שם הז'אנר: ת'ראש מטאל (Thrash Metal)
השפעות מוזיקליות: הגל החדש של ההאבי מטאל הבריטי, ספיד מטאל, הארדקור פאנק
השפעות תרבותיות: אנטי-תזה לגלאם מטאל ולתופעת המסחור של מוזיקת רוק ומטאל
כלי נגינה נפוצים: גיטרה חשמלית, גיטרת בס חשמלית, מערכת תופים
פופולאריות: אמצע עד סוף שנות השמונים בגרמניה וארה"ב (במיוחד בסן פרנסיסקו שבקליפורניה)

מידע כללי
ת'ראש מטאל הוא ז'אנר בקטגוריית המטאל הקיצוני שהחל להתהוות בתחילת שנות השמונים של המאה ה-20. הוא מתאפיין בנגינה מהירה, שימוש בדיסטורשן (אפקט המעניק סאונד מלוכלך) כבד על גיטרות ולפעמים גם על גיטרות בס, ריפים בצלילים נמוכים יחסית, שירה אגרסיבית חסרת מלודיה וסולואים מהירים, ארוכים וטכניים.
מוזיקאים בסצנת הת'ראש מטאל נהגו להתנגד למסחור ולתדמית החיצונית המוחצנת של להקות הגלאם מטאל שהיו פופולאריות באותה התקופה. הם הופיעו בבגדים יומיומיים ולא צילמו קליפים לשיריהם. בעוד שמוזיקת גלאם מטאל דיברה בעיקר על מסיבות, מין ואהבה, ת'ראש מטאל התמקד בנושאים כבדים ואפלים יותר כמו מלחמה, פוליטיקה, דת, שנאה, כעס וייאוש.
הרגל המזוהה במיוחד עם סצנת הת'ראש מטאל הקלאסית של שנות ה-80 הוא שתיית אלכוהול מופרזת. בעוד שמוזיקאים בסצנת הרוק הקלאסי נהגו לעשן מריחואנה, מוזיקאים בגלאם מטאל צרכו קוקאין ואף בסצנת הגראנג' שהתפתחה מאוחר יותר מוזיקאים צרכו הרואין, רוב המוזיקאים שניגנו ת'ראש מטאל בשנות ה-80 היו אלכוהוליסטים כבדים עד כדי כך ששתיית אלכוהול רב, בעיקר בירה, הפכה לאחד מסימני ההיכר של הז'אנר.

היסטוריה
ארבעת להקות הת'ראש מטאל המפורסמות ביותר הן מטאליקה, מגאדת', אנת'רקס וסלייר - שזכו לכינוי Big Four of Thrash Metal (ארבעת הגדולות של הת'ראש מטאל).
הדוגמה הראשונה לת'ראש מטאל היא השיר Stone Cold Crazy של להקת הרוק הקלאסי קווין, משנת 1974. השיר הכיל מאפיינים רבים של ת'ראש מטאל ותואר כמה שהיה ת'ראש מטאל לפני שהמושג הומצא. למרות זאת, האלבום שנחשב לאלבום הת'ראש מטאל הראשון יצא רק תשע שנים לאחר מכן - Kill 'Em All של מטאליקה. דוגמה מוקדמת יותר לת'ראש מטאל הוא חלקה של להקת Void באלבום המשותף עם The Faith מ-1982, או האלבום של להקת Venom מאותה השנה, Black Metal, שנחשב גם למה שהשפיע על התפתחותו של ז'אנר הבלאק מטאל.
הפופולאריות של הת'ראש מטאל החלה לגדול בשנת 1984, עם יציאתם של אלבומים כמו Ride The Lightning של מטאליקה, Fistful of Metal של את'רקס וחומרים נוספים של סלייר ואוברקיל.
שיא מעורבותו של הת'ראש מטאל במיינסטרים קרתה ב-1986, עם יציאת האלבומים Master Of Puppets של מטאליקה, ?Peace Sells... but Who's Buying של מגאדת', Reign in Blood של סלייר ו-Pleasure to Kill של קריאייטור, כשהשניים האחרונים השפיעו רבות על תחילתה של תנועת הדת' מטאל.
בשנות התשעים, עם עלייתה של מוזיקת הגראנג' שהייתה דומה בגישתה המוזיקלית לת'ראש מטאל אך שונה ממנה אידיאולוגית, הת'ראש מטאל דעך ולהקות ת'ראש רבות שינו את הסגנון שלהן. דוגמה בולטת לכך היא האלבומים Load ו-ReLoad של מטאליקה, שהיו איטיים בהרבה מקודמיהם וקיבלו ביקורת שלילית רבה. כיום הת'ראש מטאל חווה תחייה מתונה, בעיקר באירופה.



