אבא | אור

[Peter Johnson]

שם הפיקצר: אבא
פאנדום: פרסי ג׳קסון
דמויות: פול / פרסי (מערכת היחסים של פרסי ואנבת׳ + פול וסאלי)
זכויות יוצרים: לריק ריירדן.
תקופה: אחרי גיבורי האולימפוס וגורלו של אפולו (:

ת״ב יתקבל בברכה! ותגובות גם!
(אני מודעת לכך שהסוף קצת צולע, אני באמת מצטערת על זה. אני פשוט ממש אוהבת את מערכת היחסים של פול ופרסי ואין להם מספיק יצוג בפאנדום, אם בכלל).

- - -

פול סיים את יום העבודה שלו בבית הספר שבו לימד. בדרך כלל, בשעה הזו סאלי גם הייתה חוזרת הביתה, אלא אם כן היו לה ימים עמוסים בגלל שהיא הייתה צריכה להוציא לאור את אחד הרומנים החדשים שלה.
הוא בדיוק פתח את דלת הדירה, ששמע מכות מהחלון. הוא קפא לרגע, ואז הלך בזהירות אל הסלון, רואה את פרסי מעולף באוויר מחוץ לחלון ומדמם. היצור בחלון התנגש בחלון שוב וכמעט נפל למטה.
אוי לא. אוי לא. פול מיהר לזרוק את תיק העבודה שלו, מתעלם מרעש הלפטופ הנשבר על הרצפה. זה לא משנה.
הוא מיהר לפתוח את החלון, ולקחת מבלאקג׳ק את פרסי המדמם.
כמה זמן הפגסוס עמד פה? זה לא משנה. הבן שלו כבד ומדמם והוא לא יכול לראות את הפגסוס - הוא לא יכל לראות דרך הערפול.
״פול,״ פרסי אמר בכאב, וידיו נכרכרו סביב כתפיו של פול שפול ניסה למשוך את החצוי בן העשרים ואחת דרך החלון אל תוך הדירה הקטנה שלהם.
מה קרה לו? למה הוא כל כך מדמם? פול לא ידע מה לעשות, והמחנק עלה לגרון שלו.
״פרסי, תחזיק מעמד.״ פול אמר ומיהר להושיב את פרסי על הספה שלהם בסלון. פרסי נראה כאילו הוא עומד להתעלף.
בתור מורה לאנגלית, פול לא ידע מה לעשות. הוא לא ידע אם הוא צריך להתקשר לבית החולים, אבל אז יצטרך להסביר להם איך הילד שלו - הילד החורג שלו, הזכיר לעצמו - הגיע למצב הזה. הוא יכול להתקשר למחנה, ולדרוש מכירון הקאנטור הסבר, אבל מיד פסל את הרעיון. הוא לא ידע את מספר הטלפון של מחנה הקיץ שפרסי הלך אליו בכל מקרה.
איפה אנבת׳? הוא הסתכל סביב, אולי היא עומדת ממש מאחוריו. הוא הושיט את ידו אבל נתקל באוויר. אם אנבת׳ הייתה כאן היא לא הייתה מסתתרת.
אולי הוא יתקשר לסאלי? לא. סאלי הלכה עם אסטל ואנבת׳ לסרט. הוא לא יכל להרוס להן את זמן האיכות של אמא ובת. סאלי הלכה לסרט עם אנבת׳.
אנבת׳ עם סאלי. אנבת׳ לא יודעת שפרסי מדמם על הספה שלו. סאלי לא יודעת. והדם ממשיך לזרום והוא לא יודע מה לעשות.
הוא נשם עמוק והלך למטבח, מחפש בנואשות מפית ושטף אותה במים, רועד לגמרי. הוא לא ידע מה לעשות, אולי הוא צריך לתת לפרסי חלק ממאכל ושתיית האלים הזה שסאלי אוספת במדף האחרון בארון המטבח? אולי זה הזמן? הוא לא ידע כמה פרסי יכול לקחת. הוא הרגיש חסר אונים. הוא לא ידע כלום.
הוא קיבל את העובדה שפרסי חצוי, והוא הבן של פוסידון, והחיים שלו מסוכנים ושפרסי עבר חוויות ששום ילד לא צריך לעבור. הוא אהב את פרסי כאילו היה ילדו שלו. אבל הוא לא ידע איך לטפל בפרסי. שאסטל נפצעה הוא היה שם לב פלסטר ומנשק לה את מקום הפציעה. צועק על מה שפצע אותה, וזה היה הופך לבסדר.
פול לא יכל לצעוק על מפלצות שלא יכל לראות. הוא לא יכל לשים פלסטר על הדימום. הוא לא יכל לעשות כלום.
הוא חזר אל פרסי המדמם, שרק הביט בו בעיניים ירוקות ומזוגגות. הוא עומד להתעלף.
אוי לא. אוי לא. פרסי לא יכול להתעלף. וכל הספה והרצפה דם. והוא יצטרך להסביר את זה לסאלי. וסאלי תהרוג אותו כי הוא הרג את הילד שלה. ובטח היא תיפרד ממנו ו -
״פול, תקשיב לי,״ פרסי אמר בקושי. ״תפסיק את הדימום.״
הדימום? פרסי עומד למות. איך מפסיקים משהו כזה? איך מטפלים במשהו כזה?
״א - אני - אני - פרסי, אני -״ פול מלמל, כורע ליד פרסי בדאגה.
״איך זה קרה לך? מי תקף אותך? מה אני אמור לעשות? פרסי, תגיד לי מה לעשות!״ פול אמר בקול שבור, מתחיל לנסות לעצור את הדימום של פרסי.
״פול-״
״-ואם אתה תמות? אני צריך להתקשר לאמא שלך? למחנה?״ הוא המשיך לנסות לעצור את הדימום של פרסי.
שראה שזה לא עובד, הוא הלך אל הטלפון בסלון וצלצל לבית החולים. הוא רעד כולו. פרסי עומד להתעלף, כל הרצפה בסלון מלאה בדם של פרסי - הוא נכשל ו -
״אבא!״ פרסי קרא פתאום.
פול הסתובב אחורנית, מצפה לראות בחור עם חולצת הוואי וכובע, אבל לא היה שם אף אחד. אולי רק פרסי יכול לראות את פוסידון עכשיו?
״הוא לא פה.״ פרסי אמר שהבין על מה פול מסתכל.
״אה ..״ פול העיף מבט בפרסי. פרסי קרא לו אבא? פרסי עומד למות והוא קרא לו אבא? פרסי עומד למות. אוי לא. אוי לא.
״הדימום -״ פרסי אמר בקושי. ״תעצור את הדימום.״
פול נשם עמוק, רועד לגמרי. פניו היו חיוורות, חסרות צבע. אבל הוא עקב אחרי ההוראות של פרסי בדייקנות, מנסה לגרום לו לצחוק מידי פעם.
היד שלו רעדה, שיערו נדבק למצחו מהזיעה. אבל פרסי נראה טוב יותר.
״תודה, אבא.״ פרסי לחש לאחר שפול סיים לחבוש את הפציעה ליד החזה. התחבושת התמלאה בדם. פרסי צחק ואמר שחסר לו שאנבת׳ תראה את זה.
פרסי קרא לו אבא.
פול עדיין רעד שסאלי נכנסה עם אנבת׳ ואסטל. פול עדיין כרע ברך ליד הספה שפרסי שכב עליה.
״פול?״ סאלי שאלה בבהלה שנכנסה לסלון, ומיהרה לרוץ אל הילד שלה ששכב על הספה באפיסת כוחות.
״היי אמא.״ פרסי אמר אליה, וחייך חיוך קלוש. הוא רעד. אבל הוא היה נראה יותר טוב.
״מוח אצה?״ אנבת׳ שאלה מאחוריה כשנכנסה גם היא לסלון, רועדת כשראתה אותו.
״מה קרה?״ היא שאלה את מה שסאלי לא יכלה לשאול. סאלי ליטפה את השיער של פרסי בעדינות, ברוך. הילד שלה בחיים. הרצפה מלאה בדם והספה מלאה בדם אבל פרסי בחיים.
״מפלצות.״ הוא אמר כאילו זה מסביר הכל. ״אבא עזר.״
״פוסידון היה פה?״ אנבת׳ שאלה בבלבול, כשלא הבינה על מי פרסי מדבר. פוסידון הציל את פרסי?
״לא.״ פול אמר בקול רועד. ״הוא מדבר עליי, אני הצלתי אותו.״
״כן.״ פרסי אמר שוב, באפיסת כוחות. ״אבא עזר.״
סאלי הנהנה בשקט, לא שואלת שום שאלות בזמן שכיסתה את פרסי בשמיכה דקה ונישקה את מצחו בזמן שישן.
״אבא?״ אנבת׳ שאלה את פול במטבח, בזמן שהיא הכינה לו תה. הוא עדיין רעד, אבל היה פחות חיוור ממוקדם.
״אה.. אני.. גם את קוראת לי אבא עכשיו?״ פול שאל בבלבול, נבוך. הוא אהב את אנבת׳ כאילו הייתה הבת שלו, למרות שהיא לא הייתה שלו. אבל היא גרה כאן וזה היה מספיק בשבילו.
״אם אתה רוצה.״ היא אמרה בשעשוע, ועיניה התרככו מעט כשהביטה בפול בלופיס. לא היה ספק שהוא הבחור הטוב ביותר בשביל סאלי.
״אבא, אני חושבת שצריך לקנות לך חולצת האבא הטוב ביותר בעולם!״ אסטל נכנסה למטבח אחרי סאלי.
״אני מסכימה,״ סאלי אמרה ולא יכלה שלא לחייך. ״אתה בהחלט האבא הטוב ביותר בעולם.״

- - -
סליחה על הסוף הצולע הזה... תאהבו אותי

[Nico di Angelo]

:''''''''''''') אני יכול לקרוא דברים על המשפחה הזאת כל חיי
זה מהמם ואת מוכשרת וזהו ופול מהמם