דיון || צנזורה במוזיקה

דיון || צנזורה במוזיקה

כמו בכל תחום כמעט בעולם המדיה והתקשורת, גם על מוזיקה מופעלת צנזורה.
צנזורה יכולה להתבטא במגוון אספקטים שונים של המוזיקה - מילים, קליפים, עטיפות של אלבומים, כותרות ותוכן שמוצג על הבמה בהופעות.
התוכן שמצונזר הוא לרוב פוגעני, מיני, אלים או מכיל קללות.

צנזורה במילים
צנזורה במילים של שירים מתבטאת באופן הכי בולט בהשתקת המילה "fuck". בנוסף לכך, במקרים רבים בהם אמנים מופיעים בטלוויזיה עם שיריהם, הם נאלצים לשנות את המילים ולפעמים בתים שלמים - לדוגמה, כאשר קנייה ווסט הופיע בתוכנית Saturday Night Live עם שירו Power, היה עליו לשנות בית שלם שהכיל גסויות ומילים שתוקפות ישירות את התוכנית בה הופיע ("Fuck SNL and the whole cast").
במקרים בהם נעשית צנזורה מילולית על השיר עצמו ולא רק עבור ביצוע ספציפי בטלוויזיה, לרוב מייצרים גרסה חדשה לגמרי של השיר - "גרסה נקייה" או "גרסת רדיו", שמיועדת להשמעה בפלטפורמות ציבוריות ובה מושתקות הגסויות. לרוב הגרסה הזו היא הגרסה שעולה ליוטיוב באופן רשמי.

צנזורה בקליפים
צנזורה בקליפים מתבטאת בעיקר כאשר ערוץ שמקרין קליפים של מוזיקה (MTV, VH1) בוחר לאסור על שידור של קליפ מסויים בו.
כאשר ערוץ אוסר על שידור של קליפ מסויים, הדבר לרוב נעשה בעקבות תכנים מיניים, אלימים או גרפיים המוצגים בקליפ. עם זאת, לפעמים הקווים של תוכן שאינו ראוי לשידור בטלוויזיה אינם ברורים - בשנת 1984, הקליפ לשיר I Want to Break Free של להקת הרוק הבריטית Queen נאסר לשידור ב-MTV על רקע היותו בלתי הולם, מכיוון שהופיעו בו ארבעת חברי הלהקה - כולם גברים - לבושים בבגדי נשים.

צנזורה בעטיפות של אלבומים ובכותרות
עטיפות של אלבומים וכותרות שלהם או של שירים הם ככל הנראה האספקט של מוזיקה שאליו נחשפים הכי הרבה אנשים מבלי להתכוון לכך, ולכן זה התחום בו מופעלת הכי הרבה צנזורה.
כאשר עטיפה של אלבום מצונזרת, חברת ההקלטות במקרים רבים תדרוש להחליף אותה לגמרי, או תכסה אותה במדבקה שניתן להוריד רק לאחר הרכישה ולחשוף את העטיפה האמיתית. במדינות ערביות מסויימות, עטיפות שמוצגות בהן תמונות חושפניות (בעיקר של נשים) נערכות בפוטושופ כדי להאריך או להוסיף בגדים לזמרת. במקרים של כותרת שעוברת צנזורה, חברת ההקלטות תדרוש לשנות אותה או תיצור גרסה "נקייה" שלה שתופיע על העטיפה החיצונית של האלבום ואת הכותרת האמיתית תציין רק בחוברת הפנימית.


דוגמה לעטיפת אלבום של כריסטינה אגילרה שצונזרה במדינות מסויימות

לדוגמא, העטיפה המקורית של האלבום Appetite for Destruction של להקת ההאבי מטאל האמריקאית Guns N' Roses הייתה אמורה לשאוב השראה, במקור, מציור באותו השם של הצייר רוברט וויליאמס. העטיפה מציגה אישה בחולצה מכופתרת פתוחה, לאחר שבאופן ברור נאנסה על ידי מפלצת רובוטית. לטענת הלהקה, העטיפה אמורה להוות מטאפורה לחברה - הרובוט מייצג את המערכת התעשייתית שאונסת ומזהמת את הסביבה והטבע.
לאחר שחנויות רבות לא הסכימו להציג אלבום עם עטיפה כזו, הציור השנוי במחלוקת עבר לחלק הפנימי של העטיפה ומבחוץ הוחלף בצלב עם ציורים של חמשת חברי הלהקה כגולגלות.



בנוסף, להקת המטאל האמריקאית Metallica רצתה לקרוא לאלבומה הראשון Metal Up Your Ass. העטיפה המתוכננת הייתה ציור של אסלה שמתוכה יוצאת יד האוחזת בסכין, אך חברת ההקלטות סירבה לשם ולעטיפה ולכן שם האלבום שונה ל-Kill 'Em All והעטיפה הציגה יד אוחזת בגרזן ושלולית דם.



צנזורה בהופעות
מדינות שמרניות במיוחד או מדינות בהן ישנם סוגים מסויימים של משטר דיקטטורי אוסרות על מוזיקאים מסויימים להופיע בתחומן.
במלזיה, לדוגמא, ננקטו צעדים חוקיים נגד הופעות של להקות רוק ומטאל. בשנת 1986, לאחר שקהל התפרע בתחרות להקות מקומית, הממשלה אסרה על קיומן של הופעות רוק מכל סוג שהוא. האיסור שונה לאחר ארבעה ימים והתיר הופעות רוק אך אסר על הופעות מטאל. בשנות התשעים, נאסר על להקת הרוק הקל Chicago להופיע במלזיה מכיוון שלחלק מחבריה - גברים - היה שיער ארוך. אמני מטאל כמו Megadeth, Mayhem, Lamb of God, Kreator ועוד היו אמורים להופיע במלזיה, אך הופעותיהם בוטלו על ידי גורמים ממשלתיים.
גם הופעותיהן של זמרות הפופ ביונסה וקאשה בוטלו ברגע האחרון בטענה שהמיניות שהן משדרות מתנגשת עם העקרונות התרבותיים והדתיים של המדינה.
מדינות מתונות יותר אוסרות רק על ביצוע של שירים מסויימים, שהמוזיקאים נאלצים להוריד מההופעה ולהחליף בשירים אחרים, או מגדירות הופעות בתור "למבוגרים בלבד" בשל התוכן שמוצג בהן על הבמה.

"Parental Advisory"
תווית ה-Parental Advisory (יעוץ להורים) או ה-PAL היא תווית שנוצרה מטעם איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי (RIAA) והודבקה על עטיפות של אלבומים שהכילו גסויות רבות או תכנים מילוליים לא הולמים, החל מ-1985. סימן E כהה מופיע ליד האלבומים האלו בפורמטים דיגיטליים להאזנה למוזיקה, ולעתים יצאו שתי גרסאות לאלבום שמסומן בתווית - אחת גסה ומסומנת ואחת נקייה ללא סימון או עם סימן שמצהיר על היותה גרסה נקייה ומצונזרת.


מדבקה ישנה שנעשה בה שימוש בשנות השמונים והתווית המודרנית שהוצגה ב-1996

האפקטיביות של ה-PAL הוטלה בספק כבר ביום שבו התווית הוצגה. לטענת המתנגדים, למדבקה אין השפעה בכלל על הנגישות של מוזיקה בעלת מילים שנויות במחלוקת לילדים - אם כבר, היא מעוררת בהם סקרנות וגורמת להם לרצות את המוזיקה ה"אסורה" אפילו יותר.
בתכנון המקורי, תווית ה-PAL הייתה אמורה להכיל עליה אותיות שמייצגות בדיוק מדוע האלבום הוגדר כלא מתאים לילדים - V לאלימות, D לסמים, S למין וכן הלאה. בעקבות התנגדות מצד מוזיקאים, הבולטים בהם הם פרנק זאפה ודי סניידר, הוצגה מדבקת ה-PAL הכללית כפי שהיא קיימת מאז שיצאה לפועל.

