סיקור ספר | התפסן בשדה השיפון

[Buffy Summers]

התפסן בשדה השיפון
The Catcher in the Rye



תעודת זהות
*מיוחס להוצאה המחודשת (1975).
● שם הסופר - ג'יי די סלינג'ר / J. D. Salinger
● שנת הוצאה - 1975 בארץ / 1951 בארה"ב
● גוף הוצאה - עם עובד / Little, Brown and Company
● ארץ ושפת מקור - ארצות הברית, אנגלית
● שם המתרגמ/ת - אברהם יבין ודניאל דורון
● ז'אנר - רומן התבגרות ריאליסטי
● מספר עמודים - 209 עמודים

מידע כללי
הספר הוא רומן התבגרות ריאליסטי, המתאר שלושה ימים בלבד בחייו של המספר, הולדן קולפילד, תלמיד תיכון בעיר ניו יורק. שראה אור בשנת 1951 (ב-1945 וב-1946 התפרסמו פרקים ממנו כסיפורים קצרים בכתבי עת). הספר נחשב לפורץ דרך וכאחד מהספרים המשפיעים ביותר בספרות האמריקנית, למרות היותו שנוי במחלוקת. דמותו של קולפילד ברומן נתפסה כפה לדור החדש (עם תחילת עידן הרוק אנד רול) ולתחושת הניכור של בני הנוער מהחברה, ההתדרדרות לסמים, סקס, אלכוהול ודיכאונות. כך הפך הולדן קולפילד לסמל למרד נעורים. הולדן מתייחס לכל אורך הרומן אל סביבתו מנקודת מבט ביקורתית, החברה נתפסת כמזויפת, הוא מבקר את הקפיטליזם, החומרנות, חוסר ההתייחסות לצורכי הפרט, חוסר הרגישות והשטחיות של החברה האמריקאית בשנות החמישים.
תרגום ראשון לעברית, יצא לאור בשנת 1954 בהוצאת "דפנה", בשם "אני, ניו יורק, וכל השאר", בתרגומם של אברהם יבין ודניאל דורון, תחת שם העט אברהם דניאלי. שם הספר שונה בצורה דרמטית בטענה ש"אין לו משמעות בעברית".
בשנת 1975 פירסמו מחדש את התרגום, ערוך מחדש, תחת השם "התפסן בשדה השיפון", בהוצאת עם עובד וחתמו עליו בשמותיהם המלאים.



מקור השם
מקור השם נלקח מפנטזיה אשר חלה בראשו של הולדן קולדפילד, בה קבוצת ילדים מתרוצצת ומשחקת בשדה שיפון, בעוד הוא משגיח עליהם ומוודא שלא יעונה להם כל רע - שלא יפלו מהצוק. בפנטזיה שלו הוא מתעתד לתפוס אותם.

הרצח של ג'ון לנון
לסיפור ההתנקשות של מרק דייוויד צ'פמן בג'ון לנון יש קשר עם הספר "התפסן בשדה השיפון". צ'פמן התחבר מאוד רגשית לדמות הראשית בספר, הולדן קולפילד, ולערכיו המוסריים ואלה שלא. בלילה בו רצח את לנון הוא נותר בזירת הרצח, קורא בעותק של הספר, עליו כתב "זוהי הצהרתי" וחתם בשמו של הולדן.
יש טענות שצ'פמן הונע למעשה הרצח בעקבות הספר, שקרא לראשונה בשל המלצה של חבר. הסיפור קיבל משמעות עצומה בחייו, אותם החליט לעצב סביב עקרונותיו וחייו של של הולדן קולדפילד, הדמות הראשית. צ'פמן הושפע מכעסו של הולדן כלפי החברה. במכתב ששלח לחברתו לינדה אייריש בספטמבר 1980, חודשיים לפני הרצח שביצע, הוא כתב לה שהוא משתגע.
לאחר שנעצר, שלח מכתב לניו יורק טיימס, בו המליץ לכל לקרוא את הספר, וקרא לו, "ספר יוצא דופן שטומן בחובו הרבה תשובות."
באוגוסט של אותה שנה, כשנשאל במשפט אם יש לו מה לומר, הוא בחר להקריא קטע מתוך הספר, בו מספר הולדן לאחותו הקטנה פיבי מה ירצה לעשות בחייו.
צ'פמן נזכר שהקשיב לאלבום John Lennon/Plastic Ono Band מספר שבועות לפני הרצח, וספר: "הקשבתי למוזיקה ונעשיתי כועס עליו [לנון], על זה שאמר שהוא לא מאמין באלוהים... ושהוא לא מאמין בביטלס. זה מאוד עצבן אותי, למרות שהאלבום יצא עשר שנים לפני כן. רציתי לצעוק בקול רם, 'מי הוא חושב שהוא, אומר את הדברים האלה על אלוהים, על גן עדן ועל הביטלס? אומר שהוא לא מאמין בישו ודברים כאלה'. בנקודה הזו המוח שלי כבר היה בחשכה המוחלטת של כעס וזעם, [..] בשטח של 'התפסן בשדה השיפון', שם המוח שלי היה הולדן קולפילד, ופעלתי נגד צביעות".
בנוסף אמר צ'פמן שלמרות שהולדן לא היה אלים, הייתה לו "דרך מחשבה אלימה, לפיה היה יורה במישהו, מרוקן אקדח תופי אל הבטן שלו, אם היה עושה לו רע". יחד עם זאת, הולדן היה "בחור מאוד רגיש וכנראה לא היה הורג מישהו כמוני. אבל זוהי יצירה בדיונית, ובמציאות אני עמדתי מול הדקוטה".
הספר היווה השראה למספר רוצחים נוספים, כגון ניסיון ההתנקשות ברונלד רייגן על ידי ג'ון הינקלי, ורציחתה של רבקה שפר על ידי רוברט ג'ון ברדו.

