המתת חסד / דיון, עלול להיות מגיל 14 ומעלה

המתת חסד
דיון

היו כאן אשכולות בעבר הקשורים להמתות חסד, אך בלינקייה המחודשת היה רק אחד, אשר מתייחס לנושא יותר ספציפי (על מקום בשוויץ המבצע זאת, אך לא דיון כללי - לא בלינקייה המחודשת, לפחות.)

אז הנושא שאני רוצה להביא לדיון הוא המתות חסד - אני לא מדברת על התאבדות בגלל מצב נפשי וכו' על ידי התערבות גבוהה יותר, אלא לגבי אנשים הסובלנים באופן כרוני וסופני בחייהם - כאשר הם יודעים כשהכאבים שלהם לעולם לא יוכלו להניח להם, אלא ימשיכו להטריד אותם בכל יום ויום ובכל שעה ושעה.

המתת חסד, לפי ויקיפדיה, היא:

בנושא הזה יש המון דילמות - באופן הכללי: מעשה זה נועד כדי לקצר את תקופת סבלם של החולים - ושימו לב - אני מדברת על המתה שהם רוצים בה ולא ניתוק מהמכשירים ללא בקשתם (כיוון שבמצבים חמורים יותר הם כבר לא יכולים להביע את דעתם ורצונם החופשי והמוות כבר נעשה לרעיון קרוב יותר). אך יש הרבה אנשים המתנגדים לכך, כיוון שהם טוענים שלאנשים אין את הזכות לקבוע את משך חייהם, אלא רק לגורם אלוהי וכו'.

גם על כן לפי ויקיפדיה:

מה אתם חושבים על הנושא הבא?
האם צריכים לאשר המתת חסד?
למי יש את הזכות על חייו של בן האדם?
והאם לחוק שהוצע בשנת 2013 צריכה להיות תקיפות משפטית?

כמובן שהשאלות הן שאלות הכוונה ואפשר לדון גם בנושאים אחרים הקשורים לכך.

כל הכבוד על הדיון, נוסף ללינקייה :)

אני חושבת שזה נושא מאוד מורכב.
אני מאמינה שהחיים ניתנים מאת האלוקים, ואין לנו רשות לקחת אותם לפני שהוא מחליט, ולכן כל זמן שהאדם עדיין חי אסור לגרום לו למות, זה נחשב לרצח.
אבל האם זה נכון גם כשהאדם סובל מאוד?
על פניו כן - מהבחינה האמונית שאני מגיעה ממנה, הסבל מגיע גם הוא מאלוקים ויש לו מטרה, למות זה לא הפיתרון.
אז זה מהכיוון שאני מגיעה, איך שאני חושבת שצריכים להסתכל על הנושא.
אבל לאסור המתת חסד בחוק?
לא נראה לי, אחרי הכל כל אדם אחראי על חייו, ואני לא יכולה לדון אדם שסובל ייסורים קשים כל כך ומעדיף למות. אני מקווה שאף אחד לא יעמוד במצב כזה.
אבל זה רק אם יודעים במאת האחוזים שלא יהיו חרטות על זה, דבר שהופך את התהליך להרבה יותר רגיש ומסובך.
הרי האדם החולה לא חושב בבהירות בזמן מחלתו, אולי במחשבה יותר ברורה הוא לא היה מסכים? קשה לדעת.
אז האם צריך לאשר את החוק הזה? אולי. אבל שהוצאתו לפועל תהיה בצורה הכי זהירה, תוך כדי התחשבות ורגישות הכי גדולה, אחרי הכל מדובר כאן על חיי אדם.

אני בעד. אמרתי את זה כבר בדיון הקודם שהיה בפורום על המתת חסד. יש הרבה אנשים שסובלים מאותה מחלה שאני סובל ממנה ואני רואה כמה הם אומללים, אני רואה גם אנשים עם מחלות אחרות, אבל בעיקר יצא לי לראות אנשים כמוני כשהייתי באשפוז. וזה סבל בלתי נגמר. אני אומנם מוגדר עם מצב קל, וגם זה בלתי נסבל בשבילי, אז לדמיין מה עוברים האחים שלי שמוגדרים עם מצבים קשים קיצוניים יותר... זה סבל וייסורים. צריך לאפשר לכל בן אדם במצב סופני את זכות הבחירה. מי שלא עובר את הסבל לא יכול להבין עד כמה זה קורע את הנפש ומבעיר לך את כל הגוף. לאף בן אדם אין את הזכות לשפוט מחלה, נפשית ו/או פיזית, ואת הבחירה של בן אדם לסיים את הסבל שלו.
מי שלא תומך בהמתת חסד שלא יפנה אליי ושלא יטרח בכלל להסביר את עצמו, אין טעם לשמוע דעות של מי שלא מוכן לתת לזולת להיפטר מהסבל שלה.

"איש איש באמונתו יחיה."
אני חושבת שצריך לתת את האופציה הנ"ל, לכל אדם יש את האמונות והמנהגים שלו. אומנם הדתיים מאמינים שהמתת חסד היא רצח לכל דבר ועניין, אך ישנם אנשים בארץ שאינם מאמינים באלוהים, או שאינם מאמינים בדרך זו. לכן מין הראוי שכמדינה דמוקרטית נאפשר את האופציה הזו ולא נאלץ את אלו שגורלם לא שפר עליהם לטוס לאירופה ולהיגרר לבירוקרטיה מיותרת על מנת למות בכבוד.

אני רואה שכולם פה מחזיקים באותה דעה, אז אני אשאל רק כמה שאלות ונראה לאן זה מתפתח..
האם כל אחד פה יעמוד מאחורי דבריו גם אם לא מדובר בהמתת חסד אלא בהתאבדות?
האם נכון גם לתת למי שרוצה להתאבד את האפשרות? כי עד כמה שידוע לי, בהרבה מדינות יש חוק נגד זה..
ובעצם מה ההבדל?
אם אדם סובל ממחלה או מפציעה ומחליט שהוא לא רוצה חיים כאלה, יכול לעשות המתת חסד; למה שאדם שסובל נפשית לא יוכל להתאבד..?
סך הכל, זה אותה פעולה בשני שמות שונים..

מישהו מאשים אדם שמתאבד?
מה פתאום?
פשוט כשאדם מתאבד ולא חולה במחלה פיזית או גופנית - אנשים מעדיפים להסביר לו שכדאי לו להמשיך לחיות ומנסים לעזור לו עם הבעיות שיש לו בחיים (אני מדברת כמובן במקרה והוא זכה שיהיו לו אנשים שאכפת להם ממנו).
לכן כשאדם מתאבד אנשים מרגישים תחושה של פספוס, האנושות כביכול לא עמדה במבחן.
אני בכלל לא מבינה מה ההשוואה...

לא ענית על השאלה שלי..
האם יפריע למישו אם יטילו חוק שמי שתופסים אותו מנסה להתאבד יישב במאסר כמו בהרבה מאוד מדינות. כן או לא?

לא ענית על השאלה שלי..
האם יפריע למישו אם יטילו חוק שמי שתופסים אותו מנסה להתאבד יישב במאסר כמו בהרבה מאוד מדינות. כן או לא?

ברור שיפריע לי, זה חוק מטומטם וחסר רגישות.
צריכים לקחת אותו לטיפול וסיעוד, לא למאסר...

לא הבנתי מה אתה מנסה להגיד פה, שהתאבדות והמתת חסד זה אותו הדבר?
קודם כל, לפי מה שאני יודעת לפחות, המתת חסד נובעת מכאב פיזי שהחולה לא רוצה לעבור. אני בכלל לא יכולה לדמיין איך זה להתמודד עם כאב כזה כל הזמן. ואף אחד לא הזכיר שמחלות מסויימות "גולשות" גם לתחומים אחרים של החיים, כך שחולי פרקינסון למשל, לא יכולים לעשות פעולות שנראות לנו פשוטות ובסיסיות. אשלי הזכירה פה מקודם שיכול להיות שהם עושים את ההחלטה לא חושבים בבהירות, אבל אני חושבת שההחלטה הפזיזה נובעת יותר מהתסכול הנפשי שמחלות סופניות כאלו מביאות.
אז אם לחזור לשאלה שלך, אני חושבת שיש הבדל עצום בין התאבדות להמתת חסד. מחלות נפשיות (לרוב) אפשר לפתור עם טיפול פסיכולוגי, תרופות, תמיכה ואולי זמן. זה משהו לא סופני, ולכן באמת יש תחושת פספוס כשבן אדם מתאבד כי חושבים שאילו היה בוחר בדרך אחרת היה יכול להשתקם ולחיות חיים יותר טובים. לעומת זאת, המתת חסד עושים לחולי מחלה סופנית - לא יאפשרו דבר כזה לכל בן אדם וגם לא לחולים שניתן לשקם אותם. כלומר, מה שמניע אנשים יותר מהכל לרצות המתת חסד (לפחות איך שאני מבינה את זה) הוא המוות שיקרה בכל זאת. הם מעדיפים לא לסבול את הזמן שנשאר להם אלה למות בלי סבל, כי זה מה שיקרה בכל זאת בהמשך.

יש הבדל גדול בין המתת חסד לבין התאבדות גם מהסיבות וגם מהדרך (התאבדות היא בדרך כלל פתאומית ולפעמים לפני שזה קורה המשפחה או האנשים הקרובים לא מודעים למה שקרה והמתת חסד היא מאורגנת ויש זמן להפרד מכולם...).

