אבני דרך || שלב שלישי, אבן דרך שנייה!

שלום לכולכם, משתמשים יקרים! חיכיתם לשלב השלישי של הפעילות הרב שלבית שלנו? יופי, אז הנה הוא הגיע! ואתם יודעים מה זה אומר? שהגיע הזמן לגלות מהי אבן הדרך השלישית שתצטרכו לכתוב!

ייאיי! נו, תגלי לנו כבר!

כמובן, אל תדאגו. חסרי סבלנות שכמותכם.
טוב, אז אבן הדרך שאני רוצה שתכתבו הפעם היא...
אבן דרך מספר 2!

מוכנים? רוצו לכתוב! ולמקרה ששכחתם על מה אני מדברת ומה אני רוצה מכם בכלל, הנה קישור לאשכול ההרשמה של הפעילות, בו נמצא הסבר על כל השלבים. אם אתם מעדיפים הסבר מקוצר, מוזמנים לקרוא את ההסבר המופיע בשלב הראשון במקום.

זה בסדר, אנחנו זוכרים. אז אפשר כבר להתחיל לכתוב?

רק רגע אחד, יש עוד כמה דברים שרציתי להזכיר.
קודם כל, אני מזכירה שאבן הדרך שלכם - כלומר, חלק הקטע שתכתבו בשלב - צריכה להיות באורך 150 מילים לפחות!
דבר שני, כפי שכנראה הבנתם בעצמכם, השלב פתוח רק לאלו מכם שנרשמו באשכול ההרשמה.
ועכשיו אתם יכולים להתחיל לכתוב!

סוף סוף, כבר חשבנו שתחזיקי אותנו כאן לנצח. רגע, אבל מה עם התגמול שלנו?

היי! לא חפרתי הרבה הפעם. וחשבתי שאתם רוצים כבר להתחיל לכתוב, זה לא אומר שאפשר לוותר על התגמול?
סתם, סתם. בדיוק כמו בשלבים הקודמים, על ההשתתפות בשלב הזה תקבלו 200 חרמשים ו-4 נקודות בית! שווה, נכון?

בהחלט! עכשיו חסר רק הטופס.

כלום לא חסר, הטופס מחכה לכם ממש כאן - ואתם מוזמנים למלא אותו עד ה-3.6 (כלומר, יש לכם שבוע מהיום):

בהצלחה!

* שימו לב - את חלק הסיפור שלכם (אבן הדרך שהתבקשתם לכתוב) עליכם לכתוב בתוך הטופס עצמו, ולא לפרסם כאשכול חדש בפורום!

שם + כינוי: ראיין בירצפת
חלק הסיפור הכתוב על פי אבן הדרך השנייה שלכם: הכוכב מתחיל להתנהג מוזר מאי פעם - והכוכב הוא כמו רשת מלאה במוזרויות אינסופיות וענקיות. ענני הלידה פועמים במקצת כל עשר שניות - רעידות חזקות לעומת צליל הפעימות. מנסה להגיע אליהם צבע חדש! - אך משום מה, עם כל המרחב שיש בענני הלידה ( שהוא, כמובן, אינסופי), הצבע לא מצליח להידחס לעננים משום מה. אחרי מאמצים והמון טיפות לבה שפוכות ומסוכנות, מגיע צבע סגול - לבנדר כהה במקצת, יפהפה - שמופיע בנקודה אחת כמעט שקופה וקטנה מאוד במקום כתם קטן ובולט בענני הלידה. התפיסה של הצבע בענני הלידה הגיעה לשלמותה סוף - סוף, אם כמה וכמה שנקודה קטנה וכמעט בלתי נראית נחשבת לתפיסה מלאה, כן? בדיוק באותו הרגע ההורים עוזבים את הכל, ובעיקר, הם עוזבים אותו. כשהם עוברים את הקרום של חלל הכוכב, הם מביטים לחלל ומחייכים - בעודם אומרים ברעד קל ומייבב מעט:
"להתראות לך - אולי - קארו שלנו."
ומאותו הרגע הנוכחי הזה, הכל השתנה לחלוטין בכוכב מאדים 5, ובמיוחד בחייו של קארו.
הערות/שאלות/הארות/אבני דרך:

כל הכבוד על כתיבת אבן הדרך השנייה שלך, ראיין!
אני מאריכה את ההשתתפות ביומיים - עד יום שלישי בערב - בכדי שכל הרשומים יספיקו להשתתף ^^