ארבע הגדולות של הת'ראש מטאל: מטאליקה, מגאדת', אנת'רקס וסלייר

להקות בולטות
מטאליקה (Metallica)
מגאדת' (Megadeth)
אנתרקס (Anthrax)
סלייר (Slayer)
אוברקיל (Overkill)
אקסודוס (Exodus)
טסטמנט (Testament)
מטאל צ'רץ' (Metal Church)
אקספט (Accept)
קריאייטור (Kreator)

שירים מומלצים
Metallica - Whiplash
Metallica - Creeping Death
Kreator - Pleasure to Kill
Exodus - Bonded By Blood
Slayer - Raining Blood
Slayer - Angel of Death
Lost Society - Kill Those Who Oppose Me
Lost Society - Trash All Over You
Anthrax - Among the Living
Anthrax - I Am The Law
Violator - Futurephobia
Megadeth - Peace Sells
Megadeth - Tornado of Souls
Crisix - Ultra Thrash
Evile - Thrasher
Havok - From the Cradle to the Grave

חוות דעת אישית
אני מאוד אוהבת ת'ראש מטאל, לאחרונה אני שומעת הרבה מטאל ישן בכללי ות'ראש מטאל בפרט. משהו במהירות והסאונד המלוכלך הזה מאוד מספק, עוזר להוציא ולבטא אגרסיות באופן לא הרסני.
למען האמת, נפלתי לתוך הת'ראש מטאל לאט לאט. התחלתי משירים פחות כבדים של מטאליקה ומשם עברתי לחומרים ישנים יותר שלהם, ואז עברתי גם ללהקות אחרות. בתור גיטריסטית אני נהנית לשמוע ת'ראש מטאל כי זה נותן לי מודלים לחיקוי להסתכל אליהם - רוב הגיטריסטים בת'ראש הם מצויינים עם יכולות טכניות מדהימות (הגיוני, כשאחד מהמאפיינים של הסגנון הוא נגינה טכנית). גם למילים האגרסיביות והאלימות אני מצליחה להתחבר - זה באמת עוזר להתגבר על כעסים, גם באותו הרגע וגם לאורך זמן. כשמצאתי את הסגנון המוזיקלי הזה שמאפשר לי להביע את הכעסים שלי הפכתי לאדם רגוע יותר כי לא הייתי צריכה לאגור הכל בפנים.
אני יכולה להבין למה לא כולם מתחברים לסגנון הזה, בסופו של דבר. לא כולם נהנים מההפוך על הפוך הזה, כשמוציאים ממוזיקה את כל מה שמכניס לה רגש, הופכים אותו וטוענים הכל בכל כך הרבה כעס. בתכלס, ת'ראש מטאל בא מתוך כעס עצום - רוב האמנים בז'אנר הזה היו דחויים מהחברה בתור ילדים ונערים, איבדו אנשים קרובים להם ונכנסו למסלול מהיר להרס עצמי. אז כן, זה ז'אנר שנוטף שנאה, כעס ותסכול, אבל למי שמחפש דרך להביע דווקא את הרגשות האלה, זה בדיוק מה שהוא חיפש.