בית כלא "מילר" || אשכול הרשמה, מאושר ע"י קס

מ"ת זה נכתב ע"י הדס והוא מיועד לשימוש על ידיה בלבד. אין להעתיק או להשתמש בשום חלקים של המ"ת. העתקה מהמ"ת תגרום לכם להגיע לכלא "מילר".

הרעיון נלקח חלק מהדרמה היפנית "מאג'יסוקה 3", חלק מהראש של ג'ורי כשהיא חולה מתה על אלף תרופות והושלם על ידי המוח הקרימינלי שלי.

בית כלא "מילר"

בבית הכלא "מילר" הלכו לישון 85 נערים ונערות וקמו בבוקר 84 נערים ונערות. בית הכלא הזה הוא בית הכלא הטוב ביותר לבני נוער בכל מדינת ארצות הברית. לעתים אפילו מגיעים אליו בני נוער ממדינות אחרות. בבית הכלא נמצאים הנערים הכי מסוכנים, לא יותר מבני 18, שהספיקו לעבור על החוק שוב ושוב, לרצוח אנשים, לשדוד בנקים, לסחור סמים ולהיכנס לקטטות. נערים שכל החיים שלהן הם פשע ואלימות. הכלא מתמחה בטיפול בבעייתיים אלו, והוא ידוע כבית כלא מאובטח ביותר. אבל לא הכל דבש שם, ורוב הנערים לא הופכים להיות אנשים טובי לב שם. בבית הכלא מי שלא נמצא בחבורה מסוכנת לא נחשב ומעמדו החברתי הוא הנמוך ביותר. כמובן שיש את החבורות היותר מסוכנות והפחות מסוכנות, אך אין אחד שלא משתייך לאחת, הרי כולם רוצים לעבור את התקופה הזו עם מישהו לדבר אתו. כי בית הכלא הזה הוא נפלא רק למי ששומע עליו, מבפנים זה אחרת לגמרי. החבורות חזקות ומסתכסכות המון, המטפלים חסרי סבלנות והמקום מוזנח מאד. העיקר שיש למקום הזה שם, שכן רוב בני הנוער שיוצאים ממנו לא חוזרים לפשע. ואיך זה קורה? אף אחד לא יודע, זו תעלומה שעוד לא נפתרה. אך באתו בוקר, בו קמו 84 במקום 85, היה הנורא ביותר בחייהם של ארבעה נערים, שאיבדו את המנהיגה של החבורה שלהם. וזו לא עוד חבורה בבית הכלא, זו החבורה הכי קשוחה ומסוכנת, כזו שאף חבורה לא מתעסקת איתה, כזו שחבריה הסתבכו עמוק עם החוק שוב ושוב. חוץ מחבורה אחת שהעזה. הסכסוך בין שתי החברות התחיל בשנה שבערה, ובאותו בוקר הוא הגיע לשיאו. חדר האוכל היה רועש יותר מהרגיל והמון אנשים דיברו על השמועה.
"היכן 'אגת האש?" שאלה נערה צנומה כאשר התיישבה ליד חבריה.
"את לא שומעת את הדיבורים?" ענה לה נער רחב כתפיים. "המנהיגה שלהם נעלמה".
"לא יכול להיות!" השאלה צעקה בהפתעה וגרמה לכל חדר האוכל להביט בה. "אף אחד לא מתעסק איתם!"
"תתפלאי", יש כאלו שיכולים", ענה לה הנער ופזל אל מנהיג ה'אקוואמארין'.

מי אנחנו?

אם עוד לא הבנתם, אתם הנערים בשתי החבורות: אגת האש ואקוואמארין. אגת האש היא החבורה הכי מפחידה ומסוכנת בכלא עם הנערים הכי מסוכנים, אלו שהתעסקו הכי חזק עם החוק. אף אחד לא מעז להתעסק עם החבורה הזו, חוץ מחבורת אקוואמארין. חבורת אקוואמארין גם היא חבורה חזקה, אבל לא הכי, וגם היא כוללת בני נוער מסובכים מאד. לשתי החבורות עבר מסוכסך מאד, אבל הן בהפסקת אש, עד היום הזה, בו מנהיג אגת האש נעלם. אתם חמישה בכל חבורה, אבל כמובן שאם יהיו יותר מעשרה לא נשאיר אותם בחוץ. לכל חבורה יש מנהיג חזק וכריזמטי שעומד בראשה, ומפני שמנהיג אגת האש נעלם, יש מקום למנהיג אחד- מנהיג אקוואמארין. כל הקודם זוכה בו.

חוקים

💣 חוק השליטה. כל עוד אתם לא אני, אתם אחראים אך ורק על הדמויות שלכם. לא על דמויות משנה ולא על הדמויות של האחרים.
💣 חוקי הפורום והחוקים הגלובאליים תקפים גם כאן.
💣 אתם לא פעילים בלי סיבה מוצדקת- הדמות שלכם תמות.
💣 נא לא להספים. לא להגיב על אשכול ההרשמה יותר מפעם אחת ולא להגיב על הוראות שלי מספר פעמים. אם יש לכם שאלה, יש הודעה פרטית בשביל זה.
💣 אתם לא משקיעים בטופס או במשחק עצמו- הדמות שלכם תמות.
💣 שמרו על הפה. אתם יכולים לקלל, אבל לא את השחקנים האחרים, אלא את הדמויות שלהם, אולי. אותו דבר לגבי אלימות במשחק.
💣 מה שאתם יודעים, הדמות לא בהכרח יודעת. אני אקרא ואוודא שאתם מפרידים בין הידע שלכם לידע של הדמות. גם הפרה של חוק זה תגרום לסילוק הדמות מבית הספר.
💣 התייחסו בכבוד למקום ממנו הדמות באה. אני לא מגבילה אתכם במדינות או במוצא למרות שהמ"ת מתרחש במקום מסוים. אז אם הדמות שלכם, לדוגמה, הגיעה מחוף השנהב, אז השם שלה והתרבות שלה יתאימו לזה. דמויות שמעוותות את התרבות של המדינה שלהן לא יתקבלו. אל תחששו לחפש מידע באינטרנט.

טופס

שמו לב - השמירה היא רק לשבוע. תצטרכו להתקדם משמעותית בשבוע הזה, לפחות לסיים סעיף, כדי שאוכל להמשיך לשמור כלם.

שמורים

אקוואמארין
קס, Spring Girl - מאלאק, 17, מנהיגת אקוואמארין, אפגניסטן
יובל, Len - אלקסנדר "אלק" אייפרמן, 17.8, סגנית אקוואמארין, ארה"ב

אגת האש
מאיה, Emily De Ravin
ארו, Aro - דיאן ג'וספין מק'לארי (די), 16, ארה"ב
ג'ורי, Ice Girl - קרנליאן מריונט, 16, מלטה

לא בחרו קבוצה
עידן, Beepper his Awesome - איוואן ונטורי, 16, קנדה

רשומים

שם וכינוי: ג'ורי, מייק ווילר.
שם הדמות: קרנליאן מריונט (Carnelian Marionette).
גיל הדמות: 16
מגדר: נקבה, לסבית.
מוצא \ ארץ שממנה הגיעה: מלטה, שזה כמו יוון עם שידרוג. 450 אלף תושבים, והרבה תיירים.
מראה: יופי הוא עניין סובייקטיבי, ככה נוהגים לאמר. כל בן אדם מוצא סגנון אחר של מראה כיפה. אבל על דבר אחד קשה מאד שלא להסכים - קרנליאן היא ילדה יפה. אפילו אם היא לא הסגנון שלך, היא עדיין בהחלט מצדיקה את התואר יפה. אפילו אם יש לך סלידה לא נגמרת מצבע השיער שלה או העיניים שלה, בסופו של דבר תחשוב לעצמך שהיא יפה. הדבר הכי בולט בקרנליאן, הדבר שנתן לה את השם הכל כך...טוב, לא רגיל הזה, הוא הצבע של השיער שלה. קרנליאן, לכל מי שלא יודע, זוהי אבן חן שידועה מאד בצבע האדום שלה, אדום דם אם צריך לדייק. אז זה בערך מה שעובר על השיער של קרנליאן, או על רובו בכל אופן. הצבע הכי בולט בו הוא אדום - אדום דם. אדום דם הוא צבע מאד פתוח להגדרה, אבל האדום דם של השיער של קרנליאן הוא כהה למדי. הוא כהה כל כך שבתאורה מסוימת, כנראה שתחשבו שהוא שחור או משהו דומה. אבל לא, אדום. כן יש בו כמה גוונים אחרים, יש לאמר - כפי שאמרתי, אדום-דם הוא רק הצבע השולט של השיער שלה. בקצוות שלו הוא מתבהר לאדום בהיר, ובכיוון השורשים הוא כהה כל כך שהוא באמת מגיע קצת לכיוון של שחור. השיער שלה חלק ביותר, חלק בצורה כזאת שהוא נראה כאילו אין בו קשרים אף פעם. כל הדבר החלק הזה מגיע לקרנליאן בערך עד לשכמות, חלקו קצת קצר יותר וחלקו קצת ארוך יותר. אין לה פוני, אבל מה שכן יש לה זה קבוצות שיער סוררות שתמיד מסרבות להגיע לאיזור הזה של מאחורי האוזן שלה, ובדרך כלל מגיעות לפרצוף שלה כל כמה דקות לא משנה כמה פעמים היא מסיטה אותם. זה דיי מעצבן אותה, יש לאמר. בדרך כלל היא אוספת את השיער שלה עם גומייה דקה ושחורה לקוקו גבוה - בעיקר בגלל שהעיסוק המרכזי שלה בחיים הוא להקשיב לכל מה שהולך סביבה ולצייר. לגבי השיער שמסרב לזוז מהעיניים שלה, טוב, אם הוא לא מסכים להגיע מאחורי האוזניים שלה הוא גם לא כל כך מסכים להיות חלק מהקוקו. היא בדרך כלל תופסת אותו עם סיכות, אבל לפעמים זה פשוט מציק לה והיא משאירה אותו להציק לה בעיניים - היא מעדיפה שהעיניים יסבלו או משהו בסגנון. יש לאמר שיקרו מקרים שבהם היא תפזר אותו. בעבר הוא היה ארוך הרבה יותר, וגם מפוזר כל הזמן, מהסיבה הפשוטה שהוא מושך תשומת לב - וזה בדיוק מה שקרנליאן הייתה צריכה להשיג.
נעבור לשאר הפרצוף שלה. המצח שלה לא גדול מידי ולא קטן מידי, הוא מתאים בדיוק בשביל שהיא לא תצטרך לעשות לו פוני או משהו בסגנון הזה. אין לה פצעים עליו או משהו, עוד חלק מהברכה הזאת של בן אדם שקשה לאמר עליו שהוא לא נאה ביותר. מתחת למצח יש את הגבות שלה, כמובן. הן לא דקות יותר מידי, אבל גם לא מדובר פה על הזקן של האיש מ"היה היה". הן בדיוק בגודל שהן אמורות להיות, במילים אחרות. מתחת לגבות מגיע משהו נוסף שקרנליאן מחשיבה לדבר הכי יפה בה, אחרי השיער כמובן. מדובר על העיניים שלה, שהן בהחלט מחזה שקשה להתעלם ממנו. העיניים שלה הן עיניים "חתוליות" אם צריך לקרוא לזה ככה, משהו שלא היית קורא לו מלוכסן מהסיבה ש, טוב, היא לא, אבל גם אי אפשר לאמר שאלה עיניים רגילות. לכן, לקרוא לעיניים האלה עיניים חתוליות זה התיאור הכי נכון. לגבי הצבע שלהן? טוב, זה מהצבעים האלה שצריך להסתכל כמה פעמים עד שאתה מחליט איך אתה רוצה לקרוא לזה. הצבע המרכזי של העיניים שלה הוא...טוב, שילוב כזה של חום עם כחול. כן, משהו בסגנון הזה. אם תסתכל טוב סביר להניח שתראה שהגוון הכחול יותר שולט, אבל בתאורה מסוימת זה החום. כמו כן יש גם גוון ירוק בעיניים שלה, ירוק בהיר. הכחול שבעיניים שלה הוא דיי בהיר גם כן, אבל החום הוא כהה. ככה שהעיניים שלה הן ללא ספק התערובת הכי מוזרה שתראו, אבל הן עושות את העבודה שלהן - קשה להזיז מהן את העיניים אחרי שמסתכלים עליהן פעם אחת. נראה שקרנליאן פשוט נולדה כדי למשוך תשומת לב, לפחות בכל מה שקשור למראה. בכל מקרה, האף שלה קטן ומתאים בדיוק לפרצוף שלה. אומנם אין לה פצעים, אבל יש לה משהו אחר - נמשים. לא המון, אבל אפשר לשים לב אליהם. הם נמצאים בעיקר על האף שלה, ונודדים קצת גם ללחיים שלה. השפתיים של קרנליאן יחסית מלאות, והצבע שלהן הוא אדום - לא אדום דם כמו השיער שלה, אלא אדום חזק מאד שבהחלט יגרום לך לרצות לנשק את השפתיים האלה. בדרך כלל לא תראו אותה מחייכת, אבל כשכן תראו תראו סדרה של שיניים לבנות ומסודרות גם למעלה וגם למעלה, כי אחרי הכל, היא צריכה לשמור על המראה המושלם שלה. האוזניים של קרנליאן, הן פחות או יותר צמודות למצח שלה. טוב, לא צמודות כאילו הדביקו אותן בדבק, אבל הן לא בולטות או משהו. לא דבר שתשים לב אליו כשתסתכל עליה. לגבי הפרצוף של קרנליאן באופן כללי - הוא דיי קטן. כאילו, הראש שלה לא תופס יותר מידי משקל. הוא בדיוק בגודל המתאים אבל, שלא תחשבו אחרת.
בכל מקרה, הבה נעבור לשאר הגוף של קרנליאן. כפי שאמרתי כבר מספר פעמים, נראה כי הילדה נולדה כדי למשוך תשומת לב. הגוף שלה, מן הסתם, הוא חלק מכל העניין הזה. היא לא שטוחה, יש לאמר, אבל גם לא מדובר על יותר מידי. היא אולי טיפה יותר מפותחת ממה שהייתם מצפים ממנה להיות. היא רזה, לא רזה מידי אבל אולי טיפה רזה יותר ממה שהיא אמורה להיות, כי בכל זאת היא נמצאת כרגע בכלא וכי החיים לא הכי נחמדים כדי שתמיד יהיה מה לאכול. בקשר לגובה שלה, טוב, היא לא גמדה. היא גבוהה, יחסית - 1.70, בפעם האחרונה שהיא בדקה את העניין. הזרועות שלה וגם הרגליים שלה ארוכות ורזות, ובדרך כלל לא רואים את כל הגובה שלה מהסיבה הפשוטה שהיא יושבת. יושבת ומקשיבה, כמו שנאמר. סגנון הלבוש שלה הוא לא מאה אחוז תואם את המראה שלה. כלומר, היא בבגדים של הכלא מן הסתם כי ככה צריך להיות, אבל אם העניין היה נתון להחלטתה סביר להניח שהיא הייתה לובשת חולצות ארוכות, אולי גם גדולות כדי שיסתירו את העובדה שהיא יפה ביותר, וג'ינסים או טרנינגים. אבל אין לה אפשרות כזאת, אז היא פשוט לבושה בבגדים של הכלא. בקשר לסימנים...לצערה היא לא "נקייה" לגמרי, יש לאמר. כלומר, אין לה סימנים של פגיעה עצמית או משהו כזה, יש לה סימנים שנוצרו מפגיעה של אחרים בה. הגוף של קרנליאן הוא הדבר שהיה אחראי על כל צעד בחיים שלה כאשר הייתה צעירה, וקרו מספיק פעמים בהם מישהו תפס חזק מידי, או הכאיב מידי, או שרט בכוונה כדי שלא תזוז. בקיצור, יש לה מספר צלקות שצבען דהה מעט שאולי מרמזות על הדרך שבה קרנליאן הגיעה אל הכלא. זה הזמן אולי לציין שהעור של קרנליאן לא ממש בהיר, אבל הוא גם לא ממש כהה. היא אומנם לא הסתובבה בחוץ יותר מידי רוב החיים שלה, אבל היא גם לא בהירה באופן טבעי בגלל המוצא שלה, ולכן צבע העור שלה הוא לא בהיר מאד, אבל גם לא כהה. משהו באמצע, נקרא לזה ככה. האצבעות שלה ארוכות, דבר שמתאים לגובה שלה, ודבר שיגרום גם לאנשים לחשוב שמתאים לה להיות נגנית. אבל היא לא נגנית, היא ציירת. היא ציירת והיא מציירת רוב הזמן, ולכן סביר להניח שעל בגדי הכלא שלה וכמו כן על הידיים שלה, תראו בדרך כלל צבע. סביר להניח שזה יהיה אדום כי יש לה חיבה לאדום (מעניין למה, הא?) אבל לפעמים זה גם יהיה צבעים אחרים. אין לה שום תכשיט שיש סביבו סיפור שובר לב או משהו כזה, אבל כן יש לה צמיד, שהסיפור שלו...מזוויע, לא קורע לב. זה הצמיד שהיא לקחה מהבית של האנשים שהיא רצחה, זה הדבר שהיא החזיקה כשמצאו אותה יושבת באמצע כל הדם וצוחקת. ככה שהיא שומרת את הדבר הזה, זה מעין "אות" לניצחון שלה, בשבילה. הצמיד הזה הוא לא צמיד מסובך מידי, אבל סביר להניח שהיה לו משמעות לבן אדם שהיא לקחה אותו ממנה. זה צמיד מזהב טהור (או לפחות ככה היא מנחשת) שעליו יש תליונים קטנים - של לבבות, של כל מיני חיות כמו פרפרים או חיפושיות, של מפתח סול, של דברים נחמדים כאלה שאנשים שאוהבים שטויות רומנטיות יקנו לחברה שלהם. דברים ש"יגרמו לה לחשוב עליהם" או משהו כזה. לא ממש אכפת לה, בשבילה זה סמל לניצחון ולכן זה אצלה. האמת שהיא חושבת שזה צמיד דיי יפה, אבל הוא לא מסמן אהבה או משהו דומה בשבילה. הוא פשוט מסמל לה שאם היא רוצה, היא יכולה לנצח את כל מי שהיא רוצה.
אופי: מינימום 20 שורות. כתבו על התכונות הטובות של הדמות שלכם וגם על הרעות. מה הדמות אוהבת ומה לא. כל דבר שילמד אותנו על האופי שלה ואיך היא מתנהגת.
רקע: מינימום 25 שורות. כל האירועים החשובים שקרו במהלך חייה של הדמות. ספרו על חיי הפשע שלה, כיצד הידרדרה כל כך עמוק לעולם הפשע, על הפשעים החמורים שלה שגרמו להגעתה לכלא.
הצבע אתו אתם מעוניינים שאכתוב את הדמות שלכם: אם זה לא דומה מידי לצבע שלך, אשמח לFireBrick.
חבורה: אגת האש.
הערות \ הארות \ יאי זו מילה נחמדה: יאי. כמו שידוע אני חולה ברמות היסטריות, ולכן אני מקווה שאוכל להתקדם במהרה.

