פרוייקט| פרוייקט שלושים מילים, ההגשה שלי מקווה שתהנו

פאנדום: supernatural על טבעי
דירוג: אם אני אעבור pg אני אכתוב מעל הפיקצר
שיפ: אותו דבר כמו הדירוג לרוב gen

סיפור מסגרת:
הקלטה 1:
"סאמי מה זה?"
"זה מכשיר הקלטה ואמרתי לך לא לקרוא לי ככה"
"אני יודע שזה מכשיר הקלטה, למה זה מקליט?"
"כי זה מה שמכשיר הקלטה עושה"
"מה אתה מקליט?"
"זאת שאלה יותר טובה, את העבודה שלנו"
"אנחנו בבונקר"
"אני יודע את זה, למה חשת צורך לציין את זה?"
"לא קורה כלום בבונקר"
"זה לא מדוייק זוכר את הפעם שקאס ניסה להכין סנדוויץ פסטרמה?"
"אני לא בטוח שאני יכול לשכוח, אני עדיין לא מבין איך המלפפון החמוץ הגיע לתקרה"
"סודות של מלאכים"
"זה סוד שהם יכולים לשמור לעצמם"
"זה לא שהם כל כך שיתופיים שאתה צריך לדאוג מזה"
"כן זה כנראה נכון... סאמי זה עדיין מקליט"
"אמרתי לך לא לקרוא לי ככה.."

חתול
הקלטה 18:
זה היה יום קיץ חם ("חם לא מכסה את הכבשן שהיה בחוץ" "דין תחזיר לי את הרמקול ותפסיק להפריע" "טוב טוב סאמי" "אל תקרא לי ככה") השמש נתלתה בשמיים בחוסר חיוניות כמו מטבע זהב ישן, שולחת קרני אור מאובקות לרחובות הרקים של something-or-other-ville ("ברור שהם היו ריקים כל אדם שפוי לא יהיה בחוץ בחום הזה" "זה מסביר למה אנחנו הינו שם").
למען האמת ריקים הוא תיאור מעט לא מדוייק כי דווקא כן היו אנשים שהסתובבו בחוץ, דין, אני והמכשפה התורנית ("כי היא לקחה את המשפט הרוע לא נח ברצינות רבה מדי ובמקום לשבת במזגן החליטה להרוג אנשים בארבעים ושתיים מעלות צלזיוס"). עצרנו לנוח בצל הקריר של סמטה מאחורי דיינר סגור שזה קרה.. רעש פתאומי נשמע מאחורי הפחים. שנינו שלפנו את האקדחים שלנו והקפנו בזהירות את פחי המתכת הגדולים ומצאנו את עצמנו פנים אל פנים עם חתול רחוב.

(על העניין של התיוג כבר הערתי לך, אבל אני לא יכולה לשנות את זה אז...)

סופרנטורל!!!
אוקיי, עכשיו אחרי ההתלהבות הראשונית הנה תגובה~
הרעיון של ההקלטות מאוד משעשע ואני אוהבת אותו מאוד, את כותבת את סאם ודין בצורה נהדרת עם הסגנון הזה. אבל בכל זאת היו שני דברים שהפריעו לי:
- מבחינת קאנון, לא הסתדר לי שלסאם מפריע שדין קורא לו סאמי. דין עושה את זה כל הזמן בסדרה וסאם חלא התלונן... (לפחות לא עד אמצע עונה 9)
- מבחינה טכנית, מפריע לי שבסוף המרכאות אין סימן פיסוק אם אין סימן שאלה. ואם כבר, לכתוב שתי נקודות זה לא נכון מבחינה דקדוקית.

ועכשיו להקלטה 18:
גאד XDD זה נשמע בדיוק כמו סאם ודין. רק כמה דברים קטנים:

לדעתי יותר נכון לשים ; במקום הפסיק הראשון.

*כשזה, ושוב - מבחינה דקדוקית זה לא נכון לשים 2 נקודות.

