האתר והפורומים  ·   מדיה  ·   הספרים  ·   הדמויות  ·   הסרטים  ·   השחקנים  ·   שונות

ברוך הבא, אורח ( התחבר | הירשם )

0 חרמשים
פורומיםפאנפיקיםHPlanetהאנציקלופדיהמערכת הדו-קרבהוגסמיד
מממנים


חוקי הפורום 


 
הגב לנושא זה פרסם נושא חדש פרסם סקר

 Summer Camp || לילי
פורסם ב: Aug 2 2017, 07:14 PM
צטט הודעה




קוסם סטודנט מעולה
********

פרטי משתמש
קבוצה: מנהלי פורומים
הודעות: 16543
חרמשים: 102052
מין:female
משתמש מספר: 55840
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 03.02.2016


היום הזה התחיל שעה אחת מוקדם מדי. או לפחות, ככה תמוז חשבה, גם אם בראשה של עדן התרוצצו מחשבות אחרות כשהיא החליטה ששש בבוקר היא בדיוק השעה המתאימה להעיר את חברתה בכזה חוסר התחשבות. לא, היא כנראה לא עשתה את זה בכוונה, אבל זה מה שקרה ותמוז לא שמחה מזה יותר מדי, כי זה אמר שיש לה לפחות עוד עשרים וארבע שעות עד שתוכל לתפוס תנומה - ואפילו לא במיטה הנוחה שלה, או בזו שבבית של עדן - באורך של יותר משתי דקות.
כשתמוז התעוררה, עדן כבר הייתה מסודרת ומוכנה ליציאה מהבית, כמו תמיד. איכשהו, היא תמיד הצליחה להתעורר ראשונה מבין השתיים כשישנו ביחד, ותמיד כשתמוז התעוררה, שערה הבהיר של עדן כבר הוברש ונח בגלים על גבה, שיניה צוחצחו והבריקו באור השמש שחדר אל החדר, והיא לבשה בגדים נקיים. תמוז אף פעם לא הצליחה להבין איך היא עושה את זה. לה לקח לפחות חצי שעה מהרגע שהתעוררה עד שהיה לה כוח רק להתחיל לסרק את השיער שהגיע עד לירך, שלא לדבר על לצחצח שיניים או להחליף את הפיג'מה האהובה בבגדי היומיום, והיא קיוותה שעדן לא התעוררה בארבע בבוקר או בשעה הזויה כזו או אחרת.
"מתי התעוררת?" היא החליטה לשאול את חברתה המאורגנת בעת שמתחה את ידיה מעל לראשה בתנועה עייפה.
"אה, לא מזמן." עדן ענתה בקלילות, "חמש כזה?"
"את לא נורמלית." הילדה שעדיין סירבה לקום מהמיטה - או לפחות לעבור לתנוחת ישיבה - קבעה ואחזה בשמיכה.
זוויות פיה של עדן נמתחו לחיוך קטן, והיא קיפלה את השמיכות שנחו על מיטתה בזריזות והתכוננה למשוך בכוח גם את זו של חברתה הישנונית.
"שלא תעזי," תמוז חיבקה את השמיכה בכוח רב יותר כשראתה מה השנייה מתכוונת לעשות.
"נו, אז קומי כבר." היא ניערה אותה במקום למשוך וחיכתה שחברתה תכנע.
לבסוף הילדה נכנעה, פיהקה פיהוק עייף והתיישבה על המיטה, עדיין מכוסה בשמיכה.
"נו," עדן זירזה אותה.
"חכי רגע, תני לי דקה לקום," ביקשה תמוז, וכעבור דקה בערך נעמדה על הרצפה שליד המיטה והחלה לקפל את שמיכת הקיץ הדקיקה.
"עזבי את זה, תני לי לקפל." עדן אמרה וניסתה לקחת את השמיכה מידיה, "את גם ככה מתארגנת לאט, שלא נאחר."
"היי, זה לא נכון!" תמוז ניסתה להכחיש, אבל הניחה לחברתה לקפל את השמיכה במקומה ומיהרה לשירותים - שכבר הצליחה לזכור היכן הם נמצאים ולא התבלבלה ביניהם לבין חדר הכביסה - להחליף בגדים ולהתארגן.
"תמוז? את שם?" לאחר רבע שעה או יותר של מלחמה בשיער האינסופי, עדן דפקה לה על הדלת.
"כן, כן, הכל בסדר," היא מיהרה לומר, "אני כבר יוצאת."
זה היה שקר, שתיהן ידעו את זה. אם היא עדיין לא סיימה להסתרק, יש לפחות רבע שעה נוספת עד שתסיים בצחצוח השיניים.
"אז אני יורדת למטה להכין לנו ארוחת בוקר בינתיים." עדן אמרה והתרחקה - כנראה לכיוון המטבח שבקומה מתחת - לפני שהשנייה הספיקה לענות.