שם וכינוי: יובל Len
שם הדמות: אלקסנדר "אלק" אייפרמן
גיל הדמות: 17.8
מגדר: זכר, אבל למען האמת, הוא מעולם לא טרח להגדיר את עצמו כמשהו מסויים, ואולי לרוב הוא פונה אל עצמו בלשון זכרית, אבל הוא גם יכול לפנות אל עצמו בלשון נשית, ובקשר לבגדים הוא בהחלט לא שם איבר מסויים על דיעות החברה. בכלל, מגדר זה משהו מטופש ולא חשוב, לטעמו. פאן
מוצא \ ארץ שממנה הגיעה: ארה"ב
מראה: כמי שלא שם שום איבר מסויים כלשהו על חוקי המגדר המטופשים של העולם, אלק לא טורח לשמר מראה מסויים, גברי או נשי במובהק, בטח לא באופן קבוע. אם כי לאחרונה הוא נוטה יותר לכייוון שנחשב "נשי". הגדרות מטומטמות, אם תשאלו אותו.
גוון העור של אלק כהה יחסית; בהיר רק בחצי גוון ממוקה. והוא חלק. אל תשאלו איך בכלא מוזנח לנערים ונערות הוא מצליח להשאר עם עור חלק, או שתשאלו, והוא יענה לכם שאם אתם מבקשים משאלות מאלהים על עור חלק ומקסים ברור שתהיו קמוטים ופצועים. כן, לאלק יש עור חלק ולכם לא, תתמודדו.
עכשיו, כשסיימנו לדבר על העור החלק והמוקאי של אלק, נעבור לפנים שלו; מבנה הפנים שלו, קודם כל. הסנטר של אלק חד, חצוף, ומבנה הפנים שלו כן יחסית מחוטב, חיטוב בלסת, עצמות לחיים יחסית גבוהות, אבל מבנה הפנים שלו לא צר, בהחלט לא. מבנה הפנים שלו קצת מזכיר צורה של ילדה באנימה, הלחיים המעט-מלאות, הגם שעם חיטוב מסויים. משהו שיכול להשוות לו מראה קצת בובתי, גם אם הוא לא בהכרח יפיפיה באופן מפעים-לב, לא שאכפת לו.
האף של אף משעמם מאוד, סתם אף אפי; גודל ממוצע, יחסית ישר, אם כי יש עיקול זערורי מסויים בקצה העליון שלו, הוא יאשים את הגנים היהודיים שלו "אי אפשר להיות יהודי בלי לקבל אף של גרגמל, ככה זה בחיים." לא שהוא מתאבל על האף שלו, וזה לא שהאף שלו כל כך גרגמלי, אבל כן, אפשר להבחין בשיברון הקל שלו. מעבר לזה, האף שלו לא מיוחד במיוחד, נחיריים קטנים [אני מתארת נחיריים, מה עובר עליי], פשוט אף. מה אפשר לצפות מאף?
השפתיים שלו לעומת זאת, כן מיוחדות, ויכולות גם להחשב למושכות. הן די מלאות, בעיקר יחסית למה שמצופה מזכר, אבל כולנו יודעים מה דעתו של אלק על מה מצופה בעולם הזה. וגם השפתיים שלו מוכיחות את זה, הן בהחלט יכולות להחשב נשיות, הן מלאות, משורטטות, והמון פעמים יהיו מושוכות בחיוך הזה, הפלרטטני-ערמומי-לעגני גם יחד שלו. אלק נוטה לחייך, למעשה, הוא מחייך כמעט תמיד, עם טון גיבור מגרגר. הוא משעושע, כן. המון פעמים הוא משועשע. העולם משעשע, לא?
ועל כן, השפתיים שלו, המלאות והמשורטטות משוכות כמעט תמיד באותו חיוך, שדומה שהפך לסימן ההיכר שלו. השפתיים שלו זוכות ליחס כשהוא מצליח להניח יד על המוצרים המתאימים - וכשמתחשק לו להשתמש בהם. מגוון כתום, דרך ורוד ועד דובדבן, כל מה שיתחשק לו הוא ישיג באותו הרגע. אבל במצבן הרגיל הן סתם אדמדמות-ורודות, לא משהו מיוחד. השיניים שלו יחסית לבנות, ובסדר גמור מבחינת צורה וגודל, הן גם די ישרות, חוץ מהניב הימני, ועוד כמה שניים מאחור, כשאתה בכלא מגיל ארבע עשרה אין לך אפשרות לשים גשר, ואתה צריך לשרוד ככה, אבל לאלק לא אכפת, בין כה וכה אלו לא שיניים שמייד מבחינים בהם. וגם אם כן, למי אכפת? הלשון שלו לעומת זאת, כן זוכה ליחס. כשלעצמה היא לא ממש מעניינת אבל הפריסינג שנמצא בה כן יכול לעניין בהחלט. מכל המקומות בעולם - דווקא בלשון. כן, זה מה שאלק יגיד לכם, ככה מתחשק לי, פירסינג בלשון. וחוץ מזה, ראיתם את האוזניים שלי? וזה נכון, האוזניים של אלק מלאות עד אפס מקום בחורים ופירסינגים, באוזן הימנית אפילו יש הרחבה, שלמעשה הוא עשה אותה באופן ביתי, או מוסדי, ליתר דיוק. לא בחנות מתמחה, אלא על דעת עצמו ודעת ידיו. והוא ניצל מאינפקציה, כן. אותם חורים יהיו תמיד מלאים בעגילים שונים, לא תמיד העגילים יהיו תואמים, אבל מה שבטוח - לעולם לא יהיה חור חשוף, תמיד יהיה עגילים. ככה זה.
הגבות של אלק גם הן ממוצעות, לא עבות ולא דקות, פשוט רגילות, ומסודרות למדי בתור מישהו שכלוא שלוש שנים בכלא מסריח. זה בהחלט מפתיע, ואולי מעורר קנאה שהוא מצליח לשמור על מראה מסודר כל כך במקום הזה. ולא, הוא לא יגלה לכם את הסוד, אולי גם בגלל שאין סוד, והגנים היהודיים השעירים פשוט דילגו עליו, למרבה המזל.
ועכשיו הגענו לעיניים - עיניים, חלונות לנשמה, אומרות הכל, וכולי וכולי. אלק לא יקשיב לכל זה. עיניים לא אומרות מה שאתה בעצמך לא רוצה לשדר. העיניים הן לא חלון לנשמה, העיניים הם הצינור שדרכו אתה מזרים מה שאתה רוצה לגרום לאנשים לחשוב שאתה חושב. אותן עיניים, שמזרימות מה שאתה רוצה שיחשבו שאתה חושב הן שקדיות בהחלט, צורה מוארכת, בהחלט יכולה להחשב ליפה. גם אם הצבע שלהן לא בהכרח בורק ואקזוטי כל כך. עיניים חומות-ירוקות, לא בורקות ונוצצות בגוון כחול-ים או ירוק מהפנט, חום-ירוק, שאולי לא ממוצע כמו עיניים חומות, אבל גם לא בהכרח מיוחד כל כך.
הריסים שמסוככים על העיניים האלו הם שכבה עבה וארוכה. ריסים ארוכים ועבים, שהטענה הרגילה היא שבחורה הייתה הורגת בשבילם. טוב, אבל לאלק יש את הריסים האלו, והוא אולי לא זכר, אבל הוא גם בהחלט לא בחורה. אם כי הוא בהחלט מחבב את הריסים האלו, והם בהחלט נאים למדי. הם כהים רק בגוון אחד מהשיער שלו, אם כי הוא צובע אותם כשמתאפשר ומתחשק לו - לרוב בגוון שחור, הוא לא ממש צריך לצבוע, אבל ככה הוא רוצה, וככה הוא יעשה.
אם כבר הזכרנו את השיער שלו, בואו נדבר על השיער שלו! השיער של אלק בהחלט לא קיבל את הגנים היהודיים המקוזלים, השיער שלו ישר וחלק כאילו הוא מדגמן פרסומת להחלקה יפנית - אבל זה טבעי. חה חה. כן, שיער חלק וישר. אבל בשונה מיפניות - אחרי הכל הוא לא יפני - הוא סמיך מאוד, מאוד. לא נפוח, אבל סמיך, בהחלט סמיך. אותו שיער סמיך מחליק לו עד אמצע הגב, והודות לחליקות והישרות שלו, הוא כמעט ולא מתמלא קשרים או מתבלגן. הפוני שלו לעומת זאת, קצת אחרת. הפוני שלו אמנם כן חלק, בל הוא די ארוך, הקצוות שלו מדגדגים את תחילת האף היהודי של אלק. למעשה, זה כן מציק לו, והוא בדרך כלל יהיה מוסט הצידה, ובפעמים שבהם יישמט לו שוב על העינים והפנים, הוא יעיף אותו בנשיפה, שתהפוך לנרגזת יותר ויותר ככל שהפוני הסורר ישוב להשמט, אבל עד כמה שהפוני הזה יכול להוציא ממנו קללות, הוא אוהב את האורך הזה, ולא ירצה לקצר או להאריך אותו בשום פנים ואופן. תקראו לו מזוכיסט או אדיוט, הוא אוהב את הפוני הזה, שנשמט לו על הפנים וחוסם לו את שדה הראיה. גוון השיער שו הוא חום, חום פשוט למדי - לא בהכרח שוקולדי או מיוחד, סתם חום. (אני לא נוטה לפרסם גוון, אבל זה הגוון, הינה. רק הגוון, הצורה והאורך בהחלט לא)
השיער של אלק הוא לא יהודי, אבל הגובה שלו כן, זה מה שהוא יאמר, בכל אופן. אלק נמוך יחסית לזכר, למעשה לא ממש אכפת לו, כי שוב - מגדר זה טמטום. אבל הגובה שלו נשאר הגובה שלו - 1.71, כן, נמוך, אבל לאלק זה לא ממש אכפת. הוא לא מנסה לרדוף אחרי גוף זכרי בכלל, הוא לא מנסה לפתח שרירים או לשאוף אחרי משהו מסויים. יש לו אמנם מעט שרירים, כן, אבל די דקים. בסך הכל הוא עצמו דק למדי, גוף די נערי. הוא צנום למדי, עם כתפיים מעט מרובעות, צוואר דק ובטן שטוחה להפליא - אולי בהתחשב בעובדה שהוא עם גוף זכרי זה לא כל כך מפתיע. מבנה גוף נערי צנום ודקיק, יש כאלו שיאמרו שברירי אפילו. הוא לא נראה כמו גוף דק של נערה במצוקה, אבל הוא כן גוף עדין יחסית לזכר ממוצע, והוא כן נראה כאילו כדאי לו לאכול כמה צ'יזבורגרים טובים. לאלק עצמו טוב עם הגוף הדקיק שלו - כולל הזרועות הדקות והאצבעות הדקיקיות וארוכות, עם הציפורניים המטופחות יחסית. גם הציפורניים זוכות ליחס ונצבעות כשהוא רוצה - והפעם הוא לא בהכרח משתמש במוצרים מתאימים. כשהמצבים נואשים, גם עטים או טיפקס יעזור. הציפורניים יכולות להיות אחידות, וגם שכל ציפורן תהיה צבועה במשהו אחר, תלוי מה יתחשק לו. בדרך כלל, אם זה יתחיל להתקלף הוא לא יוריד הכל, אלא יסתובב עם זה ככה, מתקלף בהדרגה, או שיתחשק לו לצבוע מחדש.
בזמן האחרון, הנטיה העיקרית שלו היא ללבוש חצאיות ושמלות,בין אם זה יפה בעיניו, הוא אוהב את זה, או בשביל תכנון כלשהו שלו, על כל פנים; כרגע הוא ילבש שמלות וחצאיות, שהאורך שלך לא יעקוף את הברך, ממש לא, הברך היא הגבול התחתון, הוא יכול גם ללבוש יותר קצר, הרבה יותר קצר, אם זה מה שיעלה בדעתו באותו רגע. לרוב, אותן שמלות וחצאיות יהיו רחבות, ולא צמודות. מטעמי נוחות, בכל זאת, קצת לא נוח להסתובב עם משהו הדוק על החבילה. אם כי הדיעה הזו קצת תיסתר, לאור העובדה שהוא לרוב לובש טייץ קצרים מתחת, הטייץ לרוב לא יעקפו את אמצע הירך. וגם הם נלבשים מטעמי נוחות וביטחון. יותר לשלוות האנושות, הוא יגיד בגיחוך קל. הגוף שלי מרהיב, ובמחינתו לחשוף אותו לציבור שיקבל פרס, אבל העולם אדיוטי, אז אתם לא תזכו לחזות במחזה המרהיב, וזה אשמתכם.
כן, הוא בהחלט נוטה לבגדי נשים, כפי שזה מוגדר, בזמן האחרון. אם כי פחות לכיוון של הלבשה תחתונה, למרות שגם את זה לא יהיה לו אכפת ללבוש, אולי פשוט פחות נוח. אבל הוא כן יכול ללבוש אם מתחשק לו, או שהוא חושב שהוא יוכל להשיג מזה משהו. גם אם הבגדים עצמם הם בגדי נשים, הנעליים פחות בכיוון הזה. הוא נהדר בללכת על עקבים, וממש לא מועד או נתקל בדברים, הולך בקלילות כאילו הוא לובש סניקרס, אבל הוא לא תמיד ילבש עקבים. יש לו כמה זוגות נעלי ספורט "גבריים" שהוא יוכל ללבוש, וגם כמה זוגות מגפיים מכל הסוגים. הוא עצמו, רק ירים גבה אם מישהו יביע תמיהה על השילוב. למה, למה העולם כל כך מטומטם, למה האנושות המציאה את הטמטום שנקרא מגדר? זה מה שהוא יתהה תמיד.
אופי: לפעמים, לא ברור עד כמה זה האופי המדובר והאמיתי של אלק, ומה המשחק שלו. יש שיאמרו שאלק עצמו לא תמיד יודע. בסופו של דבר, אלק שחקן. הוא אמנם, לא יתרפס לעולם. התרפסות זה ממש לא הקטע שלו. הוא לא אוהב להתחנף, לא באופן כלבלבי, בכל אופן. אלק לא יתחנף ולא יתרפס, לא באופן עלוב ומעורר גועל, בכל אופן. הוא יוכל להחמיא, ללטף, ולהוביל לכיוון שאליו כיוון, רצה. אולי נכון יותר לומר שאלק במאי, לא שחקן, כולם שחקנים תחת ידיו, פוסעים ועושים מה שהוא עצמו כיוון אותם לעשות, מה שיעזור לו. אלק מעדיף את הדרך המגרגרת והמלטפת, המחמיאה-פתיינית, כדי לגרום לאנשים לעשות מה שהוא רוצה. זה הרבה יותר נוח, לא? הרבה יותר נוחח ללטף, לגרגר ולגרום לאדם שמולך לרצות בעצמו לעשות את זה. זו דרך הרבה יותר בטוחה מאשר תלישת אצבעות, אם כי הדרך האחרונה גם היא יעילה למדי, אלק מוכרח להודות. תלישת אצבעות בהחלט יכולה להיות מאוד אפקטיבית, ולאלק לא אכפת להשתמש באמצעים האלו. בכל מקרה הוא תמיד יחייך וידבר בנימה הרכה שלו, הפתיינית-ערמומית, עם העיקול בזווית הפה, שלא ברור אם הוא לועג לך או לא. גם תוך כדי תלישת אצבעות. אבל תלישת אצבעות - עד כמה שהיא אפקטבית בפעמים מסויימות, היא לא הדרך המועדפת על אלק. הוא מעדיף את הדרך הרכה, להוביל באצבעות בטוחות את האדם לעשות מה שאלק עצמו רוצה, לגרום לאדם לחשוב שזוהי החלטה שלו, כשמעה אלק הוביל את האדם עצמו תחת אצבעותיו העדינות והבטוחות, כבובה על חוטים המרקדת על ידי מנהל בית הבובות שמתנשא מעליה. אלק מנהל תאתרון בובות, אפשר לומר. כולם תחת ידיו, והוא עושה מה שהוא חושב לנכון, מניע את האצבעות בזהירות ונזהר תמיד, כי יש בובות שהחוטים שלהם יסתבכו ויקרעו, וזה יהיה מאוד בעייתי. אלק צריך שבית הבובות שלו יישאר שלם, אסור לו לאבד אף בובה. כל בובה חשובה למהלכים שלו. אלק מנהל הכל בדיוק וזהירות. צריכים להיות זהירים ומדוייקים. אלק לא אוהב לטעות, בכלל לא. הוא שונא להכשל, שונא שנאת מוות. להתאמץ ולהוליך את כל המכלים שתכנן, ואז הבובה תיפול? לא, אלק לא מסוגל לסבול את זה. הבובות שלו צריכות להשאר הבובות שלו, הוא לא מסכים שהן יהפכו לעצמאיות, בשום פנים ואופן. הן שלו. הוא עם ביטחון עצמי רב למדי, נראה כאילו הוא תמיד יודע מה לעשות, מה הוא עושה עכשיו וכמעט אי אפשר להאמין שיהיה ניתן לראות אותו מבוהל או חסר ישע.זה נראה שהוא תמיד יודע מה הוא עושה ואיך.
רקע: ההורים של אלק היו יהודיים, שניהם. המשפחה של אביו הייתה קצת יותר מחוברת למסורת - לא לאכול לחם בפסח, ארוחה משותפת בראש השנה. אמו של אלק לעומת זאת, נהגה לקשט את החנוכיה שלה בעלי צינית ולתלות גרביים בכל שמונת הימים של חנוכה, כדי לקבל הפתעות. הם נפגשו בקולג'; הם לא התחברו מיד, הם היו היהודיים היחידים בקולג, ואולי זה מה שבפועל גרם להם להתחבר, מעין ברית בין שני שונים מהחברה הכללית, שמזוהים יחד. הם לא סבלו מגילויי ניכור או שנאה כלשהם, לעולם לא. אבל בכל זאת הם התחברו יחד די מהר, אולי כל אחד הזכיר לשני את הבית, וזה מה שגרם להם להסתובב יחד. בהדרגה, חברים מכל צד הציעו להם להתחיל לצאת. אבל גם מרי וגם ג'ייק שללו שניהם. "אנחנו רק ידידים" הם חזרו ואמרו, ורק בסוף שנת הלימודים השלישית הם נאותו לנסות סוף סוף לראות זה את זו באור אחר, ואכן, תוך ארבעה שנים הם כבר היו נשואים, וחבקו תינוקת זערורית בשם ליאה.
ליאה גדלה לה לאיטה, ושני ההורים שלה החלו לעבוד. החיים שלהם היו שלווים - ברור שהיו וויכוחים, כעסים, לחצים, אבל ככזה זו משפחה, אחרי הכל. והכל תמיד נרגע. כשליאה הייתה בת חמש, נולד אלק - אלקסנדר, ואחרי כמה לבטים ההורים שלו החליטו לנהוג על פי המסורת היהודית - לחתוך לו את החלק המוכר מהגוף, אכן. בעתיד, אלק יאמר שהדבר האידוטי הזה קרה רק כי הוא היה בגיל צעיר מכדי לתקוע להורים שלו אגרוף בפרצוף ושלמעשה - כל הדבר הזה חוזר על עצמו רק כי הזכרים האומללים האלו תקועים בגיל צעיר מידי כשמחליטים לחתוך אותם בעליזות.
כך או כך, אלק גדל לו, הוא מעולם לא היה צייתן וומתוק כמו אחותו. הוא היה מרדן יותר, תמיד שאל 'למה' על כל דבר, התחצף, לא ציית. הוא הביא לא מעט כאבי ראש להורים והמורים שלו, עם החיוך הערמומי והכעמט-מתנשא, השאלות ששאל בעיקול-פה לעגני. אין ספק שהוא הביא להם טרחה, להורים והמורים שלו. אבל לאלק כבר אז זה לא היה אכפת. הוא רצה לדעת ולעשות. הוא לא היה ילד טוב שקיבל בטבעיות וטוב-לב את הסמכות האוטומטית של מבוגרים ממנו. הוא כבר אז ידע שהוא מסוגל להיות יותר טוב מהם. גיל הוא לא מה שהופך אותך טוב יותר או מוצלח יותר. המעשים והמוח שלך הם מה שהופכים אותך.
הצבע אתו אתם מעוניינים שאכתוב את הדמות שלכם: אני בעיקר אוהבת את כל הגוונים שבין תכלת לירוק, תפתיעי אותי <3 .
חבורה: אפשר להגדיר כ...סגן אקוואמארין? מאושר עם טנשי <3
הערות \ הארות \ יאי זו מילה נחמדה: כמו תמיד רצה לשמירה
וג'ורי תרגישי טוב!!! אני מתאמת דברים עם טנשי בקשר לדמויות, מקווה שאספיק תוך שבוע לערוך אופי ורקע;-;
ממשיכה עד סוף השבוע ממשיכה ממשיכה ממשיכה