במקום הו' הייתי שמה פסיק, זה הופך את המשפט לפחות מסורבל.

אהבתי את הסיום D:

מקווה שלא נפגעת מההערות שלי, הן לא בכוונה לפגוע - הן בעיקר על דברים טכניים או נקודת מבט אישית, והפיקצרצרים יפים ומשעשעים ואהבתי אותם. מחכה לקרוא עוד (:

נעלבתי? ממש לא. אני אשים לב לנושא הנקודות, אף פעם לא ידעתי שצריך לספור אותם. בנוגע לסאמי טוב הם מתווכחים על זה בלי סוף בהתחלה ורציתי שהם יהיו יותר צעירים ופחות מנלכוליים אז הכנסתי את זה.//

מוזיקה
הקלטה 35:
מוזיקת מטאל חזקה נשפכה מהחלונות המונמכים של האימפלה שנכנסה בחריקת צמיגים לחניית ההוטל המוזנח, מבריחה מדרכה את העיתון של אתמול, זוג עכברים שמנים שהשתזפו בשמש וכלב מוכה רעב ("האכלתי אותו בפאי" "אני לא חושב שפאי בריא לכלבים" "פאי בריא לכולם" "...").
המכונית נעצרה ליד הרכב היחיד שעמד בחנייה, ג'יפ ישן בצבע כסוף מתקלף. הגבר המבוגר שישב מאחורי ההגה של הג'יפ גלל את החלון למטה שדין כיבה את המנוע המטרטר של האימפלה והחליש סופסוף את הרעש-מוזיקה ("כרגע קראת למטאליקה רעש?!" "אני לא מגיב על זה")

פרח
הקלטה 54:
זר פרחים קמולים היה הצבע היחיד שנראה במחסן האפלולי שבו התעוררתי, קשור לכיסא כמובן ("זה הופך להיות הרגל די מטריד" "כן"). ניערתי את ראשי כדי לטהר אותו מהערפל שהשתכן במחשבותי מהשינה הכפוייה והתחלתי לחקור את סביבותי; דבר ראשון שמתי לב הפעימות הכואבות באחורי ראשי שהן הנחתי מה שהביא אותי למצב הזה, דבר שני המחסור הברור באח דעתן ("אני לא דעתן" "אתה מקשיב לעצמך לפעמים?" "כמובן יש מישהו יותר טוב להקשיב לו?") ודבר שלישי ואחרון טוב, לא היה דבר שלישי המחסן היה ריק לחלוטין. היה בו רק את כיסא העץ האיתן שעליו ישבתי והשולחן התואם שעליו קנקן פלסטיק כתום כמו אלו בדיינרים ממש זולים שבתוכו הזר הקמול שהתעוררתי למראהו ("אתה כזה נסיכה סאמי, פרחים באמת?" "..." "אוץ' סאם!")

כוכב
הקלטה 24:
המוביל המזמר מילא את האוויר בשיר ערש שקט, דין ואני שכבנו זה לצד זה על מיטת יחיד בחדר ילדים. זה היה יכול להיות נחמד מאוד אם לא הינו שנינו גברים בוגרים והמיטה לא הייתה כל כך צרה כי במצב הזה זה בעיקר היה לא נוח ("זאת אשמתך שאתה ביגפוט" "אני... לא מתכוון להכנס לוויכוח הזה"). וגם הייתה הבעיה הקטנה שלא ידענו איך הגענו לשם, שום מושג רגע אחד ישבנו על מכסה המנוע של האימפלה והסתכלנו על הכוכבים ורגע אחר כך התעוררנו במיטה הזאת שהמרפק של דין מתחפר בצלעותי ומוביל הכוכבים המזוייפים מזמר מעלינו.

ברק
הקלטה 19:
גשם זילפות אפור ירד במטחים כבדים על המדרכה נוקש כמו פגזים זעירים על האספלט השבור, יוצר מסך עבה של רעש לבן שהופרע מדי פעם בשאגת רעם מתגלגלת ("אתה נשמע כמו סרט אימה גרוע" "רדפנו אחרי המפלצת של פרנקנשטיין" "הינו בניו ג'רזי").
דין ואני רצנו במבוך סמטאות מתפתלות שהסריחו מזבל רטוב ועוד דברים שהעדפתי לא לחשוב עליהם וניסנו במאמץ עקר למדי להאיר את דרכנו בפנסי היד שלנו ("אנחנו צריכים להשיג משקפיים לראיית לילה" "אנחנו... אוקי כן אנחנו צריכים לעשות את זה"). באור הדלוח בקושי הצלחנו להמשיך לעקוב אחרי נתיב האיברים שפיזרה המפלצת שלנו ("אתה באמת מתלונן שלא ראית טוב?") אבל בדיוק שהתכוונתי להודות בעובדות ולחזור למוטל הבזק ברק חזק האיר את הסמטה האפלה שלתוכה רצנו, זאת הייתה סמטה ללא מוצא ובקצה שלה מואר באור הלבן של חזיז הברק עמד לא אחר מהמפלצת של פרנקנשטיין.

ערכתי לך את הכותרת. שימי לב בפעם הבאה.

כן אני יודעת שתייגתי את הכותרת לא נכון, מצטערת//

Pg 13 על טיפה אלימות
חיוך
הקלטה 58:
רוח אביבית קלילה נשבה בקרחת היער שבה עמדנו, נושאת בחובה ריח נקי של דשא קצוץ, פריחה ודם טרי. הריח של דם טרי היה תוספת לא רצוייה והסיבה להיותנו שם ("מה הינו אמורים לעשות שם אחרת?" "אתה יודע כמה זה עצוב שזה מה שאתה חושב?"). המקור של הדם שכב לרגלנו, נערה צעירה ממש ילדה שבית החזה שלה נפתח לרווחה במכה אלימה יחידה.
דין השתופף לצד הגופה וניסה לזהות את היצור שהרג אותה ("כי אני עושה את כל העבודות המלוכלכות" "אני עושה את הכביסה של שנינו" "טו שה סאמי, טו שה") ואני הסתובבתי באזור וחיפשתי רמזים שיוכלו לעזור לנו. שוטטתי בלי מטרה מוגדרת לתוך היער והתרחקתי מדין והנערה ("היא הייתה שבורת לב, בעצם יותר חסרת לב" "דין זה לא מצחיק") מה שהתגלה כרעיון לא טוב בכלל כי מתוך החשכה ששרצה בין העצים חייך אלי חיוך צחור ניבים.

ירוק
הקלטה 32:
הדיינר שישבנו בו היה אחד מהמקומות האלו שהטבח היה גם הקופאי וגם המנקה, והכל היה צפוף וחסר התאמה לדוגמא אני ישבתי על כיסא פלסטיק כחול ודין ישב על כיסא מתכת כמו של גלידרייה וביננו היה שולחן עץ עם רגליים מגולפות ("זה מעניק להם תחושה ביתית" "לא זה מעניק להם תחושה של בזאר, ואחד שאורגן על ידי עיוור"). הגענו אליו בזכות ואני מנומס שאני משתמש במילה זכות, טיפ של אישה זקנה שהצלנו ממתקפת עכברושים שותי דם ("זה היה מוזר") לפיה הם הגישו את הפאי הכי טוב בצד הזה של המיסיסיפי אז כמובן שהינו חייבים לבדוק.
נקישת עקבים מהירה הודיעה לנו על הופעתה של המלצרית, בחורה רזה עם פירסיינג בגבה ושער צבוע בסגול שלעסה מסטיק בקול. היא נעמדה ליד השולחן שלנו והוציא את המסטיק מפיה מצמידה את הממתק הדביק לנייר העטיפה הירוק שהוציאה מכיס האחורי בג'ינס שלה.

