טווס


- הסרטון לא צולם על ידי ונלקח מויקיפדיה -

○ שם החיה: טַוָּס (באנגלית: Peacock - Peafowl לטווס ממין זכר, Peahens לטווס ממין נקבה, Peachicks לטווס תינוק)
○ שם מדעי: Pavo
○ מחלקה: עופות
○ מערכה: מיתרניים
○ משפחה: פסיוניים
○ תת-משפחה: פסיונים
○ סדרה: תרנגולאים
○ איזורי מחיה: הודו, פקיסטאן וסרי לנקה; דרום-מזרח אסיה; מרכז אפריקה, ביערות רגילים וביערות גשם
○ אוכל: זרעים, גרעינים, עשים, פירות, חלקי פרחים, עלים, ניצנים, תאנים, צרצרים, טרמיטים ולעיתים גם נחשים
○ גודל: נע בין 27 ל-51 סנטימטרים (תלוי בסוג ובמין)

מידע כללי
הטווס (שם מדעי: Pavo) הוא סוג של עוף ממשפחת הפסיונים. הטווסים המוכרים לנו הם הטווסים האסתיאתיים, הכוללים את הטווס הירוק (הבּוּרְמֶנִי) והטווס ההודי (המצוי או הכחול), ואם ראיתם טווס, סביר להניח שהיה אחד מהסוגים האלו (פירוט עליהם תוכלו למצוא למטה ↡).
אורכו של גוף הטווס הוא כמטר אחד, וגם הזנב שלו מגיע לאורך הזה. זנבו של הטווס הוא בהחלט משהו מרשים, שהופך את הטווס לחיה אף יותר מיוחדת - הטווס בנוי משכבות של נוצות ססגוניות שאותן מכסות כמין עיניים. זנבו של הטווס (שקיים, אגב, רק אצל זנב זכר) נועד כדי להרשים את הנקבה ובמידה וצפיתם בטקס חיזור של טווסים, בוודאי יכולתם לראות את הטווס במלוא הדרו, עם גופו זקוף כלפי מעלה וזנבו פתוח כמניפה.
הטווסים אוכלים פחות או יותר כל דבר שנכנס לגרון שלהם - עלים, גרעינים, חלקי פרחים, זוחלים, יונקים קטנים ולפעמים אפילו נחשים, אבל לרוב זה לא קורה ויותר יאכלו את הדברים הקטנים והנפוצים. מזונם המועדף הוא חרקים.
לטווסים יש יכולת תעופה, אם כי לרוב הם נמנעים מהשתמשות בה, מלבד תעופה קצרה של זכרים אחרי נקבות, למשל, או נפנוף קצר בכנפיים כדי להגיע לצמרת העץ, שם נחים אלו שגדלים בטבע וביערות. הטווסים כן יכולים לעוף, אבל הם לא חסידות, לדוגמא, ולא תוכלו לראות אותם ממש עפים בשמיים לאורך זמן.
בעבר, הטווס שימש כקישוט נוי בחצרותיהם של מלכים, קיסרים וסולטנים, אך כיום דבר זה כבר לא קורה, אם כי תוכלו לראות טווסים רבים שבויתו של ידי האדם ולא חיים בסביבתם הטבעית. בימי הביניים היה מנהג ברברי אף יותר, והאנשים נהגו לאכול טווסים ובשרו נחשב למעדן מלכים.
הטווס הוא הציפור הלאומית של הודו (גם הטווס ההודי, או המצוי, מקורו, כשמו - בהודו) וגם איראן.
למרות שהטווס אינו נחשב למאכל בימינו והוא לא חיה שתוגש לכם במסעדות, הוא נחשב לחיה כשרה, על פי היהדות.
הטווסים מסתובבים בדרך כלל בקבוצות של כ-2 עד 5 טווסים, והם מצויים בדרך כלל על ענפי העצים הגבוהים, שם הם נחים, מכיוון שעל הקרקע הם יכולים להיטרף על ידי טורפים כגון נמרים, טיגריסים ודולים. עם זאת, גם כשהם למעלה הם עלולים להיטרף על ידי מיני עיטים, ולכן הם נזהרים ומסתובבים בקבוצות.

סוגים
בעולם כולו יש 2 סוגים של טווסים:


טווס הודי, או בשמותיו האחרים, טווס מצוי וטווס כחול (שם מדעי: Pavo cristatus) הוא מין של עוף צבעוני מסוג טווס. הטווס ההודי בויית לצורכי נוי ומשמש בעיקר לשם כך - תצוגה ויופי, בעיקר בפארקים, גינות מעוצבות ופינות חי. אך עם זאת, הטווס ההודי גם נפוץ בטבע ומוגדר כחיית בר (כאשר לא משמש לצורכי נוי). סוג זה של טווס גדל בעיקר (אם הוא גדל באופן טבעי) ביערות פתוחים, כ-600 עד 1,800 מטרים מעל פני הים. הטווס ההודי בעל זנב מפואר ומצויר כשל טווס, מלא עיניים על כל נוצותיו. למרות זנבו הכבד והמפואר, הטווס ההודי מסוגל לעוף אם יש צורך בכך. הטווס ההודי נפוץ במדינות הודו וסרי לנקה שבדרום אסיה.


טווס ירוק, או בשמו האחר, טוס בּוּרְמֶנִי (שם מדעי: Pavo muticus) הוא מין של עוף צבעוני מסוג טווס. הטווס הירוק הרבה פחות נפוץ מהטווס ההודי, ואף קיים סיכוי שייכחד. הטווסים הירוקים חיים בעיקר ביערות פתוחים עם צפיפות נמוכה של עצים, בדרך כלל בדרום-מזרח אסיה. בדרך כלל את הטווס הירוק לא תוכלו לראות ביערות גשם, אבל גם בדרך כלל לא תראו אותו, כי הם לא כל כך נפוצים. הסוג הזה של הטווסים מאוד חששן, אבל במידה ואתם חיים (אפילו לזמן מה) בקרבת טווס ירוק כלשהו, תוכלו לשמוע את קריאות החיזור של הטווס הזכר בערב ובבוקר המוקדם כאחד.
כמו הטווס ההודי (המצוי), לטווס הירוק יש זנב ארוך ומהודר במיוחד עם שלל נוצות מרהיבות שנועדו להרשים את הטווס הנקבה. ובכל זאת, אצל הטווס הירוק הנוצות אינן אלא נוצות סיכוך (נוצות שמכסות נוצות אחרות ומסייעות לתעופה) ארוכות. גם הטווס הירוק יכול לעוף, אם כי כמו הטווס ההודי, הם לא עפים למרחקים גדולים במיוחד ונשארים בקרבת אזור המחיה שלהם.


ישנו סוג נוסף שהוא לא בדיוק טווס, ואנשים מתבלבלים בינו לבין הטווסים האסתיאתיים (אלו שאנו מכירים) והוא נקרא טווס קונגו. טווס זה אינו באמת טווס, ויש הבדלים רבים בינו לבין הטווס הירוק וההודי (המצוי).

