קטע בלי שם // ליאור

[זאת הפעם הראשונה שאני מפרסמת פה, אל תסקלו אותי בבקשה): זה נכתב לאיזו תחרות באתר אחר במקור. המשימה הייתה לכתוב קטע מנקודת מבט של צמח, אבל אני לא חושבת שבדיוק עמדתי בה... אופס. בכל מקרה, אני ממש אוהבת את איך שהקטע הזה יצא. רעיונות לשם יתקבלו בברכה (:]
[שימו לב שהקטע כולל רמיזות לתוכן מיני; PG-13]

"מאמי, את מוכנה?" הוא קרא מלמטה. היא שיחקה עם הפרח בידיה עוד טיפה, מסדרת את עלי הכותרת האדומים, לפני שענתה לו בחיוב והתחילה לרדת במדרגות. זה היה רגע האמת; השנתיים האחרונות הובילו לזה. הכל או כלום.

נעלי הלובוטין היקרות הסגירו אותה כשהתקרבה אליו, הקליקים של העקבים הדקים מודיעים לו על הגעתה. היא עטפה את ידיה סביב מותניו, מחבקת אותו מאחור בעדינות, ושאפה את הריח שלו פעם אחת אחרונה. החריפות הקלה מבושם הברברי שלו העלתה בה זכרונות נושנים של קשר אֶתֶרִי ואהבה תמימה. היא התגעגעה לזמנים האלו - הו, כמה שהיא התגעגעה אליהם - אבל לא היה טעם בלחשוב על כך עכשיו. היא נקשרה יותר מדי, נתנה בו יותר מדי אמון; עכשיו היא משלמת על זה.

"שלום, חתיך," היא לחשה, עדיין שקועה ברגשות של אכזבה ואשמה. היא סובבה אותו כך שעמד מולה לפני שנישקה אותו ברכות, נפרדת ממנו בליבה. "כבר כמעט התגעגעתי אליך."

הוא נישק אותה בחזרה, אבל היא ידעה שהוא שם לב לסערה הפנימית בלבה. "מאמי..." הוא הסתכל אליה עם העיניים האלה שלו, והיא הרגישה כאילו במקום לעצור פושע מבוקש, היא עומדת לבצע פשע בעצמה. "מה קורה, יפה שלי? הכל בסדר?" הוא נשמע באמת... מודאג, והיא ידעה שהוא היה. היא ניסתה לשכנע את עצמה שזה סתם בראש שלה, שכל הפיאסקו הזה הוא רק הצגה אחת גדולה. שכל הלילות חסרי-המנוחה שהם בילו אחד בחברת השנייה לא החזיקו שום משמעות, שכל לחישה של "אני אוהב אותך" שדגדגה את עורה לא גרמה ללב שלה לפעום כאילו היא רצה מרתון.

"זה שום דבר, מותק. אל תדאג." היא השפילה את מבטה, מקווה כנגד כל הסיכויים שהוא לא ישים לב לשקר הברור; איזה מטומטמת, היא חשבה לעצמה, ברור שהוא ישים לב. הוא ברון סמים בין-לאומי, הוא יודע לזהות שקר כשהוא שומע אותו.

אבל הוא רק צחקק בחיבה. "מתרגשת, הא?" הוא הניח יד מתחת לסנטר שלה והרים את ראשה בעדינות כך שעיניהם יפגשו. "זה בסדר. הולך להיות לנו לילה גדול." הוא נישק אותה, שוב, הפעם עם יותר תשוקה. היא נמסה מולו, וכשהם נפרדו, הניחה את ראשה על כתפו. הוא הרים את ידו, מלטף את שערה הארוך. פתאום הוא הסתכל למטה ושאל בשעשוע, "אז מה את מחזיקה שם?"

היא הסתכלה מטה בעצמה, ושמה לב שהיא עדיין מחזיקה את הורד הקטן בידיה. "אה, זה," היא אמרה והסתכלה עליו בשובבות, "זאת מתנה קטנה בשבילך." היא חייכה והידקה את הסיכה הקטנה בגב הפרח לדש החליפה שלו. עלי הכותרת האדומים היוו ניגוד אלגנטי לחליפה הצחורה, טוויסט מעודן של הרגע האחרון. הם חייכו אחד אל השנייה, מחליפים נשיקות קצרות ביניהם ברגע קצר של שלווה.



