בשעות הלבנות יותר כשכולם ערים
אני שוקעת שעולם שכולו איורים
על לבן יש שחור, לעיתים גם אפור
כך עד שמתעמעם האור

זוהי האשליה שלבסוף מתפוגגת
המציאות אליה אני כה משתוקקת
זה מתחיל
ונגמר
נגמר
אותה המשאלה שלעולם לא מתגשמת
זעקה שבקירות ליבי מוטמנת
לא מתחיל
ותמיד
נגמר

בשעות השחורות יותר כשהעולם שקט
מתחת לשמיכה מתעלמת מן האמת
זה מקום אחר, אני אדם שונה
ישנו דרור קטן שעדיין בוכה

למיטה אני נכנסת ורגלי מתכרבלות
זה לא רק למנוחה, אלא גם לדמיונות
זה מתחיל
ונגמר
נגמר
השינה עלי יורדת ועיני נעצמות
יש רק חשכה ולאחריה חלומות
לא מתחיל
ותמיד
נגמר

רמזים מתעופפים ואנשים לא מבינים
ואני לא אמיצה מספיק להבהיר את הדברים
כך זה יימשך עד סוף כל הימים
קראו את השיר הזה מההתחלה