האתר והפורומים  ·   מדיה  ·   הספרים  ·   הדמויות  ·   הסרטים  ·   השחקנים  ·   שונות

ברוך הבא, אורח ( התחבר | הירשם )

0 חרמשים
פורומיםפאנפיקיםHPlanetהאנציקלופדיהמערכת הדו-קרבהוגסמיד
מממנים



 
הגב לנושא זה פרסם נושא חדש פרסם סקר

 סיקור ספר / משחקי הרעב
פורסם ב: Sep 23 2017, 07:44 PM
צטט הודעה




סקיב
*

פרטי משתמש
קבוצה: סלית'רין
הודעות: 188
חרמשים: 2402
מין:
משתמש מספר: 64375
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 22.09.2017


משחקי הרעב
User Posted Image

תעודת זהות

שם הספר: משחקי הרעב (The Hunger Games)
שם הסופר: סוזן קולינס (Suzanne Collins)
תאריך הוצאה לאור: 14 בספטמבר 2008 (אנגלית), 2010 (עברית. תאריך מדויק לא ידוע)
גוף הוצאה לאור: Scholastic Press (אנגלית), כנרת, זמורה-ביתן, דביר - מוציאים לאור בע"מ (עברית)
ארץ ושפת מקור: ארה"ב, אנגלית
שם המתרגמת: יעל אכמון (Yael Achmon)
ז'אנר: מדע בדיוני, מתח, דרמה, הרפתקה
סדרת ספרים: משחקי הרעב. זהו הינו הספר הראשון מתוך טרילוגיה שלמה. הספרים שבאים אחריו הם: התלקחות, עורבני חקיין.

תקציר העלילה

תקציר מגב הספר
ניצחון יביא עושר ותהילה.
הפסד יביא מוות בטוח.

קטניס בת השש-עשרה אוהבת לבלות את ימי האביב ביער האסור שמחוץ למחוז שתים-עשרה ולצפות בטבע המתעורר לחיים. אבל במדינה פאנם האביב מסמל גם מוות. זאת העונה שבה נערכים משחקי הרעב - קרב הישרדות בין עשרים וארבעה נערים ונערות המועבר ברחבי המדינה בשידור חי.
כשקטניס הופכת לנציגת המחוז שלה ונשלחת לזירה, היא יודעת שבמשחק הזה יש רק מנצח אחד, והוא היחיד שיישאר בחיים. האם זו תהיה היא, הציידת המנוסה שעושה הכול כדי להישאר אנושית בעולים לא אנושי? ואולי זה יהיה פיטה, חברה למחוז, שחייה של קטניס חשובים לו לפחות כמו חייו שלו?

תקציר שנכתב ע"י המשתמש
פאנם היא מדינה בעולם פוסט-אפוקליפטי, ובה 12 מחוזות. קטניס אוורדין היא נערה ענייה בת 16 ממחוז 12, המחוז הנמוך והעני ביותר. החיים של קטניס לא טובים ויש לה עוד המון מה לרצות, אבל דבר שהיא לחלוטין לא רצתה היה להשתתף במשחקי הרעב - תחרות שנתית בין 24 מיועדים, שניים מכל מחוז, הנלחמים בזירה מבודדת אחד על השני עד המוות - במלוא מובן המילה, כי האחרון שנשאר הוא המנצח, וגם היחיד ששרד.
כששמה של קטניס עלה בגורל, היא ידעה שסיכוייה לנצח במשחקי הרעב נמוכים במיוחד, ושמותה קרב, אבל היא לא תוותר עד הסוף, ותילחם על חייה עד שתנוקז טיפת דמה האחרונה.
מי ינצח במשחק? קטניס, הנערה הענייה אך הלוחמת ממחוז 12, או אולי פיטה האופה, חברה למחוז? או בכלל אחד מהקרייריסטים המנוסים מהמחוזות העליונים?

מידע על סוזן קולינס

סוזן מארי קולינס (Suzanne Marie Collins) היא תסריטאית וסופרת מדע בדיוני ופנטזיה אמריקאית. קולינס נולדה ב-10 באוגוסט 1962 בהרטפורד שבקונטיקט, ארצות הברית, כאשר בשנת 2008 הוציאה ספר שפתח את הטרילוגייה המוכרת: משחקי הרעב. הספר זכה להצלחה גדולה, ואחריו גם באו עוד שני ספרים נוספים (התחלקות ועורבני חקיין) וגם עיבוד קולנועי לכל הספרים.
נוסף למשחקי הרעב, לסוזן קולינס יש סדרה נוספת שהתחילה לכתוב, וכעת פורסמו 5 ספרים שלה, 3 מהם תורגמו לעברית. הסדרה נקראת "עולמטה", ואותה היא כתבה לפני סדרת משחקי הרעב, אם כי היא פורסמה רק לאחריה. הספרים בסדרה הם: "גרגור והנבואה האפורה", "גרגור ואימת האבדון", "גרגור וקללת הדם", "גרגור וסימני הסוד" (תרגום חופשי), "גרגור וקוד הספרים" (תרגום חופשי).
ספרים נוספים שקולינס כתבה: "Fire Proof: Shelby Woo #11", "When Charlie McButton Lost Power", "When Charlie McButton Gained Power" (אף אחד מהספרים הללו לא תורגם לעברית).
את משחקי הרעב כתבה קולינס בהשראת סיפורי טרויה וקרבות הגלדיאטורים, וגם תוכניות הריאליטי המודרניות.
כיום, סוזן קולינס מתגוררת בקונטיקט יחד עם בעלה, שני ילדיהם וזוג חתולי רחוב מאומצים.

דמויות

דמויות ראשיות
קטניס אוורדין: הדמות הראשית בספר, הגיבורה. מנקודת מבטה של קטניס מסופר כל הסיפור.
קטניס אוורדין היא נערה בת 16 ממחוז 12 שבמדינת פאנם. כששמה של אחותה הקטנה, פרימרוז ("פרים") עלה בהגרלה, קטניס עשתה מה שלא נעשה במחוז 12 זה זמן רב - התנדבה. כלומר, התנדבה להחליף את פרים וללכת במקומה למשחקים. וכך מצאה את עצמה קטניס בזירה.
כשקטניס הייתה בת 11 אביה נהרג בפיצוץ במכרות הפחם, ומאז היא גרה בעוני עם אמה ואחותה הקטנה, פרים, כשהיא צדה עבורם חיות ביער יחד עם חברה הטוב, גייל.
בעיבוד הקולנועי קטניס מגולמת ע"י ג'ניפר לורנס.

פיטה מלארק: פיטה הוא אחת הדמויות הראשיות בספר. הוא נבחר יחד עם קטניס למשחקי הרעב, ובדומה לה, גם הוא מגיע ממחוז 12. המשפחה של פיטה קצת פחות ענייה, ויש לו יותר מזון משיש לאחרים במחוזו (כמו קטניס, למשל), מכיוון שמשפחתו מנהלת מאפייה, אבל עדיין הוא לא חי בעושר ואוכל מזון בשפע. פיטה הוא אופה נהדר, ועוזר בעסק המשפחתי: המאפייה.
לפיטה אין שום יתרון במשחקים, ויש לו אף מספר רב של יתרונות: הוא לא מנוסה ולא בא מהמחוזות העשירים, כמו 1, 2 ו-4, שמקבלים הכשרה לפני. אין לו שום ניסיון בלחימה, והוא רגיש (אם כי הוא בכל זאת יתקוף כל אחד שינסה לפגוע בו/ביקרים לו). פיטה הוא דמות מאוד כנה וחסרת אנוכיות.
במהלך משחקי הרעב, פיטה כורת ברית עם קטניס ואף מתאהב בה.
בעיבוד הקולנועי פיטה מוגלם ע"י ג'וש האצ'רסון.

גייל הות'רון: החבר הטוב ביותר של קטניס, גדול ממנה בשנתיים. גייל וקטניס נפגשו לאחר הפיצוץ במכרות, בו, מלבד אביה של קטניס, נהרג גם אביו של גייל. מאז הם צדים ביחד ביער ובכך מאכילים את משפחותיהם, אם כי הצייד שם אסור. גייל הוא צייד מוכשר מאוד.
בספרים שלאחר מכן, גייל מודה בפני קטניס שהוא מאוהב בה, אם כי היא אינה מרגישה אותו הדבר והניחה שהיחסים ביניהם אינם רומנטיים.
בעיבוד הקולנועי פיטה מגולם ע"י ליאם המסוורת'.

דמויות משניות
סינה: סטייליסט מהקפיטול, שהופך לסטייליסט של קטניס וכך גם לחבר טוב שלה. סינה עוזר לקטניס במהלך משחקי הרעב, גם בהתאמת תלבושות וגם באופן כללי - חברי. אף על פי שסינה מתגורר בקפיטול, הוא לא מתנשא ויהיר כמו רוב האחרים.
בספר האחרון סינה נרצח ע"י הקפיטול בגלל עזרתו לקטניס.
בעיבוד הקולנועי סינה מגולם ע"י לני קרביץ.
היימיטץ' אברנת'י: מדריכם של קטניס ופיטה במהלך המשחקים, מנצח אחד ממשחקי הרעב הקודמים (הגמול הרבעוני השני). רוב הזמן דעתו של היימיטץ' אינה צלולה והוא משתכר.
הנשיא קוריולאנוס סנואו: האנטיגוניסט הראשי בסדרה. נשיא המדינה ושליט הקפיטול, ששולט ברודנות רבה על פאנם זה מספר שנים. סנואו הוא האחראי על משחקי הרעב, ולדברי פיניק, הוא עלה לשלטון בדרכי מרמה ואכזריות. יש לו מתנגדים רבים מספור.