ומה דעתכם? אתם מאמינים שצריכה להיות צנזורה במוזיקה? אם כן, אילו נושאים יש לצנזר ואילו לא? באילו פלטפורמות (יוטיוב, טלוויזיה, רדיו, פורמטים דיגטליים, עותקים פיזיים) יש לצנזר ובאילו לא? מה דעתכם על הדוגמאות למקרים ספציפיים שהובאו לאורך האשכול? האם אתם חושבים שמדבקת ה-PAL יעילה? מוזמנים לשתף בכל דעה אחרת שיש לכם בנושא.

אוקיי, זה דיון מעולה, ויש לנו המון מה לומר בנושא כי זה נושא שדי מעצבן אותנו ><
אז נתחיל בלי מתח: ממש לא צריכה להיות צנזורה במוזיקה. כמו שלמשל בסרטים אין, יש סרטים (הרבה) עם מין ועירום וקללות ומכות, ומצנזים? לא, כי מי שצופה בסרט מודע לכך שיהיה את זה שם, ולכן הוא צופה, כלומר הוא בכל זאת צופה. אותו הדבר במוזיקה. נתחיל עם עטיפות אלבומים. אם זו העטיפה שבחרו, זה אומר גם משהו על השירים שבפנים, מה שיכול להיות כמו עטיפה לסרט (סליחה על ההשוואה לסרטים, זו פשוט מטאפורה מעולה לדבר הזה), אם תראה שם מישהו מוכה, תדע שיש מכות, ואז תדע לקחת בחשבון את זה שיש מכות. אותו הדבר גם במוזיקה, כשתראה על האלבום תמונה אלימה, תדע שזה אולי מוזיקה כבדה, מרעישה, קללות, אזכורים, וכו׳. העטיפה זה הדבר הראשון שרואים מאלבום, זה הרושם הראשוני, זה כמו שמסעדות צריכות להיראות אלגנטיות וזה גורם לציבור לרצות לאכול שם ברגע שרואים את המסעדה, או מה שזה לא יהיה. האלבום זה הדבר הראשון, זה העטיפה, הוא המסגרת של כל השירים שיש בו, אז למה לצנזר אותו? לא רוצים לראות, אל תסתכלו. זו אומנות, למה לצנזר?
במילים זה עוד יותר מכעיס אותנו. אתמול ממש עשינו סיקור על השיר creep שבו יש חתיכת צנזור, אולי זה רק במילה אחת, אבל המילה המחליפה כל כך צורמת למי שמכיר את המקור... הנה ציטוט משם:

בדיוק כמו שאמרנו, ובדיוק כמו האלבומים. אלה המילים, ולמשל בשירים כמו קריפ, כשמצנזרים את זה זה מביא לנו את הסעיף לגמרי... כלומר, אלה מילים מדהימות, זו יצירת אומנות מטורפת, זה עדין וזה רגיש וזה משהו שהאמן (במקרה הזה הזמר) כתב מתוך עצמו, הרי ידוע ששירים אומרים דברים שקשה לומר אז שרים אותם, או כותבים אותם. אלה דברים אישיים, ומי זה שבא עכשיו ואומר You're so very special?
בדיוק כמו באלבומים, לא רוצים לשמוע? אל תשמעו. זה קיים בעולם, זו רק קללה, או כל דבר אחר - זה משהו שקיים ואם נצנזר את זה זה לא יהפוך שום דבר לקדוש. להפך.

