חיית המחמד שלי ll נעם

הוא היה קטן וחמוד. לא גדול כמו שכולם מכירים, אלא רק קטן וחמוד.
צבעו היה ירקרק, עם עיגולים חומים. כמו כל בני מינו הרגילים.
חבריי בכלל לא אהבו אותו. הם לא רצו להתקרב אליו.
הם בכלל לא באו לביתי, וכמו שהם לא התקרבו אליו-ככה לא התקרבו אלי.
פעם הבאתי אותו לבית הספר, אך זה לא נגמר בטוב. השעו אותי לכל היום.
ולמה אני כותב את זה, אתם שואלים? למה חשבתי שזה יעניין אתכם?
ובכן, אתם לא הכרתם אותו. הוא היה חיית מחמד נפלאה, למרות שלא חיבבו אותו במיוחד.
ואז..קרה האסון. לא הפסקתי לבכות באותו היום.
ועד היום, אני לא אשכח אותו.
את הנחש שלי.

חבריי בכלל לא אהבו אותו. הם לא רצו להתקרב אליו.

במקומך הייתי כותבת חבריי בכלל לא אהבו אותו. למעשה, הם לא רצו להתקרב אליו.

אני הייתי כותבת התקרבו אליו - ככה לא

אני הייתי מוותרת על השלוש נקודות

וזה קטע מדהים. הוא די קצר, אבל מדהים.
אשמח לקרוא עוד קטעים שלך^^

חמוד מאד מאד מאד! אהבתי!
יש לי כמה הערות (:

הייתי כותבת משהו אחר (חברי בכלל לא אהבו אותו. ~ מילה כמו: אפילו וכו' ~ לא רצו להתקרב אליו.)

לדעתי הנקודות קצת מיותרות , ועדיף שהיית כותב משהו במקום "לא הפסקתי לבכות באותו היום" כמו
"בכיתי המון כשזה קרה." או "אני עדיין עצוב.." ודברים כאלה שיקצינו את הגעגועים של הדמות לנחש.

זה ממש נחמד!