סיקור ספר || "מטילדה"

[Masha Rostova]

סיקור ספר || מטילדה

וואו, עבר הרבה זמן מאז קראתי את הספר הזה, ואני מתכוונת, באמת המון זמן. בזמן שסידרתי וניקיתי את החדר מצאתי אותו על אחד המדפים, זיכרון שנעים לחזור אליו, ואמרתי לעצמי שאני חייבת לעשות עליו סיקור (עוד משהו אחד שאני חייבת לעשות עליו סיקור, מסתבר), אז- וואללה!

♥ שם הספר: מטילדה

♥ שם הסופר: רואלד דאל

♥ שנת הוצאה: 1988

♥ הוצאה עברית: הוצאת זמורה ביתן

♥ מדינת הוצאה מקורית: בריטניה

♥ מתרגמת לעברית: יעל ענבר

♥ ז'אנר: קלאסיקה, ספרות ילדים, פנטזיה

הורים בדרך כלל גאים בילדיהם - לא כך הוריה של מטילדה. מרוב שהם עסוקים במכירת מכוניות מקולקלות, במשחקי בינגו ובצפייה בטלוויזיה, הם אינם שמים לב בכלל לילדה הקטנה שלהם. אבל מטילדה היא ילדה מיוחדת. בגיל חמש היא כבר קוראת ספרים של מבוגרים ועושה בראשה חשבון יותר טוב ממחשבון כיס. כשהיא הולכת לבית - הספר, "אחוזת רסקותם", מתברר לה שיש מבוגרים נפלאים כמו מורתה המקסימה ג'ני מרשמלו: ומבוגרים נוראים אף מהוריה, כמו המנהלת טרופדרוס האיומה - מי יאמין שמנהלת בית - ספר תזרוק ילד מבעד לחלון?! אבל מטילדה מצליחה לעשות דברים שילדים אחרים אינם יכולים - מי ינצח?

על הספר:

כשמשפחתה של מטילדה וורמווד החזירה אותה מבית החולים לאחר שנולדה, הם השאירו אותה ברכב. לא כי הם שכחו, אלא מכוון שלא רצו לשמוע את הבכי שלה.

במשך השנים מצבה לא היה יותר טוב. בעוד הבן הבכור זכה להתפנק ולעשות ככל העולה על רוחו בבית, נותרה מטילדה בודדה ומוזנחת. אמנם היא הייתה תמיד לבושה בהידור, אמה שנאה לכלוך ולא רצתה שידברו השכנים על כך שמטילדה לא נראית טוב, אבל היא מעולם לא זכתה לאהבה ויחס מהוריה, ולמדה מגיל קטן להסתדר לבד.

בגיל שלוש כי כבר ידעה לאיית את שמה על השולחן המאובק. בגיל ארבע כבר למדה להוציא את המחבת מהארון ולבשל לעצמה אוכל. בגיל חמש כבר הלכה לבדה לספריה ולימדה את עצמה לקרוא ספרים מסובכים, ביניהם ספרים על מדעים ומתמטיקה, ובגיל שש כבר עשתה הרבה ממטלות הבית.

בזמן שאמה הלכה לתחרויות בינגו מטופשות ואביה לקח את האח הבוגר להראות לו את המוסך, מטילדה הייתה מלמדת את עצמה אלגברה, ספרות, מדעים וכימיה ברמה של בוגרים. לפי כל קריטריון, מטילדה הייתה ילדת פלא, גאונה של ממש, אבל הוריה לא העריכו את כשרונותיה. הם לא הבינו למה ילדה צריכה לדעת מתמטיקה, הרי יש להם מחשבונים, וילדה שיודעת מדעים, ספרות ופילוסופיה? זה יכול להכניס לה רעיונות לראש. עדיף שכמו המשפחה- תראה שעשועונים בטלוויזיה, לא תפריע למשפחה ותסתום את הפה.

אך מגיע היום בו מטילדה צריכה להירשם לבית הספר, ואכן רושמים אותה לבית ספר מרוחק מהבית, שמצוי בטירה שנראית די מאיימת. מנהלת בית הספר, "מיס טורפדוס", היא ענקית מעוררת אימה ששונאת ילדים ומענישה אותם על כל תעלול בצורה לא אנושית. ילדים ומורים מפחדים ממנה.

