• משחקי תפקידים חיים / דיון •, הכנס הוירטואלי של הפורטל

[Kaladin]

*הדס אישרה

משחקי תפקידים חיים
דיון

משחקי תפקידים הם חלק בלתי נפרד מהכנסים השונים וכל "חנון" שמכבד את עצמו השתתף במשחקי תפקידים.
בין אם זה מבוכים ודרקונים ובין אם זה אחרים, כל אלה הם משחקי תפקידים.
במשחקי התפקידים כל משתתף משחק דמות, אותה הוא יוצר-בחלק מהמשחקים הוא בוחר גם את יכולות הדמות ומנחה המשחק נותן למשתתפים סיפור בו הם משתתפים. רוב משחקי התפקידים הם משחקים שולחנים, עם מפות וספרים שונים אבל יש סוג נוסף והוא ה"לארפ"- משחק תפקידים חי.

בניגוד למשחק התפקידים הרגיל, משחק התפקידים החיי מתרחש במציאות והשחקנים משחקים את הדמות שלהם במציאות ולא בדימיון.
במשחקיי התפקידים החיים יש תלבושות מושקעות הכוללות חרבות פלסטיק, מגנים, קסדות חליפות וכדומה.
RD&D היא גרסה של משחק תפקידים חיי של מבוכים ודרקונים. בסוג הזה כל אדם משחק דמות ממקצוע אחר כמו קוסם או מכשף. כחלק מהמשחק הזה מתנהלים גם קרבות של חרבות וכדומה ובהם המטרה היא לגעת ביריב.

כל זה נשמע טוב ויפה ויכול להיות מהנה מאוד. למרות כל זאת, לי זה נשמע מעט מוזר. אנשים בוגרים נלחמים בחרבות פלסטיק? אם היתי רואה דבר כזה ברחוב הייתי בטוח שאלה משוגעים. בנוסף, במשחק התפקידים החיי קשה להוסיף דמיון, כמו דרקונים ודברים קסומים.

1. מה דעתכם על משחקי התפקידים החיים? האם נחשפתם למשחקים מהסוג הזה?
2. הם זה לא מגוחך מעט? אנשים שנלמים בחרבות פלסטיק?
3. האם הדימיון לא נפגע כאשר משחק התפקידים עובר למציאות?
4. מה לדעתכם החסרונות ומה ההיתרונות של משחקיי תפקידים חיים על פני משחקיי תפקידים רגילים?

על השתתפות בפאנל יקבל כל משתתף 5 כרטיסים.

[אופיר קרקרוף]

1. כמישהוא שמשחק הרבה בRD&D ואף למד תכניקות משחק מתקדמות ודרכי פעולה ותיאוריה של המשחק בשני קורסים באוניברסיטה במהלך הקיץ, אני מאוד אוהב את המשחק. זה נותן לך יכולת ביטוי מציאותית ונותנת לך יותר יכולת להביע את דמותך יותר טוב.
2. ממש לא. כל דבר שלא עובר על חוקים אנושיים בסיסיים כגון לא לרצוח הוא לגיטימי. משחקי תפקידים חיים הם מגוחכים כמעט כמו, למשל, אתר שלם שבו אלפי אנשים מבזבזים את כל זמנם הפנוי עליו שמבוסס על ספר 😁.
3. קצת, לכן אני מעדיף משחקים שבהם הדמיון הוא לא סוריאליסטי. למשל : שר הטבעות. אמנם יש שם דרקונים, אבל הדרקונים יכולים להיות משוחקים ע"י אדם שתוקף שחקנים. אני גם רוצה לומר שהמשחק ממש לא נגמר בחרבות פלסטיק, למשך כמה שעות, המדריך שלי לאר די אנדי, סיפר לנו שהוא שיחק במשחק שארך כחודשיים, שם הם בנו מבצרים אמיתיים מבולי עץ, לבשו שריון אמיתי ונלחמו עם חרבות אמיתיות, ואף שפכו אחד על השני שמן רותח, ישנו שם, ואכלו שם.
4. לפי דעתי היתרון של משחק חי הוא יכולת יותר טובה לשלוט על דמותך ולהבין את הדמויות. החיסרון של משחק חי הוא שיש מקום להרבה פחות דברים שאפשר רק לדמיין.