תקציר העלילה
הולדן קולפילד בן השש עשרה, מספר בגוף ראשון על מה שקרה לו לאחר שסולק מפנימיית פֶּנסי היוקרתית, טרם חג המולד, בשל כשלונותיו בלימודים. הוא מחליט לעזוב את פנסי מספר ימים קודם למועד העזיבה המתוכנן, במוצאי שבת, ולנסוע לניו יורק.
במהלך יום וחצי של נדודים בניו יורק (ממוצאי שבת ועד יום שני בבוקר) הוא עובר ממקום למקום, פוגש אנשים שונים, ומנסה למצוא מישהו שיבין אותו. הוא נפגש עם תיירות, נהגי מוניות, ידידים וידידות ותיקים, ידידים-של-ידידים, זונה והסרסור שלה, אחותו הקטנה ומורה ותיק. בכל הפגישות (ושיחות הטלפון) האלו הוא מנסה למצוא אוזן קשבת ובני שיח. אחדים מהאנשים כלל לא מבינים אותו, אחרים מנסים להבין אך נכשלים, וכמה מהם מבינים אותו היטב אבל מתנגדים לדרכו ולמעשיו.

- תודה לויקיפדיה -

● תקציר ●
ספרו 'התפסן בשדה השיפון' מתאר הסופר ג'.ד. סאלינג'ר בפרטי פרטים את מסעו של הולדן קולדפילד, גיבור הספר, מרגע עזיבתו את בית ספרו- פנסי ועד להגעתו למוסד אשפוז נפשי.
ביד אומן מתאר ברובד הסמוי את נימי נפשו של הגיבור אשר דרכה ניתן לראות בבירור את קיומן של תופעות פסיכולוגיות אוניברסליות המאפיינות את גל הנעורים שהינו גל פרובלמטי, בו מגלה הנער הצעיר את דמות העולם בו הוא חי ומתייחס לעיתים בצורה סובייקטיבית המיוחדת לו בלבד, מודד את העולם הסובב אותו במשקפיים אשר לעיתים מראות תמונת מצב שאין בה ממש אלא שיקוף בבואתו הנפשית של הנער החווה.
הסופר מעביר אותנו כבתחנות עצירה דרך מסע חייו של הולדן, נער מתבגר, שחווה חוויה פוסט טראומטית לאחר מות אחיו. לכאורה מצטייר בעינינו נער פראי, חסר מנגנוני ריסון ומודעות חברתית אך לעיניו של הקורא הפיקח והמבין נפרש מכלול תופעות פסיכולוגיות של נער מתבגר.

● תקציר שנכתב ע"י המשתמש ●
הולדן קולדפילד למד בפנסי, אבל הוא כל הזמן עבר בתי ספר, מכל מיני סיבות משונות. פעם אחת הוא היה רוצה להתמקם ולמצוא את המקום שלו - אבל בינתיים הוא יוצא לטייל בניו יורק. הרחובות של ניו יורק עצובים בלילות, ככה הוא מרגיש כשהוא עובר שם. הוא רוצה לצלצל לאחותו, לשאול אותו איך היא, אבל הוא לא רוצה שההורים שלו יידעו שעזב את פנסי לפני שהיה צריך כלל. הוא דוחה את זה שוב ושוב. הוא מצלצל לכל מיני בחורות ומהרהר במשמעות החיים תוך כדי שהוא צועד ברחובות עמוסים - כל העולם נפרש לפניו בעוד הוא מעשן לו מחוץ לאכסניה או יוצא להצגה עם איזו בחורה צפונית שהוא שונא. הוא גם מתגעגע לאח שלו, אבל לא מעוניין לדבר עליו. כמה ימים ברחוב, מה יכול להיות עד כדי כך מסובך?



