ילדה עם שתי שמיכות \ קס

נכתב ב-17.06.2019.
אם אתם מחפשים שפה גבוהה וסיפורית, פספסתם את התחנה.

-

אני מכירה ילדה שישנה עם שתי שמיכות. אחת לגוף והשניה לנפש.

יש לה שיער חום, כזה שאפשר למצוא על עלון "לפני-ואחרי" של שמפו. בצד של ה-"לפני". לי הוא מזכיר בצבע בוץ, לא אזור או פנינה. סתם בוץ. אם תסתכלו עליו עוד פעם, הוא יראה בדיוק אותו הדבר.
והעיניים שלה. את העיניים שלה אף אחד לא רואה. היא הולכת רכונה, כאילו היא מחזיקה את השמיים על הגב והשכמות שלה. אני מכירה אותה כבר חודשיים וכל מה שאני יכולה לומר זה שיש לה, ככל הנראה, עיניים.
ראויות לציון השפתיים. הן כנראה כבר מזמן שכחו, או הפסיקו לרצות לדעת, איך לדבר. היא לוחשת פעם או פעמיים ביום, "כן" מהוסס. אף פעם לא "לא". את האוכל שהיא רוצה היא מסמנת עם הידיים, וכשהיא רוצה לעבור היא פשוט מחכה - כמה שניות, עשרות שניות, דקות - עד שהדרך תתפנה בלי שתאמר דבר.
היא הולכת בנעליים עם סקוץ'. אף פעם לא היה לי האומץ לשאול למה. אני בטוחה שהיא יודעת לשכוך שרוכים. אולי פשוט יותר נעים לה להסתכל על הרגליים כשהיא נועלת נעליים עם סקוץ'.

וזה כל מה שאני יודעת על הילדה שישנה עם שתי שמיכות.

כל לילה, כשהיא הולכת לישון, היא שמה כובע על הראש. אני אומרת לעצמי שהיא שמה אותו כדי שהמוח לא ינזל לה מהאוזניים בזמן שהיא ישנה, אבל בלב אני יודעת שהיא פשוט אוהבת את הכובע הזה, ומרשים לה לחבוש אותו רק כשהיא ישנה. או שזה בגלל שהיא מפחדת שהמור יברח לה דרך האוזניים. ואפילו באמצע הקיץ, האי ישנה עם גרביים. אפילו אני ישנה בלי גרביים בקיץ. אולי הא לא אוהבת את הרגליים שלה, כמוני. או שפשוט יותר נוח לה ככה.

אבל הדבר הכי מעניין הוא שהיא ישנה עם שתי שמיכות.
כשהתעוררתי היום באמצע הלילה, שמתי לב שהן נראו בדיוק אותו הדבר כמו שנראו אתמול, ושלשום. התחתית הייתה משוכה עד הסנטר שלה, מכסה את הקודקוד המעוגל, מגיעה כמעט עד השפתיים. השניה הגיע עד לאמצע הזה, בערך בקו שבו נמצא הלב.

הבנתי למה היא השתמשה בשמיכה באמצע הקיץ. גם אני השתמשתי באחת. המזגן הקפיא את החדר, ככה שכשהתעוררתי ב-11 הייתי חייבת לקום מהמיטה ולפתוח את החלון. כל לילה. ולישון עם שמיכה, למרות שבחוץ שרב. אבל כשהתעוררתי באמצע הלילה, שאלתי את עצמי - למה היא ישנה עם עוד שמיכה? וזה הופיע - כמו הנורות בסרטי ילדים. יש לה שמיכה שניה בשביל לכסות את הלב - איך לא הבנתי זאת קודם? שמיכה בשביל שלא יקרה, בטעות, שמישהו ירגיש או יגלה מה היא חושבת. שכדי שכשהאחים יכנסו בלילה, אף אחד לא יגלה בטעות מה הילדה השקטע, הקפואה, והכפופה - מרגישה.

אני לא באמת מכירה את אותה ילדה שישנה עם שתי שמיכות. אבל אני חושבת שיש לה שמיכה אחת לגוף, ושמיכה אחת לנפש.