שם וכינוי: קס, Eleven.
שם הדמות: מאלאק (Malak). אין לה שם משפחה (לא נהוג באפגניסטן).
גיל הדמות: 17.
מגדר: נקבה, לסבית.
מוצא \ ארץ שממנה הגיעה: אפגניסטן.
מראה: מאלאק לא לובשת חיג'אב. אולי זה הדבר הראשון שאתם מצפים מילדה אפגנית, חוץ מלהסתובב עם בעל שמבוגר ממנה בכמה עשרות שנים, אבל מאלאק לא חובשת חיג'אב. יש שיאמרו שזה הופך את האמונה שלה לפסולה, אבל האמת המרה היא שלמאלאק לא אכפת. היא, אם לא נתחמק מהאמת, נראת כמו בן. לא בדיוק, אבל קרוב מספיק בשביל לגרום לכל בן אדם להסתכל פעמיים ולבדוק שהיא באמת בחורה.
בתןר ילדה, זה היה ברור יותר. השיער שלה היה קצוץ, צמח לאט, והגוף הקטן והמוזר, הפנים חסרות המגדר היו פשוט עוד חלק ממאלאק, מהגבר שהיא גדלה להיות, במובן מסוים. היא שמרה על רבים מהתווים הללו, אם כי ההתבגרות שלה הפכה אותה לנשית יותר, אבל זה כבר היה הזמן הנכון. האמת היא, שרוב הילדים בעולם נראים נשיים יותר ממה שהם נראים גבריים. אולי העובדה שמאלאק מעולם לא ראתה בנות אחרות הפכה אותה לגברית יותר, אולי בצורה היא החזיקה את הגוף שלה, בצורה שהיא דיברה - אבל זה לא העניין. היא גדלה מאז.
בדרך כלל שמתארים בנות עם תווי פנים גבריים, יתארו אותם עם "פני סוס" או משהו דומה. זה לא המצב של מאלאק, כלל לא. האמת היא שמאלאק ממוצאת - ההבדל בין פנים של גבר לפנים של אישה הוא לא גדול במיוחד. המצח של מאלאק הוא מספיק בשביל לגרום לכל החלק העליון של פניה להראות גברי - הוא בולט יחסית, ביחס לעיניים. ככה שהן נראות מעט שקועות מדי, עמוקות, אפשר לאמר. הגבות שלה ממוקמות לא רק מעל לעין - אלא גם מלפניה, מה שנותן רושם של גבות גדולות יותר ממה שהן באמת. לא מדובר על שינוי קריטי - אך השינוי הקטן מספיק בשביל לגרום לפניה לראות גבריות מעט יותר. הגבות שלה לא מלאות במיוחד - אלא פשוט שטוחות יותר ממה שהייתם מצפים בנערה. בתור ילדה לא ניתן היה להבחין בדבר, אך ביחס לנערות האחרות סביבה - הגבות שלה שטוחות. אולי אוטומאטית אתם לא מקשרים את הדבר לצורת פנים גברית, אך תצטרכו להאמין לי, עד שתראו אותה ותבינו לבד. כל שאר הפנים של מאלאק ממוצאות בהחלט - האף שלה מעט שטוח בקצהו, זה נכון, אבל הוא לא רחב או צר במיוחד ונראה בסדר לגמרי. השפתיים שלה בהירות ביחס לעורה, מה שגורם לה לעיתים קרובות להראות מעט חיוורת, אך זה המצב באופן טבעי. האוזניים של מאלאק שטוחות מאוד, מה שהופך אותן לדי בלתי-נראות למרות העובדה שהן גדולות יחסית לשאר הגזע האנושי. עצמות הלחיים של מאלאק לא בולטות בכלל, אך גם לא גורמות לפנים שלה להרואת שטוחות מדי. הן פשוט רגילות, למרבה המזל.
אולי דבר שלא ציינו, הוא צבע העור של מאלאק. למה זה חשוב? היא אפגנית, אז בטח יש לה עור... טוב, מתברר שלא כל כך בטוח. צבע העור של מאלאק כהה יחסית, איפשהו בגוון שמשייכים בדרך כלל לילדי "חצי-חצי". היא לא, אם אתם שואלים. אבל בכל מקרה, גוון העור שלה כהה ביחס לאדם הלבן הממוצע, ובהיר ביחס לצבע העור שאוטומאטית ישייך אותך לקבוצה אתנית ממקור אפריקאי. בנוסף, כמובן, באות הצלקות של מאלאק. יותר מהכל, הן אלו שגורמות לה להראות מאיימת בצורה מסוימת. הן הופכות את הצוואר שלה - בעיקר - ואת הידיים והרגליים למשהו שדומה בעיקר לשתי-וערב של גווני עור. הצלקות שלה לא מתאחות היטב, מה שמשאיר קוים לבנים ודקים לאורך רוב הידיים שלה, הרגליים, והצוואר. אמנם הם לא מכסים את כל השטח של עורה, ולפעמים אף מקבלים צבע דומה יותר לצבע העור, אך אם תסתכלו מקרוב (בימים הטובים) או מרחוק (בימים הרעים), לא תוכלו שלא לתהות מה קרה לילדה. הרגליים שלה חתוכות ופגועות בעיקר בחלק העליון שלהן, והידיים - לכל אורכן, בחתכים ועור קשה שמכסה על העור השרוף. על הצוואר שלה אפשר לראות כמה סוגים שונים של צלקות: את החבלים שהיו על הצוואר שלה, ושאריות של סכינים ועור שרוף שגורם לך לתהותה איך הילדה הזו עדיין בחיים.
השיער של מאלאק קצר. לא כמו שהוא היה פעם, אבל הוא מגיע לה בקושי עד הכתפיים. הצורה הגלית-משהו שלו גורמת לו להיות אפילו קצר יותר, בדרך כלל. כמו שציינו, היא לא לובשת חיג'אב, אז את השיער שלה תראו פחות-או-יותר תמיד. הוא פזור, ואם היא הייתה מתגאה במראה שלה, אולי היא הייתה מתגאה בו. הצבע שלו, בעיקר, דומה לצבע העור שלה. כמובן שהעובדה שהם שני דברים די שונים גורמת להם להיות שונים ביותר, אבל הצבע דומה. מדובר על חום בהיר יחסית, מהסוג שנראה כל הזמן כאילו כבר יש בו שיערות לבנות. כמו שציינו, הוא גלי, ולמזלה הגדול של מאלאק הוא עבר את השלב המביך בקיום שלו שבו הוא היה נופל לתוך הפנים שלה, במעבר משיער-קצוץ-של-חייל לשיער של מישהי בלי מספריים. כמו שציינו, הוא גלי יחסית, אך בגלל העובדה שבצורה לא ברורה כלשהי הוא באורך אחיד ביותר, הוא לא נכנס לה לפנים אלא מסתלק בצורה נוחה אל מאחוריי האוזניים שלה, או פשוט נמצא שם, בצדדים.
העיניים של מאלאק ירוקות. הופתעתם? כי אתם רואים יותר מדי חדשות, ככל הנראה. הן ירוקות, כהות יחסית, אבל עדיין גורמות לה להראות יותר אירופאית ממה שהיא באמת. הגוון הכהה יחסית של העיניים מקשה על מציאת האישונים של מאלאק בדרך ככל, אבל זה לא משנה. הצבע שלהן כהה, כמו שאמרנו, מן ירוק-זית כהה מעט יותר מהרגיל. הן גדולות יחסית, ועל אף העובדה שהן "עמוקות" יחסית בפנים שלה, הן בולטות למדי. מה שרק תורם לעובדה, הוא זה שבימי שישי בדרך כלל היא תשים על עצמה סורמה - חומר המיוצר מאבנים שחורות, שבתרבות המוסלמית והאפגנית גורם לראיה שלך להיות חזקה יותר, וגם לאללה להתייחס אליך יותר. הגבות של מאלאק מרובעות יחסית, לא גבריות יותר מדי, אבל גם מאלו שצומחות באופן טבעי ונראות כמו שהן נראות, בלי שאף אחד יגע בהן. אי פעם, אם אפשר לדייק. הצבע שלהן מעט כהה יותר משל השיער של ראשה. הריסים של מאלאק לא בולטים - בכלל, זאת אומרת. אי אפשר כמעט להבחין בהם, הם דקים ודלילים יחסית, בצבע השיער שלה, מה שהופך אותם לנראים רק כאשר אתה קרוב ביותר.
הגוף של מאלאק, פה כבר אפשר לראות דבר שמאלאק באמת מתגאה בו. זה התחיל בעובדה שאת כל הילדות שלה היא חיה כבן, והמשיך עם העובדה שהיא בן אדם ספורטיבי ביותר, אם אפשר לקרוא לזאת כך. השרירים של מאלאק הם אולי הדבר שהיא הכי אוהבת בעצמה. אם הייתם מציבים אותה מול מראה, היא הייתה מסתכלת רק על הידיים שלה - מדובר על שרירים גבריים מעט, אך כאלה שמאלאק אוהבת בדיוק. אם הייתם רואים אותה סתם ככה, בלי הפנים, הייתם יכולים לנחש שהיא אתלטית. הרגליים שלה ארוכות וחזקות, הבטן והגב שלה חטובים וחזקים. בדרך כלל תוכלו לראות על הצוואר הארוך-מעט שלה זיעה, זה מה שקורה כשאתה מתאמן הרבה. כל אלו גם תורמים לעניין הכללי - הגוף הספורטיבי, רחב הכתפיים וחסר החזה, והגובה המגיע עד ל1.75 מטרים מכובדים.
אופי:
רקע: מאלאק נולדה
הצבע אתו אתם מעוניינים שאכתוב את הדמות שלכם: CadetBlue
חבורה: מנהיגת אקוואמארין.
הערות \ הארות \ יאי זו מילה נחמדה:
כל האמונות התפלות שמוזרות ברקע\אופי\מראה הן אמיתיות בהחלט. הנה האתר שבו מצאתי את רובן: קישור

תוכלי לשמור לי דמות מאגת האש? :)
ואגב, יש להם מנהיג או מנהיגה? פעם כתבת "המנהיגה שלהם נעלמה" ופעם "מנהיג אגת האש נעלם". (אם זה מנהיג, זה בסדר שהיא תהיה בת הזוג שלו? זה מסתדר עם האופי שאני רוצה לכתוב לה).

שם וכינוי: ARO, ארו
שם הדמות: דיאן ג'וספין מק'לארי (די)
גיל הדמות: 16
מגדר: נקבה, סטרייטית.
מוצא \ ארץ שממנה הגיעה: ארה"ב. NY, BABY
מראה: לדי יש מראה אמריקאי קלאסי, סטייל בת השכן היפה. היא מתאימה בדיוק לדמות של הגיבורה בכל סרט תיכון או פרסומת המציגה משפחה אמריקאית רגילה, מושלמת ומלאת סטייל- בילדותה די באמת השתתפה במספר פרסומות כאלה.
היא בעלת עור חלק ומעט בהיר, בדיוק במידה הנכונה, כזה שמשווה לה מראה עדין ונערי אבל לא חיוור. גם הגובה שלה מדוייק- 166 סנטימטרים, הגובה הממוצע לאישה אמריקאית.
מבנה גופה נאה ביותר- פנים בצורת לב, צוואר דק, כתפיים צרות מעט, חזה קטן אך נוכח, מותניים צרות, רגליים ארוכות ואגן שמתרחב מעט, בדיוק בצורה שמעצבי הבגדים אוהבים. די היא מהבנות המעצבנות האלו, עם החזית הדקה, הבטן השטוחה והצלעות הבולטות, שלא ישמינו לא משנה כמה הן יאכלו. זה לא מפתיע- אמה הייתה דוגמנית בצעירותה, מה שמסביר גם את עורה החלק ואת יופיה.
פרצופה של די סימטרי וחלק מפצעונים וצלקות, כזה שיכול להראות תמים. גבותיה בצבע חום, ישרות ורוחבן בינוני. עיניה גדולות, ירוקות בהירות וריסיה צפופים אך דקים. אפה ישר, סולד מעט וכפתורי, שפתיה מלאות וצבען הוא ורדרד לא כהה אך גם לא מאוד בהיר, באופן יחסי לצבען של שפתיים. שיניה לבנות וישרות כתוצאה מגשר שהיא הרכיבה בגילאי 12-14.
סנטרה מעט מחודד ואף שעצמות הלחיים שלה מודגשות מעט ופניה רזות, כשהיא מחייכת יש לה גומות חן ולחייה מתעגלות מעט.
שערה שטני, כמעט בלונדיני, מעט דק וצורתו היא משהו בין חלק לגלי. לא נוטה לכיוןן המתולתל אך גם לא קרש. הוא מגיע עד צלעותיה ובדרך כלל הוא פזור, ללא פוני.
די יפה, אך לא בצורה עזה ועוצרת נשימה. במבט ראשון שמים לב לכך שהיא נאה- בתווי פניה ניתן למצוא עדינות מסויימת ומשהו מוכר- כאמור, בת השכן- וצריך להתבונן בה שוב כדי להבין עד כמה היא יפה. היא לא חפה מפגמים אך הרושם הכללי שהיא מציגה הוא יפה.
בפניה יש עדינות מסויימת, כאמור, ודי, כשאין לה צורך בכך (כלומר, בדרך כלל) מנסה לטשטש אותה בעזרת איפור מעושן וכהה סביב עיניה ושפתון בגוון ארגמן עמוק.
למרות מה שניתן היה לחשוב, אין לה אף פירסינג ואפילו לא עגילים, אך יש לה שני קעקועים- עלה קטן על מפרק ידה הימני וסמל האינסוף דקיק בחיבור בין עורפה לגבה.
היא מתלבשת בסגנון קשוח ומושך תשומת לב, מודעת לגזרתה הנאה- מכנסי ג'ינס צמודים בגזרה גבוהה, מגפיים צבאיים שחורים וארוכים מעט- עד בערך מחצית השוק. יש לציין כי למרות הקשיחות שמגפיים, יש בהם גם משהו חמוד, כנראה בגלל השילוב עם מידת נעליה הקטנה יחסית- 36. חולצותיה הן טריקו כהות (בורדו, שחור, אפור, כחול כהה, ירוק ככה) עם הדפסים, בעיקר של להקות לא מוכרות המנגנות רוק כבד או מטאל או כאלה המשדרים אופל, קשיחות או תחושות דומות) או צמודות. כשקר היא לובשת מעיל עור. לעיתים נדירות היא תלבש שמלה, כמעט תמיד שמלה צמודה שנועדה להבליט את גופה. די רוצה שיסתכלו עליה, רוצה למשוך תשומת לב ולהיות הבחורה הכי יפה וקשוחה בחדר.
הילוכה זקוף ובטוח ותנועותיה גמישות, תוצאה של עשר שנות ריקוד בלט.
על ידה הימנית היא עונדת צמיד זהוב ודק, מתנה שקיבלה מהוריו של אביה. בילדותה היו לה כל התכשיטים שהיא רק רצתה, אך הצמיד הזה יקר לה מכיוון שהוא מזכיר לה את אביה אשר ניתק איתה קשר.
ציפורני ידיה נטולות לק ודי קוצצת אותן בתדירות די גבוהה, בניסיון להיפטר מההרגל לכסוס אותן, הרגל שסיגלה לעצמה כשהוריה התגרשו.
אופי:די לא רעה. זה משהו שכדאי לזכור, כי קל מאוד לשכוח אותו כשמסתכלים על מה שהיא עברה ועל המקומות שאליהם היא נכנסה מתוך שיעמום ולא מתוך מחסור.

רקע: די היא כמעט מה שנקרא 'בת טובים'- היא הייתה 'בת טובים' מוחלטת אלמלא אביה נכנס לכלא, למרות שאם כך היה קורה כנראה שהיא לא הייתה מגיעה למקומות האפלים בעולם הפשע.
היא נולדה כבת שלישית לג'ורג' מק'לארי ומדיסון ווקר. ג'ורג' נולד בכפר נידח של רד-נק- עובדי כפיים קשוחים בעלי תפיסות עולם מיושנות. מגיל צעיר שאף ג'ורג' להיות חלק מהעולם הגדול ואף היה אתאיסט, בניגוד לבני משפחתו. כשהיה בן 15 הוא עזב את הבית ויצא עם תרמיל גב לחפש עבודה בעולם הגדול. הוא מצא עבודה כמזכיר של כלכלן בינוני ותוך כדי השלים את בחינות הגמר של בית הספר באופן עצמאי. בעזרת נחישותו הוא הצליח להשיג ציונים גבוהים ולהתקבל לאוניברסיטת הרווארד, וכך גדל והיה לברוקר מצליח העובד בוול-סטריט. מדיסון הייתה ילדת פלא שחקנית ודוגמנית אשר לאחר לידת בנה הבכור עברה לצדה השני של המצלמה והחלה לעבוד בתור במאית סרטים נחשבת. השניים הכירו באחת מהמסיבות האקסלוסיביות של מנהטן והתחתנו כששניהם היו בני 27. כמה חודשים לאחר חתונתם נולד בנם הבכור, בריאן, כיום בן 22, בוגר תואר נחשב במשחק וצילום וכיום הוא משחק בכמה מחזות. אחריו נולד סאלי, 20, חבר בליגת הפוטבול של MIT ולומד תואר בפיזיקה וממשל.
די נולדה בבית גדול, מרווח ומעוצב באחד האזורים הנחשבים של מנהטן. מאז שהיא נולדה היא קיבלה כל מה שרצתה, מה שלא גרם לה להיות מרוצה. מאז ומעולם היה בה דחף לגלות עוד, לעשות עוד, לפרוץ עוד גבולות, ובעיקר- לבלוט, להיות המחליטה, שכולם ידעו מי היא ויראו זאת. תחילה זה התבטא בצורה חיובית- כשהיא הבינה שתקבל כל מה שתרצה היא לא ביקשה יותר מידי בגדים או צעצועים כי זה לא היווה אתגר, והיא התחילה לפתח את עצמה- היא למדה לקרוא בגיל ארבע וחצי, ביקשה מהוריה שירשמו אותה לחוג בלט ושם היא בלטה ונהנתה להופיע בכל הזדמנות. היא השתתפה גם במספר פרסומות. בשלב כלשהו, בערך בכיתה ג', היא הרגישה שמשעמם לה ולא מספיק לה. היא התחילה ללמוד גם נגינה והייתה הילדה המוערצת ביותר בשכבה, אבל היא התחילה לריב עם ילדים חלשים, רק לשם האתגר. זה לא היה אתגר, ודיאן בת השמונה שנהנתה לגלות את יכולתה לעקוץ ולקלוט את הנקודות החלשות של חבריה קיבלה לראשונה בחייה ביקורת מהסביבה, ואז היא עוד רצתה לרצות את הוריה ומוריה ולכן הפסיקה.
בערך בכיתה ד' היא הבינה שאסור זה מעניין, ואת מה שאסור היא רוצה לעשות. זה התחיל בהיכרות עם ילד מכיתה ו' שהראה לה דיסק שהוא גנב, ודיאן נפתחה לעולם חדש ומסקרן. היא אומנם תמיד קיבלה את מה שרצתה, אבל לקחת זה סיפור אחר.
היא התחילה לגנוב, דברים קטנים מחנויות, ופתאום נוסף לה ריגוש לחיים. יכול להיות שכך היה נשאר המצב וכאשר הוריה היו מגלים על זה הם היו משלמים הרבה כסף ומאבחנים אותה בתור קלפטומנית ומטפלים בה, אך כשהייתה בכיתה ה' הוריה התגרשו. הם נשארו מיודדים וזה תסכל את דיאן, שפתאום לא קיבלה משהו שרצתה- בית מאוחד- ולא הבינה למה. אביה עבר לגור במרחק שני בלוקים מהם והיא פגשה אותו כל יום, עד שלאחר חצי שנה הוא נעצר באשמת העלמת מס והלבנת כספים. אז דיאן הבינה, בפיקחות שלא אופיינית לגילה אך מאוד אופיינית לה, שהוריה ידעו כי מתבשל תיק נגד אביה והתגרשו כשרוב הנכסים אצל מדיסון, כך שרוב רכושם לא יעוקל.
על אביה נגזרו חמש שנות מאסר, ודיאן חוותה משבר והתחילה לשנוא את החוק ואת תחושת חוסר האונים שלה מול מצבו של אביה. היא גדלה בסביבה של ילדי שמנת ולא הסתובבה לבד בעיר, אך היא הצליחה למצוא כמה ילדים גדולים יותר, בערך בני 13, שהשתתפו, בעזרת מלגה, בחוגים באותו מרכז לאומנויות הבמה שבו היא למדה בלט. הם היו ילדים ממשפחות קשות יום שהכירו עולם אחר מדיאן, והם אלו שהתחילו לכנות אותה די.
כבר בגיל 8 די ידעה לזהות חולשות באנשים ולא היססה להשתמש ביכולת הזו כדי להשיג את מה שהיא רוצה, וכך בגיל 11, נחושה ויודעת שתוכל להשיג את מה שהיא רוצה, היא הצטרפה אל שניים מהם אשר לימדו אותה לגנוב ארנקים ולנטרל מצלמות אבטחה של חנויות, עוד לא לפרוץ. כך עברו שנתיים בהם היא הכירה את חבריהם של השניים האלו וגנבה יותר ויותר, בלי שהשתמשה בכסף שגנבה, רק כדי להרגיש שהיא מעל החוק ושהיא שולטת בעניינים. כשהייתה בת 12, בכיתה ז', היא עישנה את הסיגריה הראשונה שלה, ולאחר מכך נחשפה אל עולמם של החומרים הלא חוקיים. היא בעצמה לא נגעה בהם, אך היא התחילה לקשר בין אנשים ולבסוף גם לסחור בסמים, כל זאת לפני שהיא הייתה בת 14.
חשוב לציין שלכפי חוץ היא נשארה אותה בחורה שאפתנית אך נעימה ומוצלחת, תלמידה מצטיינת ורקדנית מעולה, חוד החנית של קבוצת הבלט. אמה חשבה כי כל היציאות שלה מהבית הן עם חברות ומספרות על מצב חברתי מעולה- והוא אכן היה טוב גם בבית הספר, אך רוב היציאות היו עם נערים ונערות שמדיסון לא דמיינה לעצמה, בסיוטיה הגרועים ביותר, שבתה תכיר, בטח שלא תהפוך לחברתם הטובה. די בילתה במסיבות של נוער עבריין ואלים, למדה לשתות ולהבליט את גופה ויופיה. בינה לבין עצמה היא כינתה את האנשים איתם היא התערתה "כנופיות".
היא התקשחה מאז כיתה ו', והרגישה שהיא נמצאת בנתיב למימוש הרצונות שתמיד היו לה- לבלוט, לשלוט בעניינים, להוביל ולהתקדם מעבר לכל מה שמנסה להגביל אותה, למשל, החוק.
היא נחשבה לבחורה יפה ומוערכת בקרב החבורות בהן הסתובבה, והיא למדה כי כדי לקבל את היחס אותו היא רצתה היא צריכה להיות קשוחה. היא לא רעה מטבעה, אך מאוד שאפתנית, ולכן היא לא היססה לפגוע ולעקוץ, להשתמש ביכולת שלה לגלות חולשות של אנשים, אם זה מה שנדרש ממנה. כל זה כאשר היא שומרת על איזון בחייה ונשארת תלמידה ורקדנית מצטיינת.
היא התחילה להגיע למקומות אפלים אף יותר בחופש שלאחר כיתה ח'. אמה טסה לבימוי סרט בקלפורניה, אחיה כבר סיימו את לימודיהם וכל אחד נסע עם חברים לבלות את הקיץ במקום אחר, והיא נשארה לבד, עם המון זמן פנוי. אמה סיכמה עם הוריהן של שתי חברותיה הטובות שהיא תשהה אצלם במשך מחצית מהחופש, אך זה כמעט ולא קרה ובכל פעם די אמרה לחברותיה שהיא אצל חברה אחרת, וההורים לא בדקו זאת. די בילתה את מרבית זמנה, מלבד שיעורי הבלט ופגישות עם חברותיה הישנים כדי שלא יחשדו, עם חבריה בחדשים, נחשפה לעוד אנשים חדשים ונהנתה לעבור על החוק. כשהייתה ביסודי, כאמור, היא עברה על החוק רק כדי לעבור על החוק, אבל במהלך סוף כיתה ח' היא התמכרה להנאה שבמעשה עצמו, התחילה להנות מהגניבות, מהסיפורים על האיומים והאלימות של חבריה. היא לא אדם רע, אבל היא מכורה לתחושת השליטה והעוצמה והיא עברה כמעט כל גבול שהיה לה, ומבחינתה הפשע הפך לדבר הנכון, לא מצורך כספי אלא מרצון לחוות את החיים כשהיא המחליטה.
אז היא התחילה, כאמור, לעשות שליחויות לחבריה ולאחר מכן הפכה לשותפה בסחר בסמים שהיא אף פעם לא צרכה. היא הכירה אנשים אפלים יותר ויותר, בני 20-30, אשר ניצלו את המראה התמים שלה, את גמישותה ואת זריזות הידיים שלה כדי לגנוב ארנקים ומפתחות וכך לפרוץ לבתים רבים בלי להשאיר עקבות.
דווקא הפריצה לבתים שיעממה אותה אחרי פעם אחת שבה לימדו אותה לנטרל אזעקה, אבטחה ומצלמות. זה לא היה מושלם והסיכון הגדול דווקא לא קרץ לה.
גניבת מכוניות ביחד עם חבר שגדול ממנה בשנה, כלומר גניבת מכוניות על ידי שני קטינים חסרי רישיון, דווקא כן קרצה לה. לא היה לה מה לעשות עם המכוניות לאחר הגניבה, אז אחת הם נתנו לחבר טוב בן 16, שאז די בת ה13 וחצי יצאה איתו, ושתיים אחרות הם פשוט השאירו, ללא טביעות אצבעות, ברחובות ריקים ללא מצלמות אבטחה. כאמור, די לא רצתה את מה שהיא גנבה, היא נהנתה לדעת שהיא יכולה להשיג אותו.
באותו קיץ היא התחילה גם להסתבך בקטטות עם חבורת נערים אחרת שהייתה ביריבות עם חבורתה. היא תמיד הצליחה להתחמק מהאיזור רגע לפני שהמצב הסתבך, כי היא ידעה שברגע הזה תוזמן משטרה.
עד סוף הקיץ שאחרי כיתה ח' היא הייתה אחרת- גנבת מנוסה שפרצה לחנויות רק לשם ההנאה בזמן שחבריה התחלקו בשלל, בחורה יפהפיה שלא מהססת לפגוע בנקודות החלשות של מי שתנגד לה, בקיאה בכל סוגי ומחירי הסמים ולא מהססת לאיים על מישהו שחייב לה כסף.
הקיץ נגמר, משפחתה חזרה והיא המשיכה בחיים רגילים במהלך היום. היא כבר לא הייתה תלמידה מצטיינת אבל ציוניה די טובים ואמה אמרה שזה בסדר, עבר עליה הרבה כשאביה נכנס לכלא ועכשיו זה כנראה משפיע. היא הפכה למסוגרת יותר בבית הספר ולא מצאה עניין בחבריה לכיתה. היא כן הצטרפה לנבחרת המעודדות כדי להיות בטוחה שאמה רגועה לגביה והמשיכה להיות אחד מהבנות המובילות בקבוצת הבלט.
אחר הצהריים היא ניסתה לתמרן בין הבלט לחייה החדשים, ללא הצלחה רבה מכיוון שהלימודים בתיכון הסתיימו מאחר יותר מאשר בחטיבה וגם הבלט דרש ממנה שלושה אימונים בשבוע ועוד אימון כל סופ"ש שני, מכיוון שכעת די, לאחר שכנוע המאמנת, התחילה להתחרות בתחרויות ידידות בין קבוצות שונות- לא בלט מקצועי אולימפי אך ברמה גבוהה יותר מאשר חוג בלט שכונתי, וזה חייב אותה להישאר מחוברת ל'חיים הרגילים'. היא יצאה אל חייה השניים בסופי שבוע פנויים ומאוחר בערב, והמעמד שהיא בנתה לעצמה בקיץ התחיל להתערער, במיוחד כשרוב הצעירים בכנופיות נשרו מהלימודים. באמצע השנה מעמדה התרסק- החבר שלה עזב אותה בשביל בחורה בת 16, גבוהה וקלת דעת, ודי הרגישה שמעמדה מתערער. היא תמיד הרגישה אחרת- היא למדה במקום נחשב ובאה מבית טוב, ובשבילה זה היה מקור לבושה, ואפילו אביה שישב בכלא עשה זאת כי מעל בכספים, לא משהו עסיסי כמו הוריהם של רבים מחבריה. היא ידעה בליבה שזה לא מקור לבושה, אבל דווקא אמה תמיד נראתה לה חלשת אופי, רוחנית מידי, ואת אביה שהיא העריצה היא פגשה רק לעיתים רחוקות, כך שהיא נהנתה להאחז בסיפורים על בתיהם של חבריה, וידעה שהיא צריכה להפוך לקשוחה ונחושה אף יותר כדי להעלות את מעמדה.
המשבר שלה גרם לה להרגיש שעוצמתה נלקחת ממנה, והיא החלה לרצות לבסס את מעמדה שוב ולהפוך לאלימה אם זה מה שנדרש. היא התחילה לזנוח את הבלט אשר לקח חלק ניכר מזמנה ולתחושתה הפך אותה לעדינה ופגיעה, הפסיקה להתחרות והתחברה לאנשים מסויימים עוד יותר כדי לממש זאת. היא מעולם לא פגעה בעצמה באנשים, אך הקסם והנחישות שלה גרמו לכך שהיה די במילה שלה כדי שהבחורים הכי מפחידים ילכו לאיים על כאלה שהיו חייבים לה כסף או פגעו בה, ואלו מיד החזירו את חובם עם ריבית. כך היא הפכה לאחת הבחורות הכי מאיימות בכנופיות בהן היא הסתובבה, והיכולת שלה לזהות חולשות של אנשים בשילוב עם נחישותה ושאפתנותה הפכה אותה ליריבה מסוכנת.
שוב, היא לא רצתה את הכסף, היא רצתה את היכולת ואת המעמד. היא לא נהנתה לשלוח אנשים לאיים ולעיתים נדירות גם לפגוע באנשים אחרים- היא די שנאה את הקטע שבו האנשים לא יכלו פשוט להחזיר את הכסף והכריחו אותה לפגוע בהם, למען האמת- אבל היא רצתה שיראו שהיא יכולה. בתוכה שרר חוסר ביטחון, ולכן היא הייתה צריכה להוכיח לכולם ולעצמה שהיא הכי, היא מחליטה, היא הבוס, היא קשוחה.
היא נסחפה שוב אל העולם הזה כמו בחופש ואף יותר- בחופשת החורף היא עזבה את הבלט סופית ואמה התחילה להבין שמשהו עובר על הבת שלה. די סרבה לשתף פעולה עם נסיונות החקירה שלה או לדבר עם הפסיכולוגית אליה היא לקחה אותה, ובילתה ימים ולילות שלמים מחוץ לבית. כעבור פחות מחודשיים, בהחלטה של רגע אחרי שאמה ראתה אותה במקרה עם אחת החברות שלה בצד השני של מנהטן, היא עזבה את הבית, עברה לרובע אחר בניו יורק (הברונקס) ביחד עם שני חברים, ונכנסה לכנופיה חדשה. היא טשטשה עקבות והחליפה חברים, הכל כדי שתוכל לחיות את החיים שאליהם היא התמכרה, בהם היא בעלת העוצמה והיא קובעת את החוק, בלי שמישהו ימצא אותה, כי היא פחדה שלמרות הכל, במנהטן אמה הייתה יכולה לגלות מי החברים שלה אם היא באמת הייתה בודקת.
היא השתלבה מהר בכנופיה החדשה ולא היססה לנצל את מראה, הקסם והיכולות הארסיות שלה כדי לחבור למנהיגי הכנופיה, ולאחר מכן הציבה לעצמה את מנהיג הכנופיה, נייתן, אשר היה גדול ממנה בשבע שנים, כיעד הבא- תחילה היא נמשכה לכוחו וחוזקו וקיוותה שחוסר הביטחון הקטן שתמיד היה אצלה יעלם. היא הצליחה להתקרב אליו עד שהפכו לזוג חצי סודי וחצי רשמי, תלוי בקרב מי. איפשהו בדרך היא אפילו התחילה לאהוב אותו, משהו שלא קרה לה מאז הבחור ההוא כשהיא הייתה בת 13 וחצי. רק שהייתה בטוחה שהוא שלה היא הרשתה לעצמה להציג לו, ורק לו, משהו שהוא לא רק עוצמה ונחישות, לתת רמז לחוסר ביטחון או לפחד מהעתיד. הוא דווקא הבין, הוא דווקא המשיך להיות איתה, למרות כל מה שניתן לחשוב על מנהיג כנופיית רחוב בניו יורק.
בינתיים, קטטות רחוב בהן היא לקחה חלק פיזי הפכו לעניין שבשגרה, כמובן שגם גניבות. היא התחילה לנסות לקחת סמים בעצמה אבל אז היא ראתה שהיא לא בשליטה והכריחה את עצמה להפסיק ולחזור רק לסיגריות או ג'וינטים. גם מעשי הפשע הרגילים- פריצות לחנויות ובתים, גניבת מכוניות- עלו רמה; היא התחילה להשתעמם שוב כשנייתן נתן לה לה אקדח לפנות בוקר קר אחד, לוחש לה שהוא השיג עוד כמה לכנופיה וזה מגיע לה. עכשיו הייתה לה בידיים עוצמה קטלנית, הרבה יותר מהסכין שהיא נשאה איתה תמיד ואף פעם לא השתמשה בו. משם הדרך לשוד הייתה מהירה- מסכת גרב, כפפות, ואת משיגה את כל מה שאת רוצה כשאת בסמטה חשוכה. היא לא רצתה את הכסף אבל היא הייתה שיכורה מכח. היא לא חשבה שאי פעם היא תעז לפגוע באמת במישהו בעזרת האקדח, אבל הידיעה שהיא מחליטה על חייו של מישהו מלאה אותה בעוצמה ותשוקה. היא נהנתה מזה, נהנתה להרשים את נייתן ונהנתה אחר כך להביא שלל לחבריה וגם לעצמה, שהרי היא גם שילמה שכר דירה וקנתה לעצמה אוכל.
בתחילת אוקטובר היא הסתבכה. החוקר הפרטי של אמה עליה על עקבותיה, כולל על כל מעשי השוד וכל מעורבותה בסחר בסמים.
לילה אחד, היא שוטטה עם נייתן וראתה בחור צנום בחליפה יוקרתית. מטרה קלה.
כעבור עשר דקות היא דרשה ממנו את כספו כשנייתן עומד מאחוריה עם אקדח שלוף.
כעבור שלוש שניות היא שכבה על הכביש, מדממת, ידיה אזוקות.
העבירו אותה לבית מעצר לנוער, שם פגשה לראשונה מזה חודשים את אמה ואחיה. אמה דווקא רצתה להיות איתה בקשר, אך די, שבליבה חשה חוסר ביטחון, החליטה כי זה יחליש אותה ודחתה את נסיונות ההתקרבות שלה, למרות שלא ידעה שבגלל אמה היא נעצרה.
אמה לא הפסיקה לנסות להתקרב אליה, ולא התייאשה גם לאחר גזר הדין, גם לא כשפעם אחת די אמרה לה "אני לא צריכה אותך, אני לא צריכה את האהבה שלך, יש לי את נייתן ואני עוד אחזור אליו, לא משנה כמה תנסו".
דווקא עם אחיה די הסכימה לדבר מעט, אך ברגע שהם הוכיחו אותה על מעשיה היא נאטמה. היא לא אדם רע, וקול קטן לחש לה שהיא מטומטמת ושבגלל הרעב שלה לעוצמה היא הגיעה לאן שהיא הגיעה, והיא הייתה צריכה לעצור מזמן, אבל היא השתיקה אותו ואמרה שהיא כבר שם אז היא תנסה להתמודד עם המצב בצורה הכי חזקה.
היא הזילה דמעה רק פעם אחת בכל המשפט, כאשר היא גילתה שאביה, אשר כבר החל את שנתו האחרונה בכלא, לא מוכן לדבר איתה. אביה היה האדם אשר היא העריצה יותר מכל, והיא קצת כעסה- אביה היה פושע בעצמו ובגללו היא שנאה את החוק והמשטרה- אבל יותר מכך, נפגעה.
באופן מוזר, הוריה של אביה חידשו את הקשר איתה, ואליהם היא נענתה. הם גם הביאו לה את הצמיד.
בשאר הזמן היא ישבה אטומה, לא מוכנה להסגיר שמות או להעיד נגד חבריה. זה נעשה מפחד שינקמו בה אחר כך ומרצון לא לאכזב את נייתן, אבל חוסר הביטחון שלה הובע רק במחשבות הכי קטנות שלה, לכולם היא נראתה קשוחה, אמיצה ונאמנה לחבריה. אפילו החוקרים והפסיכולוגים המנוסים ביותר טעו בה.
המשפט היה די מהיר. נגזר עליה לשהות בבית הכלא מילר עד שתגיע לבגרות, ולאחר מכן יבחנו אותה מחדש ויראו אם היא צריכה להמשיך לרצות את עונשה בבית כלא רגיל.
גם בבית הכלא היא חיפשה את מקור העוצמה ומהרגע הראשון היא ההחליטה שהיא צריכה להכנס לאגת האש. מרגע שהיא החליטה היא ידעה שזה יקרה והיא פעלה בשביל זה, ועברו עליה על עברה מספיק שמועות בכלא כדי שהיא תשתלב באגת האש באופן טבעי.
גרעין חוסר הביטחון הקטן לא נעלם, אבל היא למדה לחיות איתו כמו תמיד, להשתיק אותו ביום על ידי מעשים והצגת חזית של עוצמה, ולפוגג אותה בלילה כשהיא מקיפה את עצמה באנשים חזקים שהעריכו אותה. היא אחת הבנות הבולטות והיפות בכלא, בשילוב של גנים טובים, רישול ומעט טיפוח. כולם יודעים שהיא בעלת עוצמה ולא מהססת להשתמש בזה או ביכולתה לגעת, לפגוע ולסובב אנשים על פי נקודות הכואבות והסודיות ביותר שלהם, אך אינה פוגעת במישהו ללא סיבה (זה היה החלק שהיא שנאה מאז ומעולם. לגנוב רכוש לא כל כך העיק לה על המצפון כי היא רצתה עוצמה, אך לפגוע במישהו פיזית או מנטלית ללא סיבה זה היה איזשהו גבול שהיא אומנם חצתה כשהיא איימה עם אנשים עם אקדח, אבל היא השתדלה לא לעבור עליו יותר) אך אוי למי שיזלזל בה או יעמוד בדרכה. למעמדה עזרו גם השמועות שהפיצו בחורים אחרים בכלא, מחבורה בינונית שנחשבת לכלום לעומת אגת האש, שהיו חברים בכנופיה יריבה לזו של נייתן בברונקס. הם לא ניסו להפיץ את השמועות האלו ולא ניסו לסייע לה, אך נייתן היה לאגדה וסמל בקרב חלק מהניו-יורקרים שב'מילר', גם אם הוא היה אויבם המר, וזה הפך את די, חברתו, לסמל לעוצמה וסכנה מבחינתם, וזה התפשט לשאר יושבי הכלא, גם אלה שלא מניו יורק בפרט או ארצות הברית בכלל. די, מבחינתה, עשתה כל שביכולתה כדי לחזק את התדמית הזו, והצלחה לעשות זאת בעזרת חזותה ודיבורה, כמעט מבלי לפגוע במי שלא פגע בה, מלבד כמה פגיעות קטנות ונצרכות שעזרו לה לבסס את מעמדה.
הצבע אתו אתם מעוניינים שאכתוב את הדמות שלכם: אממ IndianRed
חבורה: אגת האש
הערות \ הארות \ יאי זו מילה נחמדה:

B]שם וכינוי:[/B] קראו לי עידן, הכינוי שלי הוא Beepper his Awesome
שם הדמות: איוואן ונטורי, כי מסתבר שלפי גוגל איוואן זה שם קנדי.
גיל הדמות: 16
מגדר: זכר סטרייט.
מוצא \ ארץ שממנה הגיעה: קנדה.
מראה:מינימום 15 שורות. מראה מושקע שיתאר את הדמות שלכם כפי שאתם רואים אותה בדמיונכם, מכף רגל ועד ראש. תארו את הגוף שלה, את סגנון הלבוש, את סגנון האיפור ועוד.
אופי: יש אנשים שהם רכים כמו דשא ונותנים לך לדרוך עליהם בלי בעיה ועפילו מלטפים את הנעל, יש גם אנשים שהם כמו קרח, בחיים לא יצליחו להשלים עם זה שאתה דורך עליהם, ופשוט ישברו ויפילו אותך למים קפואים. איוואן הוא משהו אחר לגמרי, אם תנסה לדרוך עליו הוא ככל הנראה ישרוף את הרגל שהדורכת ואת הנעל ביחד איתה, כי כמובן שאיוואן הנחמד שלנו הוא בדיוק כמו אש, האש המתוקה שהוא כל כך אוהב לשחק איתה.
לאיוואן באמת יש תשוקה בלתי נדלית לאש, הוא אף פעם לא יכבה אותה אם הוא יכל להשאיר אותן בוערת באוויר, והוא אוהב יותר מכל להעביר את הידיים שלו מעל גפרורים או מדורות, להרגיש את האש מחבקת את הידיים שלו ומלטפת את עורו, מה שיכל להסביר למה יש לו תמיד כוויות על הידיים. אבל כמו שאיוואן מחבב את האש מאוד, ככה הוא מאוד שונא את הפחדנים, אלא שלא יסכימו להרגיש את הליטוף הנהדר של האש, או לנסות לשאוף את האש אל הריאות בעזרת ההמצאה המעולה שמכונה "סיגרייה", פחדנים שכמותם, הם לא מבינים ששום דבר רע לא יכל לצאת מהדברים האלה, אלא רק טוב וההרגשה הנהדרת של האיחוד בין אש לאדם, הכאב זו רק הדרך של הגוף להתריאה לך על החיבור. איוואן אמנם מכיר את הדעה של כל העולם לגבי עישון, אבל ברור לו שמדובר בגיבוב שטויות של פחדנים, שאין להם שמץ של סיכוי להצליח להכות מישהו מכה אחת, בין אם זה בקרב בסמטה חשוכה על רצפת בטון, שבוא לאיוואן יש ידע רב, או על שולחן העץ עם הקוביות בעלות יותר מידי הפאות, ששם לאיוואן יש מזל רב עוד יותר.
כן, אמנם לאיוואן יש אהבה רבה לחיים האמיתים מלאי האש של הגפרורים, אבל בחייו הוא כבר עבר לא פעם בחיים מלאי אש הדרקונים. בקשר לכל החיים החברתיים, אף אחד לא יכל להגיד שאיוואן הוא הצלחה גדולה בתחום. הוא כמעט ולא מתחבר עם אנשים, ודיי קשה להתחבר אליו בלי למצוא תחביבים משותפים, שבסופו של דבר כוללים אגרוף, אש, והטלת קוביות בעלות מ"ס דו ספרתי של פאות. אם תצליח לעבור את כל המעטה ההוא, תמצא גרעין קטן ומאוד חבוי של משהו שיכל להתפרש כאהבה, ויכל גם להתפרש כמשהו לא ברור ודיי מוזר.
אם הצלחת להתחבר אליו (וברכותיי, זה אומר שעשית מעשה קשה יותר מטיפוס על הר קטן) איוואן ככל הנראה יצמד אליך. הוא ישמור ככל יכולתו על הגוף הפיזי שלך וינסה שלא יפרקו אותו לחתיכות קטנות, ומי שירצה לפרק... טוב, יש יתרונות לחבר שמחשיב להבות למשהו יפהיפה. כל אדם שמנסה לחטט בעבר של איוואן יקבל צעקות בפרצוף במקרה הטוב, אולי אגרוף או שניים במקרה הפחות טוב, ואני מעדיף שלא לספר על המקרה הרע. על איך שאיוואן מתנהג בדרך כלל בסביבת אנשים ולא באחד על אחד אפשר לאמר שהוא כמו האש שלו: נשאר באזור שלו, מחמם ומאיר את הקרובים אליו אך שורף את כל מי שמעז לגעת או לחטט בו, לפחות אם אין לאותו בן אדם את החומר שחסין לאש של איוואן: בחורות.
אצל איוואן
רקע: מינימום 25 שורות. כל האירועים החשובים שקרו במהלך חייה של הדמות. ספרו על חיי הפשע שלה, כיצד הידרדרה כל כך עמוק לעולם הפשע, על הפשעים החמורים שלה שגרמו להגעתה לכלא.
הצבע אתו אתם מעוניינים שאכתוב את הדמות שלכם: כזה?
חבורה: אגת האש
הערות \ הארות \ יאי זו מילה נחמדה: אכן, יאיי זו מילה נחמדה יתר על המידה שמשתמשים בה פחות מידי, אני בעד לעשות את "שנת היאיי!" שבה על כל אדם להגיד יאי לפחות פעם היום למשך שנה. החג יהיה במחזוריות של שנה, כל שנה.

