הבחורה המלאה עם החצ'קון בסנטר | תהילה, R חלש. טריגר אונס

דירוג: R חלש, על אזכור של אונס ויחסי מין.

הקדמונת: ניסיתי לקחת על עצמי אתגר לכתוב מנקודת מבט של דמות שאני לא מסכימה איתה.
בחרתי לקחת דמות שעשתה מעשה בלתי נתפס בעיניי, ששמעתי על הרבה נשים שעשו מעשה כזה, וניסיתי לתת למעשה הצדקה ולהתחבר לדמות ולסיבה שלה.
אשמח לשמוע אם זה גרם לכם להצדיק אותה קצת
----

אתם צריכים להבין. זה לא נבע מרוע. אני מתבגרת שלפעמים קצת מגזימה עם הפיצה, מטר שישים ושלוש ושוקלת 75. הגבר האחרון שהסתכל לכיווני היה האחיין שלי, בן ארבע וחצי. וגם הוא לא ממש הסכים לתת לי נשיקה על הלחי.
ואז ההוא שלח לי הודעה באינסטגרם. הסתכלתי בתמונת פרופיל. הוא נראה גדול ממני בהרבה, לא היה לי ספק. דפדפתי קצת על הפיד והבנתי מהר מאוד שהוא רווק. הוא רווק ונראה טוב.
הוא כתב 'הי, את נראית לי אחלה בחורה, אשמח שנדבר," והוסיף גם אימוג'י נחמד לקינוח.
לענות או לא לענות? ייאמר לזכותי שלקחתי כמה שניות להתלבט. גם לי בתור ילדה סיפרו על כיפה אדומה, והדגישו בטון חריף "לא לדבר עם זרים!" אבל, נו, איזו מתבגרת לא רוצה קצת צומי מבחור נאה בן 25?
אז עניתי. כתבתי 'היי, אשמח להכיר. איך קוראים לך?' (מטומטמת. כתוב לו בפרופיל. קוראים לו שי.)
אבל הוא ענה. ואיכשהוא משם השיחה התגלגלה. (טוב, אולי זה לא היה ממש איכשהוא. אפשר לומר שאני גלגלתי את השיחה.)
ומשיחת הכרות זה הפך לשיחות של ממש, והוא התחנף ולא המעיט במחמאות, ולא הפסיק להגיד כמה אני יפה ואיך אף אחד עוד לא חטף אותי.
ידעתי מההתחלה שמשהו לא בסדר. אף אחד לא חושב על בחורה מלאה עם חצ'קון על הסנטר שלא נעלם שהיא באמת יפה. הבנתי שיש פה משהו מעבר, אבל בכל פעם שהמחשבה הזאת רק עלתה הדחקתי אותה מיד. נו, באמת, שלי, איך את מעזה? עד שמישהו מסתכל עלייך את עוד מחפשת חשדות? תגידי תודה ותסתמי. או יותר נכון, תדברי. תדברי איתו הרבה. תדברי איתו לפני שאת יוצאת לבית ספר בבוקר, תדברי איתו בזמן שאת לומדת למבחן, תדברי איתו עד אמצע הלילה ותירדמי עם הפלאפון מתחת לכרית.
לא סיפרתי עליו לאף אחד. לא לאמא שלי, לא לאבא שלי, לא לאחותי הגדולה ולא לזו הקטנה - בכל פעם שמישהו מהם נכנס לחדר זרקתי את הפלאפון למיטה כמעט מיד וניסיתי להיראות עסוקה ככל האפשר. אף אחד לא חשד, כמובן, כי מי יחשוב שמישהו עלול להסתכל על הבחורה המלאה עם החצ'קון על הסנטר?
אפילו לרוני לא סיפרתי עליו. ולרוני סיפרתי את כל הסודות שלי בערך מכיתה ג'. היא הייתה הראשונה שידעה שקיבלתי מחזור והראשונה שסיפרתי לה כמה אני שוקלת. כן, זה די ביג דיל כשמדובר במספר גדול כזה.
אז המשכתי לדבר עם שי. הוא היה כל כך נחמד, שפשוט לא יכולתי למצוא סיבה מספיק טובה לעצור את זה. (טוב, יכול להיות שהעובדה שהוא בן 25 ולא מספר שום דבר על החיים האישיים שלו, מחמיא לי בלי סוף ובאופן כללי זה שהוא מדבר עם בחורה מכוערת בת 16 יכלה להוות נורה אדומה, אבל מי שם לב כשכל הזמן אומרים לו שהוא מהמם, מתוק ורגיש ברמות.)
המשכנו לדבר במשך שבועות. התחלתי לספר לו את כל הסודות הכי כמוסים שלי, נחשפתי בפניו לגמרי. אומנם עוד לא חשפתי את המשקל, אבל הוא יכל לראות לבד בתמונות. הוא לא הפסיק לתת לי הרגשה שזה בכלל לא מפריע לו, שמבחינתו אני הכי מדהימה והכי יפה והכי הכי הכי.
הוא, מצידו, לא הסכים לספר שום דבר. לא כששאלתי במה הוא עובד, לא כששאלתי איפה הוא גר, אפילו לא כששאלתי בן כמה הוא (את זה גיליתי לבד, עם כישורי הסטוקינג המדהימים שלי). בכל פעם שרק הזכרתי את אחת השאלות, הוא מיהר להסיט את הנושא ולדבר על משהו אחר. ואני, כמובן, המשכתי לשתף פעולה ולהתעלם מכל נורה אדומה שהבהבה לי מול העיניים.
