סיקור ספר | מעריצה

[Buffy Summers]

מעריצה
Fangirl





תעודת זהות
● שם הסופר - ריינבו ראוול / Rainbow Rowell
● שנת הוצאה - ספטמבר 2013 הוצאה מקורית / ספטמבר 2016 בארץ
● גוף הוצאה - בארץ מטר / בארה"ב St. Martin's Press
● ארץ ושפת מקור - מדינת אומהה שבארצות הברית, אנגלית
● שם המתרגמת - כנרת היגיניס־דוידי
● מעצבת הכריכה - Noelle Stevenson / נואל סטיבנסון
● ז'אנר - רומן, ספרות נוער
● מספר עמודים באנגלית - 467 עמ' / 445 עמ' בכריכה קשה
● מספר עמודים בעברית - 481 עמ'
● סדרת ספרים - אין, אך יצא לספר מעין ספין אוף בשם "Carry On", שמגולל את עלילות הפאנפיק שכותבת קאת. בנוסף, קאת וליווי מוזכרים בספר אחר של ראוול, Landline.
● מועמדויות -Goodreads Choice Awards Best Young Adult Fiction


● ההקדשה בהתחלה ●
"לג'ניפר, שתמיד הייתה לה חרב אור נוספת."

מידע כללי
את הספר כתבה ריינבו ראוול. היא גרה באומהה, נברסקה עם בעלה ושני בניהם. נוסף על כך, היא גם מחברת הספר “אלינור ופארק” שראה אור בעברית בהוצאת מטר, וכתבה מספר רומנים נוספים. הספר יצא לאור בשלהי שנת 2013, ב-10 בספטמבר של אותה השנה. הקבלה לספר הייתה חיובית, וציינה במיוחד את התיאור הראליסטי של תרבות המעריצים. סיקור של Tor.com כינה זאת "חיים אמתיים לחנונים".
ניתן לקרוא חלק מהפרק הראשון של הספר בחינם, כאן. בכל זאת, ממש מומלץ לחכות ולהשאיל מהספרייה או לקנות.



תקציר העלילה
● תקציר מגב הספר ●
קאת מעריצה את סיימון סנואו.
טוב, כל העולם מעריץ את סיימון סנואו... אבל בשביל קאת, ההערצה היא כל מהות חייה – והיא עושה זאת להפליא. כשהיו ילדות היא ואחותה התאומה, רֶן, שקעו בסדרת סיימון סנואו, וכך הצליחו לשרוד אחרי שאמן עזבה.
לקרוא. לקרוא שוב. להיות כל הזמן בפורומים של מעריצי סיימון סנואו, לכתוב ספרות מעריצים (פאנפיקשן) על סיימון סנואו, להתלבש כמו דמויות מהסדרה לכל הקרנת בכורה.
אחותה של קאת התרחקה מתופעת ההערצה (הפאנדום) ככל שהתבגרה, אבל קאת לא מצליחה להרפות. היא לא רוצה.
עכשיו הן מתחילות ללמוד בקולג', ורן אמרה לקאת שהיא לא רוצה לגור איתה במעונות. קאת נשארת לבד, וזה בכלל לא נוח. היא נופלת על שותפה זעפנית שיש לה חבר מקסים שתמיד נמצא שם; היא לומדת אצל מרצה לכתיבה שחושבת שספרות מעריצים מבשרת את קצו של העולם התרבותי; היא מתרועעת עם בחור חתיך שלומד איתה ומתעניין רק במילים... והיא לא מפסיקה לדאוג לאביה, אדם אוהב ושביר שאף פעם לא היה לבד.
האם קאת יכולה לעשות את זה? האם תוכל להצליח בלי רן? האם היא מוכנה להתחיל לחיות את החיים שלה? והאם היא בכלל רוצה להתבגר, אם זה אומר להשאיר את סיימון סנואו מאחור?