עם גוף מותש ועור רטוב זיעה, היא נשכבה על צידה במיטה הזוגית המפוארת פעם אחת אחרונה. היא הסתובבה להסתכל עליו, פרצוף רגוע וחסר-דאגות, ושתתה את תוויי פניו. הוא נראה צעיר יותר בשנים בזמן שישן, כל הקמטים נעלמים מפניו, משאירים רק את הגבר שבו התאהבה.
היא הייתה רוצה להישאר, להירדם לידו ולהתעורר בבוקר לריח חזק של קפה וקול של פנקייקים תוססים במחבת, אבל היא ידעה שזה לא אפשרי. עם אנחה שקטה, היא קמה מהמיטה, נזהרת לא להעיר את אהובה. היא כרעה על הרצפה, מנסה למצוא את ז'קט החליפה בין הבגדים הפזורים על מרצפות החדר החשוך; כשסוף סוף הרגישה את הבד העבה של הדש, היא מיששה בידיה עד שמצאה את העלים הרכים של הורד.
הייתה לה בחירה, ובכל זאת, לא הייתה לה. היא ניתקה את הסיכה מהבד בעדינות ואספה את בגדיה במהירות. ככל שהיא תצא מפה מהר יותר, יהיה לה פחות זמן לחשוב על מה שהיא משאירה מאחור.
כשסיימה להתלבש, היא יצאה מהפנטהאוז היוקרתי בשקט. כשישבה במונית בדרך חזרה למטה הסוכנות, נתנה לעצמה לבחון את הפרח. היא שיחקה איתו מעט, מזיזה את עלי הכותרת, עד שהמיקרופון הדיסקרטי במרכז העלים התגלה בפניה. היא הסתכלה עליו בעצבות, יודעת שהדבר הקטן הזה הולך לעזור להוריד את אחד הקרטלים הגדולים במדינה, ובדרך גם לשבור את לבה.

*לפני שאני מגיבה על הקטע עצמו, רק רציתי להמליץ לך לציין בראש האשכול שהקטע הוא בדירוג pg13 - כי הרמיזות לתוכן המיני מאוד לא מפורטות, וחבל שמשתמשים יחליטו לא לקרוא בגלל האזהרה כשהדירוג הוא למעשה לא גבוה.
ועכשיו לקטע עצמו:

אני אתחיל בזה שהקטע כתוב בצורה מאוד מוצלחת ונעימה לקריאה לדעתי. התיאורים שבחרת להשתמש בהם לגמרי התאימו לסיטואציה והכניסו אותי לאווירה.
במשך כל הקטע כמעט (עד שנתת רמז) לא היה לי שום מושג מה קרה איתו ולמה היא עומדת לעשות את מה שהיא עומדת לעשות (הנחתי שהיא מתכוונת להסגיר אותו, אבל לא היה לי מושג למה). זה לגמרי גרם לי לחשוב הרבה במהלך הקריאה ואני חושבת שזה מצוין שהשארת פתח למחשבה ורק בסוף גילית לנו את התשובות לשאלות האלו. כן הייתי שמחה לטיפה יותר רמזים, אבל על זה אפרט עוד מעט.

היא מחכה כבר שנתיים להסגיר אותו? אם כן, למה רק עכשיו היא עושה את זה? הייתי שמחה לקצת יותר הסברים בנושא.

כשאת מיידעת צירוף סמיכות, ה' הידיעה צריכה להיות על המילה השנייה. אני די בטוחה שזה נכון גם אם המילה השנייה היא שם של חברה או משהו בסגנון, ולכן בעיקרון צריך לכתוב 'מבושם הברברי'.

אולי אני סתם לא מכירה את הביטוי הזה, אבל למיטב ידיעתי לרוב אומרים 'כנגד כל הסיכויים' - ואני חושבת שזה גם עשוי להישמע כאן קצת יותר טוב (אבל את כמובן לא חייבת להסכים, זה לגמרי נתון לבחירתך).

