שם הפאנפיק: Broken Pieces (בתרגום חופשי, חתיכות שבורות/חלקים שבורים. ניסיתי לעשות רפרנס לאחד השירים מהיטליסט)
שם הכותב: אנדי
דירוג: PG-13
פאנדום: סמאש
שיפ: בישלינס (קייל בישופ/ג'ימי קולינס), אזכורים לג'ימי/קארן ולעוד שיפים
ז'אנר: אנגסט, רומאנס
ויתור זכויות: ליוצרים של סמאש וכל זה
ביטוא עצמי כי אני בטא ואני בפילס
הערות: *מכיל ספוילרים לעונה 2 של סמאש, אזכורים לסמים ולאלכוהול*
ראיתי את הפעילות הזאת ואמרתי לעצמי שאני חייב לעשות את זה אז זאת התוצאה. עשיתי מרתון עונה 2 שלם כדי לקבל השראה ולהיזכר ולבכות אבל זה היה שווה את זה אני מקווה אז אממ זה קאנון עד סוף פרק 13 של עונה 2 של סמאש כזה ואני מצטער אם זה קיטשי/פאנפיקי/כואב מדי. זאת פעם ראשונה שאני מנסה לכתוב סמאש ואני ממש לא אובייקטיבי בקטע הזה



"קייל, חכה!"
קייל הגביר את העוצמה של השיר באוזניות שלו. הקול של ג'ף באקלי רעם באוזניים שלו, וצלילי הגיטרה החזקים שיקפו את הכעס שלו כלפי חוץ. זה היה הקש ששבר את גב הגמל. אחרי כל השנים שבהם הוא הכיר את ג'ימי, אחרי כל השנים שבהן הוא נתן לו לעשות מה שהוא רוצה, כל השנים שהוא הבטיח לעצמו שאולי בכל זאת יש עוד תקווה קטנה - הלילה הזה הרס את הכל. זה היה אמור להיות הלילה הכי טוב שלהם, הלילה שבו החלומות שלהם יתגשמו, אבל לא. ג'ימי היה חייב להרוס את זה. ככה מצא את עצמו קייל משוטט לבדו ברחובות הריקים בצדה המפוקפק של ניו יורק, עם שיר דרמתי שצועק באוזניים שלו.
"קייל!"
השילוב של המוזיקה והבכי החזקים שלו מנעו מקייל לשמוע את הקולות הבודדים והשקטים של הרחוב - צעקותיו של ג'ימי הקוראות לו לעצור, להיזהר, וקול של חריקת גלגלים על הכביש. כל מה שקרה אחר כך קרה מהר מדי.
-
הוא ידע שמשהו קרה כשאדם קרא לו לבוא לדלת כי מישהו השאיר משהו בשבילו. הוא ידע שמשהו לא בסדר כשהוא ראה את התיק המלא עד אפס מקום זרוק על מדרגות הכניסה. הוא הבין שהכל בגללו כשהוא ראה את הצללית של קייל מתרחקת מהבית.
ג'ימי ידע שהוא דפוק. הוא תמיד עשה שגיאות, כולם ידעו את זה. קייל ידע את זה. טוב יותר מכולם, אם להיות מדוייקים. זה לא כאילו שלא היו להם מריבות - ההפך הוא הנכון, אבל אף אחת מהן לא הגיעה לרמה כזאת.
"קייל, חכה!" ג'ימי דחף את אדם מדרכו ומיהר לרוץ אחרי חברו הטוב ביותר. קייל לא עצר. ג'ימי ניסה לקרוא בשמו שוב ושוב, אבל לא זכה לתשובה בחזרה. ג'ימי קילל את עצמו חרישית על שהיה טיפש כל-כך פעם נוספת ונשם נשימה עמוקה.
"קייל! עצור!" הודות לרחוב השקט יחסית הצליח ג'ימי לשמוע מוזיקה חרישית שהתנגנה מכיוונו של קייל. כמובן. הוא לובש אוזניות. ג'ימי הגביר את מהירות הריצה שלו כשראה את קייל מתקרב אל הכביש. "תיזהר!"
הוא תפס בידו של קייל ומשך אותו לכיוונו, מצמיד אותו אליו בחיבוק חזק ומרחיק אותו משפת הכביש ומהמכונית שנסעה במהירות לכיוונו. אם הוא לא היה מספיק להגיע אליו בזמן מי היה יודע מה היה יכול לקרות. אולי היה זה האדרנלין, או שאריות האלכוהול והסמים בדם שלו, או רגשות נסתרים שהוא פשוט הדחיק עד לרגע הזה, אבל ג'ימי לא יכול היה להתאפק יותר. הוא הצמיד את שפתיו לאלו של קייל בעדינות והעביר את אחת מידיו לצווארו בניסיון לקרב את קייל אליו עוד יותר. לקרב אותו ולא לעזוב לעולם.
