רק עוד יום רגיל||ריין, לאתגר חודש הכתיבה

[the faceless old woman]

זה היה רק עוד יום רגיל. השמש זרחה אך הסתתרה מאחורי חבורה של עננים אפורים, הציפורים לא צייצו ואחיה הגדול של קטרינה החליט להבריז גם היום מבית הספר. או לפחות זה מה שהוא גרם לה לחשוב.
לוקאס שכב על מיטתו עם עיינים פתוחות ובהה בתקרה. החיים התחילו להיות משעממים מאוד בשבילו בימים האחרונים, אותם בילה בשינה, שינה ועוד שינה. שום דבר מעניין לא קרה לו במהלך היום.
התריסים של חדרו היו סגורים ודלתו הייתה נעולה. לוקאס קשר את המפתח מסביב לצווארו והוריד אותו רק כשהתקלח, מחשש שהמפתח יחליק לתוך הביוב ואז הוא לא יוכל לנעול את דלתו לעד.
לוקאס זמזם לעצמו שיר לכמה זמן והפסיק כששמע את צעדיה הכבדים של אחותו הולכים לכיוון החדר שלו. התרגשות התעוררה בו. הוא התפלל שקטרינה תעצור מול דלתו ותספק לו מעט שעשוע לפני שתלך לבית הספר.
"לוקאס!" קטרינה צעקה מבעד לדלת וניסתה לפתוח אותה ללא הצלחה. "אני יודעת שיש לך מבחן היום!"
לוקאס שכח מזה לגמרי. משהו בתוכו רצה לפתוח לה את הדלת ולרוץ לאמבטיה כדי להתכונן ללימודים, אך החלק ההגיוני והשפוי שבו, הפטיר לעברה, "לא יכול, אני חולה."
לוקאס שמע את קטרינה נוחרת בבוז מעבר לדלת. "אל תדאג, אמא לא פה. אני יודעת שאתה לא באמת חולה אלא תכננת את זה מאז שטסתי לאנגליה. אתה פשוט רוצה לבלות עם החברים המוזרים שלך."
"הם לא מוזרים!" לוקאס נעלב בשמם. להגנתם, כל אחד מהחברים הקרובים שלו שלח לו הודעה ששאלה מה שלומו, אחת מהן אפילו התקשרה אליו. "לכי את לבית הספר, מה את רוצה ממני?"
השתררה שתיקה מצידה השני של הדלת וכעבור כמה רגעים הוא שמע את צעדיה של אחותו מתרחקים. לוקאס די התבאס, זה היה קצר היום. הוא רצה לשמוע אותה מתלוננת עליו ומאיימת להלשין עליו לאמא. הרגעים האלו היו נקודות האור שלו במהלך היום הקודר.
לוקאס שמע את אחותו מתארגנת ליציאה, את דלת הכניסה נסגרת ואת מנעול הבית מסתובב. הוא יצא מחדרו וסגר את כל החלונות בבית כך ששום קרן אור שמש לא תוכל להיכנס.
כל הקטע הזה גרם לו להרגיש מאוד בודד. לוקאס לא היה אדם... לא, סליחה, מישהו שמתבודד. הוא אהב את השמש ואת הרוח וזה היה מאוד חסר לו בזמן האחרון. לוקאס נאנח כשנכנס אל חדר השירותים, בעוד הוא הוריד את החוט עליו קשר את המפתח לחדרו.
לוקאס היה מאוד עייף. השעון שבמוח שלו עדיין לא התרגל לכל הקטע הזה של לחיות בחושך. כל חלק בגוף שלו רצה לצאת החוצה לריצה ולמתוח את השרירים באור היום, מה שידע שלא אפשרי.
בנוסף לזה, הוא היה מאוד רעב. העובדה הזו גרמה לפחד. מה הוא עומד לעשות? להרוג את אחותו ואימו? ומה אז? הוא יחיה כאד- כמישהו בודד ברחובות?
לוקאס שם משחה על המברשת שלו, מתחיל לצחצח את שיניו. שתי השיניים הבולטות הפריעו לו מאוד. כבר מהפעמים הקודמות הן פרעו את שיער המברשת שלו. אוף. זה נהיה קשה יותר משנייה לשנייה.
לוקאס ירק את המשחה והמים שהיו לו בפה לתוך הכיור, מנסה להשאיר טעם נורמלי בפה שלו. לאחר מכן הוא פער את פיו והעביר אצבעות על שני הניבים החדים והארוכים שצמחו לו.
לוקאס דקר את אגודלו בחוד הניב. זה קצת כאב. זה צמח יותר כשהוא רעב. אז בדרך כלל זה אמור-?
דלת השירותים נפתחה לרווחה, מראה ללוקאס את אחותו ומראה לקטרינה את אחיה בוהה במראה עם ניבים שלופים.

[Farseer]

אחלה אבל אחלה של קטע אקספוזיציה. באמת שזה מה שחשבתי עליו.
ברצינות אם זה היה פרק ראשון של ספר הייתה לך קוראת אחת לפחות (אני!).
קיצר הערה היחידה זה שהייתי רוצה יותר! הסוף היה במקום הנכון אבל הייתי שמחה לכזה יותר תיאורים ויותר מתח עד שאנחנו מגלים שהוא ערפד (אפילו שיופי של יצירת מתח, באמת).
מחכה לקרוא עוד דברים!

[Saturn]

קטע מעולה ומעניין!
אהבתי את הסוף כשאחותו רואה אותו, וגם אהבתי את התיאור המאוד ספציפי של מברשת השיניים שנהרסת בגלל הניבים. זה גרם לכל הסיטואציה להרגיש מאוד אמיתית.
מחכה להמשך!