[Lassie]

כן, זאת אומרת ממש בקטנה. אח שלי היה משחק פעם במבוכים ודרקונים, מכיוון ואני לא יודעת לשחק זה נראה לי נורא מוזר, אבל אחרי שהבנתי טוב זה היה די ברור ונחמד. משחקי תפקידים חיים כן אפשר להגיד שזה מוזר, משונה או סתם מטומטם. אבל את זה יכולים להגיד רק אלו שלא יודעים איך לשחק במשחקי תפקידים חיים, אחרי שנכנסים ל"עולם" הזה מבינים עד כמה הוא פורה עניין דמיון, בסך הכול כיף. כמו שהסברתי זה מאוד תלוי למי, מישהו מבוגר סתם דוגמא בן שלושים ארבעים, ישחק עכשיו בחרבות מפלסטיק נגיד על פאנדום כולשהו או בלי, הוא עושה את מה שטוב לא וכיף. לא אשקר ואגיד אם אראה ברחוב זה לא יצחיק אותי מעט, כי זה כן. אבל זה לא סיבה להפוך את זה לבושה. להפך, כאשר מעבירים משחק דמיוני למציאות זה רק מעשיר את היכולת שלנו והדמיון. ומראה שהדמיון שלהו יכול להיות גם מציאותי.
קודם כול אין דבר כזה משחק תפקידים רגיל, כול משחק תפקידים הוא משחק "רגיל" בין אם הוא מציאותי, דימיוני או לא יודעת מה. טוב יש כמה יתרונות שאני יודעת עליהם לפחות, למשל בדמיוני האפשרות לעולם רכחב יותר ולאנשים או פרטים שונים טוב גדול בהרבה יותר, כך שהופך רת המשחק ליותר אפקטיבי וכיף. מצד שני שיש לך את האפשרות להשיג הכול זה קצת פחות כיף, אומנם נחמד אבל פחות כיף. נגיד אני רוצה עכשיו המון כסף, ואם זה משחק תפקידים דמיוני אז היה לי את זה. לעומת מציאותי ששמה הדברים יותר מצומצמים, וכמו שהזכרת זה יכול לעשות המון "בושות" בשביל אתם האנשים, זה רק בגלל שאנשים שצוחקים על זה לא מבינים מה הם עושים.

[קטנטונת]

מה דעתכם על משחקי התפקידים החיים? האם נחשפתם למשחקים מהסוג הזה? () אני כל כך אוהבת די אנד די ששמעתי שיש אר די אנד די הייתי כאילו הבן אדם הכי מאושר עלי אדמות. יש לי חרבות בבית (לא אמיתיות, כמובן.) ואני משחקת עם אחותי בזמן הפנוי שלנו, וזה נורא נורא נורא כיף. חוץ מזה, שראיתי את התוכניה של אייקון ישר הלכתי לתוכניה של המשחקי תפקידים ודבר הראשון שרציתי לראות זה משחקי תפקידים חיים, אך כולם היו משמונה עשרה או שש עשרה ומעלה, ואיך התעצבנתי שלא מצאתי אף משחק תפקידים חי (אבל בסוף מצאתי משחק תפקידים אחד והוא היה ממש סבבה, אבל ההפך הגמור ממשחק תפקידים חי. הא, ומתנו בסוף!).
הם זה לא מגוחך מעט? אנשים שנלחמים בחרבות פלסטיק? (הערה קטנה, לרוב החרבות הן לא מפלסטיק. לרוב הן מספוג). זה תלוי בבן אדם. יכול להיות שפתאום יבוא איש שלא מכיר בכלל את כל העולם הזה ויאמר שאלו סתם אנשים, אבל מי שמכיר ועבר את החוויה הזאת זה משהו מדהים. להיכנס לאדם שאף אחד לא יכול להיות ופשוט "להילחם על החיים" עם חרבות, חניתות, גרזנים וכאלה (והכל מספוג, אני לא יודעת אם משתמשים בפלסטיק כי זה ממש כואב) זה מדהים. אם לשבת בחדר ולדמיין זה נורמלי אז לצאת החוצה ולשחק את זה "על אמת" זה לא בסדר? כן, אולי אנשים רבים יחשבו שזה לא נורמלי, אבל אם האנשים שמשחקים את זה יודעים שהם אוהבים את זה, אין בעיה. גם אפשר לא להוציא את זה מחוץ לתחום מסוים שכל האנשים יכולים להסתכל.
האם הדימיון לא נפגע כאשר משחק התפקידים עובר למציאות? לא, ממש לא. הקטע במשחקי תפקידים חיים שהכל יראה "חי", ולא שזה יקח את הדמיון, אך פה זה תלוי גם במהירות החשיבה של השחקנים ומה הם יכולים לעשות לפי הדרגה שלהם (אין לי מושג אם זה קיימים גם באר די אנדי או במשחקים אחרים אבל שיהיה) ואין זמן לחשיבה גדולה יותר מדי.

[NOT PERFECT]

1. מה דעתכם על משחקי התפקידים החיים? האם נחשפתם למשחקים מהסוג הזה?
רק כשהייתי באייקון,הסתכלתי קצת על האנשים ששם,זה נראה נחמד
2. הם זה לא מגוחך מעט? אנשים שנלמים בחרבות פלסטיק?
קצת כן...אבל כל אחד מוזר בדרך שלו^^ .יש אנשים שכ"כ נהנים מזה ויש אנשים שפשוט בוהים באנשים האלה.אני חושבת שכל הקטע הזה קצת מוזר,אבל ברגע שממש נכנסים לזה זה נראה כאילו אי אפשר לצאת מזה.
3. האם הדימיון לא נפגע כאשר משחק התפקידים עובר למציאות?
קצת כי בדמיון אפשר לדמיין כל אחד בצורה אחרת ושטחים ומקומות ובתים וברגע שפוגעים בזה,קצת כמו סרט לספר,זה די נהרס,למרות שזה נראה נחמד מאוד.אבל יש אנשים שזה גורם להם להרגיש יותר טוב מאשר משחקי תפקידים רגילים.