המכונית צפרה צפירה ארוכה והרסה להם את הרגע. "צעירים מטומטמים. אל תבהילו אותי ככה. חשבתי שאני עומד לדרוס אתכם!" נהג המכונית מלמל עוד כמה דברים שג'ימי וקייל לא הצליחו להבין ונסע משם במהירות.
לקחו לקייל כמה שניות להתעשת. הוא דחף את ג'ימי מעליו בעודו מנסה להדחיק את הגעגועים לגופו החם ולשפתיים הרכות שלו. "אתה צוחק עליי, נכון?"
"קייל..." ג'ימי הביט בו במבט כמעט... חסר אונים.
קייל צחק צחוק מריר. "וואו, ג'ימי. לא חשבתי שאתה מסוגל לזה. אני לא מאמין שבאמת חשבת שאם... אם תגשים את הפנטזיה הגדולה שלי, אני אתן לך לחזור לדירה? אחרי כל מה שעשית לי הלילה?"
"קיי, אני..." ג'ימי נקטע על ידי פרץ נוסף של צחוק מריר.
"כל הכבוד, ג'ימי. קיבלת את מה שרצית. שברת את הלב שלי. אתה מרוצה? עכשיו תעזוב אותי."
"קייל, בבקשה. אני..." ג'ימי נאנח. "אני מצטער."
"באמת? אתה באמת חושב שזה מספיק?"
"הרסתי הכל, אוקיי? אני יודע שהרסתי הכל. אני דפוק והרסתי הכל ואני... קיי, אני... עשיתי את זה בשבילך. אכפת לי ממך, אוקיי?" ג'ימי לא בכה. לא. הוא אף פעם לא בוכה.
"בשבילי? לא ידעתי שלהשפיל מישהו בפומבי, לנצל את הרגשות שלו אלייך ואחר כך להתנצל כאילו כלום לא קרה זה משהו שעושים בשביל מישהו שאכפת לך ממנו." קייל הרים את ידיו בכניעה. "אבל על מי אני עובד? אתה בטח שיכור או מסטול או שניהם שוב, וכרגיל, אני מדבר לאוויר."
"אתה רוצה לדעת למה באמת עשיתי את זה? למה הרסתי את כל העבודה הקשה שלנו הלילה? זה כי אני לא יכול יותר. אני לא יכול יותר עם הרגשות האלה שיש לי כלפייך וכלפי קארן. אני לא יכול יותר עם כל הלחץ הזה עם דרק ועם אנה ואדם. אני פשוט לא יכול יותר. אז ניסיתי להירגע. לא חשבתי, כרגיל, אוקיי? אני מאוהב בך ובקארן בו זמנית ואני פשוט..." קולו של ג'ימי נשבר. "אני לא יודע מה לעשות."
קייל הביט בג'ימי, לא יודע מה לומר.
"אני מצטער... אני... לא הייתי צריך להגיד לך את כל זה," ג'ימי מלמל.
"ג'ימי... תקשיב. אני... אכפת לי ממך, באמת שכן. אתה לא יודע עד כמה. אבל... אתה שברת את הלב שלי הלילה. אני... כל הקטע עם בלייק והקטע עם תום? הכל היה כדי לנסות להמשיך הלאה, כי ידעתי שאתה לא מרגיש כלפיי את מה שאני מרגיש כלפייך. או לפחות ככה חשבתי. אני אוהב אותך, ג'ימי. אבל אני לא יכול לסבול עוד שיברון לב ממך, כי בסופו של דבר לא יישאר אף אחד לאסוף את החתיכות." קולו של קייל היה עדין, שקט. שינוי משמעותי מהקול הכועס שבו השתמש לפני מספר דקות.
"אני יודע, ואני מבטיח לך שאני אשתנה. באמת הפעם. רק... בבקשה תסלח לי." ג'ימי הפנה את מבטו לכיוונו של קייל. "בבקשה."
קייל היסס לרגע. "קודם תבטיח לי כמה דברים."
"כל דבר. אני מבטיח." אמר ג'ימי ואחז בידו של קייל.
"בלי סמים, בלי אלכוהול, ובלי לנצל אותי ואת הרגשות שלי." ג'ימי פתח את פיו כדי לענות, אבל קייל מיהר להמשיך לדבר. "אני יודע שאתה מסוגל. בשבילי, בשביל קארן... בשביל עצמך."
השניים הביטו אחד בשני לרגע קצר לפני שג'ימי נישק את קייל פעם נוספת. והפעם, הם לא נתנו לאף אחד או לשום דבר לעצור אותם. אלה היו רק הם - ג'ימי וקייל, קייל וג'ימי. רק שניהם נגד העולם. ביחד.



אוקיי אני ככ מצטער שזה נעשה ככ קיטשי כזה לקראת הסוף הכאבים השתלטו עליי מדי ואני לא ידעתי איך לסיים את זה ואני לא יכול יותר כנראה אני אכתוב משהו מחדש כשהכאבים ייפסקו אבל בינתיים אממ ת"ב בכל זאת?