היא סידרה בשקט שתי צלחות על השולחן, בלי להעיר את הוריה ואת אחיה הקטן, ואז החליטה להכין פנקייקים והוציאה מאחת המגירות קערת מתכת גדולה. היא לקחה את המצרכים - כל אחד מארון שונה, ממגירה אחרת או מהמקרר - והחלה לערבב אותם יחד, קודם היבשים ואז גם הרטובים, עד שהחליטה שהבלילה מספיק חלקה וחסרת גושי קמח מציקים. עד שזה קרה, חברתה ארוכת השיער כבר הספיקה לרדת במדרגות גם היא ובאה לעזור.
"באיזו מגירה נמצא הסכו"ם?" היא ניסתה להיזכר בקול רם. באמת, זה לא משהו שאפשר לצפות שתזכור, בקושי בבית שלה היא הצליחה.
"במגירה הראשונה מימין," עדן החוותה בידה על המגירה והוציאה מזו שמתחת מחבת.
היא הניחה אותה על הגז, מרחה שכבה דקה של חמאה והדליקה את האש, שופכת מעט מן הבלילה הבהירה אל תוך כלי הטיגון. בינתיים, תמוז הוציאה בהצלחה את הסכו"ם מן המגירה - הראשונה מימין, כפי שעדן כיוונה - וסידרה אותו בזריזות (או לפחות יותר בזריזות מהקצב בו הברישה את שערה הבלתי נגמר) לצד שתי הצלחות שכבר נחו על השולחן. היא התיישבה על אחד הכיסאות וחיכתה בסבלנות שחברתה החרוצה תסיים להכין את הפנקייקים - ארוחת הבוקר שלהן.
"נשאר לך עוד משהו לארוז?" היא התחילה שיחה בינתיים.
"לא ממש, רק הטלפון והמטען." השיבה המסודרת מבין השתיים תוך הפיכת פנקייק קטן, "ארזתי את כל שאר הדברים שנשארו כשהתעוררתי."
"טוב, למה ציפיתי?" תמוז גלגלה עיניים ועדן צחקקה בהתנצלות.
"יהיה לנו כיף, ממש כיף," היא הרגיעה את חברתה, למרות שזו לא נשמעה לחוצה באופן מיוחד. היא הכירה אותה טוב מספיק כדי לדעת שהמחנה הזה לא עומד להיות פשוט בשבילה.
לא מספיק שהיא תצטרך לישון מחוץ לבית שבועיים שלמים - ולא אצל עדן, שכבר התרגלה לישון אצלה - היא תצטרך גם לעבור את הטיסה.
"אני יודעת," החברה שלא מסוגלת לישון מחוץ לבית לא באמת נרגעה, אבל לא רצתה שהשנייה תדאג לה יותר מדי, "אחרי שהטיסה תעבור, לפחות."
"יהיה בסדר, גם בטיסה." עדן התקרבה לשולחן עם צלחת הפנקייקים, "נשב אחת ליד השנייה ויהיה כיף, אני מבטיחה."
תמוז העבירה פנקייק אחד מצלחת הפנקייקים שהונחה במרכז השולחן אל צלחתה ואכלה בשתיקה, ועדן החליטה שהכי טוב יהיה אם תעשה כמוה. כאשר סיימו השתיים לאכול - קודם עדן, כמובן, ואז גם תמוז - הן הניחו את הכלים בעדינות בתוך הכיור והתיישבו על הספה בסלון.
"נראה טלוויזיה?" הרגועה יותר הציעה, בתקווה שזה ישכיח מעט את הדאגה מלבה של חברתה.
"אוקיי," היא הסכימה והושיטה לה את השלט השחור ששכב על ידה, כי לא זכרה על איזה כפתור מתוך עשרות הכפתורים אמורים ללחוץ.
הבנות החלו לצפות בתוכנית האהובה על שתיהן, מצטטות מדי פעם את הקטעים שראו כל כך הרבה פעמים עד שלא הייתה להן ברירה לזכור בעל פה, ומצחקקות.
"בוקר טוב, בנות," אמה של עדן התעוררה ובירכה, קוטעת את צחקוקיהן כאשר אחת הדמויות החליטה לדחוף את ראשה לתוך כיור. שיערה הבהיר הזדקר סביב ראשה וכתונת לילה תכולה נגררה על הרצפה בעקבותיה - טוב, אולי לא ממנה עדן קיבלה את הגנים של ההתארגנות המהירה.
"בוקר טוב, אמא," הבת השיבה, לוחצת על כפתור עם שני פסים בשלט הטלוויזיה, וגם תמוז הנידה בראשה בברכה.
"נו, אתן כבר מוכנות לטיסה?" האם - שעדיין לא באמת התעוררה - הפנתה את השאלה בעיקר אל תמוז.
"כמעט," זו חייכה חיוך קטן ומאולץ מעט.
