שם הספר: כל המקומות המוארים|All the Bright Places
שם הסופרת: ג'ניפר ניבן|Jennifer Niven
שנת הוצאה באנגלית: 2015
שנת הוצאה בעברית: 2017
גוף הוצאה באנגלית: Penguin Books
גוף הוצאה בעברית: כנרת, זמורה-ביתן
ארץ ושפת מקור: אנגלית אמריקאית
שם המתרגמת: יעל אכמון
ז'אנר: נוער

תקציר העלילה
גב הספר
כשוויולט ופינץ' נפגשים על מעקה מגדל הפעמון של התיכון - בגובה שש קומות - לא ברור מי מציל את מי. האם ויולט מצילה את פינץ' שחושב בכל יום על המוות, אבל מוצא שוב ושוב משהו שמשאיר אותו כאן, חי וער? או שדווקא הוא מציל את ויולט, שסופרת את הימים עד סוף התיכון, כשתוכל לברוח מהעיירה הקטנה באינדיאנה ומהאבל הכבד על אחותה.
כשהשניים יוצאים לעבוד על פרוייקט לימודי משותף הם מגלים שרק בחברת ויולט פינץ' יכול להיות הוא עצמו - נער נועז, מצחיק ולא מתפשר, ורק בחברת פינץ', ויולט שוחכת לספור את הימים ומתחילה לחיות אותם. האם אהבת הנעורים באמת תוביל אותם אל כל המקומות המוארים?

תקציר שלי
פינץ' הוא תלמיד בכיתה י"ב שלא מצליח להוציא מראשו את המחשבה על המוות. לקפוץ מגובה, להיכנס לתאונות דרכים ואפילו לטבוע, הכל עובר לו בראש. ואם זה לא מספיק, כמעט כל הילדים בבית הספר שלו מתבריינים אליו ומכנים אותו פריק.
ויולט היא גם תלמידה בכיתה י"ב, שסופרת את הימים בקוצר רוח עד סוף הלימודים, אז תוכל סוף סוף לצאת מהעיירה הקטנה באינדיאנה. כל יום היא חיה בתחושת אשמה בלתי פוסקת על המוות של אחותה, שהוציא ממנה את כל החשק לחיים והשאיר אותה עם צלקות נפשיות לעד.
אבל כאשר השניים נפגשים על מגדל הפעמון של בית הספר שלהם, כששניהם מתכננים לקפוץ, הם מצליחים סוף סוף לראות נקודה של אור בחייהם. במהלך פרוייקט משותף בשיעורי גיאוגרפיה, הם משוטטים ביחד ברחבי אינדיאנה, וסוף סוף מצליחים באמת להרגיש שהם שייכים למקום כלשהו.

דעה אישית
זה ספר מדהים. אולי הספר האהוב עליי בכלל.
העלילה מדהימה ולא משעממת כמעט אף פעם. כיף מאוד לקרוא על השיטוטים של ויולט ופינץ' ברחבי אינדיאנה. זה מן כיף כזה של 'אני לא מאמינה זה נשמע כל כך כיף באלי גם.' למרות שאת כל חוויות הרומנס לא אהבתי במיוחד, אבל זאת דעה אישית שלי. אני הרי אף פעם לא אוהבת את הרומנס בספרים.
בסוף קצת קשה בלב בגלל כל מה שקורה שם, אבל מתגברים על זה בסוף (האהא לא אני עדיין בוכה את נשמתי מעמוד 275. מלפני שנה).
הדמויות היו ממש מדהימות. היה ממש קל להתחבר אליהן, לפחות על אלו שסיפרו עליהם. לפעמים הצלחתי להבין את הרגשות של דמות מסויימת עד דמעות. וגם פינץ'. אני די בטוחה שכמעט אף אחד בעולם הזה לא עומד לא לאהוב את פינץ' בספר הזה.
הכתיבה הייתה נחמדה, ממש בסגנון של נוער כזה, ומאוד נוחה לקריאה. היו כמה פעמים שלא באמת הבנתי למה התכוונו או מה חלק מהדמויות אומרות, אבל בכל זאת זה קרה רק כמה פעמים ספורות שלא חשובות לציון 3:
בנוסף הספר הזה ממש דיבר אליי, וממש עניין אותי, ובמיוחד בגלל פינץ'. אני מאוד אוהבת לקרוא ספרים על אנשים שיש להם בעיות או מחלות נפשיות, ואני ממש אהבתי את איך שהציגו את זה בספר.
אני לא באמת מוצאת על מה לכתוב חוץ מפינץ', אז אני פשוט אפסיק כאן ואגיד שזה ספר מדהים D: