שמש||עמית

בשבוע האחרון הייתי בברצלונה (יאי לי) ונתקפתי שם במוזה מטורפת (רק חבל שלא היה אינטרנט).
הנה אחד מעשרת הקטעים שכתבתי שם, יכול להיות שאני אפרסם פה את השאר.
עצה שלי: אם אין לכם מוזה, סעו לברצלונה D:
אני אשמח לת"ב ^^

----

הוא מסתכל עליי כאילו איבדתי את שפיות דעתי. ואולי כן, אולי באמת השתגעתי, אולי באמת יש עננים באפור בתקרת המטבח. אני מרגישה שאני קצת מרחפת.
את לא נורמלית, הוא חוזר ואומר, ממשיך לגדף. אבל ככל שהקול שלו עולה ביתר היסטריה, קולו של שלמה ארצי מתגבר בראש שלי ומחריש את כל השאר.
הייתי חולמת והייתי ערה, הייתי אני, ולהיות אני זה וואחד כאב ראש, תקשיב – רק תקשיב – פעם אחת, כוס אמק, אני חושבת ורוצה להקיא מרוב בדידות. ההרגשה הייתה שאני שופכת מים לגליל חלול ומצפה שהוא יתמלא.
את כל כך בודדה, הוא צועק עליי בקול שבור, את כל כך בודדה, תקועה בתוך כל הלבד שלך, כל היום לבד.
אולי לבד, חשבתי, בוהה ברצפה באותה תשוקה שאני מסתכלת עליו, אבל לבד זה טוב, כמו השמש.
הרי השמש מקריבה את עצמה, נכון? היא מאירה את כדור הארץ, אפילו את הירח, ומי יודע עוד כמה כוכבים גזיים אחרים. רק כדי שלנו יהיה אור.
ומה עם השמש?
איכשהו, אף אחד לא מדבר על השמש.

הודעה זו נערכה ע"י Jake Bugg ב Aug 11 2014, 01:06 AM

קטע מקסים ועמוק מאוד. אהבתי את הכתיבה הקןךחת ואת השימוש המרובה הניקוד- אני רואה שזה משהו שחוזר אצלך ואני אוהבת את זה מאוד. אהבתי איך עברת ממעין דיאלוג של שני אנשים לנקודת השקפה אחת ומאוד אהבתי את מוטיב השמש שמופיע אצלך. אהבתי איך לקחת אותו והשתמשת בו ואני חושבת שהכי אהבתי את הסיום המקסים (האמת, שממש התרשמתי ממנו). הסיום שלך נותן סגירה מדהימה לקטע קשה ואולי, רק אולי אופטימיות מעטה. בכל זאת השמש היא מקור אור וחיים. מצד שני הבאת את נקודת מבטה של השמש ואיך היא מתחברת לדוברת.
דבר אחד שאני לא בטוחה לגביו-בשורה שלישית בסוף אני חושבת שזה צריך להיות "ההרגשה " עם ה' הידיעה.

את צודקת, תודה, אני אערוך :)

ותודה על הת"ב המושקע

וואו, זה מדהים!
לא ראיתי פגמים. הקטע מושלם כמו שהוא.
זה קטע שאמור להיות קשה ומדכא, אך הצלחת להפוך את הנושא הכאוב לעליז יותר, ואולי המונח הנכון הוא - לעצוב פחות.
המשיכי לכתוב!