סיקור טכניקה||קריקטורה

[Supercorp]

קריקטורה

שם הטכניקה:
קריקטורה. לשם אין משמעות מיוחדת.

השה בה החלה להתפתח הטכניקה:
תחילתן של הקריקטורות היו במאה ה15. התפתחותה של הקריקטורה קשורה מאוד להמצאת הדפוס שבעצם איפשרה להפיץ את הקריקטורות.



זוהי קריקטורה שצויירה המאה ה15 בהשפעת המחזה "המלט" של שייקספיר. הקריקטורה מראה את הסצנה המוכרת של "להיות או לא להיות".

את הקריקטורה הראשונה שצויירה לא מצאתי אך אוכל לומר להם שהיא צוירה על ידי אמריקאי בשנת 1795 במהלך הקרב על קוויבק. הצייר אשר צייר את הקריקטורות נקרא George Townshend.

המקום בה החלה להתפתח הטכניקה:
נאמר נמצאו קריקטורות ביו כל עבודותיו של לאונרדו דה וינצ'י שלא פורסמו. לכן אחת ההשארות שהתחלת הקריקטורות הייתה באיטליה. כמו כן ההתפתחות העיקרית של הקריקטורה חוץ מבאיטליה הייתה גם בצרפת.

מידע על הטכניקה:
קריקטורה היא איור שמתאר אדם או מצב בצורה מוגזמת, תוך הבלטה מופרזת של פרטים מסוימים, בדרך כלל מאפיינים חיצוניים או נקודות תורפה, במטרה להצחיק ולעתים גם לעורר ביקורת. (מתוך ויקיפדיה).
חלק מהקריקטורות שנחשבו לראשונות נמצאו אצל לאונרדו דה וינצ'י. נאמר כי דה וינצ'י בכוונה חיפש אנשים בעלי מומים הנראים לעין כי הוא חשב שהם צריכים לשמש כמודלים לציור. תחילת השימוש בקריקטורה היה בחוגים הסגורים של האצילים באיטליה וקצת בצרפת ושם הקריקטורות שנחשבו גם לדיוקנאות צוירו כדי להעביר מסרים של הנאה הדדית.
ספר הקריקטורות הראשון היה אמור להתפרסם בבריטניה על ידי מרי דארלי אך צייר אמריקאי(George Townshend) פירסם קריקטורות לפניו בסופו של דבר. הוא צייר את הגנרל הבריטי בצורה שלילית על מנת לשעשע את חבריו הגנרלים.
זוהי התחלתה של הקריקטורה. לאט לאט באמצעות המצאת הדפוס הופצה הקריקטורה והרעיון עבר בכל העולם ולאט לאט החלו יותר ויותר אנשים להשתמש בזה.

לקריקטורה בימינו יש היבט פוליטי חברתי. הרבה קריקטורות שצוירו לאורך השנים גרמו לכעסים רבים. למשל הציבור המוסלמי זעם כאשר ציירו את מוחמד כקריקטורה בעיתון דני, הם טענו שזה פוגע קשות בדתם. כמו כן כיום מציירים הרבה פוליטיקאים וחלק מהקריקטורות פוגעות בחלק מהחברה ולכן הם יכולות להוות בסיס לסכסוכים קטנים.

קריקטורה מצויירת כהגזמה של קווי הדמיון של האובייקט. היא נעשית על ידי הדגשת המאפיינים אשר מבדילים את אותו אובייקט מכל אובייקט אחר. לדוגמה, קריקטורה של פנים היא אינה עיוות גרפי של תווי הפנים, אלא הגזמה של קווי המתאר האמיתיים של הפנים. למשל, אם במאפייני הפנים האף הגדול הוא פרט בולט המאפיין אותם, אז בקריקטורה האף יצוייר גדול עוד יותר - להגזים באפיון הפרטים - בכך קווי הדמיון נשמרים תוך הבלטת המציאות.
איך נזהה שציור הוא קריקטורה? וכל להיתקל בעיניים גדולות מאוד, באף גדול באופן מוגזם. השפתיים יכולות להיות עבות ולפעמים אם למישהו יהיה מצח גבוהה אז זה יוגזם לגמרי בקריקטורה עד לרמה מגוחכת.

תמונות וציורים:


קריקטורה משנת 1871 המציגה את צ'ארלס דארווין כקוף. לא ידוע מי הקריקטוריסט המקורי שצייר אותה. (מצטערת על תמונה הגדולה)


קריקטורה של יהורם גאון שאוירה על ידי סיון בן יוסף שפורסמה בשנת 2002

כמובן שיש המוני קריקטורות הבאתי רק שתיים שאותן אני אישי מאוד אוהבת.

דעה אישית:
לדעתי קריקטורה היא שיטת ציור בסך הכל פשוטה. אתה לא צריך לשים לב טוב טוב לפרטים הקטנים ולהתרכז במושלמות. פה אתה מבליט מה שבולט לך בעין ואין דיוק רב. אני חושבת שקריקטורות הן מאוד מעניינות הרי הקריקטוריסט (צייר קריקטורות) בחר מה להבליט ולפעמים יהיו מקרים בהם יהיו קריקטורות של אנשים שונים אך יהיו איברים מוגזמים שונים. (נדיר מאוד, לצערי איבדתי את הדוגמה שהתכוונתי להביא).
משתמשים המון בקריקטורות כמעט בכל עיתון בימינו יש פינה יומית ובכל יום תיתקל בקריקטורה אחרת המעלה נושא אחר ליון שהוא גם נושא אקטואלי.
אלו הם גם היתרונות של השיטה לדעתי, שהיא יחסית פשוטה לציור ולדעתי כמעט כל אחד יוכל לצייר אותה. החסרונות הם שאנשים עלולים להיפגע מהקריקטורה של עצמם וזה יכול ליצור אי נעימויות

.

[Supergirl]

אהבתי, סיקור מאד יפה.
אגב, הקריקטורה של דרווין ככקוף מוצגת ביונברסיטי קולג' - לונדון, וכתוב שם שהיא פורסמה בצהובון "הורנט" בידי אומן חובב בסביבות גיל ה20, ולכן לא ידוע עליו מידע נוסף.