מיועדי המשחקים ה-74
✦ מארוול (מחוז 1)
✦ גלימר (מחוז 1)
✦ קייטו (מחוז 2)
✦ קלוב (מחוז 2)
✦ פני שועל (מחוז 5)
✦ ת'רש (מחוז 11)
✦ רו (מחוז 11)
*שמות שאר המיועדים אינם ידועים

דמויות נוספות
פרימרוז "פרים" אוורדין: אחותה הקטנה של קטניס (מחוז 12).
גברת אוורדין: אמה של קטניס (מחוז 12).
אדון אוורדין: אביה של קטניס. נהרג בפיצוץ במכרות (מחוז 12).
אפי טרינקט: שליחת הקפיטול למחוז 12 להגרלת המיועדים השנתית בטקס האביב. מקווה לקבל קידום למחוז גבוה יותר (הקפיטול).
סיזר פליקרמן: מנחה הרעיונות האישיים במהלך כל המשחקים (הקפיטול).
פלוויוס, וניה ואוקטוויה: שלושת העוזרים של סינה לטיפוחה של קטניס (הקפיטול).

עיבוד קולנועי

לספר (כמו גם לשאר הסדרה) יש עיבוד קולנועי של Lionsgate. העיבוד הקולנועי זכה לשבחים רבים, אם כי הוא לא יותר טוב מהספרים עצמם.
בסרט מופיעות כל הדמויות מהספר - קטניס אוורדין (ג'ניפר לורנס), פיטה מלארק (ג'וש האצ'רסון), גייל הות'רון (ליאם המסוורת'), היימיטץ' אברנת'י (וודי הארלסון), אפי טרינקט (אליזבת בנקס), הנשיא סנואו (דונלד סאתרלנד), סינה (לני קרביץ), פרימרוז אוורדין (וילו שילדס), רו (אמנדלה סטנברג), קייטו (אלכסנדר לודוויג), סנקה קריין (וס בנטלי) ועוד שלל דמויות מוכרות ואהובות (או קצת פחות).
הטריילר לסרט הראשון:


הבדלים בין הספר לסרט
כמו בכל עיבוד קולנועי לספר, יש מספר דברים שונים. מוצגת לפניכם רשימה של כמה מהם (הרשימה נלקחה מויקיפדיה):
✦ בספר, קטניס מקבלת את סיכת העורבני החקיין מבתו של ראש העיר, מאדג'. בסרט, היא מקבלת את הסיכה מאחת המוכרות בכירה, כנראה "סיי שומן", מעבירה אותה לפרים כדי לתת לה מזל, ולפני היציאה לקפיטול - פרים מחזירה אותה לקטניס.
✦ בספר, פיטה נפצע ברגלו על ידי המוטציות שהרגו את קייטו. קטניס מכינה לו חוסם עורקים ובסופו של דבר רגלו מוחלפת ברגל תותבת. בסיום הסרט, הרגל של פיטה בריאה ושלמה.
✦ בספר, המוטציות שתוקפות את קטניס, פיטה וקייטו בקרב הסופי בקרן השפע, הן 21 מוטציות זאבים-אנושיים (אשר הולכים על שתיים), שניחנים בעיניים האנושיות של המיועדים אשר מתו במשחקים וצבע פרוותם כצבע שערם של המיועדים שמתו. בסרט, המוטציות הן 3 זאבים אדירים וצמאי-דם.
בספר, קטניס קיבלה מספר מתנות מנותני חסות, שהן: המשחה לטיפול בכוויות, לחם ממחוז אחת עשרה, סירופ שינה, מרק חם וארוחה מפוארת מהקפיטול. בסרט, לעומת זאת, המתנות היחידות שקטניס קיבלה הן המשחה לטיפול בכוויות והמרק החם.
✦ בסרט, יחד עם כל מתנה מגיע פתק מהיימיטץ'. בספר, לא מגיע שום פתק יחד עם המצנח, וקטניס נאלצת לפענח את כוונתו של היימיטץ'.
✦ בספר, קטניס מתעלפת לאחר שקלוב פוצעת אותה בראש ופיטה מטפל בה לאחר שהוא מתעורר. בסרט, קטניס לא מתעלפת בכלל ופיטה רק מורח לה משחה על הפצע במצח.
✦ בסרט, התרופה לטיפול בפצעים מופיעה בתור משחה. בספר, התרופה מופיעה בתוך מזרק.
✦ בסוף הספר, קטניס מספרת לפיטה שכל ההתאהבות כביכול שלה בו היא הצגה. בסרט, הקטע הזה לא מופיע.
✦ בספר, מתרכזים הימים הראשונים בזירה סביב התייבשותה של קטניס, מה שלא מוזכר כלל בסרט.
✦ בספר, נאמר כי הקרייריסטים מגיעים ממחוזות 1,2 ו-4. בסרט, נאמר כי הם רק ממחוזות 1 ו-2.
✦ בספר, נהרגות המיועדות ממחוז 1 ו-4 כשקטניס מפילה אליהן את קן הצרעות. בסרט, רק המיועדת ממחוז 1 (גלימר) נהרגה.
✦ בספר, סצנת המערה נמשכת כמה ימים, ובסרט נראה כאילו עבר רק יום או יומיים.
✦ בספר, במהלך מרחץ הדמים בקרן השפע, נאמר כי קטניס לקחה בנוסף לתרמיל גם יריעת פלסטיק וכיכר לחם, שאותו היא מאבדת במהלך התגוששות עם המיועד ממחוז בקרן השפע. בסרט, קטניס לוקחת מקרן השפע רק את תרמילה הכתום.
✦ בספר, גם אביו האופה של פיטה מגיע להיפרד מקטניס בהיכל הצדק לפני שהיא נשלחת לקפיטול, ואף מביא לה שקית עם עוגיות. בסרט, הסצנה הזאת לא מופיעה.
✦ בספר, אחרי כל מוות של מיועד מגיעה רחפת שאוספת את גופתו. בסרט מופיעה רק רחפת אחת, זו שלוקחת את קטניס ופיטה לאחר הניצחון.
✦ בספר, קטניס מתארת את מעשיה גם לאחר שהרחפת אוספת אותה, ועד שהיא מגיעה לקפיטול, כלומר את הגעתה לרחפת, השהות בבית החולים, והפגישה עם הצוות שליווה אותה לפני כניסתה למשחקים בשידור חי. בסרט, לעומת זאת, לא מתוארים הדברים האלו, רק הרחפת מופיעה, והסצנה הבאה האחריה היא כבר השיחה של היימיטץ' וקטניס.
✦ בספר, אחרי שת'רש הורג את קלוב, קייטו רודף אחריו והורג אותו. ביום למחרת פני שועל אוכלת מהרוש - לילה ונהרגת. בסרט, פני שועל מתה לפני ת'רש אשר נהרג על ידי מוטציות הזאבים.
✦ בספר, מתואר שקטניס נאלצה לנשק את פיטה הרבה פעמים, ובסרט, היא נישקה אותו רק פעמיים.
✦ בספר, ת'רש הורג את קלוב בכך שלוקח סלע ומכה בראשה. בסרט, הוא לוקח את קלוב ומטיח את ראשה על קרן השפע.

ביקורות מגב הספר

"הספר הזה רדף אותי. הייתי חייבת לקחת אותו לארוחת ערב ולקרוא מתחת לשולחן כדי שלא איאלץ להפסיק. הסיפור לא עזב אותי גם אחרי שסיימתי לקרוא. במשך כמה לילות שכבתי ערה במיטה וחשבתי עליו. מדהים." סטפני מאייר, מחברת "דמדומים"

"סיפור ההרפתקאות הקרוב ביותר לשלמות שקראתי אי-פעם. קולינס הפכה את סיפור המבוך המיתולוגי למעשייה מצמררת ואמינה. הקוראים יהיו רעבים לעוד." ריק ריירדן, מחבר "פרסי ג'קסון"

