היכרות / הילי, כמעט מלאכים, לוקה/ טפי.

[Sweet_About_Me]

פאנדום: כמעט מלאכים.
דירוג: PG חלש.
שיפ: לוקה/ טפי.
טיזר: "החיים פה לימדו אותי לחשוב שהחיים שלי אמורים להיות בראש סדר העדיפויות שלי, והוא היה החיים שלי."
הערות: לא בוטא. תחיו עם זה?

החיים פה לימדו אותי לחשוב שהחיים שלי אמורים להיות בראש סדר העדיפויות שלי.
החיים שהיו לי לפני, כמו גם החיים שהחלו עכשיו, הונחו בחשיבה שונה. מישהו אחר לחשוב עליו... בשבילי זאת לא הייתה חוויה ראשונית. בשבילו כן.
היינו רעים. שנינו. הוא הבטיח שיוכל להוציא אותי מזה אילו אתן לו את ההזדמנות, אבל הוא היה כמוני. לא האמנתי לו.
החיים פה לימדו אותי לחשוב שהחיים שלי אמורים להיות בראש סדר העדיפויות שלי, והוא היה החיים שלי.
הוא יכל להביט בי במבט שלו, שהיה שמור רק לי. הוא יכל להביט בי במבט הזה, ולראות את כל מה שהתאמצתי שנים להסתיר. הוא יכל לראות מי אני, את האופי האמיתי שלי, מתחת לאיפור, ליהירות, לקלאסה. ואני לא יכולתי לראות דבר מתחת למבט הבהיר הזה, דבר פרט לערפל.
לאט לאט התחלתי להכיר אותו. יכולתי לזהות מוטיבים חוזרים בהתנהגות שלו- חיוך מהוסס, כמעט בלתי מורגש; עפעוף מהיר מדי, נבוך; איך שהאצבעות שלו זזו בעת לחץ; את סימני הנשיכה שהשאיר על כל עיפרון או עט שבאו לידו, שלמדתי לאהוב. פעם אחת מצאתי קופסה אדומה, שמורה מכל משמר מתחת למיטתו. כששאלתי עליה- ואפילו אני הופתעתי שלא פתחתי אותה לפני כן- הוא הסמיק בפעם הראשונה בנוכחותי ולא ענה.
כשאיימתי עליו שאפתח אותה בכל מקרה התרצה. הוא אחז בידי ובלי לומר מילה גרר אותי אל החדר שלו, שהיה ריק. משכתי את הקופסה והנחתי את ידי בצידו של המכסה, מביטה בו בעין שואלת. הוא הניח את היד שלו על הצד השני של המכסה והרים אליי את המבט המעורפל. הרמתי את המכסה, חוששת באמת לדעת מה אמצא שם.
היה שם עיפרון לעוס. זה היה הדבר הראשון שתפס את תשומת ליבי וגרם לי לחייך. והיו שם, מסודרים ורבים, מכתבים. הרמתי אחד ביד רועדת. באותו הרגע זה היה כאילו נמחקו לי המחשבות מהראש- כל מה שנשאר היה סקרנות, סקרנות חזקה, לדעת.
פתחתי את המעטפה לאט, ובדרך הגנבתי אליו מבט חטוף. הוא הביט בי. יישרתי לפניי את הדף הלבן, השמור. בראש הדף הייתה כתובה מילה אחת- אמא.
אמא.
"אני רוצה לכתוב לך בפעם הזאת, לספר לך שיש לי סיבה לחיות. אני צריך אותך כאן, כדי שתסבירי לי מה לעשות.
התאהבתי פעמיים במהלך השהות שלי פה, אמא, אבל הפעם זה נהיה אמיתי. אמיתי בצורה שמפחידה אותי, ו-" לא יכולתי להמשיך לקרוא. זה נראה לי פרטי מדי. הנחתי את המכתב על הרצפה והבטתי בו. "מה זה? למה אתה נותן לי לקרוא את זה?"
הוא משך בכתפיו, כאומר 'כי רצית', והביט בי ממושכות לפני שאמר, "כי רצית להכיר אותי כמו שאני מכיר אותך."
רציתי להכיר אותך, ביקשתי לומר לו, אבל פחדתי שהדמות המסתורית שלך תיהרס בעיניי. לא רציתי להרוס את העניין שלי בך בכך שאתקרב אליך יותר מדי. לא רציתי לפגוע בך.
אבל ההיגיון שלי מעולם לא היה הצד החזק בי. הרמתי את המכתב מהרצפה והשלמתי את קריאתו, דמעות עומדות בעיניי.
הוא היה חרישי. לא ידעתי אם נשאר שם, או אולי הלך כשלא שמתי לב. הדבר היחיד שידעתי היה שרגשות כאלה בין בן לאימו לא אחווה לעולם. "אולי את כבר לא כאן, אבל אני עדיין זוכר אותך. את עדיין איתי." קראתי בלחש את המשפט החותם בו השתמש כדי לסגור את המכתב. שפתיי נמתחו לחיוך, כי לא ידעתי לבכות כך, בשל מישהו אחר. המקרה הזה לימד אותי לעשות זאת.
הוא לא נדמה להיות מוכן לכך שידיי נכרכו סביבו בשברירי שנייה. ידיו נותרו שמוטות בצידי גופו רגעים מספר, ויכולתי לחוש בהפתעה שחש כשהיינו כה קרובים. הלב שלו פעם מהר. להתאהב הייתה בשבילו חוויה חדשה, אחת מני רבות שעברנו לראשונה ביחד.