בנוגע לסאמי - אוקיי, אני מקבלת ומבינה את זה.
זאת עומדת להיות תגובה די ארוכה, אני אתייחס לכל הקלטה בנפרד, אבל לפני כן - את כותבת את סאם ודין בצורה קלילה ומשעשעת שמתחברת לי לקאנון ממש טוב, כל הכבוד! ^^
הערה כללית: כדאי לשים סימני פיסוק בסוף מרכאות

מוזיקה:
דין והמוזיקה XD בחרת בצורה נהדרת איך להתייחס למילה בפיקצרצר הזה, וכל הנושא של המוזיקה מאוד קאנוני וזה נהדר.
הדבר היחיד שהפריע לי הוא הצירוף "מוכה רעב" כשאת מתייחסת לכלב, לדעתי יותר נכון פשוט לרשום "כלב מורעב" אבל יכול להיות שזאת רק אני.

פרח:
אהבתי מאוד את ההתייחסות למילה ואת המבנה, אבל היו חסרים לי פרטים - למה סאם נמצא במצב הזה?
זה קצת הרס לי, כי כל הפיקצרצר הרגיש לי קצת תלוש.

כוכב:
זה נהדר, הגיוני וקאנוני מאוד שהם ימצאו את עצמם במצב כזה. שתי הערות קטנטנות:

הנקודה והפסיק הופכים את זה לפחות מסורבל, חוץ מזה הכל בסדר. מאוד אהבתי.

ברק:

*גשם זלעפות

(מפלצת זאת נקבה, אז לדעתי צריך להתייחס למפלצת של פרנקשטיין כנקבה) הוספתי לך שני פסיקים. בכללי, כשיש לך משפט שמתאר התרחשות עלילתית ואת מכניסה תיאור כזה, כדאי לשים פסיקים בהתחלה ובסוף שלו. זה יותר זורם ונוח לקריאה ככה.
וכרגיל, זה קאנוני מאוד והעלילה הקצרה הזאת נהדרת. יפה מאוד.

חיוך:
אוי, כל הקטע של התיאור ההתחלתי ולמה הם נמצאים שם כל כך מדויק ועצוב ונכון. מעולה. אין לי הערות על הפיקצרצר הזה, אהבתי ממש.

ירוק:
החיבור כאן למילה פחות עבד לי, הוא משהו צדדי וההתייחסות אליו בהתאם. בכללי, כל הפיקצרצר הרגיש לי כמו התחלה של משהו ארוך יותר ולא כמשהו שעומד בפני עצמו. התיאורים שלך מקסימים, אבל פחות אהבתי. יש לך טובים יותר.

שוב, כל מה שנכתב כאן הוא הערות בונות ושום דבר לא נעשה בכוונה לפגוע.

אשמח לקרוא עוד, סאם ודין שלך קאנוניים ומקסימים (:

תודה על התגובה המושקעת :)//

עקבות
הקלטה 28:
ישבתי על המיטה ברגליים שלובות ואיזנתי על ברכיי את הלפטופ שלי, דין היה אני לא יודע איפה ("בבר במורד הרחוב, אמרתי לך לאן אני הולך" "צעקת את זה דרך הדלת בזמן שהתקלחתי") ואני נשארתי במוטל לגלוש באינטרנט ולמצוא מידע על קאלפי kelpie("יצור נאלח" "התרשמתי לא ידעתי שאתה יודע מה פירוש המילה" "אני לא אבל היא נשמעה טוב").
זה קרה בזמן שקראתי מאמר באתר די מפוקפק, לא משהו מיוחד בפני עצמו מרבית האתרים שעוסקים במפלצות סקנדינביות היו די מפוקפקים. זה כנראה מה שקורה שמרבית החוקרים בנושא הם שיכורים או נשים זקנות שמגדלות הרבה יותר מדי חתולים ומעשנות כמו קטר ("אתה חושב שבובי כותב אתרים על מפלצות סקנדינביות?" "הרגשת צורך לדבר אז אמרת את הדבר הראשון שעלה לך לראש, נכון?" "אני מנסה להציל את מי שישמע את זה ממוות אכזרי בשעמום, זאת שליחות" "אתה יכול להעביר את השליחות שלך למקום אחר?").
בכל אופן מה שקרה בהחלט היה יוצא דופן והרס את שביב האמונה האחרון שלי באנושות, כי שגללתי למטה כדי להמשיך לקרוא, הופיעה מולי תמונה די מטושטשת של עקבות רגליים קטנטנות בנצנצים אדומים ומתחת לתמונה הכתובת המטרידה הבאה 'השארתי את הבת שלי לחמש דקות ושחזרתי היא הראתה לי את זה ואמרה לי שטינקרבל רצחה מישהו' ("אולי כדי שנבדוק את זה").

