בית הרפאים ברחוב 33 \ הרשמה

יש אישור ממלכת המ''תים קס

לפני הכל, אני רוצה לציין שהמ''ת והרעיון הכללי שלו מבוססים על הקליפ הזה. תשמעו דרימקאצ'ר. הן נהדרות. כמובן, המ''ת שייך לי וכו'.

בית הרפאים ברחוב 33

כל האנשים בעיר מכירים את הסיפורים על בית הרפאים ברחוב 33. הרבה אנשים נכנסו לשם, אך רק מעטים יצאו. אלו שיצאו משם אושפזו כחולי נפש או... נעלמו. כולם, ללא יוצא מן הכלל, דיברו על דברים לא הגיוניים שקורים שם. על מראות, נרות, בובות, כיסאות ותמונות. על בנות עם שיער כהה ותלבושות משונות בגווני ורוד ושחור שמגיחות לרגע ונעלמות שוב. על כך שלא ניתן לצלם אותן.
כל האנשים בעיר מאמינים שהסיפורים על בית הרפאים ברחוב 33 הם שטויות גמורות, אך לא מעזים להיכנס לשם.

מי אתם?

אתם נערים ונערות בני 14-20, שאוהבים את העל טבעי וחוקרים אותו. אתם שמעתם את הסיפורים על בית הרפאים ברחוב 33, אך בגלל שלא היו לכם הוכחות לדבר מוזר שקיים שם מעולם לא חשבתם על ללכת לשם בעצמכם. אתם נפגשתם, כל אחד מכם בעצמו, עם אדם אחד שיצא מבית הרפאים ברחוב 33. כל אחד מהם סיפר לכל אחד מכם על משהו אחר - נר, מראה, כיסא נדנדה ותמונה. כל אחד מהאלמנטים האלה, לפי דברי האנשים איתם דיברתם, הוא דרך לתקשר עם הבנות עם השיער הכהה והתלבושות המשונות. האנשים שדיברתם איתם לא זוכרים על מה הן דיברו איתן, אבל הם זוכרים שזה קרה. הם שכנעו אתכם שקיים שם משהו על טבעי שעליכם לחקור. אתם מגיעים לבית הרפאים ברחוב 33, ורואים שאתם לא היחידים שם. בנקודה זו אתם פוגשים אחד את השני. אתם רוצים לחקור את בית הרפאים ברחוב 33, ואתם רואים שיש עוד אנשים שרוצים לעשות זאת.

מידע נוסף

*אני מתייחס לאנשים שאיתם דיברתם בלשון זכר גם בפירוט על האלמנטים מטעמי נוחות, אבל המגדר שלהם ושלכם לא משנה כלל.

בית הרפאים ממוקם בעיר סיאול שבקוריאה. קחו בחשבון שעל הדמות שלכם להגיע לשם בצורה כזאת או אחרת ויהיה עליכם לציין כיצד ברקע של הטופס.
האנשים שאיתם דיברתם? כל מה שהם אמרו זה אמת. אי אפשר לקלוט את הבנות האלה במצלמה, הן אכן מתלבשות בצורה מיוחדת והן בהחלט מתקשרות בעזרת האלמנטים שציינתי למעלה. כשתירשמו, תצטרכו לבחור אלמנט. שני אנשים לא יכולים להיות עם אותו אלמנט. קיימים חמישה אלמנטים - נר, מראה, בובה, כיסא נדנדה ותמונה. הסבר קצר על כל אחד מהאלמנטים נמצא פה למטה.
נר \ הנר הוא נר שעווה לבן וארוך. מי שסיפר לכם על הנר אמר שכשתקשרו איתו הנר דלק, וכשלא לא היה ניתן להדליק אותו. הוא גם אמר שהשעווה של הנר תמיד נמסה כשהוא דלק, וכשהוא כבה הוא חזר למצב הקודם שלו - נר מושלם. לא ניתן לשבור את הנר הזה. כשהוא דולק, מי שדיבר איתכם אמר שהוא הרגיש את הלהבה בראש שלו וכך ידע מה רוצים להגיד לו.
מראה \ המראה היא מראה ישנה, עם מסגרת בצבע חום. מי שסיפר לכם על המראה אמר שכשתתקשרו איתו הוא ראה במראה את הבבואה שלו, אלא שהבבואה לא שיקפה אותו אלא דיברה. הוא אמר שהוא לא היה מסוגל לשמוע אותה, אך הבין מתנועות השפתיים ומקול קטן בראשו מה אומרים לו. בנוסף, הוא אמר שלא ניתן לשבור את המראה. בכל שאר הזמן המראה עובדת כרגיל. המראה היא מראת שליש גוף - תוכלו לראות בה את הגוף עד אמצע החזה.
בובה \ הבובה היא בובת פלסטיק דמוית-אנוש עם צמות בלונדיניות ולבוש שמאפיין תקופה אחרת של האנושות. מי שסיפר לכם על הבובה אמר שכשתקשרו איתו, הבובה החלה לדבר בקול נשי שהרגיש לו כמו קול צרוד של נערה. הוא אמר שלרוב לא ניתן לגעת בבובה, כי כשמנסים לגעת בה בשעה שהיא לא בין 23:00 ל00:00 היא תמיד "רחוקה יותר ממה שחשבת". היד שלו מעולם לא הצליחה לגעת בה בזמן שהוא לא בין השעות האלה.
כיסא נדנדה \ הכיסא הוא כיסא עץ פשוט, כמו הכיסא שיש בקליפ (ממליץ לראות כדי לראות על מה אני מדבר, אבל לא חובה). הוא אמר שכשתקשרו איתו הופיעה נערה על הכיסא. הגוף שלה מעולם לא זז, היא רק דיברה והזיזה את הראש. הידיים שלה היו על משענות הידיים והיא התנדנדה כל הזמן שהיא דיברה איתו. כשהיא סיימה, האורות בחדר נדלקו וכבו במהירות והיא נעלמה מהכיסא. לא ניתן לפגוע בכיסא וכן לא לשבת עליו - הוא ניסה לשבת עליו, והרגיש כאילו משהו דוקר אותו.
תמונה \ התמונה נמצאת בתוך מסגרת בגווני חום, והתמונה עצמה נראית כאילו היא צולמה לפני הרבה שנים. יש בה חמש בנות, שתיים מימין, שתיים משמאל ואחת באמצע. מי שדיברתם איתו אמר שכשתקשרו איתו, זאת שעמדה באמצע החלה לזוז בתוך התמונה, ולדבר. הוא שמע את הקול שלה בראש שלו, והוא היה משוכנע שאילו היה שם עוד מישהו הוא לא היה שומע את הקול. הוא גם אמר שלא ניתן לפגוע בתמונה, לא לקרוע אותה ולא לשבור את המסגרת או כל דבר בסגנון.

חוקים

\1\ עדיפות לכך שהדמויות שלכם לא יכירו אחת את השנייה. \2\ במידה ויש לכם בקשות מיוחדות לגבי הגיל או כל משהו אחר, פנו אליי בהודעה פרטית. \3\ הדמויות שלכם יכולות להגיע מכל מקום בעולם. במידה ואתם בוחרים במדינה כלשהי, כבדו את התרבות בבחירת השם, מקום הלידה וכו'. \4\ כל החוקים הגלובאליים וחוקי פורומ''ת חלים גם פה. \5\ אסור לכם לקלל אחד את השני. הדמויות יכולות לפתוח את הפה חופשי, אבל הבקשה שלי אליכם היא לא לכתוב בשלב המשחק דברים שמבחינת דירוג הם מעל R רגיל. \6\ מה שהדמות יודעת, אתם לא בהכרח יודעים. אם יש לכם בעיה עם ההפרדה, תגידו לי ואני אשמח לעזור לכם להבין מה כן ומה לא. \7\ השמירה היא לשבוע וחצי. אני לא מצפה מכם לסיים את כל הטופס בשבוע וחצי כי אני מצפה ממנו להיות ארוך, אבל אני כן מצפה שתצליחו לסיים לפחות חלק אחד מהטופס בזמן הזה. אם אני רואה שכן התקדמתם משמעותית ולא סיימתם חלק אחד, זה בסדר, אבל אם לא התקדמתם השמירה שלכם תימחק. \8\ כשנגיע לשלב משחק, יהיה לכם שבוע וחצי להגיב. אם לא הודעתם לי לפני ולא הגבתם, אני קצת מרחם על הדמות שלכם.

טופס

שמורים ורשומים

כאשר האלמנט שמור, הוא מופרד ב\. כאשר הטופס יהיה גמור, ההפרדה תהיה |.

נר \ שמור לארו; סם פונגפו בו'פה-הו
מראה \ שמור להדס
בובה \ שמור לקס; היונסו וון באייר
כיסא נדנדה \ שמור לג'ורי; סו יונג-סו
תמונה \ שמור ליובל

הודעה זו נערכה ע"י Death Boy ב Mar 16 2017, 16:22 PM

שם + כינוי: יובל Len
שם מלא + שמות חיבה אם יש: נולד בשם ג'ורדן פלין, אבל הוא נפטר ממנו מהר מאוד. היום הוא קורא לעצמו מורדוק, זה השם שלו
מין, מגדר ונטייה מינית: מורדוק לא מתעסק בדברים האלו. הבלים, לחפש איזשהו יצור ולהתעגב איתו, מי צריך את זה? הוא לא טרח לחשוב אי פעם למה הוא נמשך או למי. גם עניין המגדר לא מזיז לו, הוא נולד זכר. אבל הוא לא חושב שלאלים אכפת מה יש לך. המעשים הם מה שחשוב.
גיל: 19.2
מדינה: ארה"ב
האלמנט שבחרתי: תמונה
מראה: מבחינה טכנית, מורדוק בהחלט היה יכול להחשב לנאה. יש לו מראה עדין ומתוק, כלומר, לפני כל הגילוח והקילוף והייסורים שהוא מילא את עצמו בהם. אי אפשר להכחיש שבכללותן, הפנים של מורדוק מתוקות למדי. בעבר, לפני שהחליט להסתגף כל כך הלחיים שלו היו מלאות, מין עגלגלות קצת-תינוקית בפנים שלו, למרות שהסנטר שלו תמיד היה חד. עכשיו הפנים שלו גרומות וצרות, שום רמז לעגלגלות או איזשהו-שומן ילדות בלחיים. פנים צנומות ומצומקות, שניתן להבחין בבירור בצורת הלחיים, עצמות הלחיים שבולטות, והסנטר נעשה מחודד עוד יותר. מורדוק לא מאמין בפינוקים, בכלל לא. הוא אוכל רק כי הוא חייב לצרוך מזון בשביל להמשיך לחיות ולקיים את דברי האלים. אם היה תלוי בו, הוא היה מפסיק לאכול מזמן. הבלי גוף ובזבוז זמן. מורדוק אוכל את המינימום הההכרחי. בלי שום דברי מתיקה, שום אוכל איכותי, יוקרתי, או לחילופין הזול נוטף השמן הטעים. שום דבר מאלו, הבלים וגועל. מורדוק מסתפק בחצי לחמניה משלשום, ובאותם מקרים שבהם הוא קורס הוא יוסיף, בחשיקת שפתיים על הגוף הגשמי החמדן והארור שלו חצי כף לבן. מיותר לציין שמורדוק מזניח את עצמו במחינה בריאותית. הגוף הגשמי הארור שלו לא זקוק לתפנוקים. אם היה תלוי במורדוק, הוא כבר מזמן היה זונח את הגוף מלא הבלי העולם ונותן לנשמתו דרור להתשחרר מהגוף החמדן והגרגרן היישאר אל רוחניותם הנאצלת והטהורה של האלים. אבל הוא עדיין לא מספיק טהור, עדיין אסור לו למות. אם כי המראה שלו היום בהחלט יכול להראות מת למדי, מעבר לעובדה שהוא גרום כל כך - שניתן לראות בבירור כל עצם ועצם בגוף שלו איברי הפנים שלו היום נראים יותר מתים-שלדיים מאשר של בחור בן תשע-עשרה. השפיים שלו דקות וקפוצות, חיוורות. לא השפתיים האדמדמות שהיו לו בילדות. שפתיים עם גוון-כמעט כחול,
אופי: לפחות 15 שורות.
רקע: לפחות 20 שורות. מסתיים כשאתם מגיעים לבית הרפאים ברחוב 33 ורואים שיש שם עוד אנשים. אל תכתבו על האנשים האלה בכלל, רק ציינו שיש שם כאלה.
פחד הכי גדול: אני צריך את זה למשחק, אם לא תציינו אני אמציא לכם את הפחד הכי רע ואתעלל בדמות שלכם. חשוב לציין את זה.
הערות/שאלות:נשמע מגניב ממש! שמירה אמן
תכלס הפעילות הזו נהדרת כי לא היה לי שום רעיון לדמות וזה נתן לי, ווהו.
אני מצטערת שלוקח לי כל כך הרבה זמן. אני אעובדת במשך השבוע וכמעט ואין לי זמן למחשב ולכתוב.

שם + כינוי: ג'ורי, אייס גירל.
שם מלא + שמות חיבה אם יש: סו יונג-סו (수영수 / Su Yeongsu / 水影搜). פירוש שם משפחתה, סו, הוא מים (수 / 水 Su). פירוש שמה הפרטי, יונג-סו, הוא שילוב של המילה יונג שמשמעותה "צל" (영 / 影 / Yeong) יחד עם המילה "סו" שפירושה "חיפוש" (수 / 搜 / Su).
גיל: 14.
מין, מגדר ונטייה מינית: נקבה סיסג'נדרית, אסקסואלית עקב אי חשיבה על הנושא, וכרגע מגדירה את עצמה גם כארומנטית.
מדינה: נולדה בדרום קוריאה, סיאול, ונשארה בדרום קוריאה, סיאול.
האלמנט שבחרתי: כיסא נדנדה.
מראה: יונג-סו הייתה רוצה להראות כמו ילדה רגילה. אבל היא לא נראת כמו ילדה רגילה, ולמעשה, היא לא חושבת שהיא אי פעם תיראה כמו אחת כזאת. יונג-סו היא רוח רפאים, פחות או יותר, ולכן חבל לה שיש לה פרטים שמבליטים אותה כל כך משאר האנשים במראה שלה. היא מסוג האנשים האלה שתאמר להם שהם יפים - אבל הם ידעו שאתה אומר את זה סתם כי אתה רוצה לעודד אותם, ושאתה משקר, ועמוק בלב גם אתה תדע את זה. היא האחות ה"פחות מוצלחת" מכל הבחינות, וכיוון שהיא היחידה שזוכרת את אחיותיה טוב, היא גם מודעת לעובדה הכואבת הזאת. יונג-סו אפילו לא הייתה רוצה להיות יפה - היא רק הייתה רוצה להיות רגילה. בלי הפרטים האלה שמדגישים את כמה שהיא שונה, ותמיד תהיה שונה, ובלי שום דבר שיגרום לאנשים לשים לב אליה - הרי המטרה שלה היא להיות רוח רפאים.
טוב, עכשיו בואו נעצור ונספר סוף סוף מה כל כך מוזר ביונג-סו. נתחיל מהפרטים הפחות מוזרים - השיער שלה, לדוגמא. השיער של יונג-סו קצר יחסית, הוא לא עובר את הכתפיים שלה, אבל הוא עוטף לה את הראש כמו פטרייה. הוא לא קצר בצורה היסטרית, אבל הוא לא עבר ולא יעבור את הכתפיים שלה, והצורה "העגולה" שלו מוסיפה לדימיון שלו לפטרייה אנושית. ליונג-סו יש גם פוני שמכסה את כל המצח שלה, והיא בדרך כלל לא נוגעת בו. צבע השיער של יונג-סו הוא שחור, כמובן, כיאה לילדה קוריאנית שלמה. השיער שלה יחסית קצר מידי כדי שהיא תתעסק בו - קשה לאסוף אותו עם גומיות ולעשות קוקו או קוקיות, שלא לדבר על צמות שזה בכלל תחום בלתי אפשרי. לכן, רוב הזמן, יונג-סו משאירה את השיער שלה כמו שהוא. כשהיא קמה במצב רוח קצת יותר טוב - כמו בימים שיש לה אפשרות לשבת כל היום ולצייר - היא אולי תאסוף אותו לקוקיות, ולרגע היא אולי אפילו תחשוב שזה נראה נחמד ושהיא לא נראת כל כך נורא, לשם שינוי. בפוני שלה היא לא נוגעת גם. לגבי תספורות - היא תמיד הייתה פטרייה שכזאת, וכל פעם שהשיער שלה ארך יותר מידי לטעמה היא פשוט חסכה כסף כדי ללכת לספר ולגזור אותו. הרי אין מה לבקש מאנשים אחרים, אף אחד לא מדבר עם יונג-סו ומבוגרים אחראיים אין יותר מידי עליה. אין ברשותה יותר מידי סיכות או גומיות כי בכל זאת, אין כסף, אבל יש לה בערך שתי גומיות שמשמשות אותה להכל. זה המקום לציין שהשיער של יונג-סו הוא בצורה הזאת גם למטרה מסוימת - להסתיר את האוזניים שלה. לצערה, זה לא עובד ממש. ליונג-סו יש אוזניים בולטות מאד, שדומות בצורתן לצורה של אוזני אלף. הן קטנות, אבל בולטות מאד. אומנם השיער של יונג-סו מכסה את רובן, אבל מספיק מבט קצת כדי לקלוט את קצוות האוזניים שלה שבולטות מעבר לשיער - כמו אוזני אלף, אם אפשר לתאר את זה ככה. יונג-סו שונאת את האוזניים שלה, וזו עוד סיבה שהיא משאירה את השיער שלה כמו שהוא. למרות זאת, היא כבר הבינה מזמן שלא משנה מה היא תעשה, אוזני האלף שלה יבלטו לנצח נצחים, ככה שהדבר הכי טוב שנותר לעשות הוא להסתיר אותן כמה שאפשר.
אז אם כבר דיברנו על דברים אחרים אצל יונג-סו ולא רק השיער, הגיע הזמן לדבר על הפנים שלה. הפנים של יונג-סו, מבחינתה, הם אחד מהבעיות העיקריות בחיים שלה ובמראה שלה בפרט. זה לא שהיא מכוערת - היא יכלה אפילו להיות יפה, יש לאמר - אבל העולם הניח לה על הפרצוף דברים שהופכים אותה מבחינתה לפחות יפה, ומעבר לזה - לבולטת. נתחיל מהפרטים הקלים יותר, כמו הגבות שלה. את הגבות של יונג-סו לא רואים בגלל הפוני שלה, שמכסה אותן רוב הזמן, אבל הן בעובי ממוצע - יותר מידי עבות בשביל יונג-סו, אבל בשביל זה קיים הפוני. היא דואגת לטפח אותן מידי פעם בעצמה, כי כמו שאמרנו, זה לא שיש כסף למשהו אחר. מתחת לגבות של יונג-סו נמצאות העיניים שלה - עיניים מלוכסנות וכהות, כיאה לקוריאנים מלאה. העיניים שלה אפילו מלוכסנות קצת יותר מהרגיל, יש לאמר, ולפעמים נראה שהיא לא באמת רואה בהן משהו. את העיניים שלה מאתרים ריסים באורך ממוצע - לא ארוכים מידי, ולא קצרים מידי. בין העיניים נמצא האף שלה, שגם הוא קטן שכזה באופן שאולי יכול להחשב ליפה. השפתיים של יונג-סו חסרות צבע, כמו כל יונג-סו בעיקרון. הן לא עבות יותר מידי, למעשה, הן אולי אפילו קצת דקות מידי, אבל לא משהו רציני שתשימו לב אליו מיד. הפה שלה בגודל רגיל יחסית, ולגבי השיניים - זה לא שאפשר לראות אותן כי היא לא מחייכת, אבל הן בסדר. היא דואגת לטפל בהן כמה שאפשר. הלחיים של יונג-סו גם חסרות צבע כמו כל יונג-סו, ואין בהן שום דבר מיוחד. לגבי סימנים - טוב, נקודות חן אין לה ממש. יש לה אחת קטנה מתחת לפני העין, אבל זה לא שמישהו מסתכל על זה כשיש את הצלקת.
אה, כן, הצלקת. הצלקת של יונג-סו היא אותו דבר שמפריע ליונג-סו כל כך בפרצוף שלה, והדבר הראשון מתוך שניים או שלושה דברים שהופכים את יונג-סו לכל כך בולטת כשהיא כל כך רוצה לא לבלוט. הצלקת הזו הגיעה מתאונה שבה יונג-סו עפה קדימה מהמושב האחורי, הצלקת של יונג-סו מתחילה באיזור תחילת המצח שלה, האיזור שעוד מוסתר על ידי הפוני שלה, ועוברת מהמצח בקו עקום מאד לאף שלה, ומשם יורדת לצד השמאלי של הפנים שלה, מתחת לעין באיזור הלחי, ומכסה את רוב הלחי השמאלית של עד חלק קטן מהצוואר שלה. נשמע זוועה, לא ככה? גם יונג-סו חושבת את זה, וגם כל מי שסביבה. זו הסיבה שרוב האנשים לא רצו לאמץ אותה - בכל זאת, קוריאנים הם עם ששואף לשלמות - וזו גם הסיבה שמאז שהיא קטנה, רוב הילדים בגילה מתרחקים ממנה. בהתחלה בצרחות כי מדובר בילדים קטנים, אבל לאחר מכן הם למדו לרסן זאת ורק לעקם את האף בגועל בשעה שהם הולכים. כיוון שהעור של יונג-סו מאד בהיר (כיאה לילדה שלא יוצאת מבית האומנה כשיש שמש) הצלקת הכהה-אדומה בולטת מאד על הפנים שלה, ולא משנה מה תעשו - לא תוכלו להתעלם ממנה. יונג-סו מתעבת את הצלקת הזאת, כי אפילו כשהיא חסכה המון כסף וקנתה איפור שהציג את עצמו כדבר הכי מוצלח לדברים כאלה, זה פשוט לא עבד. כיום היא התייאשה, והשלימה עם העובדה שהיא לנצח תהיה יונג-סו עם הצלקת המכוערת על הפרצוף.
הגיע הזמן לעבור לשאר הגוף של יונג-סו, ובין היתר גם ל"פגם" המשמעותי השני שלה. כפי שצויין, יונג-סו לא יוצאת הרבה כשיש שמש, ואפילו כשהיא עושה טיולים היא תדאג לעשות אותם במזג אוויר שאנשים לא ירצו לצאת מהבית כאשר הוא שורר בחוץ - הרי המטרה המרכזית שלה היא להתחמק מאנשים. הגובה של יונג-סו הוא לא משהו שהיא יכולה להתפער בו גם, כיוון שהיא בסביבות 1.53 - זה איפה שהוא בין גמדה באופן נוראי לבין גובה ממוצע-נמוך מעצבן שכזה. לא משהו שהיא מחבבת, בכל מקרה. סגנון הלבוש של יונג-סו נע בין "נטרלי" ל"לא מושקע". אין לה כסף לקנות יותר מידי בגדים או משהו כזה, ככה שרוב הבגדים שלה הם בגדים שעברו מיד ליד בבית האומנה, ורובם נעים בצבעים של שחור, אפור ואולי מידי פעם גוונים כהים אחרים. בנוסף לכך, הרבה מהבגדים שלה יהיו מלוכלכים בצבעי ציור - זה לא שיש לה בגדים מיוחדים במיוחד בשביל הציור. רוב הבגדים שלה גדולים עליה בכמה מידות, ומסתירים פחות או יותר כל התפתחות כל שהיא של יונג-סו. היא עדיין לא התפתחה יותר מידי, אבל את מה שכן - הבגדים מסתירים. היא נראת דיי אומללה בכל הבגדים הכהים והמסמורטטים האלה, אבל זה מה שיש, ולמען האמת, היא דיי בסדר עם זה. רוב הבגדים שלה גם ארוכים ומכסים את הזרועות שלה, אבל אלה שלא חושפים זרועות רזות ובהירות, עם כמה צלקות קטנות שהגיעו גם מאותה תאונה שעליה דיברתי קודם. גם הן בולטות בגלל העור הבהיר של יונג-סו, ולכן היא קצת מעדיפה יותר בגדים ארוכים. אין לה תכשיטים מיוחדים או דבר דומה כי אין מי שיביא לה כאלה או כסף לדברים כאלה, אבל יש לה שעון זול ושחור שספק עובד וספק לא שהיא השיגה בעצמה. היא לא מהטיפוסים שלובשים חצאיות או בגדים יפים, ואין גם כסף לזה, ככה שהיא לובשת רוב הזמן מכנסיים פשוטים, לפעמים כאלה שאשכרה במידה שלה ולפעמים כאלה שגדולים עליה קצת גם. הבגדים הכי יפים שיש ליונג-סו הם בגדי הבית ספר שלה - הם לא מלוכלכים והם במידה שלה, והם יכלו להיות בגדים נהדרים ליום יום אם הם לא היו בגדי בית ספר ולא היו מזכירים לה שהיא צריכה ללכת למקומות עם הרבה אנשים כמו בית ספר לפחות מספר פעמים בשבוע, עד מאוחר. ליונג-סו יש שני זוגות נעליים - האחד לבית ספר ומדובר בנעלי בובה התואמות לתלבושת האחידה, והאחד זה זוג נעלי ספורט שחוקות ושחורות שקצת לוחצות לה על הרגליים. אבל יש לה דברים יותר חשובים להשיג מנעליים, ככה שהיא מסתדרת.
זה אולי המקום לדבר על ה"פגם" הבולט השני של יונג-סו, הלא הוא הצליעה שלה. דבר נוסף שנפגע אצל יונג-סו באותו יום שהיא התעופפה מהמושב האחורי אל קדמת המכונית במהלך תאונת דרכים הוא הרגליים שלה, או יותר נכון, הרגל הימנית שלה. יונג-סו צולעת, ולא מדובר על סתם צליעה. רוב הזמן היא מכריחה את עצמה ללכת כמה שיותר ישר למרות שכל צעד וצעד מכאיב לה, וכשנגמר לה הכוח סביר להניח שהיא פשוט תגרור אחריה את רגל ימין ותעזר בתמיכה מהדברים שסביבה. הרגליים של יונג-סו כלל לא נראות עקומות או משהו דומה, אבל הצליעה נמצאת שם. לא היה ממש כסף כדי לטפל בכל הנושא הזה, ועקב כך - הצליעה נשארה, והיא חמורה מאד. הייתם חושבים שהדבר הזה מונע מיונג-סו ללכת, וזה יחסית נכון, רוב הזמן. כשיונג-סו צריכה לצאת לשאוף אוויר בשלג מקפיא או שהיא רוצה ללכת לחנות לקנות מכחולים חדשים היא תעשה את זה, והיא בחיים לא תבקש עזרה מאף אחד. היא לא יכולה לרוץ ולא עוסקת בספורט כי אפילו הליכה כואבת לה, ואין ספק שאילו הייתה לה אפשרות לעבור את החיים בישיבה הם היו הרבה ויתר פשוטים בשבילה, אבל היא מסתדרת עם מה שיש, כי מה שיש מבחינתה זה מה שיש, והיא תחייה עם זה לא משנה כמה כאב וסבל זה יעשה לה.
אופי: יונג-סו גדלה וחונכה להיות אדם עצמאי. למעשה, היא לא חונכה על ידי אף אחד אלא חינכה את עצמה להיות אדם עצמאי. מתוקף היותה האחות בשלישיה שאף אחד לא רצה, מתוקף היותה הילדה שרצים ממנה בצרחות בגן המשחקים, יונג-סו למדה שאסור לא להסתמך על אף אחד חוץ מעצמה. היא למדה לא להיות תלויה באנשים, ולא ליצור קשרים משמעותיים, כי בסופו של דבר יש לה רק את עצמה. מבחינתה מבוגרים הם בסך הכל אנשים שגדולים ממנה בגיל, והיא לא זקוקה להם במידה והיא רוצה להשיג משהו. היא קונה את הבגדים שלה בעצמה, היא לומדת למבחנים בעצמה, היא עושה ממש כמעט הכל בעצמה. אם משהו לא הולך לה, היא יוצאת מנקודת הנחה שזו בעיה שלה בלבד. העובדה שהיא תלויה רק בעצמה הופכת אותה לאדם עצמאי מאד, אבל גם גורמת לה לחוש פחות כבוד למבוגרים סביבה, ולסגנון התנהגות שיכול להיות מעט מזלזל לפעמים. בסופו של דבר, העצמאיות של יונג-סו היא יותר טובה מרעה - יונג-סו לימדה את עצמה לעשות דברים רבים כדי שלא תצטרך להסתמך על אחרים, ובנוסף לכך, היא לימדה את עצמה להסתדר עם המוגבלות הפיזית שלה - הצליעה. סביר להניח שאם יזרקו את יונג-סו עם חבורה של 10 אנשים אחרים באמצע שום מקום, היא תשרוד הרבה יותר ממה שהייתם מהמרים שהיא תשרוד. מבחינת יונג-סו אין אפשרות אל "אי-אפשר". היא יכולה לעשות כל דבר (ריאליסטי, כמובן) שברצונה לעשות, והיא יכולה לעשות את זה בלי להסתמף על אף אחד אחר. היא הבינה בשלב מסוים בחיים שלה שהיא לבד בעולם, אפילו שיש לה שתי אחיות .היא לבדה, והיא תמיד תהיה לבדה, ולכן היא יכולה לסמוך רק על עצמה.
סיבה נוספת שבגללה יונג-סו כל כך לבד היא בסגלל שהיא ממש מפחדת מאנשים. לא מדובר על סתם חוסר רצון לפגוש את הילדים מהכיתה שלה או משהו כזה, מדובר על פחד אמיתי, חזק, שלא יעלם, מאנשים. הדבר הזה נגרם בגלל טראומה שקרתה לה בגיל מאד צעיר, ויונג-סו, בתור טיפוס שזוכר ולא שוכח אף פעם - זוכרת את זה טוב מאד, ולכן גם הפחד נשאר חזק ו"טרי" לנצח אצלה. הפחד המרכזי שלה הוא לא בפרט בני האדם, למרות שגם הם כמובן גורם מכריע, אלא יותר הכמות שלהם והסיטואציה שבהם הם נמצאים. הדבר שיותר מפחיד אותה זה כאשר יש הרבה אנשים סביבה, כאשר הכל סביבה "מתבלגן" ויש סיכוי שאם יקרה לה משהו, אף אחד לא יוכל לעזור. הדבר שהכי מפחיד אותה בפעולות של אנשים זה כאשר הם מתחילים לצעוק, או אפילו יותר גרוע מזה - להרביץ. כאשר אני אומרת שהסיטואציה מאד תלויה בכמות האנשים ובמה שהם עושים, אני מתכוונת שלא בהכרח כל פעם שיש סביב יונג-סו אנשים היא תיבהל. הדבר שיותר מפחיד אותה היא כאשר יש כמויות גדולות של אנשים - זה גורם לה להרגיש חנוקה פיזית ממש, וזה המצב שיותר משגע אותה. בגלל זה מקומות כמו בית ספר הם אתגר ענק בשבילה, במיוחד עם כל הרעש התמידי שיש במקום. כשאנשים צועקים סביבה היא עוד מנסה להרגיע את עצמה ולאמר לעצמה שהם לא בהכרח צועקים עליה או בגללה ושאין לה מה להבהל, אבל גם פה בדרך כלל זה לא עובד. ככה שאם צריך לסכם את העניין, הפחדים של יונג-סו, האלה הממש משמעותיים, הם כמויות גדולות של אנשים סביבה והרעש שנלווה להרבה אנשים, דגש אם הוא מכוון אליה. כאשר היא נבהלת ממש היא נכנסת למצב "קרח" - היא לא תגיב, לא תזוז, היא בקושי תנשום. היא מסוגלת להשאר במצב הזה אפילו שעות, ובגלל שאין לה אנשים שקרובים אליה אין לה מישהו שבאמת יודע מה לעשות עם זה או בכלל יודע שזה קיים. ככה שאם אי פעם יהיה אדם שינסה לעשות משהו - אין שיטה אחת שעליה יודעים לטפל בעניין, פשוט כי אף אחד מעולם לא ניסה לעשות את זה. יונג-סו מנסה להיות כמה שיותר חזקה ולהתגבר על הפחד שלה, אבל לצערה היא לא כל כך מסוגלת. הדבר הזה משפיע עליה מאד, בגלל שמה לעשות, תמיד יהיו סביבה אנשים. הפחד המישני לפחד מהאנשים הוא הפחד ממקומות גדולים ופותחים - זה פשוט שבמקומות כאלה יש אפשרות יותר גדולה שיהיו הרבה אנשים, אז זה מעורר פחד אצל יונג-סו באופן אוטומטי.
יונג-סו, למרות היותה בן אדם לא כל כך חברותי שדואג להתעסק רק בדברים הממש "חשובים" בחיים, יש תחביב שקצת פחות קשור לאותם תחומים "חשובים" כמו לדעת איך להסתדר בסביבה. התחביב הזה הוא ציור. יונג-סו לא באמת זוכרת את הפרט הזה (לשם שינוי), אבל ההורים שלה היו שניהם אומנים מוכשרים למדי. ככה שבסופו של דבר, זה לא ממש מפתיע שהיא יודעת לציי,ר ולא כל כך גרוע. מאז שהייתה לה את האפשרות בפעם הראשונה לצייר, היא הבינה שהיא אוהבת ציור. הציור, באיזה שהוא מקום, עוזר להתנתק קצת מכל מה שקורה. בכלל, כשהיא מציירת היא לא עוסקת בזה שיש לה לימודים מחר, או בזה שאין לה חברים, או בזה שיש לה צלקת מכוערת על הפנים ורגל שלא מתפקדת באמת. כשהיא מציירת, היא מציירת, והעולם סביבה יכול ללכת לעזאזל והיא תמשיך לצייר. ליונג-סו יש זיכרון טוב בכל צורה, והדבר הזה משפיע על הציור שלה - היא מציירת זיכרונות. היא מציירת דברים שהיא זוכרת, היא מציירת פרצופים שהיא זוכרת, ולפעמים, לעיתים רחוקות, היא מציירת סתם מה שמתחשק לה. יונג-סו לא מציירת למען מישהו, ואת הציורים שלה היא שומרת לעצמה, ולכן היא גם דואגת לתלות את הציורים בחדר שלה- לא שמישהו באמת יראה את זה, אבל זה לא מה שהיא רוצה שיקרה במילא. ואם כבר דיברנו על הזיכרון של יונג-סו לתמונות, אולי הגיע הזמן לספר על הזיכרון שלה בכללי - היא זוכרת. היא זוכרת את תאונת הדרכים שקרתה בבירור, היא זוכרת את האחיות שלה טוב מאד למרות שהן חלקו רק ארבע שנים מהחיים יחד, היא זוכרת כמה כל מה שקורה. היא זוכרת, והיא אף פעם לא שוכחת.
דיברנו על כל כך הרבה דברים, אבל לא דיברנו על הדבר אולי הכי חשוב ביונג-סו: העובדה שהיא צל. יונג-סו אפילו נקראת בין היתר על שם המילה צל, ונראה כי השם שלה קבע את גורלה. היא "צל" מאד - היא תמיד תעמוד בפינות, תנסה לתפוס כמה שפחות תשומת לב, לא תדבר, וגם אם היא עוסקת במשהו זה יהיה מאד בשקט. יונג-סו לימדה את עצמה להיות בלתי נראת. לצערה זה לא ממש אפשרי בגלל הצליעה והצלקת הגדולה שלה, אבל זו גם אחת מהסיבות שהיא מנסה להיות לא נראת. היא לא רוצה שיתעסקו בה, או יעזרו לה או ישאלו אותה שאלות. היא צל מבחירה, כי היא מאמינה שככה היא תסתבך כמה שפחות, ותהיה בולטת כמה שפחות. כל זה נעשה במטרה להיות מעורבת בקשרים חברתיים כמה שפחות, ומתוקף כך, ליונג-סו גם אין ממש חברים. סליחה, אין לה חברים בכלל.
יונג-סו אדם בודד, אולי בין הכי בודדים שתראו אי פעם. אלה שמכירים אותה קצת יותר מידי זמן כמו המורים שלה או האחראים בבית האומנה שבו היא נמצאת הרבה יותר מידי זמן בשבי לספור יכולים להעיד שהם מעולם לא ראו אותה יונג-סו מסתובבת עם אנשים, אולי פרט לתקופה הקצרה שבה הייתה לה חברה טובה באמת. נראה כי יונג-סו התייאשה - היא לא עושה מאמץ ליצור קשרים, והיא גם לא מנסה יותר לנסות להתחבב על אנשים שרוצים לאמץ מישהו. היא פשוט השלימה עם העובדה שהיא לא טובה כמו שאר האנשים, שאותה אף פעם לא ירצו - לא בחברה, ולא כבת. במקום מסוים, יונג-סו פשוט ויתרה.
אבל מען האמת, יונג-סו לא טיפשה בכלל. העובדה שהיא עושה הכל רק עם עצמה הופכת אותה לאדם שעובד קשה, ובגלל שהיא גם יחסית חכמה באופן טבעי, אז יש לה לא מעט ידע. בנוסף לזה, היא יצירתית - כמו שאמרתי, מבחינתה אין דבר שהוא לא אפשרי, ואם הדרך הרגילה לא עובדת בשבילה, אז היא תמצא דרך משל עצמה. ככה שיונג-סו לא טיפשה כמו שהיא חושבת, ויש לה אפילו לא מעט תכונות טובות, היא פשוט התייאשה ושקעה בבועה של חוסר קבלה עצמית, שנראה שאף אחד לא יוכל לפוצץ כבר.
דבר נוסף שחשוב לדבר עליו הוא הפחד של יונג-סו ממכוניות. מתוקף כך שתאונת הדרכים אשמה בכל הבעיות הגדולות של יונג-סו בחיים, היא שונאת מכוניות, ולמען האמת דיי מפחדת מהן. המוח שלה זוכר את הטראומה כאילו היא הייתה ממש אתמול, כי למרות שזה קרה בגיל צעיר מדובר בטראומה חזקה שנחקקה לה בזיכרון. כשהיא במכונית היא לא יכולה לעשות כלום חוץ מלשבת ולבהות בשעה שהיא מרגישה איך כל רגע הגוף שלה יעוף קדימה והיא תקבל עוד צלקת וצליעה גם ברגל השניה, ובגלל הבעיה הזאת והעובדה שיונג-סו חסרת יכולת לרכוב על אופניים, הדבר האחרון שנשאר ליונג-סו הוא הדבר שאולי מתפקד הכי גרוע אצלה - הרגליים. הן הכלי היחיד שיש לרשותה, והיא לומדת להסתדר עם זה כי הפחד שלה ממכוניות פשוט גדול מידי. זה פחד שהיא לא תדבר עליו, פשוט כי הוא קשור לצלקת ולצליעה ולתאונה - שאלה הדברים שהיא בחיים לא תדבר עליהם בקול.
הדבר האחרון שנשאר לדבר עליו הוא העובדה שיש משהו שיונג-סו אוהבת חוץ מלצייר, וזה חיות. בשבילה, חיות הם הפיתרון המושלם - הם לא דורשים שהיא תדבר, הם לא רוצים שהיא תספר להם למה יש לה צלקת, הם לא נבהלים כשהם רואים שהיא לא מסוגלת ללכת כמו שצריך...הם פשוט שם והם אוהבים אותה ונצמדים אליה, ולחלקם, כמו לחתולי רחוב לדוגמה, יש אפילו צלקות ששואפות להיות כמו הצלקות של יונג-סו. ככה שהיא מאד אוהבת חיות, וזה אולי הדבר היחיד שהיא באמת מרחמת עליו - מכירים את האנשים האלה שאומרים עליהם שהם אוהבים יותר חיות ממה שהם אוהבים את אנשים? אז זאת יונג-סו, זאת לגמרי יונג-סו. אולי זה בגלל שהם לא דורשים ממנה כלום כפי שנאמר, ואולי זה בגלל שיונג-סו עוד לא מצאה את האדם הנכון שיגרום לה להרגיש גם בטוחה, גם בסדר עם מי שהיא, וגם פחות צל ממה שהיא מרגישה שהיא נועדה להיות.
רקע: טוב, החיים האומללים למדי המקסימים של יונג סו מתחילים כמובן מהלידה שלה, בסיאול שבדרום קוריאה. מכירים את זה שאומרים שהשם משפיע הרבה על הבן אדם? אז כנראה שזה נכון בשביל יונג-סו, ואם היא יכלה לשנות משהו בלידה שלה היא הייתה פועלת קצת אחרת, כדי שהיא לא תקבל את השם שהיא קיבלה. זה הלך ככה בערך - קודם הגיעה האחות המבוגרת, און-סו, ואז...לפני שמישהו הספיק למצמץ, הגיעה יונג-סו. היא הגיעה כל כך מהר, שאם היא לא הייתה בצבעים של בן אדם (בערך) היה אפשר לחשוב שהיא הצל של און-סו. וגם ההורים היקרים של יונג-סו חשבו ככה, אז הם החליטו לתת לה את השם יונג-סו: יונג בשביל צל, וסו בשביל חיפוש. זה גם יצר עוד אחר מהשמות האלה של הקוריאנים ששם המשפחה והבהרה בשם הפרטי זהים, אז בכלל כיף. יונג-סו לא יכלה להיות זועפת בתקופה הזאת, אבל אם הייתה לה את האפשרות, אין ספק שהיא הייתה זועפת על השם הזה שהיא קיבלה. צל? זה מה שהיא? טוב, מהר מאד היא למדה שזה באמת מה שהיא. קצת אחריה, באופן לא מהיר כמו שהיא יצאה, הגיעה היון-סו. השלישיה המאושרת חזרה דיי מהר עם ההורים הביתה, והחיים התחילו.
אולי הגיע הזמן שנספר קצת על המשפחה של יונג-סו, כלומר, המשפחה שהיא לא האחיות שלה. אומנם היא לא באמת יודעת את כל הפרטים כי הם נעלמו מהחיים שלה לפני שהיא הספיקה להגיע לגן חובה אפילו, אבל אנחנו יודעים אותם אז נספר. שני ההורים של יונג-סו היו ילדים יחידים, עם משפחות לא כל כך טובות. המשפחה של אימה הייתה משפחה עם הרבה אמצעים, אבל כאשר היא הלכה והפכה להיות אומנית במקום רופאה, והתחתנה עם בחור שצעיר ממנה בחמש שנים, הם ניתקו קשר. האבא הצעיר-בחמש-שנים לעומת זאת היה מוזיקאי שנולד להוריו כאשר הם היו כבר מאד מבוגרים, ככה שהם מתו כשהוא היה עדיין צעיר. ההורים שלהם שניהם היו צעירים - אבא שלהן בן 19 ואמן הייתה בת 24. הם פגשו אחד את השניה בתערוכת אומנות שאליה הלכה האם, והאב עבד שם כשומר - עבודה שהוא איך שהוא הצליח להשיג, וכמובן לא משהו שיחזיק לעוד פעמים. איך שהוא, השילוב הזה עבד. לא היה להם הרבה כסף, אבל הייתה להם אהבה שזה...זה נהדר, אבל זה לא כסף. שניהם הפכו להיות אומנים, ואם זה לא מספיק - על הלידה הראשונה הם הביאו שלישייה. אף אחד לא ידע שזו תהיה גם הלידה האחרונה, כמובן.
התקופה של יונג-סו בתור תינוקת הייתה מאד...ממוצעת, נקרא לזה כך? אחרי הכל, היא נולדה כדי להיות צל של העולם הזה. בתור ילדה היא לא בלטה במיוחד - היא הייתה שקטה גם בתור תינוקת,
פחד הכי גדול: הרבה אנשים מפחידים אותה מאד. היא גם דיי מפחדת ממקומות גדולים שיש בהם אפשרות להרבה אנשים, אבל הפחד הראשי הוא האנשים עצמם.
הערות/שאלות: נשאר רק רקע. אשמח אם תוכל להמשיך את השמירה ^^

נשמרתן ~

שם + כינוי: קס, בורדרליין.
שם מלא + שמות חיבה אם יש: היונסו וון באייר (Hyeonsu von Beyar). נולדה תחת השם סו היונסו (水嬛搜 / 수현수 / Su Hyeonsu) - המשמעות של שמה הפרטי הוא "חיפוש" (שהוא צליל משותף לדור שלה במשפחה) ו"בובה". לאחר האימוץ שלה, שמרה על שמה המקורי (היונסו) אך שם משפחתה שונה לשם המשפחה של משפחתה המאמצת. את השם הפרטי שלה יש לבטא כ"יונסו" (Yunsu).
גיל: 14.
מין, מגדר ונטייה מינית: נקבה סיסג'נדרית, אסקסואלית מכורח אי-ידיעה\מחשבה על הנושא בכלל.
מדינה: נולדה בסיאול, קוריאה אך גדלה בגרמניה.
האלמנט שבחרתי: בובה.
מראה: היונסו נראת כמו ילדה קוריאנית די ממוצעת. בסטנדרטים קוריאנים, ועם טיפה פחות טיפוח, היא הייתה יכולה להחשב כמעט לא יפה. אבל אולי העובדה שהיא קוריאנית - בצורה מאוד ברורה - ומטופחת, גורמת לה להראות בעיניהם של הרבה אנשים בתור ילדה שהייתה יכולה לדגמן, ילדה שנראת כמו בובה או דמות מצוירת. היא לא גבוהה - מטר חמישים ושלוש סנטימטרים זה לא גובה שהיא יכולה להתהדר בו. למרות העובדה שהיא בסך הכל בת ארבע-עשרה, ולמרות העובדה שהיא אסיאתית, הגוף שלה יחסית מלא - מספיק בשביל לגרום לה להתבייש בחזה שלה, לכל הפחות. אם נמשיך הלאה, ונסתכל על עוד קצת דברים שקשורים למבנה הגוף של היונסו, נצטרך לציין גם את הידיים שלה - בהתאם לבובה שהייתם מצפים, הידיים שלה והרגליים שלה חזקות. לאמר שהיא ספורטיבית זו הגזמה פראית - הידיים והרגליים שלה חסרות כל כוח יוצא דופן - על אף שהרגליים שלה ארוכות ביחס למה שניתן היה לצפות מהגובה שלה. יש לה עוד תקווה לגבוה, כמובן, ולכן היא מחכה לכך בקוצר רוח. המותניים של היונסו צרות, ובאופן כללי, הפרופורציות של הגוף שלה היו יכולות להתאים לנערה מעט יותר מבוגרת, אבל לא בצורה שגורמת לה להראות לא מאוזנת או שגורמת לה למשוך צומת לב.
נדבר קצת על השיער של היונסו. הגנים הקוריאנים שלה הבטיחו לה שיער דקיק ושחור, אבל הוא שופע - וכל הסיפור גורם לשיער הארוך שלה להיות מושלם בשביל כל סוג של תסרוקת שתרצו. הוא לא שומני, אך גם לא יבש מדי - הוא לא דורש יותר מדי טיפוח גם בשביל להיות ארוך ומסודר, מהסוג שכל הבנות היו רוצות. בדרך כלל היא תסדר אותו בשתי צמות או צמה אחת - כפי שניתן היה לצפות מנערה גרמניה טובה. למרות העבודה שבגיל שלה רוב הבנות זונחות את התסרוקת הילדותית, היונסו מוצאת את התסרוקת עדיין נוחה ונעימה, בעיקר בגלל העובדה שהשיער הארוך שלה מפריע לא מעט כאשר הוא פזור. הוא מגיע עד המותן שלה - אפילו מעט ארוך יותר. היא לא הסתפרה מאז שהיא זוכרת את עצמה - מאז שההורים המאמצים שלה אימצו אותה. הפוני שלה, לעומת זאת, עובר טיפוח מתמיד וגזירה בלתי פוסקת כמעט. הוא משנה את הצורה שלו כל כמה חודשים - או חצי שנה, במקרה הרע. הוא יכול להיות ישר ומלא, או דליל יחסית, "על הצד" או פוני שקצוותיו ארוכים ומגיעים כמעט עד לקצה פניה. הצורה המועדפת עליה היא הפוני הישר והמלא - כך שהיא הטיפוסי ביותר לראות, בעיקר בגלל העובדה שיותר נוח לאסוף אותו לצדדים ולחשוף את המצח שלה, שנוח לטפל בו ולמנוע ממנו לפול אל תוך עיניה. בהווה, הוא ארוך מעט מהרגיל - בגלל העובדה שהתספורת האחרונה שלה הייתה לפני זמן מה. הוא ישר ובובתי, ובדרך כלל קצוותיו יכנסו מעט אל תוך עיניה.
העיניים של היונסו טיפוסיות לכל נערה קוריאנית - הן קטנות יחסית, צרות, בעלות צבע מאד צפוי - חום כהה. אם תסתכלו על העיניים שלה, במקרה הטוב תראו את האישון. זה לא שתראו משהו אחר. אולי בגלל העובדה שכף רגלה לא דרכה בקוריאה מאז גיל ארבע, היא די מאושרת מהעובדה שאין לה את ה"עפעפיים השניים" שנחשבים למודל היופי הקוריאני הטיפוסי. היא לא נוגעת בעיניים שלה - היא לא מתאפרת, היא לא מצלילה אותן. הן קטנות יחסית, אמנם, אבל עצם העובדה שהן לא בהירות או גדולות, העובדה שהן עיניים של אסיאתית, כפי שרוב האנשים היו אומרים, גורמים להן להיות אטרקציה לכל בן אדם חדש. הן, מעבר לכל דבר אחר, מראות לכולם שהיא קוריאנית - או סינית או פיליפינית או יפנית, היא שמעה את כל הגרסאות. הן עמומות יחסית, אולי בגלל העובדה שהצבע החום בולע בדרך כלל את האישון - על אף העובדה שהן היו נחשבות "בהירות" בעיני כל אדם שחי במזרח הרחוק תקופה מספקת. קשה לראות בהן הרבה רגש, וגם כאשר הן מבריקות מדמעות של אושר או עצב, אי אפשר לראות בהן יותר מדי רגש. דבר נוסף שכדאי לציין, הוא העובדה שהיא לא מסוגלת לקרוץ. כאשר היא מנסה, כל הפנים שלה מתעוותות. ככה שהיא תמיד עם שתי עיניים עצומות או פקוחות. הריסים שלה ארוכים יחסית, לא משהו יוצא דופן - והגבות שלה זוכות לטיפוח שניתן היה לצפות שיקבלו, בתור נערה למשפחה מבוססת ומודרנית בגרמניה.
שאר הפנים של היונסו לא יוצאות דופן במיוחד - יש לה אף קטן ולא בולט, עצמות לחיים ישרות ולא בולטות, שנותנות לפנים שלה מראה די שטוח ועגול. הסנטר שלה לא חד במיוחד - כמו שאמרנו, פנים עגולות. הן ילדותיות יחסית, דומות לפנים שהייתם מצפים מבובה, פחות או יותר. הפנים שלה רגילות ופשוטות כמו שניתן היה לצפות, פרט לחלק ש... טוב, החלק שלא. אולי הדבר שהיונסו הכי לא בטוחה לגביו במראה שלה - האוזניים שלה. הן בולטות, בצורה די מעוררת רחמים, אם אתם שואלים אותה. היא לא סובלת אותן, ומבחינתה העובדה שניתן לראות אותן דרך השיער שלה, לא משנה מה היא עושה איתו, היא סיבה להסתובב עם כובעים גם ביום החם ביותר של הקיץ. האוזניים שלה הן דבר שהיא מקפידה מאד להסתיר מכל העולם. אי אפשר לתאר במילים את החרדה שהאוזניים הללו גורמות לה, מטופשת ככל שתהיה הסיבה.
דבר נוסף שכדאי לדעת על הפנים שלה היונסו, שגם החלק האהוב ביותר במראה שלה נמצא עליהן. ליד העין הימנית שלה, נמצאת נקודת חן בצבע חום בהיר. היא קטנה, מהסוג שאנשים מציירים לעצמם עם איפור בשביל להראות חמודים. במקרה שלה, היא טבעית ומקסימה. מסוג הדברים שגורמים לה להרגיש די בטוחה במראה שלה, ברגע שתורידו את האוזניים שלה.
כמו שאמרנו, היונסו מסתובבת תמיד עם כובע. כובעי צמר, כובעי גרב, כובעי טייסים, כובעים בצורת חיות, כובעים רחבי שוליים של ליידי מהמאה ה-19, היונסו לא מורידה את הכובע מהראש שלה. יש לה יותר כובעים מבגדים בבית, והיא יכולה להסתובב חודשים בלי ללבוש את אותו כובע יותר מיום אחד. היא אוספת אותם, בצורה אובססיבית. רוב הבגדים שלה מאד פשוטים - בגדי בית הספר שלה, ומעבר להם יש בבעלותה ג'ינסים פשוטים וחולצות פשוטות, בצבעים ולפעמים עם שורת כיתוב, לא יותר. היא לא אוהבת להתלבש בשביל אנשים אחרים, רק בשביל עצמה. ובשביל עצמה, כל מה שצריך בבגד זה שהכובע יתאים לשאר הבגדים שלה.
דבר נוסף שכדאי נציין, הוא דבר חדש בצורה יחסית - העובדה שהיונסו גדלה ו, כפי שאמה אומרת, "הופכת להיות אישה קטנה." הזכרנו זאת בהתחלה - אבל היונסו שופעת יחסית לנערה בת 14, בעיקר אחת קוריאנית. העובדה שהמותניים שלה צרות לא עוזרת לעובדה שהחזה שלה תמיד מושך עיניים אליו. בעיקר בין בני הנוער בגיל שלה, בגלל העובדה שהוא לא משהו יוצא דופן - אלא פשוט מספק למדי. היא מסוג האנשים שלא צריכים פוש-אפ, וכל פעם שהיא זוכרת את עצמה הולכת לחנות בשביל לקנות לעצמה חזיות, היא מאדימה ולא מרגישה בנוח. העובדה שאנשים חושבים עליה בצורה הזו, בגלל העובדה שהיא ילדה קוריאנית עם חזה, גורמת לה לאי-נוחות מסיבית.
על הידיים שלה היא בדרך כלל עונדת צמידים - של הלהקות האהובות עליה, של הסרטים האהובים עליה, של השחקנים האהובים עליה, או פשוט צמידים. היא אוהבת אותם, בדרך כלל הם לא יהיו צבעוניים מדי - אבל היא לא מתנגדת לטיפה של צבע על הידיים שלה. כל אלו, כמובן, על היד הימנית שלה. על היד השמאלית היא עונדת שעון פשוט בצבע שחור. היא מסוג האנשים שעונדים שעון על אף העובדה שלכולם יש סמארטפונים, זה פשוט החינוך שהיא קיבלה - או אולי הרגל.
היונסו אמורה להרכיב משקפיים. אבל העובדה שהיא אמורה לעשות את זה לא משנה את העבודה שהיא לא מוכנה להניח שום דבר על האף או הראש שלה - פרט לכובעים, כמובן. האמת היא שאין לה בעיה עם הרעיון, פרט לעובדה שאז האוזניים שלה יבלטו עוד יותר. לכן, היא תעדיף לכווץ את העיניים שלה ולנסות להתמודד עם העובדה שהיא לא רואה טוב מספיק. הראייה שלה לא גרועה מדי, ככה שכל העניין מסתכם בכאבי ראש קטנים ולא מזיקים במיוחד.
על הצוואר של היונסו יש צלקת - על הצד האחורי שלו, ככה שרואים אותה רק כאשר היא אוספת את השיער שלה בשתי צמות. היא נוהגת לשים כובעים שמסתירים חלק רחב מהצוואר שלה, אבל לעיתים קרובות היא לא זוכרת את העובדה שהצלקת קיימת. למרות אין ספור רופאים ומשחות שניסו לטפל בצלקת, עדיין נותר קו לבן במקום שבו הרופאים פתחו את הראש שלה לאחר הפציעה. למרות העובדה שעברו שנים, עדיין ניתן להבחין בקו הלבן בין העור הבהיר-ממילא שלה.
אופי: לפחות 15 שורות.
רקע: לפחות 20 שורות. מסתיים כשאתם מגיעים לבית הרפאים ברחוב 33 ורואים שיש שם עוד אנשים. אל תכתבו על האנשים האלה בכלל, רק ציינו שיש שם כאלה.
פחד הכי גדול: דברים קרים (בפרט מים, קרח ונוזלים אחרים).
הערות/שאלות: מראה DONE.

שם + כינוי: Aro
שם מלא + שמות חיבה אם יש: סם פונגפו בו'פה-הו (Sam Feongfu Baofa-Hu, 丰富 暴發戶). משמעות שמה הקוריאני הוא שפע, ושם המשפחה הוא עלה לגדולה. סם הוא השם האנגלי בו היא מכונה מחוץ לביתה ולקהילה הקוריאנית ועל ידי אביה. לעיתים חבריה יקראו לה סמי, ומשפחה פון. כבר מהשם ניתן להבין כי משפחתה של סם נמצאת בקונפליקט בין-תרבותי. סם מחוברת לשני שמותיה באותה מידה, וכשיבקשו ממנה להציג את עצמה היא תגיד את שמה המלא ותיתן לאדם שאותו פגשה להחליט איך הוא מעדיף לקרוא לה. באנגליה, כמו באנגליה, לרוב אנשים יקראו לה סם.
גיל: 15
מין, מגדר ונטייה מינית: נקבה סיסג'נדרית, הטרו.
מדינה: נולדה וגדלה בלונדון, אנגליה, אך מוצאם של הוריה מקוריאה ושם עדיין גרה כל משפחתה המורחבת.
האלמנט שבחרתי: נר.
מראה: כמו שמה, גם מראה של סם הוא שילוב בין גוף ותווי פנים קוריאנים ללבוש וסגנון אנגלי-מודרני. סם, למעשה, נראית כמו בחורה כל-אמריקאית טיפוסית (או כל-בריטית, או כל-מדינה-מודרנית-פחות-או-יותר), עם תווי פנים ושיער קוריאנים.
מבנה גופה של סם קטן וצר, יש כאלה שיגדירו אותו במילים יפות כספורטיבי או נערי. בשנה האחרונה היא הגיעה לגובה מטר שישים, לאחר שכל ילדותה היא הייתה מבין הנמוכים בכיתה, אך מבנה גופה הרזה נותן את האשליה שהיא נמוכה יותר, וכמובן, גם צעירה יותר- אנשים שלא מכירים אותה מנחשים בדרך כלל שהיא בת 13.
גם ההתפתחות שלה הייתה מאוחרת, ועד גיל 14 אנשים שראו אותה ולא בחנו את פניה יכלו לחשוב שהיא בן. בשנה שעברה מאז הפך גופה למעט נשי יותר, אך עדיין חזה קטן מאוד וגופה כמעט ולא מתעגל בנשיות.
עורה של סם חלק וכהה מעט - כמו של אביה. שיערה דק חלק מאוד ומגיע עד בערך חמישה סנטימטרים מתחת לכתפיה. צבעו דווקא לא שחור אלא חום כהה מעט, דרגה אחת מתחת לשחור, כזה שבדרך כלל מתואר בשחור. קווצת שיער בפוני שלה (או לפחות במה שהיה מכונה הפוני שלה אם הוא היה קצר יותר) וגם קצוות השיער צבועים בטורקיז. בדרך כלל שיערה פזור, לפעמים סם תאסוף אותו בצמה או תגלגל אותו על קודקודה.
מבנה פניה עדין וקוריאני קלאסי- פנים בצורת לב, עיניים מלוכסנות, גדולות מעט ביחס לממוצע האסייתי, בצבע חום כהה ומעליהן ריסים צפופים אך קצרים. מעל לעיניה, השיערות שמרכיבות את גבותיה דקות גם הן ולכן לגבותיה חסר המראה המלא, אך הן ישרות ובעובי ממוצע.
אפה של סם ישר, סולד מעט וכפתורי. שפתיה מעט עבות וצבען ורוד עתיק ובהיר וסם מושחת אותן בשפתון עדין אך כהה יותר. סנטרה של סם חד ועצמות לחיה בולטות. עצמות בולטות הן מוטיב חוזר אצל סם- עצמות הבריח שלה, עמוד השדרה והצלעות. גם מפרקיה בולטים- במרפקים, בברכיים ובאצבעותיה הקצרות. אם סם הייתה יכולה לשנות משהו בגופה, היא הייתה משנה את אצבעותיה וכפות רגליה- הן קטנות מידי לטעמה, בעלות מפרקים בולטים מידי, ולדעת של סם הן שבריריות מידי.
ניתן להגיד את סם כבחורה בעלת חן ויופי עדין. למרות שאין על עורה נמשים או צלקות, היא נוהגת להתאפר קלות כמו רוב חברותיה - מייקאפ, סומק או ברונזר, איילנר ולפעמים איפור מושקע יותר הכולל גם צלליות ושפתון פחות עדין.
לבושה של סם הוא קלאסי, שוב, כל-אמריקאי שכזה- לרוב היא תלבש ג'ינס וחולצת טריקו כלשהי, בימים קרים היא תלך עם סריגים ומעיל.
אופי: לפחות 15 שורות.
רקע: לשילוב - או לבלאגן - של סם בין קוריאה לאנגליה שמים לב ברגע הראשון שרואים אותה, אבל למען האמת הוא מתחיל הרבה קודם. הסיפור מתחיל בטא-יאנג בו'פה הו בן ה14, בן כפר שעבר עם אחיו הגדול קוונאג לגור בסיאול אצל דודו שהתמנה לאופטרופוס שלהם לאחר שסבתם, איתה הם גרו בכפר לאחר שהוריהם נהרגו בתאונת דרכים כשטא-יאנג היה בן שנתיים, נפטרה. אותו דוד גר מול דלתה מול משפחת טינקו-שאנג, ומול ביתם בת ה13, גונג, ילדת סנדוויץ בין צ'יין המרדנית וסאונג הגאון והמסור. החיבור בין טא-יאנג לגונג היה מיידי. גונג, שחיה בצל אחותה המרדנית ואחיה המוצלח והייתה רגילה להיות משעממת ואפורה, נמשכה אל הקסם שב"דירת הגברים" ולטא-יאנג הפרוע-במידה-מעניינת-אך-לא-מסוכנת והחולם בגדול. טא-יאנג, מצידו, הוקסם מהעיר וגם מבת העיר שלא מנסה להיות "בת עיר" מזוייפת ומתנהלת בעיר בטבעיות אך מרשה לעצמה להישאר תמימה ועדינה.
לטא-יאנג מלא הכישרון והכריזה היו חלומות גדולים מאז ומעולם, ואת התפקיד הראשון שלו הוא קיבל בגיל 15, תפקיד כמעט-ראשי בדרמה קוריאנית יומית. חצי שנה לאחר מכן הוא קיבל תפקיד ראשי בסדרת נוער, ומאז הוא תימרן את חייו בין צילומים, סרטים, עוד כמה סדרות, מעריצות וכמובן- גונג הביישנית, שעד שהייתה בת 17 לא נצפתה מעולם עם טא-יאנג בתמונות פפראצי או בהשקות. את הלימודים הוא עזב בגיל 17, ותמיד ידע מה היעד הבא שלו - הוליווד.
ההצלחה לא עלתה לטא-יאנג לראש, ולמרות שקיבל הצעות לאודישנים מחוץ לקוריאה כבר בגיל 16 הוא סירב, כי ידע שהעתיד שלו עם גונג, שרצתה לסיים את לימודיה ולהישאר בקוריאה. לאחר כמה שנים ומסע שכנועים גונג נתרצה, וכשהיו בני 18 ו19 הם טסו ביחד לארצות הברית, טא-יאנג לצילומים וגונג לאוניברסיטה נחשבת. זה היה אחד הדברים הראשונים שהיא עשתה בניגוד לדעת הוריה.
הזוג התחתן בקוריאה כשהם היו בני 20 ו21, וחזרו לארה"ב. שלוש שנים לאחר מכן, בעוד גונג מסיימת את לימודי הרפואה, נולדה סם.
למרות הקשיים שבתמרון בין הלימודים לגידול הילדה, גונג הייתה מרוצה. הבעיה התחילה כשהיא סיימה את הלימודים ויצאה לעבודה.
פחד הכי גדול: אני צריך את זה למשחק, אם לא תציינו אני אמציא לכם את הפחד הכי רע ואתעלל בדמות שלכם. חשוב לציין את זה.
הערות/שאלות:גם אני אשמח לשמירה! איך בא לי מ"ת.

שם + כינוי: הדס, Trouble Maker
שם מלא + שמות חיבה אם יש: של הדמות. שימו לב להתאים את השם למדינה שממנה הדמות מגיעה.
מין, מגדר ונטייה מינית: זה סבבה אם הדמות לא יודעת אחד מאלה, רק תדאגו לציין את זה. אם הדמות לא מגדירה את עצמה מגדרית או מבחינת נטייה מינית, גם זה מעולה, אבל תציינו גם את זה. אגב, אם אתם יכולים לדייק ולהגיד "נקבה סיסג'נדרית" במקום "בת" זה יהיה מקסים מצידכם.
מדינה: אני מאוד מעדיף אם לא תבחרו מדינה שמישהו אחר כבר נרשם איתה, אבל אם אתם ממש מתעקשים זה בסדר.
האלמנט שבחרתי: בבקשה, אל תבחרו אלמנט שכבר נבחר.
מראה: לפחות 15 שורות.
אופי: לפחות 15 שורות.
רקע: לפחות 20 שורות. מסתיים כשאתם מגיעים לבית הרפאים ברחוב 33 ורואים שיש שם עוד אנשים. אל תכתבו על האנשים האלה בכלל, רק ציינו שיש שם כאלה.
פחד הכי גדול: אני צריך את זה למשחק, אם לא תציינו אני אמציא לכם את הפחד הכי רע ואתעלל בדמות שלכם. חשוב לציין את זה.
הערות/שאלות: בעריכה ^^

נערך ונשמר ~