אינסוף || סטנלי, אשמת הכוכבים כי אני בפילס

[Andy Mientus]

שם הפאנפיק: אינסוף
שם הכותב: סטנלי, סבא טוביה
דירוג: PG-13
פאנדום: אשמת הכוכבים
שיפ: הייזל/גאס
ז'אנר: בעיקר אנגסט אבל יש פה גם קצת רומאנס
ויתור זכויות: ג'ון גרין
אין תארים כי הוא ג'ון גרין ומצד אחד הוא גאון ומצד שני הוא חרא ומצד שלישי הוא מדהים ואין מילים לתאר אותו
אישור ביטוא עצמי כי אני בטא וזה~
מוקדש לג'אז שבכינו ביחד על אשמת הכוכבים בח"מ גריפין ושהיא נתנה לי השראה לכתוב את זה והמשפט ההוא שלה
אה, כן וזה מכיל מוות ודיבורים על סרטן וכל זה והכל מנקודת מבטו מסופר ע"י אייזק אה כן וספוילרים לאשמת וזה
ועוד הערה - אני כותב אוגוסטוס כי התרגלתי ולא אוגאסטוס או מה שזה לא יהיה אז בבקשה אל תעירו לי על זה וזה אמור להיות שפת טינאייג'רס כזה

_ _ _ _ _ _

זה קרה בערך שנה אחרי המקרה עם אוגוסטוס. כולנו היינו בדיכאון ממושך מאז. הוא השפיע על כולנו ברמה כזאת שחיים בלעדיו נראו כמו משהו אבסורדי ובלתי-אפשרי. עדיין נפגשתי עם הייזל מדי פעם. המצב הנפשי שלה התדרדר מאז, ולפי מה שהיא סיפרה לי גם המצב הפיזי. אני, לעומתה, נקי מסרטן פיזית - אבל הסרטן של האבדה של אוגוסטוס צילק אותי לכל החיים. חשבתי על זה והגעתי למסקנה שאם אותי זה צילק ככה, אני לא רוצה לחשוב מה קרה להייזל.
יצא לנו ללכת לקבוצת התמיכה מדי פעם. בחודשיים הראשונים למותו של אוגוסטוס פטריק אפילו הקדיש כמה דקות לזכרו בכל מפגש. כאילו שכמה דקות יספיקו. לפעמים מצטרפים אנשים חדשים לקבוצת התמיכה, כאלה שלא הכירו את האיש והאגדה - אוגוסטוס ווטרס. הם תמיד שואלים עליו, מנסים להבין מי הוא היה ולמה הוא היה כל-כך מדהים.
האנשים היחידים שיודעים את התשובה הם הייזל ואני. אה, כן, וגם ההורים והמשפחה של גאס, מן הסתם.
אז כמו שאמרתי, המצב של הייזל החמיר. כשהיא לא הייתה בקבוצת התמיכה או איתי היא פשוט הסתגרה בחדר שלה. אמא שלה סיפרה לי שמדי פעם יצא לה להיכנס פנימה ולראות את הייזל פשוט בוהה בקיר. יושבת כמו כדור על המיטה שלה ופשוט בוהה.
ההורים שלה ממש דאגו לה, אז היא התחילה לראות פסיכולוגית מדי פעם. היא לא ממש סיפרה לי עליה הרבה, אבל לפי מה שהבנתי היא לא עוזרת לה בכלום. אני מתכוון, איך אפשר?
אף פעם לא הייתי מאמין גדול, עד כמה שזה לא נראה ככה. נראה. הרשו לי לגחך לרגע. בכל מקרה, אף פעם לא היייתי מאמין גדול, ולכן אף פעם לא האמנתי במיוחד בגן עדן או בגיהנום - אבל אם יש משהו אחד שאני בטוח בו, זה שאוגוסטוס צופה בכולנו מהמקום שלו בגן עדן, מחזיק סיגרייה בין השיניים שלו ומחייך ממחשבות על הייזל.
קראתי שפעם שכדי לראות קשת צריך להתמודד עם הגשם קודם, (קרדיט לג'אז 3>) והאמת שאני מסכים עם זה. כדי להגיע לדברים הטובים בחיים אתה צריך לסבול, אתה צריך להתמודד, אתה צריך לשרוד.
כולנו שורדים. אפילו אוגוסטוס היה שורד. אבל כמו ב-"הישרדות", הלפיד תמיד נכבה למישהו והוא הולך הביתה. הפעם הבית של אוגוסטוס היה בשמיים, מעלינו. הקלישאות האלה של מלאך שומר מעולם לא נראו קלישאתיות יותר.
הייזל מתה כמעט שנה אחרי אוגוסטוס. לא רק שהעניין השפיע עליה ברמות מטורפות, המחלה שלה התגברה והיא בילתה זמן רב בבית החולים. אני תמיד ניסיתי לבוא ולהיות שם בשבילה, אבל לא תמיד הכניסו אותי.
אני מתאר לעצמי את המפגש שלהם בגן עדן או מה שזה לא יהיה. בטח היה שם הרבה בכי, בין אם בכי של התרגשות או בכי של עצב. היו שם דיבורים, נשיקות, חיבוקים ומה לא?
אנשים בקבוצת התמיכה מתחילים לרחם עליי עוד יותר. מי לא ירחם על הנער העיוור שאיבד את שני החברים הכי טובים שלו בתוך פחות משנה?
אני לא מאמין גדול בגן עדן או מה שזה לא יהיה, אבל אני מאמין שיום אחד, אולי באחד הגלגולים הבאים - הייזל וגאס ימצאו סוף סוף את האינסוף שלהם, אפילו אם לא באותה דרך כמו פעם.

_ _ _ _ _ _

אני מצטער אם זה יצא קצת מרוח וחוזר על עצמו אבל זה השעות האלה והייתי חייב לכתוב משהו כדי להרגיע לרגע את הפילס.

ת"ב?

[Mischief Managed]

בשבילי? אומייגד ❤
וואו סטואי זה מדהים ומושלם ושוב נכנסתי לפילס, גאד!
אתה כותב מדהים ואני מקווה שתמשיך לכתוב להנות מזה כי פשוט וואו, אייזיק(נאט וולף) נשמה בלב <33 אוהבת מלא מלא ותמיד אהיה לפילס איתך ותמשיך לכתוב כי אתה נהדר בזה ❤

[Nico di Angelo]

זה לא יפה מה שעשית פה
התחלתי לצרוח בהיסטריה מול המחשב ואמא לא הבינה מה קרה לי לעזאזל
אז כן זה מהמם ואתה כותב ממש ממש יפה
וזה ממש סטייל ג'ון גרין ואיך שלדעתי אייזיק היה אומר את זה והכל
וזה פשוט נפלא ואני בפילס
וכן
תמשיך לכתוב אתה כותב מהמם