שם וכינוי: מאיה, אמילי דה רייבן
שם הדמות: בהתאם למוצא.
גיל הדמות: 13 - 18
מגדר: תתפרעו בכיף.
מוצא \ ארץ שממנה הגיעה: עדיף ארה"ב, אבל הדמות יכולה להגיע גם מארץ אחרת.
מראה: מינימום 15 שורות. מראה מושקע שיתאר את הדמות שלכם כפי שאתם רואים אותה בדמיונכם, מכף רגל ועד ראש. תארו את הגוף שלה, את סגנון הלבוש, את סגנון האיפור ועוד.
אופי: מינימום 20 שורות. כתבו על התכונות הטובות של הדמות שלכם וגם על הרעות. מה הדמות אוהבת ומה לא. כל דבר שילמד אותנו על האופי שלה ואיך היא מתנהגת.
רקע: מינימום 25 שורות. כל האירועים החשובים שקרו במהלך חייה של הדמות. ספרו על חיי הפשע שלה, כיצד הידרדרה כל כך עמוק לעולם הפשע, על הפשעים החמורים שלה שגרמו להגעתה לכלא.
הצבע אתו אתם מעוניינים שאכתוב את הדמות שלכם: לא בצבע שמישהו מעליכם בחר, כמובן. ולא ב-Maroon.
חבורה: אגת האש
הערות \ הארות \ יאי זו מילה נחמדה:

כולם שמורים עד ה-11.01 ^^
ארו, סליחה על הבלבול. זו מנהיגה.

שם וכינוי: יארדנ, Lucifer Morningstar.
שם הדמות: בריאנה האוורד (Bryanna Howard), אבל תטען בפני כל מי שיגיד אחרת כי שמה הוא ברי (Bry).
גיל הדמות: 15.
מגדר: נקבה, פאנסקסואלית.
מוצא \ ארץ שממנה הגיעה: בריטניה.
מראה: את ברי קל לפספס. היא נבלעת ברקע, והיא כמעט אף פעם לא תיראה אלא אם כן היא רוצה להיראות. מה שלא קורה בסביבה פתוחה בדרך כלל, אז אתם בטח תפספסו אותה. וזו כל המטרה, בעצם. שלא תראו אותה, שלא תשימו לב שהיא שם. אתה לא יכול לתפוס משהו שאתה לא יודע שקיים, אתה לא יכול לרצות להתנקם במישהו שאין לך שמץ של מושג מאיפה להתחיל לחפש אותו. כזו היא, נבלעת ברקע.
ברי מנסה ללבוש כמה שיותר שכבות שיסתירו אותה, ובו זמנית לא יגרמו לה להזיע. היא מעדיפה לשים חולצה שגדולה עליה, ותמיד ללבוש קפוצ'ון, אם יש לה אפשרות. היא מסתובבת עם שתיים-שלוש שכבות אפילו בקיץ, והחורף הוא תירוץ מעולה להיבלע בשכבות של בגדים ולסקור את הסביבה מתחת לכובע, לקבור את האף בצעיף. בסביבת האנשים הספורים שהיא בוטחת ואוהבת היא אוהבת ללבוש חולצות שחורות-לבנות בכל הדוגמות, או סוודר, תלוי בעונה, עם חצאית וגרבונים או פשוט ג'ינס כהים (שאיתם היא מסתובבת גם בחוץ) וכובע גרב שזרוק לה על הראש, ניחשתם נכון: שחור. ברי מאוד אוהבת את הצבע הזה, והוא הצבע האהוב עליה. היא לובשת נעלי ספורט שחורות ונוחות, תמיד. לא משנה מה מזג האוויר. כמובן, היא הייתה מתלבשת ככה, לפני בית הכלא. גם שם היא משתדלת ללבוש כמה שיותר שכבות שהיא יכולה.
הבגדים של ברי מסתירים נערה יפה - לפחות, לחלק מהדעות. אבל חייבים להסכים שיש בה משהו מיוחד, חינני. אם היא הייתה נותנת לעצמה להיראות, כנראה הייתם שמים לב אליה. זה משהו אולי בצורה שהיא הולכת, בגוף שלה ובפנים שהופך אותה לכזו מיוחדת. אם כי, יש בה משהו שנראה יותר כמו ילדה מנערה. אולי זה דווקא מוסיף.
לבריאנה יש שיער חום בהיר וקצרצר, אשר יושב כמעין קסדה לא אחידה על ראשה. אם נמדוד אותו, נראה שבחלקו הארוך הוא מגיע לסנטר שלה. השיער שלה מסופר בצורה כזו שקצהו השמאלי קצר מהימני, כך שיש לה מעין פוני בצד שמאל, רק שבצד ימין הוא קצר יותר ומסתיים ממש לפני תחילת העורף שלה, תחוב מאחורי האוזן. השיער שלה חלק לחלוטין, והצורה שבה הוא מסופר מעניקה לו את הצורה החלקה שלו. היא בדרך כלל תתחוב גם את הקצה השמאלי של שיערה מאחורי אוזנה, אבל הוא פשוט משתחרר מאוד בקלות. היא אוהבת את זה. הפוני מסתיר לה לפעמים את העין השמאלית.
לברי יש עיניים חומות כהות, שלכל הדעות הן גדולות למדי. יש לה ריסים צפופים וקצרים, אך הם מוארכים על ידי המסקרה השחורה שהיא מורחת באדיקות יומיומית. גם אם לא רואים את העיניים שלה, היא דואגת שהן יראו בצורה מסוימת כשכן תראו אותה. הריסים יוצרים שכבה שחורה ועדינה שממסגרת את עיניה ויוצאת מעין אשליה של עיניים גדולות אף יותר. גבותיה כהות אך במעט משיערה, וצורתן קשתית ולא מיוחדת, למרות שאפשר להגיד שהיא דואגת לסדר אותן כל הזמן. אבל מה שבאמת תורם למראה של עיניה הגדולות הם המשקפיים שלה. הם יכולים וגדולים, בעלי מסגרת שחורה וברורה. היא זקוקה למשקפיים, זה לא רק ליופי - אבל זה גורם לה להיראות באמת כמו ילדה קצת, ונותן את הרושם שעיניה ענקיות.
המשקפיים של בריאנה מונחות על אף קטן וחמוד, סולד במעט, וחסר יחוד. שפתיה בהירות, ורדרדות- חיוורות, ופיה קטן, כמו כל דבר כמעט בה, בערך. הסנטר שלה בולט מעט החוצה, ולחייה נהיות עגולות כשהיא מחייכת - מקרה שנדיר שתשימו לב אליו. צורת פניה עגולה, ולכן היא באמת נראית כמו ילדה, כיוון שהמבנה שלה הוא ילדותי. עורה בהיר ולבן, והיא מימיה כמעט ולא תפסה גוון, כפי שנקרא. מין הסתם, ככה זה כשבילית את רוב חייך באזור גשום ומעונן.
מבנה גופה של ברי הוא גם כשל ילדה, ומתאים לרקדנית. הכל בה דק וקטן - היא צנומה, אם כי אף אחד לא יודע בדיוק כמה, בגלל בגדיה. חזה קטן למדי, ולא מובחן עם השכבות שהיא לובשת. אצבעותיה ארוכות, וצבועות בלק שחור, אם תזכו להציץ. ואם תסתכלו מקרוב, תראו שבשולי כפות ידיה ישנן צלקות קטנות ודקות, בהירות מעורה שלה, ושקצות אצבעותיה נוקשים ביחס לשאר עורה. תראו שציפורניה לא ארוכות ממש, גזוזות ומשויפות היטב. היא לא רק רזה אלא גם קטנה: גובהה הוא מטר וחצי, והיא לא מאמינה שהיא תהיה גבוהה יותר מזה. אין לה ממש בעיה עם הנושא, למען האמת. זה עוזר לה להיות כזו קטנה, וככה, כשהיא הולכת עם אנשים, לא שמים לב אליה ומתמקדים במטרות הגדולות, פשוטו כמשמעו. הליכתה מהירה כשהיא רוצה בכך, ידיה תחובות בכיסים או לצד גופה, ראשה מורכן לרצפה במקצת, כפוף, אך עיניה תמיד סוקרות הכל ומורמות. כתפיה אפילו מסוגרות כלפי פנים, הכל בה מראה היחבאות. רק כשהיא בסביבה בטוחה היא חושפת זקופה פנים מופנות אל כולם, אולי חיוך.
אופי: מינימום 20 שורות. כתבו על התכונות הטובות של הדמות שלכם וגם על הרעות. מה הדמות אוהבת ומה לא. כל דבר שילמד אותנו על האופי שלה ואיך היא מתנהגת.
רקע: בריאנה האוורד נולדה לרייצ'ל האוורד, שחקנית תיאטרון בגלוב שבאותם ימים בדיוק יצאה מתפקידה כיוליה. רייצ'ל הייתה בת 27 כשבריאנה נולדה; היא הייתה בעלת תואר באומנויות הבמה, רקדנית בלט מקצועית וידעה לשיר די טוב. היא התחילה את לימודי הבלט שלה מגיל קטן, התאמנה על פיתוח קול והייתה במגמת תיאטרון. היא תמיד ידעה שהיא רוצה לשחק, והצליחה להגיע למטרה הזו. היא התפרסמה בזכות הופעה בהעלאה מקומית בעיר שבה גדלה של גריז, שם גילמה את סנדי. משם הדרך ללונדון ולתיאטרונות שבו הייתה קצרה; היא הופיעה בהפקות כגון עלובי החיים ורנט. אך הפריצה האמיתית הייתה בהצטרפותה לשחקנים בגלוב - היא התאהבה בתיאטרון של שייקספיר ושיחה במהומה רבה על לא מאומה, ולאחר מכן בגבירתי הנאווה ורומיאו ויוליה, שם שיחקה את יוליה כשנה וחצי. אך בזמן השנה וחצי האלו קרה לה דבר מכוער. היא הייתה במועדון עם חברות בערב, ופלרטטה עם בחור אחד. היא לא זוכרת איך זה קרה, אבל הם היו במיטה באותו הלילה. לאחר מכן היא לא ראתה אותו יותר, וגילתה שהיא בהריון ממנו. היא החליטה לשמור על ההריון, אפילו כאשר גילתה כשבבטן שלה יש שני עוברים, לא אחד. כאשר הבטן שלה התחילה לבלוט ונהיה לה יותר ויותר קשה, היא פרשה מההפקה. כעבור מספר חודשים היא הולידה שתי תאומות זהות. היא קראה להן בריאנה וקתרין (כן, קתרין האוורד. האירוניה.) קתרין הייתה גדולה מבריאנה בעשרים וחמש שניות בדיוק. רייצ'ל ניסתה למצוא את הבחור, אבל מעולם לא הצליחה - אפילו אל לאחר בדיקות דנ"א של הבנות.
למרבה המזל, לרייצ'ל היה מספיק כסף שהרוויחה ככוכבת בכדי לכלכל את עצמה ואת שתי הבנות, וכן כזה חוש אימהי שתפקדה כאימא הטובה ביותר שלה היו יכולות לקוות התאומות, גם בתור אם חד הורית. היא עברה לדירה גדולה יותר בלונדון, גייסה את חברותיה, וכך, כאשר הבנות נולדו, הן נכנסו לבית שנראה מותאם בדיוק למשפחה. כריות בצבעים חמים על ספות רכות, שטיח ענק ופרוותי על רצפת הסלון, קירות מלאים בתמונות פרחים ואש בוערת באח קטנה. לכל אחת מהן היה חדר משלה, מלא בצעצועים ומשחקים, עם מובייל וקירות מלאי ציורים. רייצ'ל ידעה, כבר ברגע שהחזיקה אותן לראשונה, שהן הדבר הטוב ביותר בחייה.
היא גידלה אותן בעצמה. האכילה, הרדימה, החליפה חיתול, הסריטה את הזחילה בפעם הראשונה, תפסה אותן כשנפלו כשניסו לעמוד, צילמה כל דבר שעשו בפעם הראשונה. היא כבר הבחינה בהבדל בין שתיהן בשלבי ההתפתחות האלו - קתרין ישבה ראשונה, זחלה ראשונה, עמדה ראשונה, הלכה ראשונה. ואילו ברי הקדימה את אחותה מנטלית - היא הראשונה שהגיבה בחיוך ובצחוק, היא הייתה הראשונה להשמיע צלילים, והיא הייתה הראשונה לדבר.
הצבע אתו אתם מעוניינים שאכתוב את הדמות שלכם: DarkOrange צבעי סתיו זה לנצח.
חבורה: אקוואמארין.
הערות \ הארות \ יאי זו מילה נחמדה: אני מקווה שאת הטופס הזה אני אסיים.