● תקציר שנכתב ע"י המשתמש ●
קאת לא רוצה חיים חדשים בקולג', היא מעדיפה להישאר עם אביה ואחותה התאומה בבית. לטפל באביה מדי פעם, להישאר עם החבר הלא מעניין שלה ולכתוב יחד עם רֶן ספרות מעריצים על סיימון סנואו מתחת לשמיכה. היא לא רגילה לקושי הזה, של לקום לבד במקום כזה. בסופו של דבר היא עוזבת, כי ככה כולם עושים בסופו של דבר, גם אחותה.
כשהיא נכנסת למעונות, יש בן בחדר שלה. מסתבר שהוא החבר של השותפה הזועפת שלה, רייגן. קאת מאכסנת מלא חטיפי אנרגיה מתחת למיטה כדי לא לצאת לעולם. היא לא מעוניינת להביט החוצה.
באחד מהשיעורים היא מוצאת בחור שמעוניין בכתיבה ובכלל לא רק בה, בעוד השותפה וחברה לא מפסיקים לדחוק בה למקומות אחרים. היא מנסה להשתלב תוך כדי שהיא דואגת לאביה השברירי ולרן שהתרחקה כליל. אבל לפעמים זה עשוי להיות קשה מדי עבורה... מה יקרה? האם היא תעבור את כל זה, ואיך?

● ביקורות מאחורי הספר ●
○ "ראוול, כמו בספרה הקודם 'אלינור ופארק', מציגה צעירים דחויים המפלסים את דרכם בעולם, וגם כאן אינה מאכזבת. אמנם העיסוק בכותבת צעירה המחפשת את קולה האמיתי נשמע מוכר, אך ראוול מכניסה אליו הומור רענן, התלהבות וכמה וכמה הפתעות. מערכות היחסים הרגישות והמבולבלות של קאת נשמעות כנות ומשכנעות."
ג'סיקה בּרוּדֶר, "ניו יורק טיימס".

○ "יכולתי לכתוב עוד מאות מילים על 'מעריצה', אבל אני מעדיפה פשוט לשחרר אתכם כדי שתתחילו לקרוא את הסיפור הנפלא הזה."
ג'נה הארפר, likesbooks.com.

ציטוטים
○ "היה בן בחדר שלה.
קאת הסתכלה על המספר הכתוב בצבע על הדלת, ושוב על רשימת החדרים שבידה.
פאונד הול, 913.
זה בהחלט היה חדר 913, אבל אולי זה לא פאונד הול — כל הבניינים במעונות נראו אותו הדבר, כמו בתי קומות במתחם דיור מוגן. אולי היא צריכה לנסות לתפוס את אבא שלה לפני שיספיק להעלות את כל הארגזים שלה".

○ "אבא שלה ורֶן יעלו בעוד רגע, וקאת לא רצתה שהם ידעו שהיא על סף התמוטטות. אם קאת תתמוטט גם אבא שלה יקרוס. ואם אחד מהם יתמוטט, רן תתנהג כאילו הם עושים את זה בכוונה כדי להרוס את יומה הראשון והמושלם בקמפוס. את ההרפתקה החדשה והנהדרת שלה".

○ "בתחתית הארגז היו הפוסטרים של סיימון ובאז. היא הניחה אותם בזהירות על מיטתה — כמה מהם היו פוסטרים מקוריים שצוירו, בעיפרון או בצבע, במיוחד עבור קאת. היא תצטרך לבחור איזה מהם היא הכי אוהבת; לא היה מקום לכולם על לוח השעם וקאת כבר החליטה לא לתלות אותם על הקירות, לעיני אלוהים וכולם".

○ "הוא חייך אליה. נגמרו לה המילים שיוכלו להגדיר את החיוכים של ליווי והיה ה צורך בחדשות; היו לו יותר מדי חיוכים. החיוך הזה היה חיוך של שאלה".

○ "לקאת לא היה הרבה מה לארוז. היא הביאה איתה רק את המחשב שלה. בשבועות האחרונים היא לבשה את הבגדים שהיא ורן לא אהבו מספיק כדי לקחת איתן לקולג'".



חוות הדעת שלי
קיבלתי את הספר הזה כמתנת יום הולדת של שנה שעברה. עזבו את זה שאני לא חוגגת ימי הולדת, זו הייתה מתנה נהדרת. תקופת יום ההולדת שלי הייתה זוועתית (והנה היא חוזרת לה) והספר הזה הציל אותי לחלוטין. כשקראתי אותו הרגשתי את ההזדהות ואת הצוהר הזה שנפתח למפלט שלי. הספר לא המשיך להפתיע אותי. בחורה עם חרדה חברתית כמו קאת הרגישה כמו נשמה תאומה שלי וכמו חברה אחת נוספת. קודם כל רציתי לומר תודה לריינבו ראוול על הכתיבה הנפלאה שלה ואחר כך להתחיל את חוות הדעת הנוספת. אז תודה.
זהו אחד מהספרים האהובים עליי והוא גורם לי להרגיש כל כך הרבה. הוא גורם לי לחוש חשובה וחלק ממשהו ולהיות בקולג' ההוא באמצע שום מקום ולרצות לדעת כל כך הרבה על דברים שפעם לא עניינו אותי. הספר נתן לי חיים אחרים למשך כמה שעות. קראתי את הספר הזה פעמיים וזה הרגיש בדיוק אותו הדבר. הספר הזכיר לי נשיקות. אף אחת מהן לא אמורה להיות אותו הדבר, תמיד ההתרגשות של הנשיקה הראשונה גוברת על כולן - אבל אותה ההתרגשות חזרה פעמיים. כשקראתי את הספר בפעם השנייה הרגשתי רעננה ולא כאילו אני קוראת מילים שחוקות על דף צהבהב. הכל היה טרי ומקסים כמו פעם. הספר מתאים לגילאי ארבע עשרה ומעלה אבל אפשר לקרוא אותו גם קודם, אני לא זוכרת שום דבר שהיה מתאים לדירוג גבוה מדי, אני פשוט רגילה לומר את זה. הספר היה מותח במידה, אבל לא היה צריך את זה כדי שיהיה מדהים ככה שזה בכלל לא מפריע. רציתי לקרוא אותו עד הסוף ואף חזרתי על הקריאה לאחר זמן מסוים, כיוון שהשאיר טעם חזק של עוד. הדמות האהובה עליי היא קאת, לחלוטין. למרות זאת אני אוהבת כמעט את כל הדמויות הראשיות והמשניות, את ליווי, את רן, את רייגן ואת אביהן של התאומות, בעוד אני לא אוהבת בכלל את אימא שלהן ולא מחבבת את ניק.
רמת הכתיבה גבוהה ונהדרת. לראוול יש את הדרך הזו, לגרום לך להרגיש דברים שלעולם לא חשבת שתרגיש בקונוטציה כזו. הכתיבה שלה סוחפת ולא נוקשה והיא כותבת במעין שילוב נדיר של מילים וצבע. אין ספרים כאלו, לפחות לא שקראתי, שהרגישו אותו הדבר. מאוד אהבתי את הספר וסיימתי אותו מהר כתמיד. אני אוהבת את הכתיבה שלה מאוד, כמו מילים שנמרחות על דף ולעולם לא נדלות. יש לי שני ספרים של ריינבו בבית מלבד זה ואני מאמינה שאם תאהבו רק ספר אחד, תאהבו כנראה גם את השאר. מאוד מומלץ, בעיקר למי שאוהב רומנטיקה (ואולי פנטזיה, כי מדי פעם יש בקטעים של קאת). לא צריך לאהוב את הז'אנר במיוחד לטעמי כי זה היה קליל ומקסים גם ללא הרומנטיקה... זה פשוט סיפור חיים מבחינתי. בתור מישהי שכותבת, לא יכולתי שלא להתחבר. בנוסף, הספר לא מתאים להומופובים כיוון שיש בו כמה אזכורים (לא מיניים במיוחד לדעתי), אבל אם הייתם הומופובים אני שמקווה בכלל לא הייתם קוראים את הסיקור הזה. בכל אופן, רוצו לקרוא - אני לא חושבת שתתחרטו בכלל.

[Paper Towns]

אוקיי, זה נשמע ספר ממש אדיר. רק מהשם שלו השתכנעתי לקרוא אותו, והדעה האישית והמידע הנפלא שהוספת בכלל הוסיפו. כל הכבוד! מתווסף ללינקייה :)