בנוגע להופעות, אותו הדבר בדיוק. כבר אין טעם לחזור על זה. לא רוצים לראות? אל תראו! באתם להופעה, אתם כנראה מכירים את המופיעים אם באתם, אתם יודעים לפי האופי שלהם אם יהיה שם משהו: זה כמו שאתם יודעים שבהופעה של מייקל ג׳קסון יהיו ריקודים, ובהופעה של דיוויד בואי יהיו תחפושות, ככה אתם אמורים לדעת גם על קללות ומין ותנועות לא-חשוב-מה. צינזור זה בהחלט לא הפיתרון.

באופן כללי אני מסכימה איתכן, אבל מה אתן חושבות על צנזורה בפלטפורמות שבהן אנשים לא יכולים לגמרי לשלוט בתוכן שהם נחשפים אליו, כמו רדיו וטלוויזיה? כשאני מדליקה טלוויזיה אני לא יודע מה עומדים לשדר.
בהתחלה לא הייתי בטוחה מה דעתי על צנזורה של עטיפות אלבומים, כי גם זה חומר שאנשים נחשפים אליו בלי לבחור לפעמים, אבל העלית פה נקודה שלא חשבתי עליה קודם. העטיפה ללא ספק מעידה על התוכן של האלבום, ואני לגמרי מסוגלת לדמיין מצב שבו אותם אנשים שרוצים לצנזר עטיפות יכעסו על זה שהעטיפה נראית תמימה אבל התוכן של האלבום בוטה ויכעסו שהטעו אותם.

ההערה שלך לגבי הופעות נכונה, אבל פחות רלוונטית - הצנזורה מופעלת על ידי ממשלות, כשבדרך כלל האזרחים היחידים שתומכים בכך הם קבוצות קיצוניות ושמרניות מאוד. אפילו בארץ, דוד בן גוריון לא הסכים שהביטלס יופיעו כי הוא חשב שזה ידרדר את הנוער.

ברדיו ובטלוויזיה אולי יש יותר וויכוחים בנושא הזה, זה בטוח... אבל בכל זאת אנחנו חושבות שלא צריך לצנזר. יהיה קשה לשכנע, כי זה באמת כבר משהו שהוא שונה מהאלבום או מהשיר או משהו כזה, אבל למשל ברדיו - נכון שאת לא יודעת מה יצא שם, כלומר מה תשמעי, ובכל זאת, את לא מצפה לשמוע דובוני אכפתלי, את מצפה לשמוע מוזיקה שיכולה להחיל גם דברים שיכולים להעמיד לצינזור, ובכל זאת - זאת המוזיקה! אם מישהו כתב את זה והלחין את זה וייצר את זה בדרך הזאת, אז זאת המוזיקה שלו, ולא צריך להתנגד לזה. אפשר להעביר ערוץ, אפשר לכבות, נכון שזה גם יכול להיות לא טוב, אבל זו בהחלט לא סיבה - לדעתנו - לצנזר כל דבר שהוא. כלומר, נגיד בטלוויזיה מראים גם סרטים או דברים כאלה שהם לא טובים ו״צריכים לצזנר״, כלומר מה זה לא טובים? אנחנו היינו בכיתה ב׳ עם טראומה מדם וכל דבר שקשור לדם היה עושה לנו רעידות וגם התעלפנו, ואז ראינו סרט בקולנוע, סרט ילדים מצוייר, ובפרסומות בהתחלה הייתה פרסומת על לידה והיה שם איזה קטע עם דם, וחזרנו הביתה בוכות. אז? את זה לא צריך לצנזר? אם לא מצנזרים פרסומות, אז למה - לעזאזל - לצנזר מוזיקה? אותו הדבר, לדעתנו.
בכל זאת עם רדיו וטלוויזיה זה שונה, כמובן, אבל אנחנו לא חושבות שזה מצדיק צינזור...
בנוגע להופעות, בעניין הממשלה וההשפעה על נוער אולי זה כן מצדיק צינזור, אבל גם כאן צריך להיכנס לפרטים עם מה מצדיק ואיפה ואיך, כלומר - לא הכל.