"רומן מורט עצבים ומהיר ששומר על מתח תמידי. לא יכולתי להפסיק לקרוא." סטפן קינג

חוות דעת אישית

משחקי הרעב... במילה אחת - וואו. בהחלט וואו.
משחקי הרעב זו אחת הסדרות הכי טובות שאי פעם קראתי - בערך השלישית האהובה עלי. אני לחלוטין מסכימה עם הביקורות שפה למעלה - זה ספר מותח ומעניין, עם רעיון מדהים וביצוע מדהים אפילו יותר. ספר שאי אפשר להפסיק לקרוא אפילו לרגע, ששואב אותך כל הזמן עוד ועוד פנימה עד שאתה מרגיש שאתה ממש שם. שאפו ענק לסוזן קולינס.
בדרך כלל הספרים הראשונים הם הפחות האהובים עלי בסדרה - בדרך כלל הם הפחות מוצלחים, הם רק הפתיח, רק מושכים אותך וגורמים לך להתעניין, אבל עדיין לא ברמה של "וואו" - ככה זה לפחות אצלי. משחקי הרעב היה אחרת לגמרי מכל מה שהכרתי, ונסחפתי לתוך הספר הראשון יותר משיכולתי לדמיין. הספר הראשון הוא, לדעתי, אפילו הספר הכי טוב בכל הטרילוגייה - וזה הפעם הראשונה שזה קרה לי, שאהבתי את הספר הראשון יותר משאר הסדרה. אבל משחקי הרעב זה לגמרי ברמה אחרת.
אני לא יכולה להעלות על הכתב אפילו כמה אני אוהבת את הטרילוגייה ואת הספר הזה בפרט, כמו גם שאני לא יכולה למנות דברים שלא אהבתי בו (חוץ מהמוות של רו, אבל לא נראה לי שזה נחשב. רו 3>), כי אהבתי בו את הכל. כמו שריק ריירדן כתב בביקורת הקצרצרה שלו, זה באמת ספר שקרוב לשלמות עד כמה שספר יכול להיות מושלם. בספר הזה, סוזן קולינס שילבה הכל - רומן, אבל לא ברמה מוגזמת, מלחמה, מתח, מוות, הרפתקאות - כל מה שכיף לקרוא ביחד, בספר אחד, עם כתיבה מדהימה... והתוצאה מוכחת.
הרבה פעמים אני לא אוהבת את הדמות הראשית, אבל את קטניס דווקא מאוד אהבתי. היא דמות נשית חזקה, שיודעת להילחם ולעמוד על שלה, אבל גם לה יש רגשות וחולשות ודברים שלא מושלמים אצלה - וממש אהבתי אותה. ופיטה נחמד גם הוא (ורו 3>).
הרעיון... מדהים. אני לא חושבת שאי פעם אני אצליח לחשוב אפילו על רעיון שמתקרב לרעיון כזה, כי זה באמת רעיון אדיר - כל העניין הזה של משחקי הרעב, של ילדים שנשלחים לזירה ונלחמים אחד בשני עד המוות (אל תקחו את ה"אדיר" הזה במובן לא נכון - אדיר כספר, אני מתכוונת hot.gif )... וואו.
אני חושבת שאין לי עוד הרבה מה להוסיף פה, חוץ מלומר שזו סדרה מעולה ושאם לא קראתם אותה, אז - מה אתם עוד עושים פה?!
בכל מקרה, תקראו משחקי הרעב. זו סדרה מדהימה, באמת, והספר הזה בפרט - הספרים האחרים היו גם טובים, אבל הספר הזה הוא אהוב עלי. הספרים האחרים חזרו על אותו רעיון, ואני לא אומרת שהם נמרחו והיו לא טובים - פשוט פחות התחברתי. הפעם יותר התחברתי לראשון, למקור, והוא ספר נהדר.
משחקי הרעב 3>

ציטוטים

כשאני מתעוררת, החצי האחר של המיטה קר. אני מותחת אצבעות ומחפשת אחר חמימותה של פרים, אבל לא מוצאת דבר מלבד כיסוי הקנווס הגס של המזרן. היו לה כנראה חלומות רעים, והיא עברה למיטה של אמא שלנו. כמובן. היום יום האסיף. הפסקה שפותחת את הספר (פרק 1, עמוד 9)

אפי טרינקט ניגשת בחזרה אל הדוכן, מיישרת את פיסת הנייר ומקריאה את השם בקל צלול. וזאת לא אני.
השם הוא פרימרוז אוורדין. פרים נבחרת כמיועדת (פרק 1, עמוד 24)

"אני מתנדבת!" אני מתנשפת. "אני מתנדבת כמיועדת!"
בלבול מסוים משתרר על הבמה. כבר עשורים שלא היה במחוז שתים-עשרה מתנדב, והפרוטוקול חלוד משהו. על פי החוק, לאחר ששמו של מיועד נשלף מהכדור, מועמד אחר, אם מדובר בבן, או מועמדת אחרת,
אם מדובר בבת, יכולים להתנדב לתפוס את מקומו של זה שעלה בגורל. במחוזות מסוימים, שבהם נחשבים העלייה בגורל לכבוד גדול, אנשים להוטים לסכן את חייהם, והדבר מסבך את פעולת ההתנדבות.
אבל במחוז שתים-עשרה, כאן המונח מיועד הוא מילה נרדפת למונח גווייה, המתנדבים נכחדו כמעט לחלוטין.
"נפלא!" אומרת אפי טרינקט. קטניס מתנדבת להחליף את פרים (פרק 2, עמוד 26)

