כמו בכל יום||לולה, לפעילות "זה הסוף"

[Sophie Foster]

כמו בכל יום.

כמו בכל יום בו אני תוהה אם הוא עדיין אוהב אותי.
עיניו הירוקות, ושערו החום המסורק וה-. אני מפסיקה לחשוב.
פעם הוא אמר שהוא אוהב אותי. כן, פעם.
ויש את הרגעים האלה בהם יש בי ניצוץ של תקווה.
התיק שלי תלוי על כתף אחת. החברה הכי טובה שלי, מיי, מנופפת לי לשלום.
אני מנופפת לה בחזרה בחיוך, ואז מבחינה בהם.
הוא בוכה, עצוב בטח בגלל איזה משהו מטומטם אחר, והולך ליד הילדה שהוא אמר שהוא שונא אותה.
היא אומרת משהו שגורם לו לצחוק.
לי הוא גורם לבכות, ואני רצה משם, מתרסקת בבכי על המיטה.
יש רגעים בהם אני מרגישה שהוא אוהב אותי.
ויש רגעים שלא.
וזה קורה שוב, כמו בכל יום.
ואני ממשיכה לבכות.

[Church]

אהבתי מאוד את הרעיון של הסיפור, ואת הטוויסט של הדמות שאוהבת את המספרת שעוברת לאהוב דמות שלישית.

מאוד הפריע לי שזה קצת קצר ורץ יותר מדי מהר אין יותר מדי פרטים על המספרת ועל מושא אהבתה.
ולא כל כך מובן למה הדמות של הבן בוכה בלי סיבה נראית לעין.

[Farseer]

היי, שימי לב לתייג בכותרת! יש להוסיף את שמך.