Rain man.

[FAG HAG]

שם הפיקצר: Rain man.
כותבת: אני, עצמי ואנוכי בלבד(:
דירוג: G
פאנדום: איש הגשם.
ויתור זכויות: הממ, לבמאי והמפיק - בארי לויסון ומרק ג'ונסון - לטום קרוז ודסטין הופמן הגדול מכולם, ובמיוחד לקים פיק, שבזכותו לא היה סרט.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%99%...%92%D7%A9%D7%9D

הפיקצר הזה מבוסס על הסרט איש הגשם. רוב רובו מלא בקטעים חוזרים שהופיעו בסרט, כך שאני מאמינה שאנשים יתקשו להבין את הפואנטה אם הם לא ראו את הסרט. אני מצרפת קישור לוויקיפדיה על הסרט, ואני בהחלט ממליצה לקרוא אותו ולהתרשם לפני שאתם קוראים. את הסרט ראיתי בפעם הראשונה כשעשיתי פעולה על קבלת השונה. סרט חזק, מדהים ומרגש.
לצערי לא הספקתי לקחת את הציטוטים הרשמיים מהסרט, כך שנאלצתי לבנות אותם לפי הזיכרון.

~~

מה שמו של האדם בבסיס הראשון?
לא, מה הוא שמו של האדם בבסיס השני!
כל מה שאני רוצה לדעת הוא, מי הוא האדם בבסיס הראשון?
מי!
זה מה ששאלתי!
לא, מה הוא בבסיס השני...

זה היה הבוקר של החמישי בספטמבר של שנת אלף תשע מאות חמישים ושש כשאימא מתה, בוקר קפוא עם שלג בגובה של שמונה עשרה סנטימטרים. אבא אחז בזרועי אבל מספיק בעדינות כדי שהוא לא ייכנס לרשימת הפגיעות החמורות בספר האדום, ונתן לי את התיק האפור עם ספר הטריוויה של הבייסבול שלי ואת הטושים שאני תמיד סוחב איתי. נכנסנו למכונית הקדילק, שמונה מאות דגמי ייצור בלבד של שנת האלף תשע מאות ארבעים ושלוש שלו. צ'ארלי עמד ליד אדן החלון במרפסת הצהובה וצעק, "ביי ביי איש הגשם! ביי ביי!"
כן, זה כמובן מה שהוא צעק. בהחלט.


אני מעניק לך את שיח הורדים עטור הפרסים שלי, ההוא שגרם לפרידתנו הסופית והמצערת. אני מאמין שהוא ילמד אותך שיעור חשוב על התמדה ותוצאות, השקעה והפירות שאנו קוצרים ממנה...

היא לחשה את שמי, חיוורת, אחזה בידי כל כך חזק שמפרקי אצבעותיה הלבינו. אני לא הרגשתי דבר, דבר מלבד ליבה הפועם באיטיות מחרידה. "שמור על צ'ארלי," היא אמרה לי אז וניסתה לחייך, "ועל ריימונד. שמור עליהם הכי טוב שאתה יכול..."
"אני נשבע." אמרתי ועטיתי מחדש את המסיכה הקבועה שלי, זו עם הפרצוף החתום של אחד שלא אכפת לו, "ואת תהיי שם כדי לעזור לי לשמור עליהם. הרופא אמר שאת תחיי."
היא פלטה יפחה משועשעת ויכולתי לראות את עצמות לחייה נעות מעט מבעד לעורה החיוור, השקוף. היא צחקה על השקר שלי, על הניסיון העלוב שלי להפיח תקווה ולעודד אף אחד חוץ מאת עצמי.
פתחתי את פי כדי למחות, אך היא רק הניחה אצבע דקיקה ושבירה מדי על שפתיי. "שמור עליהם," אמרה שוב, "כאילו הם חייך. חשוב עלי."
הרגשתי דמעה לא מוכרת מתגלגלת במורד זיפי הלא מגולחים מזה כמה ימים, ימים בהם המחלה באה והתנפלה על אשתי כמו חיית טרף, ימים של אבל ושברים לשנינו. צ'ארלי לא הבין לאן אמא נעלמה כי הוא היה קטן מדי, ריימונד לא הבין כי הוא לא מסוגל להבין.
גם כשהיא תמות, הוא בוודאי לא ירגיש.
ואז היא עצמה את עיניה והגוף הקטן חדל מלנוע, והיא מתה כי זה מה שהיא היתה אמורה לעשות. ואני קמתי, ולקחתי את ריימונד בקדילק שלי לוובסטרן והמילים שלה הדהדו לי בראש בלי הפסקה. שמור עליהם. חשוב עלי.
אני נשבע, אמרתי.