אני חוזרת למרכז האולם, למקום שעמדתי בו בתחילה, ויורה חץ היישר בלבה של הבובה. ואז אני גודעת את החבל שממנו תלוי שק האגרוף המלא חול, והשק מתבקע כשהוא פוגע ברצפה. בלי לעצור אני מתגלגלת קדימה, מתרוממת על ברך אחת ומשלחת חץ בפנסים התלויים גבוה מעל רצפת האולם. מטח של ניצוצות עולה מהפנס.
זאת הייתה תצוגת ירי מעולה. אני פונה אל קברניטי המשחק. כמה מהם מהנהנים בהערכה, אבל רובם מרוכזים בחזיר צלוי שבדיוק הונח על השולחן.
פתאום אני נמלאת זעם על כך שחיי עומדים בסכנה, ואילו הם לא טורחים אפילו להקדיש לי מתשומת לבם. על כך שחזיר מת גנב ממני את ההצגה. הלב שלי מתחיל להלום בחוזקה ופני בוערות. בלי לחשוב אני שולפת חץ מאשפת החצים ומשלחת אותו היישר אל השולחן של קברניטי המשחק. אני שומעת צעקות בהלה ואנשים כושלים לאחור. החץ שיפד את התפוח שבפי החזיר והצמיד אותו לקיר שמאחוריו. כולם נועצים בי מבטים של אי-אמון.
"תודה על תשומת הלב," אני אומרת. ואז אני קדה קידה קלה וצועדת היישר לעבר היציאה בלי שיאמרו לי שאני משוחררת. קטניס בפגישה האישית שלה עם קברניטי המשחק (פרק 7, עמודים 94-95)

ראשי מצטלל בערך בקטע כשסיזר שואל את פיטה אם יש לו חברה בבית.
פיטה מהסס, ואז מניד בראשו לשלילה בתנועה לא משכנעת.
"בחור נאה כמוך. ודאי יש מישהי מיוחדת בחייך. קדימה, תוודה, מה שמה?" שואל סיזר.
פיטה נאנח. "טוב, באמת יש מישהי. אני מאוהב בה כבר נצח. אבל אני די בטוח שהיא לא ידעה שאני קיים בכלל עד האסיף."
קולות השתתפות מהקהל. אהבה חד-צדדית היא בהחלט משהו שכל אחד יכול להזדהות איתו.
"יש לה מישהו אחר?" שואל סיזר.
"אני לא יודע, אבל הרבה בנים מחבבים אותה," אומר פיטה.
"טוב, זה מה שאתה צריך לעשות: תנצח במשחקים ותחזור הביתה. אין סיכוי שהיא תגיד לך לא, נכון?" אומר סיזר בעידוד.
"אני לא חושב שזה ילך. ניצחון... לא יעזור במקרה שלי," אומר פיטה.
"למה לא?" שואל סיזר המופתע.
פיטה מסמיק עמוקות ומגמגם. "כי... כי... היא הגיעה איתי לכאן." פיטה מתוודה על אהבתו לקטניס (פרק 9, עמוד 120)

אני רוצה לעשות משהו, כאן ועכשיו, משהו שיבייש אותם, שיטיל עליהם אחריות למעשיהם, שיראה לקפיטול שלא משנה מה הם עושים לנו או מכריחים אותנו לעשות, בכל מיועד נותר משהו שאין להם בעלות עליו. שרו היתה יותר מסתם כלי במשחקים שלהם. וכזאת גם אני.
במרחק כמה צעדים אל תוך היער ישנה תלולית של פרחי בר. אולי אלה סתם עשבים שוטים, אבל הם פורחים בגוונים מקסימים של סגול וצהוב ולבן. אני אוספת מלוא הזרועות פרחים וחוזרת אל רו. באיטיות, גבעול אחר גבעול, אני מקשטת את גופה בפרחים. מכסה את פציעתה המכוערת. מעטרת את ראשה בזר. קולעת כתבים של צבע בשערה.
הם חייבים לראות את זה. וגם אם החליטו להפנות את המצלמות למקום אחר, הם יצטרכו להחזיר אותן לכאן כשיאספו את הגופות, וכולם יראו אותה וידעו שאני עשיתי זאת. אני נסוגה לאחור ומעיפה מבט אחרון ברו. כמעט אפשר להאמין שהיא אכן שקועה בשינה באחו.
"להתראות, רו," אני לוחשת. אני מקרבת שלוש אצבעות של ידי השמאלית אל השפתיים ומושיטה אותן בכיוונה. ואז אני מסתלקת משם בלי להביט לאחור.
הציפורים משתתקות. במקום כלשהו עורבני-חקיין נושא את שריקת האזהרה המבשרת על בוא רחפת. אין לי מושג איך הוא יודע. הוא כנראה שומע דברים שאוזן אנושית לא מסוגלת לשמוע. אני עוצרת לרגע, ועיני ממוקדות במה שלפני, לא במה שקורה מאחורי. זה לא לוקח הרבה זמן, ואז שירת הציפורים הכללית מתחדשת ואני יודעת שהיא איננה.
עורבני-חקיין אחר, צעיר בגילו על פי מראהו, נוחת על ענף מולי ומשורר את הנעימה של רו. השיר שלי, הרחפת - הצלילים האלה היו זרים מדי לטירון שכמותו, אבל את אוסף הצלילים של רו הוא הצליח לשנן. אלה שמשמעותם שהיא בטוחה ומוגנת.
"בטוחה ומוגנת," אני אומרת בעודי חולפת מתחת לענף. "אנחנו לא צריכים לדאוג לה עוד." בטוחה ומוגנת. קטניס לאחר מותה של רו (פרק 18, עמודים 214-215)