ואז הוא ביקש להיפגש. ידעתי כל הזמן שהרגע הזה יגיע, אבל לא היה לי מושג עד כמה זה ילחיץ אותי.
גם הפעם, כמו אז כשהוא שלח הודעה, הייתה לי התלבטות. אני לא מספיק מכירה אותו, מה אני באמת יודעת עליו? ומה אני אגיד להורים שלי? אולי הוא אדם מסוכן? אבל מהר מאוד ההתלבטות הוכרעה; זה שי! את מדברת איתו כבר יותר מחודש. בטח שאת מכירה אותו. תיפגשי איתו, זה יהיה מדהים וקסום והכי כיף בעולם.
אז אמרתי לו כן. קבענו שעה, תאריך ומקום, הוא הבטיח להגיע בזמן.
הייתי כל כך לחוצה באותו היום. הודעתי להורים שלי שאני הולכת לרוני, והם כמובן לא העירו דבר על כך שהתארגנתי מול המראה במשך ארבעים דקות. (תבינו, אני בחורה ששולפת מהארון טי שירט בעצימת עיניים, דופקת שפריץ של בושם ויוצאת מהבית)
כשהגעתי לשם, כבר ראיתי אותו. בהיתי בתמונות שלו כל כך הרבה פעמים, שלא יכולתי לפספס את העיניים הירוקות האלה שעמדו שם והביטו בי. ציפיתי לראות על הפנים שלו מבט מופתע או נגעל, משהו כזו 'לעזאזל, ידעתי שאסור לי להיפגש עם המכוערת הזאת', אבל הוא חייך חיוך מאוזן לאוזן ונראה מרוצה במיוחד. הייתי נבוכה, ונתתי לו לחבק אותי בידידותיות.
הבטנו אחד בשני במשך כמה שניות ארוכות. לא ידענו מה לומר. אחרי כל כך הרבה זמן שדיברנו רק דרך האינסטגרם, לא היה לי מושג איך לנהל איתו שיחה של פנים מול פנים.
ואז הוא אמר "את רוצה לבוא אליי הביתה?"
שתיקה. לא היה שום דבר תמים בהצעה הזאת, כאן זה כבר היה לי ברור. הוא רוצה רק דבר אחד. אני ידעתי את זה מההתחלה. הוא הסתכל עליי בעיניים הירוקות שלו והיה לי ברור שיש לי שתי אפשרויות: 1. להגיד כן, ללכת איתו לדירה שלו ולשכב איתו. הוא ישכח ממני אחרי חמש דקות והקשר הזה ייגמר. 2. להגיד לא, ללכת הביתה ולאכול את עצמי על זה שאמרתי לא. הוא ישכח ממני באותו הרגע והקשר הזה ייגמר.
אם שמעתם את השם שלי בחדשות, בכותרות של העיתונים, בכתבות - אתם בטח חושבים שאתם יודעים מה המשך הסיפור. אני אמרתי לא, אבל הוא כבר החליט שכן. הוא הסתכל עליי בעיניים הירוקות שלו ולפת אותי בחוזקה, לקח אותי לביתו בלי לתת לי אפשרות להתנגד ואנס אותי שם. אחר כך השאיר אותי באמצע הרחוב ונאלצתי למצוא את דרכי הביתה, בוכה כל הדרך על מר גורלי.
אז זה לא מה שקרה. הסתכלתי עליו במשך כמה שניות שנדמו כמו נצח. ידעתי שזו טעות איומה, אבל זה הרגיש לי חזק ממני. שלי, אמרתי לעצמי, הוא היחיד שאי פעם הסתכל עלייך. הוא היחיד שיסתכל. אם תגידי עכשיו לא, את לעולם לא תדעי מה הם יחסי מין. את לעולם לא תחווי את זה. את בחורה מכוערת, את מלאה, אין לך שום סיכוי. תגידי כן. תגידי כן.
אז אמרתי כן.
הוא לא ענה, אז אמרתי שוב כן. ושוב.
הוא הראה לי את הדרך למכונית שלו ונסענו לבית שלו. שכבנו. זה כאב לי. רציתי להפסיק, אבל לא אמרתי כלום. שנינו לא אמרנו כלום.
אחר כך הוא הציע להסיע אותי הביתה. סירבתי. הלכתי הביתה ברגל ובכיתי כל הדרך.
נכנסתי הביתה, וההורים שלי הבינו מיד שמשהו לא בסדר קרה. הם ניסו לדובב אותי, אבל לא הייתי מסוגלת לספר להם את האמת. לא רציתי שהם ידעו שהבת שלהם כל כך עלובה. כל כך מושפלת. הרגשתי כל כך קטנה שהסכמתי לזה, שהאמנתי שבאמת יצא מזה משהו.
אז אמרתי שהוא אנס אותי. סיפרתי להם על שי, על הקשר שהתחיל באינסטגרם, ואז אמרתי שהוא אנס אותי. הם האמינו. הם התקשרו למשטרה, הגיעה חוקר לחקור אותי. הם ביקשו לשמוע את הפרטים הקטנים ביותר, ואני המצאתי סיפור מא' ועד ת'.

