האמת היא שאני ממש מאוכזבת מכל מה שקורה בזמן האחרון.
ככל שאני חושבת על זה יותר אני מבינה שאני לא רוצה לחיות פה, הארץ שלי הופכת למקום שאני לא מאמינה בו.
הממשלה מושחתת, כולם יודעים את זה.

ככל שאני קוראת יותר בספרים, מבינה יותר את התאוריה ואת מה ש"אמור להיות", אני קולטת שהכל חסר פואנטה. כי התאוריה היא כשמה, רק תאורטית. היא לא אמיתית. זה לא באמת יכול להתקיים.

וככל שאני מתעמקת יותר בספרים, ומנסה- לרוב בטעות, לחשוב על איך אני אהיה בתור אחת מהם, אני מבינה ששום דבר מזה לא באמת אפשרי. הכל משחקי מוחות.


הכל נע סביב הכסף.

****

קראתי היום בעיתון שקראו שוב להפיל את הממשלה. על מה אני מדברת? שוב? הרי הממשלה רק קמה!
אבל כן. שוב.
הממשלה הרביעית בראשותו של הקיסר ונראה שהעם לא מעוניין בלשנות את המצב. הוא בקושי הצליח להקים ממשלה. היא כל כך לא יציבה. עם כמה שהיא כן.
ושוב כמובן, הכל סובב סביב הכבוד- למי יתנו איזה תיק, מי יקבל יותר כוח. הכל משחקי אגו.


הכל נע סביב מי יקבל יותר כסף.

****

ישבתי היום באוטובוס וחשבתי. אני לא נעה סביב הכסף. אני לא משחקת משחקי מוחות. אני לא משחקת משחקי אגו.
היום ישבתי לי וחשבתי- האם יכול להיות שאני בוגרת יותר ממי שמנהל את הארץ שלי?




כן.