סיקור כלי נגינה ll כינור

[Calum Scott]

כינור
סיקור


שם כלי הנגינה:
כינור

מידע על הכלי:
כינור הוא כלי קשת בעל הצליל הגבוה ביותר במשפחת כלי מיתרים המיוצרים כיום והכלי הכי קטן ממשפחת כלי קשת.
הכינור הוא כלי הנגינה הראשון המוזכר בתנ"ך, ועוד פעמים רבות בספר תהילים.
הוא חלק ממשפחת כלי המיתר (כלים קורדופוניים) בתת-המשפחה "כלי לאוטה", שהם כלים בעלי-צוואר.
אביו הקדום של הכינור הוא כלי קשת בעל שלושה מיתרים שנפוץ במאה העשירית באירופה תחת השם רבק (Rebec).
שם זה נוצר משיבוש המילה הערבית "רבאב", שציינה כלי מיתר ידוע במרחב האסלאמי.
במאה השש-עשרה כלי הקשת נקראו לפי האופן שבו ניגנו בהם.
לדוגמה: "ויולה דה גמבה" היא כלי-קשת של הרגל ו"ויולה דה בראצ'ו" היא כלי-קשת של הזרוע, שהוא כבר אביו הישיר של הכינור.
כמו כן, במהלך תקופת הבארוק התפתחו במשפחת כלי-הקשת כלי-נגינה בגדלים שונים.
לדוגמה, ה"Violino Piccolo" שהיה מכוון קוורטה מעל למנעד הכינור המודרני, ואף ה"Octobass", שהיה נמוך באוקטבה מן הקונטרבס וגבוה פי-שניים מקומת אדם ממוצע.
במרוצת השנים נותרו רק רביעיית כלי-הקשת המוכרים לנו כיום, כשהכינור הוא בעל המנעד הגבוה מביניהם.
מלבד תוספות זניחות כגון המכתוף, צורת הכינור השתמרה כפי שהיא מאז המאה השמונה עשרה,
על-אף ניסיונות מספר לבצע שינויים בצורת הגוף, החומרים מהם הכינור עשוי והמבנה האקוסטי.
כיום נפוץ גם כלי הנגינה "הכינור החשמלי", שהוא כינור חסר תיבת-תהודה, שרטט מיתריו נקלט בפיק-אפ דרך האוויר או דרך גשר הכינור, וצלילו מוגבר באמצעות מגבר חשמלי.
כלי נגינה זה עדיין נחשב לחלק ממשפחת כלי הנגינה הקורדופוניים, מכיוון שהצליל מופק ממיתריו, ולא באופן מסונתז כגון האורגן החשמלי.