סוכריה
הקלטה 16:
באסים שקטים הרטיטו את השרפרף הגבוה עליו ישבתי, גבוה מספיק שאפילו אני אתקשה להגיע לרצפה. המוזיקה הנמוכה הגיעה ממקלט רדיו ישן שנח לצידו של הברמן המבוגר על דלפק העץ הכהה, זה היה הצליל היחיד שנשמע בבר כי היה אחר צהריים מוקדם והמקום היה ריק מלבדי ("מה עשית בבר ריק? למידתי אותך טוב יותר"). ישבנו בדממה חברית, אני שתיתי את הבירה שהזמנתי והברמן ניגב כוסות בתנועות מונוטוניות.
הקול המתכתי של הפעמון שנתלה מעל הדלת החריד את שנינו, הספקתי להסתובב בזמן כדי לראות את הדלת נחבטת בקיר וילדה צעירה בת אולי שמונה נכנסת לבר בריצה ("ואני חשבתי שזה יהיה מעניין, אולי תשנה את זה לסוס?" "זאת לא אחת מהבדיחות הגרועות שלך" "הן לא גרועות").
היא מיהרה לכיווננו מחייכת חיוך רחב וחסר שן קדמית ונעצרה לצד הדלפק, נמתחת על קצות אצבעותיה כדי לראות מעבר לו. הברמן עזב את הכוסות שלו והניח את המטלית על המשטח העץ, מחייך אליה הוא התכופף והוציא מתחת לדלפק קופסת ברזל חלודה מעט. הילדה מחאה כפיים בהתרגשות ופתחה בעליזות את המכסה, היא הוציא משם בובת ברבי ישנה, שני ספלי תה שלאחד היה שבר קטן בשפה, קומקום פלסטיק כחול ושקית חצי ריקה של סוכריות. היא הציעה לי ולברמן סוכריה לפני שהתיישבה על הרצפה והחלה לארגן מסיבת תה לה ולבובה ("סאמי אתה לא יודע שאסור לקבל סוכריות מזרים?" "היא הייתה ילדה קטנה" "זה נכון גם לגבי לילית").
אחר כך הברמן סיפר לי שהיא הבת של האישה שגרה מעל הבר וכל אחר צהריים היא באה לארח לאיש הזקן הנחמד מלמטה כפי שהיא קוראת לו, חברה אבל אז לא ידעתי את זה ורק ראיתי את הברמן המבוגר והילדה הצעירה משחקים יחד.

מטרה
הקלטה 7:
אם תשאלו אותי מה החג הכי שנוא עלי יקח לי שניה לענות, חגים במשפחת ווינצ'סטר הם לא אירוע מוצלח ("חגגנו את חג המולד האחרון" "לא אנחנו לא, רדפנו אחרי התאום המרושע של סנטה"). אבל אם תשאלו כל צייד אחר הוא כנראה יענה לכם שיום כל הקדושים ("או שהוא יצמיד לכם סכין לצוואר" "כן יותר הגיוני"). זה לא שיש לנו התנגדות אישית לחג ("לי יש, זוכר את סמהין?" "כן..."), זה שפשוט כל אדם שלישי נראה כמו ערפד או איש זאב או חתול שטני וזה הופך את העבודה למאוד קשה כי כולם נראים כמו מטרות.