ציטוטים
○ "לאן הברווזים עפים כשהאגם קפוא?"
○ "זה בחלקו נכון, אבל זה לא לגמרי נכון. אנשים תמיד חושבים על דברים שהם לגמרי נכונים."
○ "הרבה פעמים אתה לא יודע מה הכי מעניין אותך עד שאתה לא מתחיל לדבר על משהו שלא הכי מעניין אותך."
○ "אף פעם אל תספרו שום דבר לאף אחד. אם תספרו, תתחילו להתגעגע לכולם."
○ "מה שבאמת התחשק לי, אבל, זה להתאבד. התחשק לי לקפוץ מהחלון. בטח הייתי עושה את זה, אם הייתי בטוח שמישהו יכסה אותי ברגע שאני אנחת. לא רציתי שאיזה חבורה של סקרנים טיפשים יסתכלו עליי כשאני כולי מכוסה דם."
○ "אני אהיה התפסן בשדה השיפון. אני יודע שזה מטורף, אבל זה הדבר היחיד שבאמת הייתי רוצה להיות."
○ "ניו יורק היא עיר איומה כשמישהו צוחק ברחוב מאוחר מאוד בלילה. אפשר לשמוע את זה מקילומטרים. זה עושה אותך כל כך בודד ומדוכא."

חוות הדעת שלי
אני לא הולכת להתייפייף כרגע כמו כולם - זה היה ספר טוב, אפילו ממש טוב, אחד מהטובים שקראתי בכל הזמנים, למרות שהיה רחוק מהם מהשאר ברשימה אלפי שנות אור - אבל הוא היה קשה. זה מה שתמיד שוכחים לספר כשמדברים על הספר הזה. אמנם הוא מכיל מעט עמודים באופן יחסי ונראה מאוד קצר, אך הוא לקח לי הרבה יותר זמן מספרים ארוכים בהרבה. האותיות בו זעירות והמשמעות שלו גדולה בהרבה מלפתוח חדר סודות או לגלות רמזים בעולם. הספר מתרחש באותו המקום, לא רחוק מדי מאותה נקודת התחלה. הנער, הולדן קולדפילד, עובר בין כל כך הרבה מקומות בקוטר לא רב שמתרחשים במציאות נפרדת אך קרובה כל כך. זהו ספר קשה מכל הבחינות והוא היה ארוך עבורי ומאוד מתיש - הוא היה כתוב בשפה גבוהה של אותה התקופה והולדן לא הפסיק לומר "כביר", כאילו, כמה פעמים בן אדם יכול לומר את אותה המילה?
אבל זה היה ספר מקסים, שנכתב בצורה יפהפייה. ציפיתי לאיזו טרגדיה עצומה בסוף (אחרת למה קראתי כל כך הרבה) והיא לא באה - כך שקצת התאכזבתי. אבל כמו תמיד, השלמתי עם הסוף והבנתי שהוא ממש אדיר והוא פשוט הזכיר לי את החיים שלי כל כך. אני הולכת כל כך הרבה ועוברת כל כך הרבה ואין שום דבר שהולך להפסיק אותי כרגע. אני מחכה לסוף העצמתי שלי והוא לא מגיע - אפילו לנקודת שיא - למה אני ממשיכה ללכת? הספר לא מפסיק להעלות שאלות כאלו כבדרך קבע. למען האמת, הספר מאוד מזכיר לי את הסרט "איידהו שלי" (שהרבה יותר בוטה). אפרופו בוטה, הספר מתאים לגיל ארבע עשרה ומעלה - בעוד מזכירים שם ללא חשש כל מיני תכנים כגון בתי בושת, סמים וכו'.
אגב, הייתי שמה עוד מלא ציטוטים נפלאים, אבל אני לא רוצה להרוס לכם את הספר. לא מאוד אהבתי את כל הדמויות, בעיקר את הולדן ופיבי - את השאר פחות חיבבתי. כולם היו רעים לכאורה וניכרו את קולדפילד מהחברה. כל הסיפור עם הרצח של ג'ון לנון (בהקשר לספר) מעט מגוחך לדעתי, מרק דיוויד צ'פמן לא היה במצב טוב מבחינה נפשית והאשים את הספר - אך הוא קיבל ממנו מסר מוטעה לטעמי, עובדה שהולדן לא הרג אף אחד באותם הדפים. מי שפועל עבור אלוהים לא רוצח... ובכל זאת, יש אנשים כאלה. בכל אופן, הספר ממש מומלץ אבל קשה, מאוד. קחו את זה בחשבון. במידה ותקראו לא תתחרטו, אבל אולי תזכרו כמה מתיש זה היה - ואולי זו הייתה רק אני בכלל. הייתי מעדיפה לקרוא אותו באנגלית, אבל הכתיבה נהדרת והמסרים עצומים, שווה לקרוא.

[Paper Towns]

היי אלכס, הסיקור הזה מקסים אבל שימי לב שאחת מהדרישות בסיקור היא תקציר מגב הספר. תקני את זה בבקשה כדי שאוכל להוסיף את הסיקור ללינקייה ולתת עליו תגמול. כשאת גומרת תכתבי פה או תשלחי לי הודעה :)

[Buffy Summers]

אין תקציר מגב הספר (לפחות לא מזה שיש לי או כל מה שכתוב באינטרנט) אז העתקתי מהאתר של סטימצקי, היה כתוב במדריכים וכו' שזה בסדר :)

[Paper Towns]

אוקיי, מצטערת על הבלבול. יתווסף ללינקייה :)