[Kiss The Rain]

כל כך התגעגעתי לפאנפיקים שלך!
זה מקסים!
זה מרגש, מתאים לטפי, וכל כך חמווד !!
אני מאוד אוהבת את השיפ הזה.. הם שניהם קצת אאוטסיידרים וזה הופך אותם לכל כך מתאימים .
היתה לי קצת בעיה עם המעבר החד מהמחשבות שלה לסיפור על הקופסה זה היה קצת מבלבל... הייתי צריכה לקרוא פעמיים כדי להבין לאן הדעתי .
אבל חוץ מזה באמת מקסים .
3>

[Sweet_About_Me]

3>
תודה D:

[FAG HAG]

זה יפהפה, כמובן.
מה שהפריע לי מאוד היה השימוש החוזר שלך במילה "יכל". לא, אין כזו מילה. המילה "יכלה" קיימת, "יכל" פשוט לא קיים בשפה העברית.
זו טעות נפוצה שיוצא לי לתקן הרבה><
במכתב- שמת את הגרשיים הראשוניים שורה מתחת, כנראה בטעות. תעבירי אותם לפני המילה "אמא".
אני לא רואה כמעט מלאכים ובקושי מכירה את הדמויות, אבל הכתיבה שלך פשוטה ומסובכת כמו שאני אוהבת.

[Sweet_About_Me]

הגרשיים הן בכוונה.
ה"אמא" הראשון הוא זה שטפי מזכירה, והשני הוא לשם הדגשה, ובגלל שלטפי גם אין אמא אמיתית לכתוב לה מכתבים. אף אחד מהם הוא לא באמת חלק מהמכתב.
התלבטתי לגבי זה, ואחר כך החלטתי שככה זה ישאר =]
ברמת העיקרון אני יודעת שהמילה היא יכול, אבל אף פעם אין לי כוח להתמקד בזה P: אז אני חיה. ההערה שלך נכונה, להבא אני אקח לתשומת ליבי.
33>

[Fragile]

זהממש יפה ומרגש. D:
אני על סף דמעות.
לוקי. 33>

[assaf12tgf]

מרגש ויפה..

[Sweet_About_Me]

תודה D:

[Wonderful]

עד כמה שאני אוהבת להשוות את הסיפורים..

לסיפור הזה אין שום השוואה.
וואו, הצלחת להראות לי צד חדש של טפי.
ואני פשוט אוהבת אותו.

הכתיבה שלך מרגשת ומרתקת. ובעיקר מעוררת מחשבה.
אהבתי את המילים הללו בעיקר:
----"רציתי להכיר אותך, ביקשתי לומר לו, אבל פחדתי שהדמות המסתורית שלך תיהרס בעיניי. לא רציתי להרוס את העניין שלי בך בכך שאתקרב אליך יותר מדי. לא רציתי לפגוע בך."-----

העדינות הזו של טפי.
למרות היותה פזיזה, קלת דעת, ואחת שעומדת על עקרונותיה בזמן שהיא צורחת אותן בכל יכולתה..XD

הסיפור שלך נותן צד חדש לדמות שלה בסדרה.
צד שאנו ראינו רק בפרקים בו לוקה פגע בה, ומר הרגיעה אותה.
זוכרת? כשהיא בכתה והתחננה מאימא שלה שתיקח אותה.

טוב, מקווה שתמשיכי לכתוב עוד על הזוג הזה.
משום מה, הוא מתחיל להתפרק.

אהבתי את הפאנפיק מאוד.
כל הכבוד הילי! D:

[memories]

יואוו, הילי. אני רוצה המשך.
אולי תכתבי פאנדום על טיאגו וחס?D:

[אנג'לה]

היה לי קצת קשה לקרוא את זה, כי אני ממש לא אוהב את כמעט מלאכים, אבל בכל זאת, פיק מדהים!

[Misery Business]

הקפצה.
ננעל.