"לי נשאר רק להכניס לתיק את הטלפון והמטען." גם עדן ענתה.
"אנחנו צריכות לצאת ממש בקרוב אם אתן רוצות להגיע בזמן, אז אולי כדאי שתלכו להתארגן אם לא סיימתן עדיין." הציעה האם לשתיים, מתרחקת ונכנסת בחזרה לחדרה.
"נלך לחדר שלך?" תמוז שאלה את חברתה והוסיפה, "אני צריכה להכניס את הפיג'מה ואת הספר שלי למזוודה."
"אוקיי," החברה המדוברת קמה מהספה ועזרה גם לשנייה לקום, ושתיהן עלו במדרגות לחדר של עדן.
עדן ניתקה את המכשיר הסלולרי הקטן מן המטען ואת המטען מהשקע, והכניסה את שניהם לתיק הגב האפור יחד עם המשחקים לטיסה, ואז פנתה לעזור לשנייה, שנאבקה ברוכסן של המזוודה.
"זה לא עומד להיכנס ככה," היא הביטה במזוודה המפוצצת בשעשוע, "תביאי, אני אשים את הספר אצלי."
"לא לא, זה בסדר, הוא יכנס." תמוז המשיכה לדחוף אותו פנימה בעקשנות וניסתה שוב לסגור את המזוודה, שהפעם סוף סוף הואילה בטובה להיסגר - בקושי.
הן משכו את שתי המזוודות - עדן את הטרולי הקטנה ותמוז את המזוודה הענקית שלה, שיכלה להספיק באותה המידה גם לשנה שלמה - במורד המדרגות, ואז חזרו לקחת גם את תיקי הגב וחיכו לשירי, אמא של עדן, שתסיים להתארגן.
"אז בסוף אני זו שמעכבת אתכן," היא יצאה לאחר מספר דקות מחדרה, הפעם השיער הגלי גולש ונעצר על כתפיה, והביטה בשעון הקיר. "בואו, כדאי שנצא, אנחנו מאחרות."
"העיקר חשבת שאנחנו לא נספיק להתארגן," בתה הדגישה את המילה 'אנחנו' וחייכה.
השלוש גררו את המזוודות לכיוון דלת הכניסה הראשית, דלת עץ בהירה מעוטרת בקשקושי טושים של ילד קטן - כנראה אורי - ומיהרו להיכנס למכונית נמוכה בצבע ירוק כהה. במשך כל הדרך דיברה אמה של עדן ושאלה את תמוז שאלות לגבי המשפחה, הטיסה ועוד תוכניות לקיץ, והילדה הלחוצה אך מצפה ענתה תשובות קצרות ומהירות, מנסה לערב גם את חברתה בשיחה. לאחר נסיעה שנדמתה כבלתי נגמרת, הגיעו לשדה התעופה ושתי הבנות נפרדו מן האם ומצאו את שאר הקבוצה, שככל הנראה חיכתה רק להן.
שליחת המזוודות, ביקורת הדרכונים והכניסה לשער עברו ממש מהר, לפחות בשביל תמוז, שבן רגע מצאה את עצמה יושבת לצד חברתה בגוף המתכת הגדול, מוכנה לטיסה. היא אחזה חזק בידה של עדן בעת ההמראה, מוצצת סוכריה על מקל שהמדריכה חילקה לכולם.
"הכל בסדר," זו הרגיעה אותה והסתכלה בחלון, "תראי, אנחנו כבר באוויר." היא פנתה חזרה לכיוון החברה המפוחדת מעט.
"אבל אני עייפה," תמוז הסתכלה בעיניה של עדן ושפשפה את אלו שלה, "ואין סיכוי שאני אצליח להירדם, אני אף פעם לא מצליחה להירדם בטיסות."
"את תצליחי," עדן השיבה בביטחון והושיטה לה את כרית הבד שהוסתרה בתא של הכיסא שלפנים, "את מספיק עייפה."
"איך את יודעת?" היא פיהקה פיהוק גדול והושיטה את היד, שאחזה בזו של חברתה עד לאותו הרגע, אל פיה.
"הנה, עובדה." החברה העליזה - עליזה מדי, לטעמה של תמוז - צחקה למראה עייפותה, "לילה טוב."
"לילה טוב גם לך," תמוז נאנחה והניחה את ראשה על כרית הבד הקטנה שהוצאה קודם לכן מתא הכיסא שלפנים.
אמנם לקח לה קצת זמן להירדם, אך בסופו של דבר עיניה החומות נעצמו, ומחשבותיה הפליגו רחוק אל ארץ החלומות. טוב, אולי היא תצטרך לחכות עוד שבועיים שלמים עד שתוכל לישון שוב במיטה הנוחה שמחכה לה בבית, אבל את השבועיים האלו היא לא מוכנה להפסיד. הנה, היא הצליחה להירדם, ואפילו לא עברו עשרים וארבע שעות מאז הפעם הקודמת שישנה.


