקינות פוליטית, או שמא מביעים את דעתכם בלא מחסומים?
בדרך כלל אני משתדלת להגיד את מה שאני חושבת באמת, פשוט בצורה שלא תפגע באנשים.
עם אנשים שונים אני מדברת בדרגת פתיחות שונה, ואתה יכול להעיד שאין לי בעיה להתבטא בצורה 'גסה' איתך, כשאני יודעת שלא תיפגע.
האם שמעתם על סיפורה של הסופרת? מה חשבתם על הסיפור?
לא שמעתי עד עכשיו. זה נשמע פשוט דוחה. לפי מה שכתבת לא הבנתי אם התגובות הכועסות היו כי העזה לכתוב על שחורים, או כי העזה לכתוב נקודת מבט של שחור/ה/ים כשהיא לבנה. כך או כך, זה נורא, והוצאת הספרים ההיא פשוט פחדנית.