אך למזלה של מטילדה, המורה שלה, גברת מרשמלו, היא ההפך מהמנהלת. מדובר באישה צעירה בעלת עבר טראומטי, שחשה אהבה וסובלנות לילדים. לוקח למיס מרשמלו בדיוק חצי שעה מהשיעור הראשון של היום הראשון של מטילדה בבית הספר, כדי להבין איזה מן ילדה נכנסה לכיתתה, והיא נרגשת מאד, מנסה לפנות למנהלת ולהוריה של מטילדה, כדי לנסות ולהסביר להם שילדה כזו מקומה לא בכיתת גן אלא כתת בוגרים. אך איש לא מקשיב לה.

אז מחליטה מיס מרשמלו "לאמץ" את מטילדה ולתת לה חינוך ואהבה שהיא לא מקבלת באופן טבעי. אז לומדת מיס מרשמלו סוד שמטילדה הסתירה עד כה, והיא מספרת למטילדה סוד שהיא עצמה שמרה. מטילדה ומורתה נקשרות מאד זו לזו ובמהרה נכנסות להרפתקה שאיש לא ציפה לה.

מדובר בספר שמספר שנים מאוחר יותר הוסב גם לסרט, שבאופן אישי אני חושבת שעשה לספר צדק. מדובר בסרט שמעוצב לילדים ולכל המשפחה ולמרות שיש בו קטעים לא פשוטים לצפייה (הנוגעים בעיקר בעונשי המנהלת הקשים) הוא מצליח לשמור על פן הומוריסטי ומתאים לילדים צעירים.

חוות דעת:

כמה אני אוהבת את הספר הזה! אני זוכרת כשקראתי אותו לראשונה נהניתי מכל שורה ומכל פרק. השפה שלו פשוטה מאד, מתאימה לילדים וזורמת. זה מסוג הספרים שמלמדים אותנו כמה חשוב להיות קשוב לילדים שלנו, ולא לקחת את העולם שלהם כמובן מאליו.

יש ביקורת נסתרת או לא כל כך נסתרת על החומריות והנוון המוחי שאנחנו שוקעים בהם, ברגע שאנחנו מעדיפים את הצפייה בטלוויזיה ופעולות ריקניות שנדמה שעוזרות לנו אך ממכרות אותנו לשיטות הפשוטות להרוויח כסף (שעשועוני טלוויזיה ובינגו) מול הרצון להשיג חינוך, ידע, ומוטיבציה להצליח. הביקורת על הוריה של מטילדה, הטמטום הנצחי שלהם והאטימות שלהם בכך שהם לא יכולים לראות איזו ילדה אוצר יש להם- משתקפת בכל עמוד. זה אומנם מוזכר בשפה ילדית ופשוטה, אבל אני חושבת שכל מבוגר שקורא את הספר יבין את המסר, וכל ילד יבין שאין דבר שהוא לא בהישג יד אם מוכנים ללכת מספיק רחוק כדי להשיג אותו. אני אוהבת את המסר החינוכי של רואלד דאל כאן.

מה עוד אפשר לומר על "מטילדה"? מטילדה מתחיל כטרגדיה ונגמר בצורה הכי אופטימית שאפשר- כמו כל סיפור ילדים, ואני אוהבת סופים אופטימיים. השתעשעתי מאד לקרוא את הספר, ולקחתי נשימה עמוקה בקטעים הפחות נחמדים שבו. אני חושבת שכל ילד ומבוגר צריך להכיר את הסיפור של מטילדה, כי הוא פשוט מעורר השראה בצורה בלתי רגילה.

[Paper Towns]

בתחילת התקציר זה היה נשמע לי דומה קצת ל"טירת הזכוכית" אבל מהר מאוד הבנתי שממש לא, זה ספר שונה לגמרי. והוא גם נשמע מעולה לגמרי. לגמרי שיכנעת אותי לקרוא, התקציר המעולה שלך והחוות דעת המפורטת שיכנעו אותי שזה ספר פשוט מקסים.
כל הכבוד! מתווסף ללינקייה