[עומר לאבגוד1]

1. חבר של אבא שלי משחק בזה ושולח תמונות וזה נראה ממש מגניבב. הייתי מת להשתתף בזה. אני משחק כרגע בדי אנד די רגיל אבל בחיים האמיתיים נשמע אפילו יותר מגניב.
2. יש אנשים שזה מגוחך לדעתם. אבל אם אנשים באמת אוהבים לשחק בזה והם משקיעים בזה אז מי אני שאצחק עליהם. הגיל לא משנה. זה כמו שמישהו יצחק על תחביב שלכם שלדעתכם הוא ממש כיף.
3. הדמיון קצת נפגע בגלל שכמו שאמרת, אי אפשר שיהיו במשחק דברים קסומים ענקיים כמו דרקונים או כדורי אש. אבל זה גם מוסיף לדמיון בגלל שלכל דמות שאתה משחק יש סיפור ואתה נכנס לדמות ומתנהג כמוה ומדמיין כאילו אתה בעולם אחר.

[The Fairy Of Music]

1. אני חושבת שזה בסדר, כל עוד זה לא משפיע על החיים של אותו בן אדם, למשל אם אחרי צילום הסרט או הסדרה או מה שזה לא יהיה, הוא פתאום יתחיל להשתגע ולחשוב שבאמת קורים דברים דמיוניים כי הוא השתתף ושיחק בסרט כזה. אף פעם לא ראיתי דבר כזה.
2. לדעתי זה לא מגוחך, כי לדעתי החלק הגדול בלעשות דברים כאלו זה בשביל צילומי סרטים, למרות שיש גם בכנסים דברים כאלו. לסרטים בצילומים זה ממש בסדר, כי זה רק לשחק תפקיד. בכנסים אני חושבת שזה גם נחמד מאוד, כי זה כאילו להיכנס לתוך סרט פנטזיה בעצמך. זה ממש כיף ובסדר כל עוד אחר כך זה לא משפיע על החיים שלך, כפי שאמרתי קודם.
3. לא, כי כל הקטע במשחקים כאלו במציאות זה לדמיין את זה, לדמיין שזה באמת קורה, והתלבושות והאביזרים הם רק תלבושות ואביזרים, החלק הכיף והטוב זה לדמיין את זה!
4. היתרונות שזה יגרום לכולנו כיף והנאה, אבל החיסרון שאולי הם יותר מדי יחשבו וירגישו שהם הגיבורים שזה ישתלט עליהם יותר מדי...

[Masha Rostova]

1. אני חושבת שזה יכול להיות נחמד, אני אישית אף פעם לא באמת התנסיתי בזה, אולי בגלל שפעם באמת חשבתי שזה מוזר וקצת קיטשי וילדותי, אבל גם מאז נחשפתי לרעיון הזה יותר בפתיחות ואני חושבת שזה יכול להיות דווקא נחמד כל עוד זה בגבול הטעם הטוב ולא נהפכים להיות אובססיביים לזה. אולי אני אנסה פעם. אבל אני לא חושבת שזה יקרה בקרוב למען האמת.
2. פעם חשבתי האמת שזה מאד מגוחך, אבל יש בזה איזשהו סוג של בריחה מהמציאות באופן חיובי, ככה שהיום ממש לא הייתי שוללת את זה. יש לזה חוקים ורעיונות אז אני חושבת שאם פעם מישהו יסביר לי באמת מה עומד מאחורי זה אני אראה את זה אחרת לגמרי.
3. אני חושבת שסוג של הבריחה מהמציאות היא באמת להפוך את העולם שלך יותר חי, כמו שאמרו מעלי, זו אני מניחה אחת המטרות, אתה נשאר בתוך עולם הדמיון למרות שאתה מעביר אותו לעולם "חי," אתה אפילו הופך להיות הדמות יותר מזה. אני לא חושבת שזה פוגע, די להיפך אפילו.

[Paper Towns]

וול, האמת שאף פעם לא הצלחתי להבין אנשים שמנפנפים בחרבות פלסטיק וצועקים קריאות קרב תוך כדי משחקי תפקידים חיים. זה נראה ממש, אבל ממש מטופש. יכול להיות שכשאתה משתתף במשחקי התפקידים החיים זה יותר... נורמאלי נקרא לזה, אבל מהצד זה לא נראה מי יודע מה. בנוסף, לדעתי זה די פוגע בדמיון - מלבד זה שאפשר לשחק רק דברים מציאותיים, הדמיון נפגע כשהמשחק הוא מוחשי ולא בדמיון, שאיתו אפשר לעוף לכל מקום.