שי לא אנס אותי. שי מעולם לא עשה את זה. הוא לא עשה לי שום דבר רע.
אני לא רציתי לפגוע בו. לא הייתה לי שום כוונה כזאת, אתם חייבים להבין. בסך הכל רציתי פעם אחת להיות מישהי אחרת.
מישהי שהיא לא הבחורה המלאה עם החצ'קון בסנטר.

וואו. אוקיי.
קודם כל משפט הפתיחה של הקטע ממש הכניס אותי לתוכו ונתן משקולת מצוינת לסוף (שנגמר גם הוא בהצתדקות של הדמות).
הקטע כולו כתוב בסגנון קולח כזה שאי אפשר ממש להיתקע בקריאה ולשאול את עצמך "רגע, קראתי את השורה הזאת, לא?".
ועכשיו להיערות, כי זה חייב לבוא :/.

אולי זה רק משהו קטנטן, אבל קצת הפריע לי שהיו סוגריים שורה אחרי שורה, למרות שזו לא ממש בעיה של כתיבה, יותר פשוט מציק לי בעין.

אני חושב שעדיך לכתוב: ומשיחת הכרות זה הפך לשיחות של ממש, הוא התחנף ולא המעיט במחמאות, ולא הפסיק להגיד כמה אני יפה ואיך אף אחד עוד לא חטף אותי.

התכוונת "משהו כמו"?

אולי זה רק אני, אבל מספרים בטקסט מחרפנים אותי, אני חושב שעדיף לכתוב את המספר במילים.

זהו. לסיום אוסיף שהפסקה בסוף לגמרי סגרה את הקטע באופן מושלם, ושלכל אורך הקטע נצמדת לאישיות של דמות שלא היית פועלת כמוה ואפילו הצלחת לעשות את זה אמין, ואני יודע כמה זה קשה.

