שם הספר: מבחני הכווייה|The Scorch Trials
שם הסופר: ג'יימס דשנר|James Dashner
שנת הוצאה באנגלית: 2010
שנת הוצאה בעברית: 2015
גוף הוצאה באנגלית: Delacorte Press
גוף הוצאה בעברית: הוצאת הקיבוץ המאוחד
ארץ ושפת מקור: אנגלית אמריקאית
ז'אנר: מדע בדיוני
סדרת ספרים: הרץ במבוך, ספר שני.

תקציר העלילה
גב הספר
זה היה אמור להיגמר כשהם פתרו את המבוך...
לא היו אמורות להיות עוד חידות. או ריצה. תומס היה בטוח שאחרי הבריחה הוא ויתר הקורחים יקבלו את החיים שלהם בחזרה. אבל לאף אחד מהם לא היה מושג לאיזה מין חיים הם חוזרים.
כדור הארץ נשרף בהתלקחויות השמש ונצלה בכבשן של אקלים חדש ואכזרי, ועכשיו הוא ארץ שממה. הממשלות התפוררו ואיתן גם הסדר והארגון. הערים המתמוטטות מלאות בקוקואים - אנשים שכל גופם מכוסה בפצעים מזוהמים, הנגועים במגפת ה'התלקחות' אשר הופכת אותם למטורפים צמאי דם המחפשים את הקורבן הבא... או את הארוחה הבאה.
יעבור זמן רב עד שהקורחים יוכלו להפסיק לרוץ. במקום לצאת לחופשי הם מגלים שמחכה להם מבחן נוסף. הם צריכים לחצות את 'הכווייה', האזור החרוך ביותר בעולם, ולהגיע למקלט בתוך תוך שבועיים. אבל יוצרי המבוך, המכונים 'נתעב', שיצרו כעת גם את מבחני הכווייה, דאגו להפחית את סיכויי ההישרדות שלהם למינימום.
לתומס לא נותר אלא לתהות - האם המפתח אל החופש נמצא איפשהו בתוך התודעה שלו? או שהוא תמיד יהיה תלוי בחסדים של 'נתעב'?

תקציר שלי
לאחר שתומס ושאר הקורחים פתרו את המבוך, הם ציפו לחזור לחיים הנורמליים שלהם. בלי עוד קשר ליוצרי המבוך, 'נתעב', או לניסויים שלהם. אבל הם לא ידעו מה באמת קרה לכדור ארץ.
כדור הארץ החל להתמוטט מהתלקחויות השמש, העולם מלא באנשים שחטפו את מגפת ה'התלקחות', שהופכת אותם לקוקואים מטורפים וצמאי דם.
עכשיו הקורחים צריכים לעבור את ה'כווייה', המקום הכי חרוך בכל כדור הארץ, ולהגיע למקלט הבטוח בתוך שבועיים בסך הכל. בנוסף לזה, יש קבוצה אחרת שמנסה להשיג אותם ואפילו תהרוג אותם בשביל להגיע למקלט הבטוח.
בשביל לעבור את ה'כווייה' בשלום פחות או יותר, הקורחים נאלצים לשתף פעולה עם קוקואים תושבי המקום ולעבור דרך עיר של מטורפים, רק בשביל שהם לא יהפכו לקוקואים כמוהם.

דעה אישית
אוקיי. יש לי הרבה מאוד דברים להגיד על הספר הזה
לעומת הספר הראשון, דווקא בספר הזה אני התחלתי עם חשק עז מאוד לגמור את הספר, ולקראת הסוף התחלתי קצת להשתעמם. כי כן, אני חושב שג'יימס דשנר ניסה להאריך את הספר ודחף לשם סתם קטעים שנראו לא קשורים ודי... מוגזמים.
אבל העלילה בהחלט הייתה די מעניינת בכלליות, ולקרוא איך הקורחים מתמודדים עם כל הקשיים שב'כווייה' זה היה דווקא די מעניין.
אני קראתי את הספר כמעט בכל מקום, בכל זמן. עד שהגעתי לעמוד 250 אבל לא חשוב. זה היה ספר ממש מעניין, כמו שכבר אמרתי, וקראתי אותו גם יותר מהר ממה שהייתי חושב שאני יכול לקרוא.
כמובן, שלדעתי גם ג'יימס דשנר מרחם קצת יותר מדי על הקוראים. הוא הורג רק דמויות שלא באמת הייתה יכולת להתחבר אליהן, ואת הדמויות הראשיות יותר או לא פוגע בכלל. זה די מאכזב. אני לא מקווה שיהרגו לי עכשיו את הדמות האהובה עליי, בכלל לא, אבל לפחות שיהפוך את זה ליותר הגיוני ולא סתם 'היי, אני צריך להרוג מישהו. נהרוג מישהו שאף אחד לא באמת מכיר בשביל שלא יצאו עליי.'
הייתי מעדיף שהעלילה הייתה ממשיכה במבוך, כי ה'כווייה' לא באמת הייתה כל כך מעניינת, לעומת המבוך שהיה ממש מגניב לדעתי.
היה די קשה להתחבר לדמויות, בגלל שחוץ משלוש-ארבע דמויות, שהאופי שלהם התייצב לעומת הספר הראשון, לא היה שום תיאור על שום דמות אחרת. אפילו על דמויות שהיו ראשיות מאוד. זה היה די חבל,ולדעתי היה צריך להכיר את כל הדמויות לפני שרוצחים אותן בדם קר.
הכתיבה הייתה טובה ולא יותר מדי קשה להבנה, וזה נכתב ממש מעניין
כן, אני לא בטוח כל כך מה אני חושב על הספר הזה. אני מניח שאני ניטרלי לגביו? כי קצת קשה לאהוב ספר שרוצחים בו אנשים שלא קיימים.

שאר הספרים בסדרה
הרץ במבוך|The Maze Runner-ספר ראשון.
תרופת המוות|The Death Cure-ספר שלישי.
The Kill Order-ספר רביעי.
The Fever Code-ספר חמישי.
The Maze Runner Files-ספר בונוס.