כשהייתי קטן פחדתי... מאיש הגשם.
מי הוא היה?
אף אחד. סתם עוד אחד מחברי הילדות הדמיוניים האלו.
מה קרה לו?
לא קרה דבר. אני פשוט גדלתי.

אבא שלי לא היה יותר מסתם עוד בנזונה בלתי נסבל וזהו. את סוזנה הכרתי אחרי שעזבתי את הבית, את העסק הקמתי בלי ידיעתו. הרבה כישרון, הרבה התחנחנות לאנשים הנכונים, הרבה רושם, ויש לך עסק ואישה.
אבל אף אחד מהדברים האלה לא יוכל להשיג לך משפחה.
מר הלדמן אמר שאני לא יכול לטפל בריימונד, לפחות לא בלי הכשרה מקצועית. זה בולשיט. אני יכול לטפל בו הכי טוב, השגנו בשישה ימים יותר ממה שהוא השיג בעשרים שנים מזוינות שלמות, ואני תמיד אוכל לשבור בשבילו כמה אזעקות עשן שירצה, ולא ניסע במטוסים או נצא החוצה בגשם אם הוא לא רוצה.
מר הלדמן רצה לתת לי עשרים וחמש אלף בתמורה לריימונד, אבל כסף זה כבר לא השיקול שמניע אותי. יכול להיות לך הרבה כסף, ומכוניות, ותזכה בפוקר מזויין בווגאס ותאכל פנקייקים בלי שיגישו את סירופ המייפל לפני ותשכב עם כמה בחורות שתרצה, אף אחד מהם לא מחליף את האח שאתה מגלה פתאום שיש לך.
מר הלדמן לא מבין את זה.
איש הגשם באמת היה קיים. הוא שר לי ודיבר איתי וצייר לי ציורים, ולא סתם דמיינתי אותו. אז כן, גדלתי, אבל הוא גדל ביחד איתי איפשהו שם רחוק. איש הגשם מעולם לא נעלם.
"ריי," אמרתי לו אז, כשמר הלדמן והפסיכולוג המשפחתי הלכו להתייעץ, "אני אשמור עליך. תמיד."
הוא השעין את ראשו על כתפי ובהה בחלל האוויר ואז אמר, "בהחלט. צ'ארלי, החבר הכי טוב שלי. צ'-א-ר-ל-י."
ואני נשקתי לו על המצח ואחר כך הבטתי בו נוסע ברכבת לוולברק, אוחז בטלוויזיה הקטנה שקניתי לו, וידעתי שאני אפגוש בו עוד שבועיים אפילו אם הוא בכלל לא יזכור אותי או ידע שהייתי קיים.
שלוש דקות לוופנר. בהחלט.

~~

אם מישהו זקוק להסברים בקשר לקטעים מסויימים, אשמח לעזור
ת"ב? D:

[Misery Business]

אומייגאד, זה כל-כך יפה.
במיוחד אהבתי את הקטעים של ריימונד וצ'ארלי. הם שיקפו מאוד טוב את הדמויות. כל התוספות של "כן, בהחלט." עשו חלק ניכר מזה.

אין לי הערות בונות. מקסים.

[FAG HAG]

טנקס3>

[ראש צלקת]

ממש יפה.
ראיתי פעם את הסרט, מקסים.

למי שלא מבין, שיחזור של עלילת הסרט לפי זכרוני: הסרט מדבר על מישהו שאבא שלו נפטר ואז הוא מגלה שלפי הצוואה חלק גדול מהירושה עובר למישהו אחר. הוא מתחיל לברר ונודע לו שזה האח הגדול שלו, שהוא מפגר או משהו (לא זוכר), שהועבר למוסד מיוחד כשהוא היה קטן. הוא מחליט להוציא אותו משם ולטפל בו בעצמו. בהמשך הוא מגלה שלאח שלו יש זיכרון מיוחד ויכולת כמעט על טבעית בכל מה שקשור למספרים. הם יוצאים לעשות קופה בוגאס. אז הוא מתחיל להסתבך בקשיים בטיפול באח שלו ומחזיר אותו למוסד.

[FAG HAG]

אוה, תודה. האמת היא שריימונד בכלל לוקה בתסמונת ולא באוטיזם, אבל בתקופה שהסרט נוצר עוד לא איבחנו את סוג התסמונת הספציפית הזו.