אילברמוני

חמוטל שחר אהבה ימי הולדת. באמת.

אבל ביום ההולדת הזה היא הייתה עצובה מאוד.

כל מי שהכירה אהב את יום ההולדת ה-18 שלו, כפי שניסחה חברתה שירה: "אני עומדת ברשות עצמי! אני בוגרת! אפשר לשתות אלכוהול!"

חמוטל ממש קיוותה שהחלק האחרון היה בצחוק.

"אני כבר לא יכולה ללמוד בהוגוורטס," חמוטל נאנחה.

היא ידעה שבגיל הזה היא כבר לא אמורה לפנטז על דברים כאלה, אבל היא כבר השלימה עם העובדה שמבחינה נפשית היא לא תתבגר גם עוד 30 שנה.

חמוטל שחר הייתה נערה בגובה מטר שישים, עם עור בצבע חום בהיר, עיניים חומות כהות ושיער שחור מתולתל.

היא התחילה לקרוא "הארי פוטר" בגיל שמונה, ומאז היא לא הפסיקה.

עכשיו, כדי לעודד את עצמה ביום ההולדת הנורא הזה, היא קראה שוב את הארי פוטר והנסיך חצוי הדם.

פתאום היא סגרה את הספר בטריקה.

"הלוואי שאני הייתי לומדת בבית הספר הקסום הזה!" היא צעקה לחלל האוויר.

"סתמי," נהם מהחדר שליד שי, האח הקטן מחמוטל בשנתיים. ("הוא בוגר ממך בהרבה", סינן פעם אביה של חמוטל.")

חמוטל הרגישה עייפות מוזרה משתלטת עליה,

והיא גררה עצמה למיטה והחלה לנחור.

"בוקר טוב, חמוטלי," קולה הרך של אמה של חמוטל העיר אותה בשנתה.

"מה נסגר איתך?" תהתה חמוטל בעייפות.

אף אחד לא קרא לה "חמוטלי" מאז בת המצווה שלה, חוץ מהאח הקטן שלה, כדי לרדת עליה.

"חמוטלי! קומי עכשיו, זה יום ההולדת שלך היום!"

"זה היה אתמול," אמרה חמוטל, ולהפתעתה יצא לה קול ילדותי מאוד.

"זה היום, חמודה," אמרה אמה של חמוטל.

בתחושה מוזרה מאוד חמוטל הזדקפה במיטתה, ופתאום ראתה את ההשתקפות שלה במראה שמול המיטה שלה,

והחניקה דחף לצרוח בקול.

"היום את בת אחת עשרה, חמוטלי!"

		הפרק הבא