יום יפה || תהילה

היושים
לפני מספר ימים החלטתי לקחת על עצמי לכתוב כל יום לאתגר כתיבה.
האתגר: לכתוב קטע מנקודת מבט של מישהו שרצח/מתכנן לרצוח היום מבלי להזכיר את הרצח.
קריאה מהנה!

התעוררתי בחמש לפנות בוקר. הזעתי מכף רגל ועד ראש, למרות שבחוץ מזג האוויר היה נעים ואביבי.
לא חלמתי על כלום. אני אף פעם לא חולם על שום דבר, או לפחות לא זוכר שחלמתי.
ניצלתי את הזמן שכולם ישנים להיכנס לחדר הצדדי שנמצא בתוך חדר המקלחת (במקום בו אף אחד לא יכול לראות), וכשיצאתי נעלתי אותו בשלושה סיבובים.
כשהשמש התחילה לסנוור זה היה הסימן בשבילי להתחיל להתארגן. לבשתי את החליפה השחורה שלי והידקתי את העניבה, שהייתה קשורה בצורה די מרופטת.
לקחתי קופסת אוכל לצהריים ויצאתי לעבודה.
נכנסתי למשרד והלכתי לפינת הקפה. מחנק עבר בגרוני כשראיתי את הבוס. ”יום יפה היום, הא?“ הוא אמר בחיוך רחב, ”אני משער שזה יהיה יום מצויין.“ ראיתי אותו נוטל עוגייה וגורס אותה, וכל מה שהתחשק לי הוא שייחנק מהעוגייה הזו, אבל כבר לא היה לי צורך לייחל כל כך שזה יקרה.
ניגשתי לשולחן עליו אני עובד והזזתי כמה דברים החוצה כדי לסדר את הבלאגן.
ברגע שהרגשתי שאין עליי מבטים, הוצאתי את המפתח מהכיס ופתחתי את המגירה השלישית מתחת לשולחן.
”בוקר טוב,“ אמרה אחת העובדות, וגרמה לי להיבהל עד אימה.
”בוקר טוב,“ סיננתי בכעס, מנסה להרגיע את עצמי. פתחתי שוב את המגירה ובדקתי שהוא נמצא שם. ידעתי שכן, אבל הוא היה חשוב לי מדי מכדי שאאבד אותו בחוסר אחריות. הוא אכן היה שם. נשמתי לרווחה.
במשך היום עבדתי כרגיל, אבל המוח שלי עבד שעות נוספות. שמעתי כל מיני קולות לא ברורים. לא קולות מצפון, קולות של הוראות. מאז ומתמיד הייתי פרפקטיוניסט, ואני חייב שזה יהיה מושלם. מה שיקרה אחר כך? לא משנה לי.
הטלפון שלי צלצל. ”מאמי, מה נשמע?“ זו הייתה אישתי.
”בסדר, משהו דחוף?“ שאלתי, קצר רוח, ”יש לי כאן עבודה עד הגג...“
הרגשתי את החיוך שלה דרך הטלפון. אני תמיד מרגיש אותה. ”רק רציתי להגיד שאני אוהבת אותך,“ היא אמרה.
”גם אני אותך,“ עניתי בקול רך.
”ראיתי שיצאת הבוקר כל כך מוקדם,“ היא המשיכה לדבר בקול חולמני, ”אני גאה בך. אני שמחה שסוף סוף מצאת עבודה ואתה לוקח אותה ברצינות, בלי כל מיני... דברים אחרים.“
הוצאתי שיעול קטן ואז שתקתי.
“מאמי, אתה פה?“
מיהרתי להתעשת. ”כן, כן, פשוט יש כאן מלא עבודה, אני חייב לנתק,“ אמרתי במהירות והזזתי על השולחן דפים אקראיים, שתשמע את הרעש ברקע.
היא ניתקה.
נאנחתי וישבתי כמה שניות בשקט, נרגע.
הקול של הבוס הקפיץ אותי במקום. ”בחורצ׳יק, לא להתבטל, יש לך הרבה עבודה היום,“ הוא אמר, משועשע כהרגלו.
הנהנתי. הוא התרחק בחזרה למקומו. ”אתה לא יודע כמה,“ אמרתי באנחה עמוקה.

זה אתגר ממש מגניב ולדעתי הצלחת לבצע אותו בצורה טובה - לא אמרת כלום על הרצח עצמו, אבל כן היה אפשר להבין שהוא מתכנן לעשות משהו ושהוא לחוץ. זה היה טוב לדעתי שהוא לא הצליח להסתיר את הלחץ בצורה טובה מדי שתרגיש לא אמינה ושכן היה אפשר לראות שהוא מסתיר משהו ולחוץ, שזה יצא מאוד אמין לדעתי כי זה הגיוני שיהיה לו קשה להסתיר דבר כזה. רמזת הרבה פעמים בקטע על מה שהוא מתכנן לעשות, גם בשיחה עם אישתו וגם במחשבות שלו, וזה גם הוסיף הרבה לדעתי. מה שכן, הוא כן התנהג בצורה די מחשידה והיה לי קצת מוזר שאף אחד לא חשד בו - לא העובדת שעברה שם וגם לא אשתו. אני חושבת שזה היה קצת יותר הגיוני אולי אם היית מראה שהעובדת בדקה מה הוא עושה או התחילה לחשוד לפחות, כי זה היה די מחשיד.

בסוף של המשפט הזה אני חושבת שאולי רשמת בטעות 'אין' במקום 'היה', כי הוא היה קצת לא הגיוני ככה.

בעיקרון כותבים 'פרפקציוניסט' עם צ' אחרי הק', לא עם ט'.

זה בכוונה 'לא לוקח אותה ברצינות'? זה לא אמור להיות שהוא כן לוקח אותה ברצינות?
בכל מקרה, זה באמת קטע ממש נחמד וניהניתי לקרוא אותו, ואהבתי את האתגר וגם את הרעיון עצמו של הקטע - הוא מקורי לדעתי. אני אוהבת את הכתיבה שלך ומצטערת אם פגעתי, ואני מחכה לקרוא עוד קטעים שלך (וכרגע יש לי לא מעט).

תיקנתי את הטעויות, תודה רבה :)

מלחיץ משהו
מה שבאמת מלחיץ זה שאם לא היית אומרת שהוא מתכנן רצח לא הייתי אפילו מנחש את זה. הצלחת לכתוב את זה מעולה וכשידעתי שהוא מתכנן רצח הקריאה הייתה ממש שונה והרבה יותר מתוחה, כי חיכיתי שאולי יהיה משהו שלא ציפיתי אליו או שתכתבי את הרצח עצמו בלי באמת לתת לקוראים הבין שזה רצח (מוח מוזר יש לי). נראה לי שקצת יותר פירוט על מערכת היחסים שלו עם הבוס שלו היה מאוד תורם, כי על פניו זה לא נראה כאילו יש ביניהם איזו יריבות גדולה שגורמת לדובר לרצות להרוג אותו (ובאמת להרוג אותו). קשה לי להחליט אם הקטע עם אשתו היה מתאים או לא, כי מצד אחד להראות שגם לו יש חיים ואנשים שאכפת לו מהם זה חשוב ומצד שני זה פחות התאים עם כל המתח של הקטע. בכל מקרה זה היה קטע מעולה ואני מחכה לעוד דברים מקוריים ומעניינים כמוהו (ואני סומך עלייך שיהיו).