זה דרקון!
ההלם שיתק את שרי. המוח שלה, לפחות לפי התחושה, לחץ על הבלמים ועצר בחריקת גלגלים דימיונים. מאוד לא בטיחותי.
היא התנשפה בחדות פתאום והתנערה. אז יש דרקון - דרקון! - בין העצים בחורשה ליד הבית שלה, שום סיבה לפאניקה. בעצם, זה יצור מפלצתי שיכול לנשוף אש וכרגע גונח בחוסר שביעות רצון. הא וכן, הוא בסביבת עצים מאוד דליקים. לעזאזל! זאת דווקא יופי של סיבה לפאניקה.
שרי הכריחה את עצמה לקחת עוד נשימה עמוקה ול.ה.ר.ג.ע. זאת לא הפעם הראשונה שהיא עומדת פנים אל פנים עם דרקון (היא בחרה להתעלם מכך שעד עכשיו הפנים-אל-פנים כלל נשק חם ומרחק של כמה עשרות מטרים). אז נכון, היא מעולם לא עמדה מספיק קרוב בשביל שתוכל לראות את העיניים הגדולות האלו, כתומות עמוקות כמו מגמה, ממצמצות בסקרנות עייפה, את האש הניצחית שבערה בנחיריים המחורצים והלשון הירוקה והמפוצלת כמו לשון נחש שהבהבה החוצה ופנימה כשטעם את האוויר.
במפתיע, מקרוב, המפלצת המנומרת כחול הייתה בעלת חן מרשים.
הדרקון הרים את ראשו באחת ומבטו התמקד בעץ שמאחוריו שרי הסתתרה. הוא נהם, שיניו, ניבים לבנים, נחשפו ולהבות צהובות-אדומות ריקדו בינהן. ידה של שרי נשלחה למותנה השמאלי להיכן שלרוב נתלה רובה ההלם שלה. כמובן, ידה השתפשפה רק כנגד חגורת העור שהחזיקה את הג'ינס שלה, הנשק כמו תמיד, נשאר בבסיס לסוף השבוע.
"לעזאזל!" היא ירקה מבין שיניה.
הדרקון שמע אותה. הוא נעמד על רגליו באיום, כנפיו נפרשו משני צידי גבו החתולי ו-
הוא קרס לפנים ביבבת כאב.
הכנפיים הגדולות קרסו סביבו בחוסר חן של בד קרוע, ראשו נחבט בקרקע בתשישות והלהבות שהתלקחו בין שיניו כבו ללהט אדמדם בעומק גרונו.
"אתה מת?" שרי מלמלה לעצמה. הדרקון לא זז. מלאת חשש (מסיבה טובה) היא התקרבה על החיה העצומה.
שרי נעצרה כמה מטרים לצד הדרקון. בית החזה הגדול עלה וירד באיטיות ואפילו מהמרחק בו עמדה היא יכלה להרגיש את החום שנפלט מעורו מכוסה הקשקשים.
"אז לא מת." היא נשכה את פנים לחיה. "מה אני עושה איתך אז?"
בעיקרון, שרי ידעה מה היא צריכה לעשות, להתקשר לקצינה שלה לשיחת - היי, מה קורה? מצאתי דרקון, בוא תטפלו בזה.
הבעיה הייתה שלטפל בזה התרגם ללהרוג את הדרקון.
לרוב זאת לא הייתה בעיה, זאת בכל זאת הייתה חלק מהעבודה והכל אבל משהו, אולי זה שהוא לא נראה מאיים שכוב על הקרקע בין העשבים, גרם לה להסס עם האצבע על כפתור החיוג בנייד.
"אוי לעזאזל!" היא דחפה את הנייד חזרה לכיס. "אני אהרוג אותך שתראה פחות מסכן. עכשיו, מה הבעיה?"
הדרקון פקח את עיניו בקושי, העפעפיים הכפולים כיסו מחצית מהקרנית הצבעונית.
שרי לקחה את המחווה כהסכמה לקח שתתקרב. היא נעה לאט, עקב בצד אגודל כמו שאומרים, כשיד אחת מושטת לפנים. הדרקון עקב אחרי תנועותיה בעינו וכשהתקרבה מספיק הרים את ראשו באחת וסגר את שיניו על ידה.
"בן זונה!" שרי זינקה לאחור וניערה את כל זרועה באושר על זה שיש לה זרועה. היא פתחה וסגרה את כף ידה בציפיה לחוש כאב אבל כלום, חוץ מלהבהיל אותה הדרקון לא פגע בה.
"אוקיי, זה לא היה כל כך נורא..." היא ניסתה בשנית להתקרב לדרקון.

כל הכבוד לשניכם על ההשתתפות! ננעל ^^
השלב הבא כבר ייפתח.