הרמז הזה היה מצוין ומאוד תרם להבנה של כל ההתרחשות בקטע. כפי שציינתי קודם, אני כן חושבת שיש מקום להכניס עוד קצת רמזים, אולי להראות יותר במהלך הקטע איך היא מרגישה עם הגילוי עצמו ולא רק עם העובדה שהיא עומדת להסגיר אותו, אולי טיפה לרמוז איך היא גילתה את זה בכלל... זה לגמרי נתון להחלטה שלך ואת בהחלט יכולה גם לא לקבל את ההצעה, אבל באופן אישי אני חושבת שזה כן יתרום לקטע ויוסיף לקוראים עניין במהלך הקריאה.
חוץ מזה, אני חושבת שגם קצת רמזים לגבי מה הם התכוונו לעשות באותו הלילה ולמה הוא טען שזה לילה גדול יכולים להוסיף.

מאוד אהבתי את תיאורי המראה בפסקה הזו, הם מצוינים לדעתי. מה שכן, אני חושבת שתיאורים של הרגשות שלה - קצת רגשות אשמה, אולי? - ספיציפית לגבי הפרח יכולים להוסיף כאן.
הסוף מקסים. הוא נותן הסבר לכל הקטע ומאפשר להבין יותר את הסוכנת ולהתחבר יותר לרגשות שלה (למרות שגם בשאר הקטע תיארת את העצבות ואת תחושת האשמה שלה בצורה מצוינת). באופן כללי מאוד ניהניתי מהקריאה, אני שמחה שהחלטת לפרסם.
מצטערת ממש אם פגעתי במהלך התגובה, זו כמובן לא הייתה הכוונה. זה באמת קטע מקסים והסיבה להערות היא כי אני חושבת שיש לך הרבה פוטנציאל ואת מסוגלת להפוך את הקטע לעוד יותר מוצלח בעזרת קצת שינויים קטנים.
בקיצור, אני ממש מחכה לקרוא עוד קטעים מצוינים שלך בפורום. 

אופס, שכחתי מזה שביקשת רעיונות לשם. אממ, אני די גרועה בשמות לקטעים אבל אני חושבת ששם שקשור לפרח עשוי להתאים. אין לי ממש רעיון ספיציפי כרגע, אני אכתוב אם יהיה.

תודה רבה על ההערות!!! אין לך מה לדאוג לגבי פגיעה ברגשות שלי, להפך- אני מאושרת מעל הגג שבכלל קיבלתי תגובה כזאת ארוכה ומפורטת! אני תמיד שואפת להשתפר כמה שיותר וכל עזרה מוערכת מאוד♥

קודם כל תודהתודהתודה על כל המחמאות, זה באמת המון בשבילי;;;; אני לא מפרסמת את הכתיבה שלי בדרך-כלל, אז לקבל פידבק כזה חיובי על הפעם הראשונה זה באמת מרגש.

בעיקרון הסיפור הוא שידעו שהוא פושע, אבל לא היו ראיות נגדו, ולכן שלחו אותה כדי שתתקרב אליו ותשיג אותן. מפה לשם, הם התחילו לצאת, אבל באיזשהו שלב היא התחילה באמת להתאהב בו.
בזמן אמת, אחרי שנתיים של ניסיונות כושלים, הגיע רגע האמת שלה: אירוע חברתי שהיא ידעה בוודאות שעסקה כלשהי שקשורה לעסקים הלא-חוקיים שלו תתבצע בו; מכאן הסיבה למכשיר הציתות המוסתר.
בקשר לערב... חוץ מזה שזה אירוע חברתי גדול כלשהו, לא בדיוק חשבתי על מה הוא, אני מודה, חח. הייתי לגמרי בשוונג של הרעיון כשכתבתי את זה שלא מש טרחתי לחשוב על הפרטים הקטנים, לול.

את הקטע הזה כתבתי בשילוב של עברית ואנגלית (כתבתי אותו באמצע הלילה והמוח הבילינגואלי שלי סירב לשתף איתי פעולה... אנחה) אז סביר להניח שזאת הסיבה לביטויים המוזרים. תודה שהסבת את תשומת ליבי לזה, אני אתקן את זה עכשיו^^

עוד פעם, תודה רבה על התגובה, אני מעריכה את זה מאוד ואני אשתדל לשפר לפעם הבאה!(: