משחק זיכרון || סטנלי, סיפור בהמשכים

[Andy Mientus]

שם: משחק זיכרון
מחבר: סטנלי
דירוג: אני אשתדל להשאיר את זה R אבל אני אודיע אם זה ישתנה (וזה ישתנה)
ז'אנר: אימה, נגיעות לרומאנס, מתח

© זכויות היוצרים על הסיפור "משחק זיכרון" שייכות לי - Reed Richards, הידוע גם בשם סטנלי, וחל איסור להשתמש בו בכל צורה שהיא. אם אגלה יצירות עוקבות מכל סוג שהוא (פאנפיקים, סדרה בת, סדרת המשך, סיפור המשך וכו'), שלא ניתן עליהם אישור ממני - אפנה קודם כל, להנהלת האתר בו פורסמה היצירה, ואם המצב יחמיר לגורמים חיצוניים. אין לשכפל, לצלם, להעתיק, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך או אמצעי אלקטרוני, אופטי או מכני אחר כל חלק שהוא מהחומר שבסיפור זה בלי אישור ממני. ©

תוכן עניינים:


פרולוג

השעה הייתה שעת לילה מאוחרת, אולי חצות, וגשם זלעפות ירד בחוץ. ברקים ורעמים נראו ונשמעו מדי פעם, אבל מזג האוויר הזה היה רגיל לעונה, ולכן אף אחד לא ייחס לו חשיבות מיוחדת. כולנו התכנסנו בסלון, כל אחד עם העיסוקים שלו: אנג'לינה עם הטלפון שלה, אנדרו עם מחברת הסקיצות שלו, פרי עם המוזיקה שלהם, מארי וג'ון עם לוח השחמט העתיק שמצאו איפשהו בעליית הגג, וכמובן - אני; עם ספר השירים של אדגר אלן פו שלי. תמיד הייתה לי חיבה עזה אליו. הרגשתי שהוא, עם העגמומיות שלו והתיאורים הפואטיים שלו - הוא היחיד שבאמת יכול להבין אותי, את העגמומיות וחוסר-הפואטיות שבי, את כל הדברים שאני לא הייתי מסוגל להבין בעצמי. אני לא זוכר איך הכרתי אותו או שמעתי עליו מלכתחילה, אבל אני יודע שמאז החיים שלי השתנו. את ספר היצירות המלא שלו שקניתי בארבעים ושניים סנט באחת ממכירות החצר שהעיירה שלנו מפורסמת בגללן, הספקתי לקרוא כבר חמישים פעמים לפחות, וציטוטים שונים מיצירותיו כבר הפכו לחלק משפת היום-יום שלי. כולם תמיד נהגו לצחוק עליי בגלל זה, אבל זה אף פעם לא הפריע לי. הורדתי לרגע את המשקפיים שלי וניקיתי אותם, ולאחר ששמתי אותם בחזרה הבטתי בכולם. הכל היה כל-כך רגוע ושקט שהייתם יכולים לחשוב שאנחנו חבורה של פסלים שהמטרה היחידה שלהם היא להגיד מה בני נוער נורמליים לא עשו בזמנם החופשי בשלהי המאה העשרים ואחת.
מדי פעם שמעתי את הצחקוקים של אנג'לינה מהודעות הטקסט שהיא קיבלה או מה שזה לא יהיה שהיא עשתה שם, את תזוזת חיילי השחמט על לוח העץ העתיק, את הרעש המרגיע של העיפרון של אנדרו על גבי הדף או את השירים היותר מדי רועשים שפרי שמעו. חייכתי לעצמו חיוך קטן. לפעמים אני כל-כך שמח שהם החברים שלי. חזרתי לספר שלי וקראתי פעם נוספת את אותו השיר שכה אהבתי כשלפתע הדלת הקדמית נפתחה. קולות הגשם מבחוץ רק גברו וכולם הפנו את מבטיהם לכיוון הדלת.
ברק האיר ורעם נשמע שנייה או שתיים לאחר מכן ומיד לאחר מכן האורות הבהבו. שמתי לב שפרי הוציאו אוזנייה אחת מהאוזן שלהם. "שלום לכם," אמר האיש שבדלת. הוא היה לבוש בבגדים שחורים וישנים שזיהיתי כבגדים מהתקופה שבה אדגר אלן פו היה חי, כובע צילינדר שהיה יותר גדול מהראש שלו ושפם עבה שהתעגל בקצוות. הוא חייך חיוך שחשף את שינוי הצהובות והרקובות. "ברוכים הבאים למשחק הזיכרון. חגרו חגורות והתכוננו לנסיעה, כי אנחנו עומדים לצאת בכל רגע!"

*חשוב לי לציין שכל שגיאות הדיבור שפה מכוונות, שזהו רק הפרולוג ושזה הסיפור בהמשכים הראשון שלי שאני באמת גאה בתוצאה שלו/שהוא נורמלי יחסית כדי לפרסם אותו כאן. הפרקים הבאים אמורים להיות ארוכים יותר, אבל בעיקרון הם כתובים במחברת ואני לא יודע כמה ארוכים הם יהיו כשאקליד אותם*

ת"ב?

[Calum Scott]

טוב, קודם כל-מאוד אהבתי את העלילה,
למרות שהיא לא כל כך מובנת.
אהבתי גם את ה"מסתורין" שבסיפור,
שעכשיו זה ההתחלה ולא יודעים מה יהיה ההמשך.
בסך הכל-נחמד

[Peter Johnson]

אומייגאד סטנלי, אם זה הפרולוג ההמשך הולך להיות כל כך טוב.
הצלחת בהחלט לסקרן אותי ממה שכתבת כאן וזה מקסים, באמת3>
נתקלתי בשגיאת דקדוק אחת אני חושבת.
אבל חוץ מזה זה באמת מושלם ואני אחכה להמשך

[Colorful]

אהבתי מאוד את התיאורים שבספר,ואת הפרטים הקטנים.
אני אשמח לקרוא את הסיפור שיתפתח מהפרולוג הזה,כל הכבוד

[Lucifer Morningstar]

אוקיי, זה נשמע ממש טוב.
פרי ברבים בגלל מגדר?
זה נשמע נהדר, מסקרן ומותח, ואני לא יכולה לחכות לפרק הראשון.
בהצלחה בהקלדה מהמחברת, אני יודעת כמה זה מתיש.

[Maggie Greene Rhee]

כבר אמרתי לך שאני אוהב את הכתיבה שלך, נכון? אז אני אומר את זה שוב.
הפרולוג הצליח נורא לסקרן אותי, ולמרות שהוא קצר הוא היה פשוט.. טוב.
בהתחלה התבלבלתי, כי אתה התייחסת לדמות פרי כ"הם", אבל סך הכל אני בערך מבינה. זאת נטייה מגדרית כלשהי, נכון? התיאורים נהדרים, לא פירטת הרבה אבל זה ממש נהדר.
בכל מקרה, אני לא ממש שמתי לב לטעויות דקדוק גדולות, ואני מחכה לקרוא את ההמשך.

[Demons Run]

אוקיי אני מנחשת שאם אתה אומר שזה במכוון, אז אני לא צריכה להעיר על הזה.
העלילה נורא מרתקת, ואני מצפה להמשך.

[Ophelia]

אוקי, ממש אהבתי את זה. גם אני תהיתי בהתחלה לגבי ההתייחסות אל פרי כ"הם", וחשבתי שזו טעות, אבל אז ראיתי שזה לא רק פעם אחת והגעתי למסקנה שזה בגלל מגדר. הפרולוג קצר ולעניין, אני אוהבת את הכתיבה שלך. גם אני לא שמתי לב לשגיאות דקדוק. הדבר היחיד שהפריע לי קצת היה המשפט "הוא היה לבוש בבגדים שחורים וישנים שזיהיתי כבגדים מהתקופה שבה אדגר אלן פו היה חי", אני לא יודעת אפילו למה.
אני מצפה להמשך, תמשיך לכתוב