🎬 שם הסרט בשפת המקור: Everything, Everything
🎬 ז'אנר: דרמה \ רומנטיקה
🎬 במאי: סטלה מגי
🎬 שחקנים: אמנדלה סטנברג, ניק רובינסון, אניקה נוני רוז, אנה דה לה רגוארה
🎬 שפה: אנגלית
🎬 שנת יציאה: 2017
🎬 אורך הסרט: 96 דקות

מי לא דמיין פעם איך זה לגור על אי, במקום שבו אינך יכול לפגוש אף אחד? מי לא דמיין פעם איך זה יהיה להיות כלוא בעולם משלך, בלי שום דרך לפגוש אנשים מהעולם בחוץ? לכולנו זה קרה לפחות כמה פעמים, אבל מאדי גיבורת הסרט "הכל הכל" מבינה איך זה מרגיש - ולא רק בגלל דמיון מפותח. המערכת החיסונית של מאדי אינה חזקה במיוחד, ולכן במשך כל חייה (!) היא נשארה בביתה, עם מערכת סינון האוויר ומגוון התרופות שהיא נוטלת מדי יום. האנשים היחידים שהיא זוכה לפגוש הם אימה, האחות שלה וביתה של האחות. כשהיא מבחינה יום אחד באולי שעובר לגור בשכנות אליהם היא מתאהבת בו, ולא היא ולא אנחנו יודעים מה עומד לקרות לה בעקבות כך.
אבל האם הסרט הזה באמת מרגש ונוגע ללב כמו שזה נראה בכל הטריילרים או בביקורות השונות? לא בטוח. מדובר בסרט מקסים, כמובן, אבל הוא לא עומד בציפיות הגבוהות שהביקורות הציבו לו.
העלילה של הסרט הייתה נחמדה, אבל היה חסר בה עוד איזה משהו - התחושה הייתה כאילו הסרט הזה היה יכול להסתכם ב35 דקות בלבד, והמפיקים בחרו "למרוח" אותו כדי להרוויח עוד זמן הקרנה. אם הם היו חושבים אולי על דרך נוספת לשדרג את העלילה, הסרט היה הופך לאיכותי ומהנה הרבה יותר. כמו כן, העלילה הייתה יחסית צפויה - כבר כ20 דקות לאחר שהתחיל הסרט ניחשנו בדיוק מה עומד לקרות בסוף, ולא הייתה לנו אפילו טעות אחת קטנה.
הדמויות על פי דעתי היו נפלאות. המפיקים הקימו לחיים דמויות מעניינות, מצחיקות ומלאות חיים בצורה כמעט פלאית. הדמות שהכי הצלחתי להתחבר אליה במהלך הסרט היא אולי, עם כל השנינות וההומור הייחודי שלו. הוא דמות מהממת, כמו כל שאר הדמויות בעצם. השחקנים היו רק ברכה לדמויות - הם החיו אותן בצורה נפלאה, ונראה כאילו כל תפקיד נכתב מראש לשחקן שנבחר עבורו. המשחק של השחקנים מרגש ויפהפה, בצורה שנושקת לשלמות.
המסר שעולה מהסרט... קצת צרם לי. לסכן הכל למען האהבה? אני מאמינה באהבת אמת, אבל לא ברמה שאליה הגיעה מאדי. בסופו של דבר הכל יצא לטובה, אבל מה היה קורה אם לא? האם גם אז מאדי הייתה מאמינה במסר הזה, שמסכן אותה ואת היקרים לה? לא בטוח.
התלבושות בסרט היו פשוט נהדרות. אפשר היה להרגיש איך הרגשות של הדמויות עוברות דרך הבגדים - כמו למשל אצל אולי, שלבש בתחילת הסרט בגדים שחורים בלבד ובסופו של הסרט היו לו בגדים צבעוניים ועליזים יותר. או כמו למשל מאדי, שלבשה בהתחלה בגדים חלקים ו"רשמיים" ולאחר מכם היא לבשה הדפסי פרחים ובגדים שמחים יותר.
הצילום גם הוא היה נהדר. הצלם הצליח לתפוס את הרגעים שהוצגו בסרט בצורה מרגשת ויפהפיה, בצורה שבהחלט תיגע בלב של כולנו.
בקיצור, סרט נחמד - אבל היה ניתן להפוך אותו לאיכותי הרבה יותר בעזרת מספר תיקונים קטנים.