"לאן אמרת להם שאת הולכת?" "לחופשה באיסלאם", מיה + אש 02/04/15

עשיתי לך חיים קלים -

שיהיה לנו שרשור מגניבולי ^^

שם: ברוקלין 'ברוק' וויליאמס
גיל: 15?
אופי: י"ב, אני עצלנית וזה יתפתח עם הזמן.
מראה: לברוק יש שיער שחור וגלי, עיניים כהות ועור שחום. היא גבוה ודקיקה, בעיקר כי היא לא מצליחה למצוא המון מה לאכול. היא תמיד חובשת כובע גרב אפור ולובשת את ג'קט הג'ינס האהוב עליה, שהוא אחד הדברים היחידים שהיא הביאה מהבית.
הערות/הצעות/שאלות/4 קושיות/חרטות/התלבטויות/הארות/השם אוסומגניבי מדי: לאא! רק לא ארבע קושיות! ניסו להכריח אותי לשיר אותן בגלל שאני הכי קטנה בכיתה

שם: נועה
גיל: 15
אופי: יתפתח עם הזמן (XD)
מראה: תדמייני לבד זה יותר מגניב.
הערות/הצעות/שאלות/4 קושיות/חרטות/התלבטויות/הארות/השם אוסומגניבי מדי: את מתחילההה.

אוקיי D:
~.~
הרגשתי פרווה מתחככת בפניי ופקחתי עיניים, בוחנת מקרוב במיוחד פרווה מסריחה, מלוכלכת ומכוערת של חתול אשפתות אקראי. "איכס!" קראתי בגועל, אפילו שהייתי רגילה לזה. לפעמים באו דברים גרועים יותר, כמו עכברוש או עכבר, אבל זה עדיין היה מגעיל, לא משנה מה זה, כמה גדול זה וכמה זה מסריח. "קישטה! תסתלק! עוף מפה!" קראתי וניערתי ידיים לעבר היצור המגעיל כדי לסלק אותו. הסטתי קצוות שיער בגועל וניערתי את הראש. החלקתי את הכובע על המצח שלי, דחפתי פנימה כמה שיערות ושתיתי קצת מים מבקבוק שלקחתי ממישהו אתמול.

אני לא כותבת טוב כמוך :/
----
פקחתי את העיניים. הסתכלתי מסביבי, ראיתי שרק הלן (משהיי מהחבורה שלה) התעוררה. ממש לא היה לי כוח לדבר איתה אחרי הריב של אתמול, אז עצמתי עיניים וחזרתי לישון. לא הצלחתי באמת להירדם, וגם היה נדמה לי שהיא שמה לב. החלטתי בכל זאת להישאר עם עיניים עצומות והתהפכתי לצד השני.

את כותבת אחלה, תפסיקי להמעיט בעצמך.
~.~
לפתע הרגשתי משיכה קלה, שיערות מדגדגות את מצחי החשוף ואוויר קליל שנוגע במקום שבו היה הכובע. מישהו לקח אותו. השלכתי מרפק לאחור - בדרך כלל זה היה תופס את מי שמאחוריי - אבל לא פגעתי באף אחד. הסתובבתי, וראיתי שבמרחק כמה מטרים ממני עומד מישהו מוכר. אוון.
"כובע יפה," הוא אמר וגיחך.
"סתום. ותחזיר אותו."

אני לא כותבת טוב. נקודה.
~-~-~-
בפעם השניה שפתחתי את העיניים הלן לא הייתה שם. קמתי מהמדרכה המלוכלכת והתנערתי. לא היה לי חשק לדבא עם אף אחד מהחבורה, אחרי מה שקרה אתמול. זה היה פשוט כולם נגדי. אז מה אם לא צלחתי את המשימה שלי? לפעמים נדמה לי שהם חיים בסרט. הם שלחו אותי לרגל אצל "האויב". כאילו, מה אויב? החבורה השנייה גם עושה בדיוק את הדברים שאנחנו עושים, אז למה אנחנו חייבות להיות יריבות? ידעתי שהם לא יסלחו לי על זה בקרוב, ולא רציתי להיות שם כשהם יקומו. יצאתי לטיול קצר ברחוב. החלטתי להשאיר את הנעליים שם, שיחשבו שרק הלכתי לכמה דקות. שידאגו לי קצת, לא נורא. אולי זה ירגיע אותם.

את כן. נקודה.
~.~
"אבל אני אוהב אותו," גיחך אוון.
"תחזיר לי את הכובע," סיננתי. "אני רצינית. תביא אותו לפני שתחטוף."
"אוי, אני נורא מפחד," אמר וחייך חיוך חתולי.
"תביא אותו!" קראתי והתקרבתי לעברו עם אגרוף קמוץ. "עכשיו."

ראיתי מרחוק שני נערים רבים, בן ובת.
הם היו מוכרים לי, אבל לא ידעתי מאיפה.
התקרבתי עוד קצת והבנתי שהבן מחזיק כובע ששייך לבת ולא מוכן לתת לה.
זה עצבן אותי, משום מה, והתקרבתי עוד.
חטפתי מידיו את הכובע ונתתי לה.
ואז, הסתכלתי לה בעיניים, וקלטתי מאיפה הם מוכרים לי.
הם מהחבורה השנייה.
נתתי בה מבט אחרון חטוף ורצתי משם במהירות.

הסתכלתי על הבחורה שנתנה לי את הכובע, על אוון ועל הכובע והתחלתי לרוץ אחרי הבחורה.

שמתי לב שהיא רצה אחריי.
מה יש לה?
התחבאתי מהר מאחורי איזה פח ועצרתי את הנשימה.
רק זה חסר לי, שיראו אותי עם משהיי מהחבורה השנייה.
עוד אחרי מה שקרה אתמול.

הסתובבתי ולא ראיתי אף תועה. התחלתי ללכת בחזרה, מעוצבנת וחוקקת את התמונה שלה במוחי - אם אי אי פעם אראה אותה עוד פעם, אני צריכה להודות לה.

לא הבנתי מה אני עושה, אבל הרגליים פשוט משכו אותי מהמקום.
"חכי" קראתי לעברה, ומיד שמתי את הידיים על הפה.
מה את עושה? אמרתי לעצמי, לא הספיק לך אתמול?

הסתובבתי וראיתי את הבחורה. "הו, הנה את. תודה, וזה..." חיככתי את הרגליים אחת בשנייה במבוכה.

הייתי כל כך בשוק שלא הצלחתי לדבר.
אחרי כמה שניות של שתיקה אמרתי: "נועה."