שיר כלשהו\פלין

כשהוא מסתכל עליו המבטים שלהם לא נפגשים
וכשהוא מעיף בו מבט הם רק חולפים
אחד וליד השני, בקו ארוך ומקביל
לא נפגשים לעולם, סוללים להם איזה שביל
שביל שמתפתל ועוקף את כל המכשולים הקיימים
שמדלג על יערות, אגמים והרים
שאולי מפרידים ביניהם ואולי גם יפרידו
ואולי בתוך כל הסבך הזה הם פשוט יאבדו
אחד את השני בתור מה שלא יהיו
אחד את השני בתור מה שאולי להיות יוכלו

והמבטים ממשיכים לעקוף ולנוח
פה ושם, צוברים עוד קצת כוח
שנייה על השיער ואולי גם על העיניים
שאלוהים הן כל כך כחולות, יותר מהשמיים
ומיד לחזור לדרך כאילו שום דבר לא קרה
ולקוות שאף אחד לא שם לב, שאף אחד לא ראה

הם הולכים מדי פעם זה לצד זה
הולכים עם פה סגור ועם זאת משתאה
איך השני יכול להיות כל כך רגוע וכל כך טוב
איך הוא יכול להיות כל כך עדין ועם קמצוץ של קושי, רק קורטוב

ואולי המבטים כן יפגשו
אחר כך, אחרי הצהריים
וינוחו זה על זה
תחת כיפת השמיים
אבל רק שאף אחד לא יראה
שאף אחד לא יאמר שום דבר
שאף אחד לא ינסה
להגיד שהם אולי איזה משהו זר

אז אולי כדאי כבר להמשיך בקווים המקבילים
אלה שלא יפגשו מעולם, אלה של המבטים
אלה שגרמו ויגרמו להם כל כך הרבה כאב
בגלל, בעצם, כל מי שאותם סובב


אדק ת"ב?

אני מאוד אהבתי את השיר הזה, הצלחתי להתחבר אליו ואני חושבת שהוא כתוב מצוין ושגם המבנה של הבתים השונים נחמד.
את האמת שבפעם הראשונה שקראתי את הבית הראשון טיפה נאבדתי שם, אני לא יודעת בדיוק להגיד למה, אבל בקריאה חוזרת זה היה לי הרבה יותר זורם.

אני מניחה שהו' במילה 'וליד' היא בטעות, אם אני טועה וזה בכוונה אז לא ממש הבנתי את ההקשר שלה.

השיר טיפה נתקע לי כאן, אני חושבת שהיה יותר מתאים אולי אם שתי השורות האלו היו מתחרזות.

הייתי מחליפה את המ' של ה'מעולם' בל', אני חושבת ש'לעולם' היה יותר מתאים כאן.

היה לי חשוב לציין שממש אהבתי את הבית הזה, וגם את הסיום.
אהבתי ממש שהכנסת סוג של חשש מהתגובה של הסביבה, ואת ההאשמה של הסביבה בסוף.
בקיצור, ממש אהבתי את השיר ואת המשמעות שלו ואני מחכה לקרוא עוד שירים שלך.

תודה רבה! רוב ההערות כאן הן מתיקון ושגיאות הקלדה ^^
כבל בעיקרון שיניתי כמה דברים, מילים פה ושם ודברים בסגנון, אז אם יש לך כוח לקרוא:

כשהוא מסתכל עליו המבטים שלהם לא נפגשים
וכשהוא מעיף בו מבט הם רק חולפים
אחד ליד השני בקו ארוך ומקביל
לא נפגשים לעולם, סוללים להם איזה שביל
המתפתל ועוקף את כל המכשולים הקיימים
המדלג על יערות, אגמים והרים
שאולי מפרידים ביניהם ואולי גם יפרידו
ואולי בתוך כל הסבך הזה את עצמם יאבדו
וגם אחד את השני בתור מה שלא היו
אחד את השני בתור מה שאולי יכלו

המבטים ממשיכים לעקוף ולנוח
פה ושם עוצרים, צוברים להם עוד קצת כוח
שנייה אחת על השיער והאחרת על העיניים
שאלוהים כל כך כחולות, הרבה יותר מהשמיים
ומיד לחזור לדרך כאילו שום דבר לא קרה
לקוות שאף אחד לא שם לב, שאף אחד לא ראה

ולפעמים באקראיות מוחלטת הם הולכים זה לצד זה
הולכים בפה סגור, חתום ומשתאה
כי איך השני יכול להיות רגוע וכל כך, כל כך טוב?
איך בשני יכולים להיות עדינות רבה כל כך וקמצוץ של קושי, רק קורטוב?

אולי בסופו של דבר המבטים יפגשו רשמית
אחר כך, אחר הצהריים
וינוחו זה על זה
תחת כיפת השמים

רק שאף אחד לא יראה, שלא יאמרו שום דבר
שאף אחד לא ינסה להגיד שאולי הם משהו זר
אז אולי כדאי כבר להמשיך בקווים המקבילים
אלה שלא נפגשו מעולם, אלה של המבטים
אלה שגרמו ויגרמו כל כך הרבה כאב
בגלל, בעצם, כל מי שאותם סובב

אוקיי, אז רוב השינויים שהכנסת היו ממש טובים וממש הוסיפו לדעתי. הבית הראשון, למרות שלא היו בו הרבה שינויים, משום מה יותר זרם לי באופן די משמעותי.

בשורה הזאת, אהבתי שהוספת את ה'עוצרים', אבל ה'להם' מרגיש לי קצת מיותר ותקוע פה, אולי תנסה להוריד אותו.

בשורה הזו ממש אהבתי את השינויים שהכנסת, זה הרבה יותר זורם ככה.

כאן השינוי באמת משמעותי, וממש מצוין לדעתי, סימני השאלה היו חשובים כאן ואהבתי שהדגשת את ה'כל כך'.

ההפרדה כאן בין הבתים והבית הקצר יותר כן מאוד הוסיפו לדעתי, אבל השורה השנייה בבית האחרון הרגישה לי קצת כן כאילו יותר מתאים היה אם היא הייתה מחולקת לשתי שורות. כמו שחילקת את זה כאן זה לא היה מתאים למבנה של הבית, אבל אני לא יודעת, זה קצת הפריע לי שזה ככה.
בכל מקרה, אני ממש שמחה שהחלטת לערוך ולשנות כי זה באמת הוסיף וכמו שכבר אמרתי ממש אהבתי את השיר.
אז שוב, מחכה לקרוא עוד שירים שלך.