מצב שימור

זוהי הרשימה האדומה של IUCN, והיא מחולקת ל-9 קטגוריות לפי מספר קריטריונים (לדוגמא, שטח פיזור גאוגרפי, מידת פיצול האוכלוסיה, תפוצה, קצב ירידה ונוספים). אלו תשעת הקטגוריות:
מין נכחד [Extinct; EX] הוא מין שלא נראה בעולם למעלה מ-50 שנה וככל הנראה נכחד מן העולם (לדוגמא, בילבי זוטר)
מין נכחד בטבע [Extinct in the Wild; EW] הוא מין שעדיין קיים בעולם, אך רק מעטים ממנו וגם הם, לרוב, לא נמצאים בטבע (נכחדו מהטבע). מין הנכחד בטבע נמצא, לרוב, בשבי כלשהו או במקום שהוא אינו אזור התפוצה המקורי שלו (לדוגמא, ראם סהרה)
מין בסכנת הכחדה חמורה [Critically Endangered; CR] הוא, כשמו, מין הנמצא בסכנת הכחדה חמורה ויש רק מעטים ממנו בעולם כולו. למין הזה יש סיכוי גבוה מאוד להיכחד (לדוגמא, אייל קוהל)
מין בסכנת הכחדה [Endangered; EN] הוא מין בעל סיכון גבוה להיכחד, אם כי פחות מ-CR (מין בסכנת הכחדה חמורה). הוא עדיין קיים בעולם, אבל יש רק מעטים ממנו והוא עלול להיכחד. עם זאת, ל-CR (מין בסכנת הכחדה חמורה) יש סיכוי הכחדה יותר גבוה מאשר למין הזה - EN, מין בסכנת הכחדה (לדוגמא, פנדה אדומה)
מין פגיע [Vulnerable; VU] הוא מין שקיים סיכוי מסוים שייכחד. כלומר, מין פגיע אכן נמצא בעולם, אבל אינו ממש נפוץ ולמרות שהוא לא מוגדר כמין בסכנת הכחדה, הוא יכול להגיע למצב כזה (לדוגמא, ברדלס).
מין קרוב לסיכון [Near Threatened; NT] הוא מין נפוץ יחסית אך עלול להפוך בעתיד הקרוב למין פגיע ולהמצא בסכנת הכחדה כלשהי. עם זאת, רוב המינים הקרובים לסיכון לא נכחדים, אבל זה לא מין שתראו ביום-יום (לדוגמא, נמר).
מין ללא חשש [Least Concern; LC] הוא מין נפוץ (לרוב) שמצב שימורו יציב, לא נמצא בסכנת הכחדה ולא נראה כאילו עומד להמצא בה בעתיד הקרוב (לדוגמא, אוריבי).
מין חסר נתונים [Data Deficient; DD] הוא מין שלא תמיד נמצא בתרשימים המציגים את הרשימה האדומה של IUCN (כמו פה למעלה ^) והוא מין שלא מוגדר כאף מין שהוזכר גם הוא למעלה (נכחד, נכחד בטבע, בסכנת הכחדה חמורה, בסכנת הכחדה, פגיע, קרוב לסיכון, ללא חשש) מכיוון שחסרים נתונים לגבי מצבו ואי אפשר לשייך אותו לקטגוריה מסוימת (לדוגמא, גחן מלכותי).
מין לא הוערך [Not Evaluated; NE / NR] מין שמצבו השימורי טרם הוערך ונכנס לרשימה האדומה של IUCN (לדוגמא, בואה קשת).

הטווס ההודי \ המצוי \ הכחול מוגדר כמין ללא חשש [LC], אבל לעומתו, הטווס הירוק \ בּוּרְמֶנִי מוגדר כמין בסכנת הכחדה [EN] וכמעט ולא תוכלו למצוא אותו בעולם. טווס הקונגו, שלא נחשב לחלוטין כטווס (הוא שייך למשפחה המזכירה את הטווסים האסיאתיים, אלו שאנו מכירים), מוגדר כמין פגיע [VU].

הטווס ברחבי העולם
⇜ בסיפורי הפולקלור של הודו ישנו סיפור עם אחד בו מסופר על מלכה שמבקשת מבעלה לא לצוד טווסים, מאחר ואחיה הינו טווס.
⇜ בשני שירים של קָאלִידָאסַה (מגהדוטה וקומאראסמאמבהווה) תוכלו לראות את הטווס כקישוט ספרותי.
⇜ במיתולוגיה היוונית תוכלו לראות את הטווס כחיה המוקדשת להרה, אלת הנישואין, האמהות, הלידה ואשתו של זאוס, מלך האלים ושליט האולימפוס. מלבד זאת, לפי המיתולוגיה היוונית, מקור העיניים של נוצותיו של הטווס הוא ארגוס (ענק בעל 100 עיניים, משרתה של הרה), ואחרי שנהרג על ידי הרמס, הרה העבירה את עיניו אל נוצות הטווס.
⇜ באגדות הג'קטה מסופר כי בדוהה (מנהיג רוחני השאף לאזור לאנשים) היה טווס מוזהב במקורו. האגדות נכתבו על ידי מהמאיור ג'קטה.
⇜ בסיפורים מסוימים מסופר כי סוחרים הודים לקחו טווסים עד לבבל ומכרו אותם שם למקומיים.
⇜ ביהדות, ישנם כאלו הסבורים כי התכיים (המוזכרים במקרא) הינם הטווסים. עם זאת, ח"זל הזכירו גם הם את הטווס, ביחד עם התרנגול והפסיון, כעוף מאכל בעל טעם משובח.
⇜ הטווס מופיע כסמל של NBC (רשת טלוויזיה) ואולפני הרצליה (בעבר).