--------------------
Thing Two

User Posted Image

כינוי משותף עם דבר אחד

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Aug 2 2017, 09:54 PM
צטט הודעה




קוסם מתחיל
****

פרטי משתמש
קבוצה: גריפינדור
הודעות: 1750
חרמשים: 39910
מין:female
משתמש מספר: 42262
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 09.12.2012


אני אתחיל בזה שנהנתי מהקריאה. הצלחת להעביר את האווירה בצורה מעולה, ממש יכולתי לראות את ההתרחשות בעיני רוחי. גם אהבתי את הניגוד המשמעותי בין שתי הבנות, זה נתן לסיפור פן משעשע.
יש לי כמה הערות קטנות:

QUOTE
לה לקחה לפחות חצי שעה

זה לא אמור להיות "לקח"? כי מדברים על החצי.

QUOTE
וניסתה שוב לסגור את המזוודה, שהפעם סוף סוף הועילה בטובה להיסגר - בקושי.

אני די בטוחה שצריך לכתוב "הואילה בטובה" עם א'. (הועילה=הביאה תועלת)

וזהו... אני אשמח לקרוא עוד סיפורים שלךsmile.gif


--------------------

אפריל

♦ ספרים שאהבתי: חלף עם הרוח, שומרת אחותי, הכול הכול, ג'יין אייר, בית הספר לטוב ולרע, נפילת הממלכות ♦

♦ "After all, tomorrow is another day" ♦

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
0 משתמשים צופים באשכול זה (0 אורחים ו 0 משתמשים אנונימיים)
0 משתמשים:

אפשרויות נושא
הגב לנושא זה פרסם נושא חדש פרסם סקר

 


  ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית'רין
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית
33313 16888 36220 34304


פורטל הארי פוטר הישראלי קיצורי דרך
מיוחדים: הארי פוטר | כיסא פנוי | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה
האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס
טיול לגאורגיה

עוצב על-ידי Design by JBStyle
© כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal
2018 - 2007