שנינו יודעים שהוא זקוקים למנצח.
כן, קברניטי המשחק זקוקים למנצח. ללא מנצח, כל הסיפור יתפוצץ להם בפנים. הם יכזיבו את הקפיטול. אולי אפילו יוציאו אותם להורג, מוות אטי ומייסר בעוד המצלמות משדרות זאת לכל מסך במדינה.
אם פיטה ואני נמות שנינו, או שהם יחשבו שזה מה שעומד לקרות...
האצבעות שלי מגששות אחר השקיק בחגורתי, פרומות את קישוריו. פיטה רואה אותו ולופת את מפרק ידי. "לא, אני לא אתן לך."
"תסמוך עלי," אני לוחשת. הוא מביט בי רגע ממושך, ואז מרפה ממני. אני פותחת את השקיק ושופכת חופן גרגירי יער אל כף ידו. ואז ממלאת את כף ידי. "נספור עד שלוש?"
פיטה רוכן אלי ומנשק אותי נשיקה אחת, עדינה מאוד. "נספור עד שלוש," הוא אומר.
אנחנו עומדים גב אל גב, וכפות הידיים הפנויות שלנו משולבות בכוח.
"תושיטי אותן קדימה. אני רוצה שכולם יראו," הוא אומר.
אני מושיטה יד קדימה, והגרגירים הכהים מתנוצצים בשמש. אני לוחצת את ידו של פיטה לחיצה אחרונה כאיתות, כפרדה, ואנחנו מתחילים לספור. "אחת." אולי טעיתי. "שתיים." אולי לא אכפת להם אם שנינו נמות. "שלוש!" מאוחר מדי לשנות את דעתי. אני מרימה את ידי אל פי, מביטה מבט אחרון בעולם. בדיוק כשהגרגירים עוברים את שפתי, החצוצרות מתחילות לחצצר.
קולו הבהול של קלאודיוס טמפלסמית צועק מעל קול החצוצרות. "עצרו! עצרו! גבירותי ורבותי, אני שמח להציג בפניכם את המנצחים בתחרות השבעים וארבע של משחקי הרעב, קטניס אוורדין ופיטה מלארק! אני מציג בפניכם - את המיועדים ממחוז שתים-עשרה!" התרגיל הקטן של קטניס ופיטה (פרק 25, עמודים 309-310)

מזווית העין אני רואה את פיטה מושיט לי יד. אני מביטה בו בהיסוס. "פעם אחרונה? למען הקהל?" הוא אומר. הקול שלו לא כעוס. הוא חלול, וזה גרוע בהרבה. הילד עם הלחם כבר מתחיל לחמוק מאחיזתי.
אני אוחזת בידו, נאחזת בה חזק, מתכוננת לקראת המצלמות וחוששת מהרגע שאצטרך לבסוף להרפות. סיום הספר (פרק 27, עמוד 334)

סרטונים

איך משחקי הרעב היה אמור להסתיים


פאנארט

User Posted Image
קטניס ורו

User Posted Image
פיטה וקטניס

User Posted Image
גייל הות'רון

User Posted Image
היימיטץ' אברנת'י ואפי טרינקט



--------------------
User Posted Image
Mia ● 14 ● Music ● The Mortal Instruments ● The Hunger Games ● Falling Kingdoms ● Gifted ● HP ● PJ

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Sep 23 2017, 10:35 PM
צטט הודעה




קוסם מתקדם
******

פרטי משתמש
קבוצה: סלית'רין
הודעות: 5078
חרמשים: 6599
מין:female
משתמש מספר: 62302
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 05.05.2017