דעה אישית
טווסים, טווסים, טווסים... וול, וואו, פשוט וואו. אני חושבת שהטווסים הם... חיה נפלאה, האמת. דבר ראשון יש את המראה המרשים והססגוני שלהם, עם העיניים על הזנה היפהפה (לפחות לזכרים) וציצית הנוצות הנחמדה שעל ראשם - המראה שלהן הוא בהחלט משהו מדהים ומסקרן. הם גם חיה שבדרך כלל אתה לא רואה מול פניך כל יום, אבל בכל זאת אפשר לפגוש אותם, ואני חושבת שכל פעם מחדש אפשר לשבת ולבהות בהם די הרבה זמן... או שאולי רק אני P:
ועדיין. טווס פגשתי לראשונה כשהייתי צעירה, ולא זכרתי הרבה. לפני כמה שנים, בגן חיות בארצות הברית, פגשתי כל מיני טווסים ובאמת שהתרשמתי מהם - ראיתי טווס זכר (גם הודי וגם ירוק) בטקס חיזור אחרי נקבה, ראיתי טווס לבן (שהוא לא באמת טווס אמיתי, אלא מוטציה של טווס הנוצרה בידי בני האדם) וגם מספר טווסים קטנים, והם גרמו לי להתחיל וללמוד עוד על הטווסים. לפני שנה או שנתיים, אני חושבת, עשיתי בשיעור אנגלית עבודה על החיה הזו, טווס, ולמדתי עליהם המון. השנה, ממש עכשיו בפסח, כפי שחלקכם אולי יודעים, נסעתי לצפון. שם, בצימר שהייתי בו, היו הרבה טווסים - ממש הרבה. היו כל כך הרבה שפשוט כשהסתובבת שם ראית טווסים, על הגגות שמתחתם גרת היו טווסים ובבוקר ובערב מה שמעת? את הקולות של הטווסים הזכרים כשהם קוראים לנקבות. או בקיצור... טווסים כמעט בכל מקום. והטווסים, בתמונות, יכולים לראות מעוד נחמדים ולא מאיימים, אבל תאמינו לי שלשהות בסביבתם יכול להיות קצת... מפחיד. בכל מקרה, הם יכולים לנשוך וגם יש להם טפרים אז ככל הנראה הם יכולים לשרוט, אבל בכללי הם חיה שלא פוגעת וכיף להסתכל עליה.
טקסי החיזור של הטווסים גם הם מרשימים מאוד - אני עצמי ראיתי שניים או שלושה כאלו עכשיו בפסח, וזה בהחלט מחזה יפה. הזכר מזדקף ופותח את זנבו, ואפשר לראות אותו במלוא הדרו (זה באמת משהו יפה) כשהוא מסתובב מסביב לנקבה... אם הנקבה נענית, לפעמים תוכלו לראות גם אותה פורסת את זנבה ולמרות שאינה צבעונית כמו הזכר, לדעתי היא גם משהו ששווה לראות (בעיקר כי הפעמים שבהם היא גם פורסת את זנבה באמת נדירות, שלא כמו הזכר, שלפעמים הולך עם זנב סגור, אבל אני אישית ראיתי אותו בחצי מהזמן בזנב פתוח). אם לא... היא כנראה תלך. אני גם ראיתי את הנקבה עפה ואת הזכר מתעופף אחריה, וזה בהחלט היה משעשע (וגם כי זה היה ממש מעל הראש שלי... אבל זה כבר סיפור אחר).
מה שאני פחות אוהבת זה שהנקבה מקבלת מין מעמד נחות - הזכר הוא היפה, הצבעוני והמקושט יותר מביניהם, בעוד שהתפקיד היחידי של הנקבה הוא הרבייה. הצבעים שלה דווקא לשם ההסוואה, אבל בכל זאת.
אז לסיכום, אם עדיין לא הבנתם את זה עד עכשיו - אני אוהבת את הטווסים, אפילו מאוד. לדעתי הם באמת חיה מרשימה ומקסימה שראויה להערכה, ואם ראיתם אותם - מעולה, אני מניחה שאתם יכולים להבין אותי. אם לא? אני ממש ממליצה לכם להסתכל עליהם - בין אם זה בתמונות באינטרנט ובין אם זה ללכת למקום שיש בו טווסים (ממש מומלץ, באמת) - כי זה משהו ששווה צפייה, לדעתי, והם חיה נפלאה.

תמונות ומידע נוסף

נקבה פורסת את זנבה ------------------------------------- צילום תקריב של ראש הנקבה

זוהי טווסה (טווס ממין נקבה). לעומת הזכר היפה והססגוני, הנקבה הרבה יותר אפרורית וחסרת צבע, וזה משום שבטבע התפקיד היחיד שלה הוא לשמש כאישה לטווס ולהיות מקור ההרבייה. לטווסה יש עור ונוצות בגוון אפור או ירוק זית בהיר, וזה לשם הסוואתה בטבע בזמן דגירה על הביצים. אם צפיתם בתהליך חיזור, יש סיכוי גבוה שהנקבה התחמקה מהזכר. נקבה לא פותחת בתהליך חיזור אחרי זכר, וגם לא מרשימה במיוחד - אם ראיתם טווס יפה בצבע ירוק או כחול חזקים, תוכלו לדעת שזה היה זכר. הזנב של הנקבה גם הרבה יותר קצר מזנבו של הזכר, שאורכו כמטר שלם.


העיניים שעל נוצות הטווס

לשני סוגי הטווסים (רק לזכרים) ישנו זנב ארוך באורך מטר, פחות או יותר, המורכב מנוצות בצבעי ירוק וכחול, ועליהן מצוירות מעיין עיניים. נוצות זנבו של הטווס הן הנוצות הארוכות ביותר מבין כל הנוצות שתוכלו למצוא אצל בעלי חיים. צבעם היפה של נוצות הטווס בוקע מצבעונית מבנית (הפקת צבע באמצעות מבנה מיקרו או ננו סקופי של פני שטח - פגיעת אלומת אור במשטח מרובד בעל מבנים זעירים). לעומת זאת, נוצות זנבה העכור יחסית של הטווסה הינן בצבעי ירוק-זית דהוי, אפור וחום.


טווס בצבע ארד (חום-אפור) ----------------------------- טווס בצבע אפרסק (ורדרד)

הנוצות שנראו פה למעלה (בתמונות הקודמות) הן נוצותיו הטבעיות והקלאסיות של הטווס, אך תוכלו לראות גם טווסים בצבעים אחרים - לבן (הנפוץ ביותר מבין הצבעים הלא-טבעיים), ארד (כמו פה בתמונה), לשם (אופאל), סגול, אפרסק (כמו פה בתמונה) ואולי כמה נוספים, וכך גם נוצותיהם. אלו אינם טווסים רגילים, אלא מוטציות שנעשו בידי האדם - תוכלו לראות טווסים כאלו בעיקר בגני נוי, פינות חי וגני חיות, אבל זכרו שלמרות מראהם המלבב והמיוחד, הם אינם טווסים אמיתיים.


טווס בטקס חיזור

כדי למצוא להם נקבות לשם ההרבייה, הטווסים מנסים להרשים אותם. איך? על ידי פתיחת הזנב, רשרוש בו והשמעת קריאת הטווס (הדומה במידה מסוימת ל"מיאו" של חתול) - דברים אלו מרשימים את נקבות הטווס.
בדרך כלל, טווס זכר יכול להתחיל לחזר אחרי נקבה בגיל שנתיים (בו הוא מוכן להרבייה, אם כי נוצות הטווס שלו לא התפתחו במלואן) או שלוש (הטווס מוכן להרבייה ונוצותיו הגיעו למידה המקסימלית), אבל זה יכול לקרות גם בגילאים מאוחרים יותר, כמובן. טווסים יכולים למצוא להם יותר מנקבה אחת (בין 4 ל-5) מכיוון שהם פוליגמים, אבל תוכלו למצוא גם טווס בעל נקבה אחת בלבד.


נקבה ואפרוחים ---------------------------------------------------- טווס אפרוח

אלו טווסים צעירים. כשזכר ונקבה מזדווגים, הנקבה (במידה והמצב תקין), תטיל בין 4 ל-8 ביצים, עליהם תדגור בין 28 ל-30 ימים עד שיבקעו מתוך הביצים אפרוחים קטנים, שלעתיד יגדלו להיות טווסים גדולים ויפים.
הנקבה דוגרת על הביצים לבדה, ללא עזרת הזכר, ואלו הפעמים בהם צבע העור שלה פועל לטובתה - הדבר עוזר להסוואתה בטבע ושמירה על ביציה.
כאשר האפרוחים נגמלים מטיפול אמם הם עוברים אל אביהם, שם חיים בטבע ומתחילים לגדול. הקשר בין האפרוח הצעיר לאביו יכול להימשך זמן רב, אף יותר מהקשר של האפרוח עם אמו.

- תודה ענקית לויקיפדיה שעזרה לי המון בכתיבת הסיקור -