את האמת, כשסיימתי לקרוא, רק מילה אחת הסתובבה לי בראש.
גאונות.
רוב הדברים שאני קוראת הם מדע בידיוני, או פנטזיה מוחלטת, אבל כזה קטע לא קראתי. קודם כל הטקסט מסודר בצורה שמושכת את העין, ואפילו שרק נכנסתי להציץ באורך של מה שכתבת ולצאת מהאשכול, נשארתי וקראתי עד הסוף, ואני די בטוחה שהצורה מאוד השפיעה עלי. יש משפט, ואז פיסקה, ואז עוד משפט ועוד פסקה וזה גורם לך לרצות לדעת מה כתוב, אני לא יודעת להסביר.
חוץ מזה, השם של הסיפור גם מעניין מאוד, אבל פה הייתי ממליצה לשנות אותו כי, טוב, הוא די אומר הכל. אולי שם פחות כללי, אולי רק "הילדה ההיא" או "שתי שמיכות", זה שם שאפילו היה מתאים יותר, אבל עובדה שנכנסתי לקרוא בזכות השם. אז אולי אני טועה.
דבר אחרון שאני רוצה לומר עליו משהו, זה הסיפור.
וואו, איזה סיפור מדהים. עוד מהמשפט הראשון לא יכולתי להוריד את העניים. ממש הרגשתי שאני נכנסת לסיפור, שאני יכולה לדמיין את הילדה ושהכל נראה ברור והגיוני כל כך, מוזר ככל שיהיה. אני קוראת, וכל הזמן יש לי בראש "שלא יגמר, שלא יגמר, שלא יגמר", וכשהסוף הגיע הייתי מה זה מרוצה. סיימת מדהים, בצורה המושלמת לסיפור כזה. הלוואי שכולם היו מסיימים ככה.
התיאורים בסיפור מדהימים. וגם שהכל מתמקד בילדה אחד, פה ושם זרקת מילה או שתיים על דמויות אחרות, אבל הכל עוקב אחריה, איך היא ניראת, מה (את משערת) הם המנהגים שלה, ואיך היא ישנה - עם גרביים, עם כובע, עם שתי שמיכות. הכל מרגיש כל כך אמיתי.
לא ברור לי איך את מכירה אותה, או איזו דמות את בסיפור. אבל כבר קראתי טקסטים מהסוג הזה, ולמרות שזה קצת מקשה לי על הקריאה זה משתלב היטב.
לסיכום, סיפור מהמם. הייתי שמחה לקרוא עוד דברים שלך, מקווה שלא פגעתי ואני מאחלת לך שתמשיכי לכתוב ככה (:

תודה רבה! אני ממש שמחה לשמוע שאהבת. וכמובן שלא פגעת.
אני מסכימה קצת לגבי השם, אבל כמו כל הסיפור רציתי שהוא יהיה ישיר ופשוט (ובכנות, לא השקעתי בו הרבה במחשבה. במקור זה קטע בלי שם).

וואו סיפור ממש יפה, לא תמיד צריך שפה גבוהה וסיפורית, כמו בסיפור הזה שכל היופי שלו שהוא בצורה פשוטה. קלילה.
אהבתי את התיאורים שלך על הילדה, על איך שהיא נראית וזה.

המשפט הזה הרגיש לי קצת לא במקום, כאילו את כותבת שזה כל מה שאת יודעת על הילדה ההיא אבל במשפט הבא את ממשיכה לתאר אותה, איך היא ישנה וכדומה. אולי אני טועה או שלא הבנתי נכון.
דבר שני יש בסיפור מעט שגיאות הקלדה, ממליץ לך לעבור על הסיפור שוב כדי לתקן אותם.
בכל מקרה סיפור ממש יפה ונעים לקריאה.
מצטער אם פגעתי, תמשיכי לכתוב... 3>

יש בזה משהו שפשוט גאוני. לעומת שיר, חשבתי שהכותרת היא דווקא מתאימה, כי זה מה שגרם לי להיכנס לכאן מההתחלה ולקרוא את זה. בהתחלה פשוט יצאתי, כי לא ידעתי מה להגיב, כי זה היה פשוט גאוני לא משנה איך תסתכלי על זה, אבל אח"כ פשוט הרגשתי שאני חייבת לפחות להגיב.
לפעמים לא חייב שפה ספרותית גבוהה או כל זה, לפעמים עצם העובדה שזה כתוב בצורה שהיא פשוט 'פשוטה' היא מה שעושה את כל ההבדל.
הסוף היה מאוד עוצמתי ומאוד אהבתי אותו. בבקשה תמשיכי לכתוב.

תודה רבה לכןם :)

וואו, מדהים! מקורי מאוד, מרגש, עושה צמרמורת. השם של הסיפור ללא ספק מתאים ומושך את הקורא להיכנס ולקרוא. את מוכשרת :)