אוקיי. דבר ראשון קראתי את כל הסיקור ואני גאה בעצמי.
דבר שני, יש כמה דברים שהפריעו לי.
דבר ראשון, את שמת גיף מהסרט בסיקור ספר. זאת הייתה אמורה להיות הכריכה של הספר שם, לא גיף מהסרט. לא היו אמורות להיות תמונות מהסרט בכלל.
דבר שני, בזמן שכתבת על הדמויות את הוספת את מי שמגלם את זה, שהיית יכולה להסתפק בלהוסיף את זה רק במידע על הסרט בגלל שהקטע של הדמויות קשור רק בספר לא בסרט.
דבר שלישי, את הוספת פרטים מספרים אחרים בסדרה וזה לא היה אמור לקרות כי זה סיקור רק של הספר הראשון בסדרה ולא של הסדרה כולה.
דבר רביעי, הגזמת קצת יותר מדי בציטוטים לדעתי ושמת יותר מדי. אבל אולי זה רק אני.
חוץ מזה, רואים שממש השקעת בסיקור (למרות שאני חושב שהקטע של הדמויות מתאים יותר להמלצת ספר ולא לסיקור) ורואים שאת ממש אוהבת את הספר D:
סיקור יפה יחסית לסיקור ראשון בפורום.


--------------------
אלכס|בת אפולוקי|מגיסטריום זה החיים|קאל הוא האח הספרותי שלי|מארוול זה הסרטים הטובים היחידים|לעולם אל תבטחו בברווזים

User Posted Image

I'm the One Eye Reaper~

כינוי משותף עם אורי

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Sep 24 2017, 08:11 PM
צטט הודעה




קוסם בינוני
*****

פרטי משתמש
קבוצה: גריפינדור
הודעות: 3885
חרמשים: 1859
מין:female
משתמש מספר: 61264
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 22.02.2017


אעעע משחקי הרעב
אז קראתי את הראשון והשני לפני שבוע ואני כבר חולה על זה ואני בינתיים בשלישי
זה סיקור מדהים וגם אני קראתי את כולו
מהמם!


--------------------

• • •
שירה היא פאנגירל מטורפת
• • •

QUOTE
למה הבנים טיפשים כל כך?

- בית הספר לטוב ולרע-עולם ללא נסיכים, עמוד 400, אגתה פונה לטדרוס.

QUOTE
כשהייתי בן חמש, אמא שלי אמרה לי ששמחה היא המפתח לחיים.
כשהלכתי לבית הספר שאלו אותי: "מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?"
כתבתי שמח.
אמרו לי שלא הבנתי את המשימה, אמרתי להם שהם לא מבינים את החיים.

- ג'ון לנון.

אני לא אהיה מחוברת בתאריכים 12.1.18 - 19.1.18 אבל אולי לנו"ד כי אני בחופשת בת מצווש לאנדורה לסקי!!!

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Sep 26 2017, 10:44 AM
צטט הודעה




!You're in big trouble, mister
******

פרטי משתמש
קבוצה: הנהלת הפורומים
הודעות: 8245
חרמשים: 2146887823
מין:female
משתמש מספר: 57621
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 03.06.2016


וואו, אני תוהה איך אף אחד לא סיקר את הספר הזה קודם.
אין כל כך הרבה מה להגיד על משחקי הרעב - הספר הזה מדהים, הוא סחף את כולנו ואני חושבת שהוא ימשיך לסחוף עוד אנשים רבים. הסיקור שלך הוא בדיוק הסיקור שראוי לספר כזה - פירטת בצורה מדהימה, לא החסרת שום דבר, דאגת לסמן ספויילרים ומה לא. אני באמת מופתעת לראות סיקור כל כך מושקע אצל משתמשת שהצטרפה כל כך לא מזמן, באמת כל הכבוד לך :) יתווסף ללינקייה!


--------------------
חלי || 16 || הנהלת הפורומים || אחראית עמוד הפייסבוק || פרופסורית להתעתקות || אן, לא אנני

User Posted Image User Posted Image


כשהמים מילאו את אפי ופי, כשהשמש הלכה והצטמקה, עצמתי את עיני ולפתי באגרופי את הדברים שידעתי בוודאות:
שלצדפת סקאלופ יש שלושים וחמש עיניים, כולן כחולות.
שדג טונה נחנק אם הוא מפסיק לשחות.
שאהבו אותי.
שהפעם לא אני זו שנשברה.

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
0 משתמשים צופים באשכול זה (0 אורחים ו 0 משתמשים אנונימיים)
0 משתמשים:

אפשרויות נושא
הגב לנושא זה פרסם נושא חדש פרסם סקר

 



  ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית'רין
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית
31539 15904 35135 33769


פורטל הארי פוטר הישראלי קיצורי דרך
מיוחדים: הארי פוטר | כיסא פנוי | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה
האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס
טיול לגאורגיה

עוצב על-ידי Design by JBStyle
© כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal
2017 - 2007