ממש מחכה לראות עוד קטעים שלך, כי סגנון הכתיבה מעולה :)

תראי אין מה לומר לא נושא קל ולכן אני מעדיפה לא לגעת יותר מדי בעלילה עצמה. תצטרכי לסלוח לי, מאוד קשה לי לתבב דברים שקשורים לאונס וכל הנושא הוא אמ, ויכוח (בעיקר הרעיון של האשמה סתמית) וזה פשוט לא קשור לססש להרגשתי ואני מעדיפה להתמקד באלמנטים של הסיפור ולא בדילמה המוסרית שעולה ממנו (מעניינת וחשובה ככל שתהיה).
אז דבר ראשון:
הפתיחה מצויינת. באמת פתיחה נהדרת. יש בה מספיק הומור ומספיק רמז למה הולך להיות בקטע שברור שהיא תמשוך את הקורא. את טובה בהתחלות וההתחלה יושבת פה בול, גם הסיום שנמצא איתה בדיאלוג סוגר את הקטע מצויין. בכללי, הקטע כתוב טוב, זורם ומושך ואפילו שהנושא לא פשוט והויכוח האידאולגי וחוסר המוסריות (סורי, אני יודעת שלא יפה לשפוט אבל זה באמת לא פייר להרגשתי) לא גורם לקורא לשנוא את הדמות, לא בהרכח להסכים איתה אבל כן לקבל אותה כאנושית. זה טוב מאוד איך שהצגת מה שבשפה פשוטה כולנו נקרא לו רוע אבל לא גרמת לו להיות רוע כי אנשים לא באמת מתכוונים להיות רעים, לפחות לא אם הם לא מרוויחים מכך. בקיצור, כל הכבוד על נקודת הראיה היחודית, יצגת אותה מצויין.
דבר שני:
אמ, זה אתגר ופחות ביקורת. אני יודעת למה החלטת לכתוב את הקטע הזה כמונולוג זה ברור והגיוני אבל זו גם נקודת הנוחות שלך. את כותבת מונולוגים מצויין, עמוק, נוגע בכל הנקודות הכי אפלות של הנפש ובכללי, את מראה הבנה מדהימה של האנושיות של אנשים אבל אמרתי גם קודם, אני מתבבת קטע ואני מצפה בקטע למשהו שהוא יותר סיפורי. מונולוג זו צורת כתיבה יחודית שבהחלט מתאימה להרבה דברים אבל אני מצפה בקטע להיות יותר מרק סיפור חוויה, אני מצפה מקטע להיות החוויה עצמה.
אז (אם תרצי) המשימה שלך היא כזו, קחי אחד מהקטעים שהם מונולוגים שלך ותהפכי אותו לקטע שהוא תיאורי. אפילו לא כל הדברים בקטע, נגיד פה, תכתבי רק את הפגישה שלהם, לא הכל כי זה ארוך ומסובך אבל כן, אני רוצה לחוות את הפגישה שלהם, עם המיקום והריח והאנשים שמסביב והפחד שלה יותר מציון מילה. (האמת שבחרתי דוגמא קצת לא טובה, הפגישה שלהם כתובה באמת טוב מאוד :) אבל אני כן חושבת שאת יכולה יותר).
טוב, מקווה שלא נעלבת ממני, את יודעת שאני אוהבת את הקטעים שלך ומחכה לקרוא אותם :)

הו וואו
דבר ראשון תהילוש חובה טריגר אונס בתת כותרת ובתחילת האשכול
זה נורא מעניין, אבל הרגיש לי קצת מהיר מדי. בדרך כלל זה מרגיש לי ככה בדברים עלילתיים שאת כותבת, ויש מצב שזה סתם בגלל שאני חולה על תיאורים כל מילה שנייה, אבל אני אציע שוב - תנסי למצוא דרך לנסח דברים ארוך יותר. אולי מילות קישור, אולי תיאורים שהם לא רק של מה שהוא עשה אלא גם של מה שקורה מסביב. אין לי דוגמא ספציפית ויש מצב שזאת לא באמת הערה שצריך לתת כי זה עדיין מעולה, אבל הרגשתי צורך.
את כבר יודעת שאני מת על כל דבר שאת כותבת, וזה היה הרבה יותר מעניין כי זה לא התוכן הרגיל שלך בכלל. הדמות יצאה מהממת, באמת, הצלחת לקחת את אותו קו אופי ברור ולהשתמש בו בכל כך הרבה מקומות בלי לשבור אותו. העלילה עצמה מעניינת ואני חייב לציין שזה כן אונס. הסכמה = הסכמה מרצון. אם הוא לוחץ עליה עד שהיא מסכימה זה לא כי היא באמת מסכימה, לכן הוא עדיין בנאדם מסוכן
עוד פעם, פשוט וואו - זה מעניין נורא וכיף לקרוא דברים שלך :)