שמורה עד ה-16.01 :)

שם וכינוי: הקונדסאית הראשונה
שם הדמות:איימי
גיל הדמות: 14
[B]מגדר: תתפרעו בכיף.
מוצא \ ארץ שממנה הגיעה: אמריקה
מראה: רוב האנשים סבורים איימי היא מה שניקרא יפיפייה. איימי חושבת שאנשים שחושבים שהיא יפיפייה צריכים ללכת לעזאזל. אומנם איימי היא באמת ילדה יפה, אבל היא שנאה את זה. איימי שנאה שאנשים שופטים אנשים אחרים לפי המראה שלהם. זה לא שהשיער הבלונדיני-כהה-המתולתל שלה, העור הבהיר, העיניים הירוקות והשפתיים האדומות לא משכו בנים. ההפיך הוא הנכון. כל הזמן התקרבו עליה ורצו להיות חברים שלה. אבל היא לא חברותית מי יודע מה. היא גבוהה יחסית לגילה, ורבים חושבים שהיא בת לפחות 16. לאלה שאומרים זאת היא רק יורקת להם בפרצוף ובועטת להם במקום הרגיש. היא שנאה ג'ינסים. הם גרמו לה להרגיש כאילו היא לא יכולה לזוז. היא פשוט העדיפה טייץ' שחור ארוך ורגיל. איימי הולכת רק עם ארוך, אף פעם לא תימצאו אותה הולכת עם קצר. היא רוצה ללכת עם קצר. באמת שכן. אבל היא פשוט חוששת מה יקרה כשכולם יראו את הצלקות מהשוט בו היכה אותה אביה. רק צלקת אחת היא לא מסתירה. את הצלקת הארוכה שיש לה על הצוואר. זה לא בגלל שהצלקת הזאת אדומה ונפוחה וקשה להסתיר אותה מתחת לצווארון, אלה בגלל שהיא גאה בצלקת הזאת. זאת הצלקת האחרונה בה השוט של אביה היכה, ביום בו היה לו סופסוף את האומץ לברוח. הפעם האחרונה שבה איימי חייכה באמת זה היה לפני שנתיים, ועכשיו, אם תימצאו אותה מחייכת זה רק מתי שהיא מתכוונת לעשות לכם משהו לא כל כך נעים.
אופי: כשאיימי הגיעה לראשונה לפנימייה, המנהלת ניסתה להיות נחמדה ושאלה אותה מה היא אוהבת לעשות. איימי גיחכה, ושאלה את המנהלת " את תמיד שואלת שאלות כאלה דביליות?" המנהלת שלחה אותה מיד לחדרה, אבל זה לא בדיוק שינה משהו, כי כעבור שנייה היא יצאה מהחלון ועשתה לעצמה סיור בבית כלא הזה. אבל אחרי כמה ימים מחשבותיה נדדו למה שאמרה המנהלת והיא פשוט חשבה על זה.... האופי של איימי השתנה בלי הרף. פעם אחת היא הייתה עוד סתם ילדה תמימה, בפעם אחרת ילדה למדנית ובפעם אחרת בכלל היא מכונת הרג רצחנית. אבל איימי ידעה שזה לא התכונות האמתיות שלה. כשמצפים ממנה לשחק אותה תמימה - היא הילדה הקטנה, המבוישת והתמימה שלא יודעת כלום. כשרוצים שהיא תהיה תלמידה טובה וחרשנית - זה מה שהיא הופכת להיות. כשחושבים שהיא כלי נשק מסוכן, שיכול לדאוג לעצמו - היא מוכיחה שהם צודקים. אז אפשר להבין שאיימי טובה במשחק. ובשקרים. איימי שנאה אנשים שמשקרים, אז ככל הנראה היא שונאת את עצמה. זה משהו שקשה לקלוט 'ששונאים את עצמך', אבל איימי מנסה לשכנע את עצמה שזה לא אשמתה. שזה באשמת האנשים הסובבים אותה. וזה עוד משהו שאפשר ללמוד על איימי. היא נכנעת בקלות ללחץ חברתי. היא מהבנות ששומרות דברים בבטן. היא פוחדת שמי שהיא תספר לו יצחק ויפסיק להיות חבר שלה. היא לא מכירה את המשפט: מי שלא יהיה לצידך תמיד, הוא לא חבר אמת. ואם הוא לא חבר אמת, אין בו צורך. יש כאלה שגם יומרו שאיימי היא ילדה אמיצה ' רק בת 13 ותסתכלו כמה דברים היא עשתה!' אבל איימי לא תסכים איתם, אבל היא לא תודה בזה. אפילו לא בפני עצמה. תמיד היה לה קשה להודות בדברים. במיוחד שזה עליה. ובמיוחד שזה על זה שהיא פחדנית.
רקע: כשהכל התחיל זה היה בגיל 9, גיל מוקדם מדי לזה שאימא תמות, ואבא יתחיל להתנהג אל שני ילדיו כמו אל יצורי קרקס. בכל יום אחרי הלימודים, איימי חיכתה לאחיה הגדול , קאי, בחדרה, פוחדת לצאת מחוץ לחדר מחשש לשוט החדש שאביה קנה לפני כמה ימים. כשהוא היה חוזר, היא הייתה קופצת עליו וצועקת בשימחה עד שאבא היה ניכנס לחדר ושואל למה כל המהומה, וכמובן, נופף בשוטו החדש באיום. אם הזמן אביה אחל לשתות אלכוהול ולקנות סמים. זאת הייתה אחת מהסיבות שאיימי לא שתתה ולא תישתה אלכוהול. היא לא רוצה שמישהו יעבור את מה שהיא עברה, אבל שהפעם, היא תהיה המסוממת או השתויה. אם הזמן לאיימי וקאי נימאס, הם החלו לתכנן תוכנית בריחה. לא משנה לאן... העיקר זה שהמקום יהיה רחוק מהבית. אז זה עוד היה שאיימי הרגישה שהיא ילדה אמיצה. היא הרגישה שאם תירצה תוכל לברוח, עם או בילעדיו. ואז כשחלפה בה המחשבה היא מיהרה להזכיר לעצמה שזה בחיים לא יקרה ושהיא תהיה מוכנה לעשות הכל כדי שתוכל לברוח מקאי. כשסופסוף הגיע היום המיוחל, איימי הלכה לישון בחדר של קאי, מעמידה פנים כאילו הכל כשורה. בחצות, כשהם היו בטוחים שאביהם ישן, הם פתחו את החלון וזחלו החוצה בשקט. כשהם הגיעו לשער של גינתם הם החלו לצהול ולשמוח, מה שהתברר כמוקדם מדי. אביהם חיכה להם בשער. לשם שינוי, לא מסומם או שתוי, ומשטרה עמדה מסביבו. הדבר הראשון שחשבנו לעשות זה ליברוח., וכמובן שזה מה שהם עשו. הם החלו לרוץ במהירות ולאכוף את כל השוטרים. לפחות עד שאיימי שמעה את קולו של קאי זועק לעזרה. היא הסתובבה והיתבוננה בזעזוע בשני השוטרים שתפסו את אחיה, ואותו עצמו נאבק להישתחרר. איימי חישבה במהירות את המצב. היא ידעה שאם תנסה לעזור לאחיה תיתפס גם היא. היא נשמה עמוק, ניזכרת במה חשבה לא מזמן ולחשה לעצמה "חרא של מזל" , וברחה בלי להיסתובב לאחור, מנסה לא לשמוע את זעקותיו של אחיה.
עברה שנה, ואיימי נאלצה להתחיל לגנוב, ניגמר לה הכסף ש'השאילה' מאביה וחוץ מזה לא היו לה רעיונות אחרים. איימי עמדה מול דלת הדירה בה היא ראתה שדייריה הלכו לנופש ובנשימה עמוקה לקחה שתי סיכות סבתא והחלה לפרוץ את המנעול. הבית לא היה גדול. אבל גם לא קטן. הוא היה דומה מאוד לבית בו היא גרה לפני פחות משנה. היא ניכנסה ונעלה אחריה את הדלת. היא פתחה את המגירות בכל החדרים עד שמצאה קופאת חיסכון מצורת חזיר שבתוכה נימצאו 3,000 דולר. כמובן שהיא לקחה אותם מיד. כשהיא היתכוונה לצאת מהדלת היא שמעה רישרוש מפתחות והיא צללה מתחת לשולחן הקרוב. כעבור שנייה ניכנסה אישה, שלפי הנעלי עקב הגבוהות ניראתה כמו דוגמנית. איימי החלה לחשוש שאולי בעלי הבית חזרו. היא לקחה את המפתחות של האוטו כשראה לפני שהיתחבאה מתחת לשולחן. והיתגנבה אל מיחוץ לבית. היא חשבה שהכל הולך מצויין עד שהיא שמעה את האישה שניכנסה מקודם שואלת אותה מה היא עושה פה. איימי התחילה לרוץ לכיוון החניה הקרובה ולחצה על הלחצן שפותח את האוטו. היא שמעה ציפצוף מהמכונית הכחולה שחנתה מולה. 'ניחוש טוב' חשבה וניכנסה למכונית. היא ידעה איך נוהגים. לפני שאימה מתה, היא לימדה אותה קצת. היא שמעה את האישה שראתה אותה צועקת לה שהיא תזמין את המישטרה. אבל איימי ידעה שזה לא שינה כלום, במילא עד שהם יגיעו היא כבר תהיה הרחק מכאן.
היו לה עוד הרבה מיקרי גנבה ושוד. אבל הכי גרוע היה לפני כמה חודשים, לפני שכלאו אותה כאן, היא ניכנסה לאחוזה מפוארת. החל להיגמר לה הכסף, אז היא החליט לגנוב מבית שבטוח יש לו הרבה כסף. היא ניכנסה עם אולר שלוף. התחושה הייתה מוזרה. הוא היה קר יחסית לאולר שהיא קנתה לפני שבוע. היא הכניסה כסף, תכשיטים יקרים וטלפונים (שהיא הייתה בטוחה שהיא תמכור אותם מאוחר יותר) לשקית שהביאה איתה. איימי ניכנסה לאחד מהחדרים. הוא היה גדול וכולו היה צבוע בורוד. על מיטת האפייור הגדולה היא ראתה נערה כבת גילה שוכבת עליה. כשהנערה ראתה אותה עיניה ניפערו והיא החלה לחייך. "בבקשה תגידי לי שאת כאן בשביל לשוות אותי"היא לחשה. איימי לא הבינה מה היא רוצה ממנ. הרי מי רוצה להיחטף בגלל שמשעמם לו בחיים? כניראה שהיא, כי היא לא נתנה לאיימי לזוז עד שהיא הבטיחה לה שהיא תיקח אותה איתה. הן היו כבר מחוץ לבית ששוטרים היתאספו בגינה מאחורי איש ואישה, שכניראה היו הוריה של ה'שבויה'. הם אמרו לה לעזוב בשקט את ביתן ואיימי לא הקשיבה. האישה היתקרבה אליה ואיימי ראתה שיש לה סכין ביד. היא שלפה מיד את האולר, ולפני שהבינה מה היא עושה נעצה אותו בביטנה. דם החל לזרום מגופה בחופשיות ושהבינה איימי סופסוף מה היא עושה, דמעות החלו לעלות בעיניה. היא הסתובבה לעבר הנערה שהביטה בה בחוסר אמון ושאלה בחוסר אמון "למה..?" השוטרים תפסו את איימי והכניסו אותה לניידת, נוסעים לבית הכלא "מילר".
עברו כמה חודשים מאז שזה קרה, ולאיימי עדיין יש סיוטים משם. זעקותיו של עידן, מבטה המלא בחוסר אמון של הנערה, הדם שפרץ מבטון של האישה, הצלפותיו של אביה. את כל זה היא היתפללה לשכוח.
[/I]תיקוות שווא[/I]
הצבע אתו אתם מעוניינים שאכתוב את הדמות שלכם: הקונדסאית הראשונה[COLOR=DarkBlue].
חבורה:אקוואמארין. מצד אחד איימי רצתה להיות בקבוצה חזקה, אבל מצד שני היא לא רצתה להיות זאת שכולם מפחדים ממנה. אז היא בחרה בקבוצה הזאת.
הערות \ הארות \ יאי זו מילה נחמדה:

הקונדסאית הראשונה, לצערי עברת על חוקי הפורום: מדובר על הקפצה. זוהי אזהרה ראשונה, במידה ותעברי על חוקי הפורום שוב, תקבלי אזהרה. אם זאת, אני שמחה לראות השתתפות בפורום.
גלישה מהנה.