כן. אי אפשר לגרום למישהו לסבול כל כך עד לרמה כזאת ואחר כך עוד לשים אותו בכלא. קודם כל אני לא חושבת עדיין שקבעו חד משמעית שהתאבדות זה פשע ולכן אי אפשר ישר להכניס לכלא. דבר שני, למה להכניס אותו לכלא ולא את מי שגרם לו לרצות לעשות את זה? יש מספיק פושעים בעולם שאותם לא הכניסו לכלא. בן אדם כזה צריך טיפול ויחס. אני ספציפית חושבת שזה דבר רע, אבל לא ברמה שצריך להכניס לכלא.

ועכשיו להמתות חסד-
אין לי כל כך דעה ברורה כי מצד אחד קיבלנו את החיים במתנה ואני מאמינה שאם קורה משהו אז כנראה ה' החליט שהוא יקרה ואין לנו זכות לגמור ככה את החיים שלנו.
מצד שני יש אנשים במחלות סופניות שהם יודעים כבר מה הולך לקרות להם. אז במקום לסבול הם פשוט הולכים לגמור עם זה כמה ימים לפני שזה אמור לקרות כנראה בטבעיות. הם פשוט רוצים לגמור את הסבל.
אז בינתיים אני לא כל כך מסכימה עם המתות החסד ואני חושבת שאם מישהו בוחר לעשות את זה, אז לא בישראל.

אז לסיכום של כל הטענות כאן: יש הבדל בין התאבדות להמתת חסד כי,
התאבדות אפשר לפתור בדרכים אחרות
בהתאבדות אין זמן להפרד ובהמתת חסד יש
בהמתת חסד יש מניע- מוות בכל מקרה אז אתה בעצם רק מזרז אותו..
יש מעט פגיעה במקרים כשאדם פשוט נעלם יום אחד..

כל זה טוב ויפה, אני מסכים איתכם לגמרי שהמתת חסד והתאבדות זה שני דברים שונים.
אבל, סוף כל סוף שניהם נובעים מבחירה של החולה לא?
מבחינת החולה הסופני הוא עומד למות בקרוב אז הוא מעדיף לסיים ולא לסבול, ומבחינת המתאבד הוא מת מוות נפשי, מוות פנימי, כך שהוא כבר לא רואה טעם בחיים אז הוא מעדיף לסיים אותם..
אז השאלה עודנה במקומה- מה ההבדל בניהם?
למה כשאדם מתאבד כולם ואני מצטט "מרגישים הרגשה של פספוס, כאילו שהאנושות לא עמדה במבחן" וכשחולה סופני גומר- אנשים מבינים?
למה לא לאפשר לאדם שמרגיש שהוא מת מוות פנימי למות מוות חיצוני, כשלאדם שעוד לא מת לא פנימית ולא חיצונית, אלא רק סובל- ייסורים נוראיים שאני מניח שרובינו לא מתארים אבל עדיין, רק ייסורים- הסביבה מאפשרת ומבינה את המיתה שלו?
אם בגלל שלמתאבד יש דרך חזרה והוא יכול לשקם את החיים שלו עם מספיק עזרה וכו'- הרי שיכול להיות שאם יחכה עוד קצת גם לחולה תימצא תרופה וגם הוא ישקם את חייו..
ואם בגלל שמיתת החולה תובן ותקובל ולא תצער יתר על המידה את המשפחה והסובבים, ולעומת זאת המתאבד פוגע במשפחה ובסובבים-אזי זו ירידה לחופש האדם ולבחירתו! מי אנו שנגיד לאדם מה לעשות עם עצמו??

אז ל"שורה התחתונה"- מה שונה בחירה של אדם למות כי אין טעם לחייו או למות כי הוא סובל בחייו?

אתה סתם הופך כאן מילים על משפטים...
אני חושבת שההסבר מאוד ברור.
אולי בגלל שאתה מגיע מרקע בו התאבדות היא עבירה ומאשימים אדם שמתאבד, שלדעתי זו התנהלות נפשעת.
אנשים מבינים גם אדם שהתאבד, זה ברור.
אבל עדיין יש הבדל בין אדם שגסס מבחינה גופנית לבין אדם שהיה במצב גרוע מבחינה נפשית - ואם אתה באמת באמת לא מבין את ההבדל אז אני באמת לא יודעת מה כבר אפשר להגיד לך...

אני לא אמרתי שאני לא מבין מה ההבדל, להפך-

אני באתי להביא מהלך, שבשבילו אני שואל שאלות ומקבל תשובות..

ומה זאת אומרת "הופך מילים למשפטים"?

למשל - הביאו לך כמה הבדלים בין המתת חסד להתאבדות.
אבל - אתה איפסת את הכל ואמרת שבגלל ששתיהם הן בחירות של החולה ממילא אין הבדל ואז השאלה חוזרת - מה ההבדל?
אבל בעצם ענו לך כבר מה ההבדל, זה שיש גם צד שווה בין שתיהם לא אומר שהם דומים עד הסוף בגלל זה...

אני לא יודע אם קראת את כל התגובה שלי אבל אם תקראי שוב תראי שהבאתי גםאת ההבדלים..