"איפה אנחנו?" "כאן. זה לא ברור?", עם שיר

[פרח נתתי לנורית]

"לחלק שלי בחדר שלנו?" אמרתי בצחוק.

[חתול הצ'שר]

צחקתי למרות המתח, ואז גררתי אותה לאורך החדרים עד לחלון.
פתחתי אותו, ומשכתי אלי את הסולם. ״תפסי עליו״ אמרתי לה.

(בלי קשר לשירשור, ממש הצחקת אותי)

[פרח נתתי לנורית]

"אלא מה?" אמרתי בציניות ועליתי. "איזה אוויר..." מלמלתי. לפני היה נוף מהמם. "איך לא הייתי במקום הזה אף פעם?"

[חתול הצ'שר]

״זה״ התחלתי לומר. ״בשפה העתיקה נקרא גג. מכירה?״

[פרח נתתי לנורית]

"אולי אני יהפוך את זה לחדר שלי?"

[חתול הצ'שר]

קיוויתי שהיא צוחקת. זה היה המקום האהוב ביותר על סנייק, ולא ניראה לי שהוא מעוניין בעוד יצורים חיים בסביבתו.
״אני ארד לבדוק מה קורה״ אמרתי והתחלתי לרדת בסולם. ״בקורה החמישית מלמעלה יש סוכריות גומי כחולות וכמה חטיפי אנרגיה, קחי מה שבא לך״
קפצתי דרך החלון והספקתי לסגור אותו ליפני שהמנהל הגיע ונעץ בי מבט

[פרח נתתי לנורית]

"למה את נותנת לי סוכר?"

[חתול הצ'שר]

המנהל התקרב אלי ואני הלכתי אחורנית עד שניתקעתי בקיר.
"איפה מלודי?" הוא שאל בכעס. לא עניתי. "איפה היא?!?" הוא צרח.
"בסדר בסדר" מיהרתי לומר. "אני אראה לך איפה".
התחלתי ללכת וכשהגענו לחדר שלי ושל מלודי נעצרתי.
"אני יכולה רק לארגן כמה דברים?" שאלתי. הוא הינהן באי רצון. תפסתי בתיק של מלודי, זרקתי לתוכו את הדברים שלה, אספתי גם את שלי, וזרקתי מהחלון, מקווה שמלודי תבין את הסימן.
אנחנו בורחות.

[פרח נתתי לנורית]

ראיתי ששריף זרקה את הדברים של שתינו. איך היא בדיוק רוצה שנברח מכאן?

[חתול הצ'שר]

"איפה היא?" חזר המנהל על דבריו. נגמרו לי התוכניות.

[פרח נתתי לנורית]

קפצתי. רציתי ששריף תבין את הרמז ותקפוץ גם.

[חתול הצ'שר]

נשמעה חבטה קולונית מהחלון וכשהפעתי מבט ראיתי את מלודי בחוץ.
"שריף, אם לא תעני לי עכשיו..." הוא התחיל אבל אני כבר רצתי אל החלון ופתחתי אותו.
"ניתראה!" צעקתי אליו.
"או שלא" מילמלתי כשנחתתי וכאב מעצבן ברגל תקף אותי מהמכה.

[פרח נתתי לנורית]

"מקווה שארזת לי את האוזניות והאמ-פי." אמרתי בחצי כעס

[חתול הצ'שר]

"האמת.." מילמלתי וחיפשתי בכיס שלי. "שהם כאן" הוצאתי והגשתי לה.

[פרח נתתי לנורית]

"יאי! תודה על ששמרת עליהם!" הפעם אמרתי את זה בתמימות.