חלקי הכינור:
השבלול (Scroll)- השבלול נמצא בקצה הכינור, והוא משמש פריט קישוטי בלבד. למרות שלצורת השבלול אין השפעה על צליל הכינור,
גילוף של שבלול איכותי נחשב לאחד מסימניו של בונה כינורות מוכשר במיוחד.
מפתחות (או יתדות) הכיוון (Pegs)- נמצאים בתוך תושבת מתפחות הכיוון (Pegbox). לתוך חלקם הדק מלפפים את צדו האחד של המיתר,
ואת חלקו השטוח (הפרפר) מסובבים על-מנת לקבע את המיתר בתחילה, ולכוון אותו לצליל הנכון בהמשך.
מפתחות הכיוון עשויים מעץ הובנה, תאשור או כל עץ חזק אחר.
המפתחות נועדו לכיוון גס, וכל סיבוב של מפתח יכול להעלות או להוריד את המיתר במספר טונים שלמים.
צוואר (Neck)- הצוואר הוא חלקו הארוך והדק של הכינור, שבסופו נמצא השבלול.
בקצהו העליון של הצוואר קבועה קורה צרה שהמיתרים עוברים מעליה, והיא נקראת "סיפית".
שָחִיף (FingerBoard)- השחיף הוא החלק הכהה שנמצא מעל לצוואר, ועליו מתוחים מיתרי הכינור.
במהלך הנגינה לוחץ הכנר את המיתרים אל השחיף, ובכך מקצר אותם ויוצר צליל גבוהים יותר מצליל הבסיס של המיתר.
השחיף, כמו מפתחות הכיוון, עשוי מעץ הובנה, תאשור או כל עץ חזק אחר.
גוף (Body)- זהו שם כללי אשר מתייחס למספר חלקי כינור, בעיקר הבטן, הגב והצלעות.
מגרעת C ("מותניים", C-Bout)- מגרעת שתפקידה לאפשר לקשת לנוע בטבעיות ולא לגעת בגוף הכינור, גם כאשר היא בזווית מאוד נמוכה.
חורי F- מטרת החורים היא לאפשר לצליל הכינור להדהד מתוך הגוף ואל הסביבה.
חשוב לציין שלמרות שחלק מהצליל מהדהד מתוכם, רוב הצליל מהדהד מגוף הכינור עצמו, וחורי ה-F מאפשרים לגוף להדהד באופן חופשי יותר. לעתים נקראים גם "פיות-תהודה".
גשר (Bridge)- הגשר מוצמד, ובשום אופן אינו מודבק, לגוף הכינור באמצעות לחץ המיתרים בזווית של 90 מעלות לבטן.
תפקידו של הגשר הוא גם להגביה את המיתרים, אך בעיקר להעביר את רטט המיתרים לגוף הכינור.
צורתו מעוגלת, על-מנת לתת זווית בין המיתרים, וכך הקשת יכולה לנגן על מיתר אחד כל פעם.
הגשר לרוב מעוטר ומעוצב, ולפעמים נחרט עליו שם הבונה שלו.
מפתחות כיוון עדין (Fine Tuning Pegs)- מפתחות המאפשרים לכנר לכוון את המיתר בעדינות רבה, של כרבע טון לסיבוב שלם.
הם מורכבים על תפס המיתרים ואליהם מתחבר צדו השני של המיתר.
לעתים, בעיקר בכינורות ובמפתחות כיוון זולים, יש למפתחות הכיוון העדין נטייה לרשרש או לזמזם, ובהרבה מקרים יעדיף הכנר לפרק אותם לחלוטין מהכינור.
מפתחות הכיוון העדין עשויים מתכת, ולרוב מצופים בחומר דמוי-זהב.
תפס המיתרים (Tailpiece)- החלק שאליו מתחבר המיתר במידה ואין מפתח כיוון עדין.
התפס מהודק לגוף הכינור בחלקו התחתון באמצעות הכפתור התחתי ומחובר אליו באמצעות גומייה שחורה.
לרוב יהיה עשוי, כמו השחיף ומפתחות הכיוון, מהובנה, תאשור ולעתים רחוקות מעץ ברזיל.לעתים נקרא גם "מישחל".
משענת סנטר (Chin Rest)- חלק שנועד לנוחות בלבד, ועליו משעין הכנר את סנטרו.
ישנם כינורות בהם משענת הסנטר חסרה, ובמקומה אפשר להשתמש בכל חפץ עדין, כגון ממחטה. משענת הסנטר עשוי גם היא מעץ הובנה, תאשור או כל עץ חזק אחר, ולעתים גם מפלסטיק.
כפתור תחתי- מחזק למקום את תפס המיתרים, ומחוזק אליו באמצעות גומיה.
בטן (Face)- חלקו הקדמי של גוף הכינור, שבו חרוטים חורי ה-F.
בטן הכינור דקה, עדינה ורגישה מאוד לתנועות, על-מנת לאפשר לצליל להדהד ממנה ביעילות ובאיכותיות.
גב (Back)- חלקו האחורי של הכינור. לעתים יהיה מעוטר במסגרת ולעתים רחוקות יותר אף בצורות שתי-וערב או סימטריות מעניינות.
כינורות מסוימים חרטו את שם על חלקו העליון של הגב, מעט מתחת לצוואר. בניגוד לבטן הכינור, גב הכינור קשיח ונועד לייצב ולחזק את הכינור.
צלעות (Ribs)- ה"מסגרת" או הצדדים של הכינור, שהם למעשה התווך שבין בטן הכינור לגב הכינור.
נשמה (Soundpost)- הנשמה היא למעשה גליל עץ אשר מוצמד, ולעולם אינו מודבק, בין גב הכינור לבטן הכינור, מתחת למיתר מי.
תפקידו הוא להעביר את רטט המיתרים, ובעיקר את של מיתר מי, לגב הכינור.
קורת הבס (Bass Bar)- ממוקמת מתחת למיתר סול לאורך גוף הכינור, ותפקידה להגביר ולהדגיש את הצלילים הנמוכים בכינור.

קבוצה:
כלי קשת, כלי מיתר

תמונות:

כינור סטרדיווריוס


כינור חשמלי


חלקי הכינור

חוות דעת אישית:
אף פעם איני ניגנתי בכינור. אני ממש רוצה לנגן בו, וחושב שממש אוהב את זה.
למדתי המון מסיקור זה על הכינור, על כל החלקים שלו ועל איך שהוא פועל.
אני גם ממש אוהב את צורתו, איך שמנגנים בו ואת הצלילים היפים שבו.
כשאני שומע את נגינת הכינור, אני פשוט נקסם. זו אחת הסיבות שאני רוצה לנגן בו.
תודה שקראתם את הסיקור, ואני לא אשכח גם להביא קרדית לויקיפדיה שעזרה לי מאוד

[אהבתיה]

וואו, איזה סיקור מושקע! קבל ח"ח ענקי!
אגב, נראה לי שכותבים 'קרדיט' ולא 'קרדית'