עוד פעם אחת|M, פיק בשלושה חלקיםP:

[Misery Business]

זה משהו נחמד שכתבתי, אני מקווה שתהנו^^
~~~~~~~~
שם: עוד פעם אחת (שם מאולתר לגמרי)
כותבת: M
פאנדום: דמדומים
דירוג: PG, אני מניחה
דמויות ראשיות: רנסמיי, בלה, רנה.
שיפ: ג'ן, מעט איזכורים לאדוארד/בלה
ז'אנר: נממ... לא יודעת ><
ויתור זכויות: לסטפני מאייר, על סדרת דמדומים^^
מכיל ספויילרים לספר הרביעי, והרבה
שלא תגידו שלא אזהרתי.
עוד הערה קטנה:
כל חלק של הפיק יסופר מנקודת המבט של דמות אחרת. שימו לב לזה.

~~~~~~~~

אלוהים אדירים. היא לא יכולה לסמוך עליי? פעם אחת?
"אני אהיה בסדר, אמא." אני אומרת בשקט. "אנחנו רק לומדות למבחן."
היא נאנחת ומביטה מטה, כאילו מתלבטת אם לשחרר אותי.
"תהיי זהירה." היא אומרת.
אני מחייכת, כי אני יודעת שהיא כבר נשברה. כל-כך קל לשבור אותה. "מבטיחה." אני אומרת, והיא משחררת את ידי.
"סטייסי!" אני קוראת ומרימה את ידי. היא מסתובבת אליי ומחייכת, ותוך כמה רגעים אנחנו כבר בדרך לבית שלה.
"לעזאזל עם הבחינה הזאת בהיסטוריה." היא אומרת באנחה כשאנחנו כבר בחצי הדרך לביתה. "נצטרך לחרוש שנים בשביל זה."
"כנראה." אני מסכימה. בדרך כלל אני עושה את זה עם אבא או עם כל אחד אחר, כי הם עברו את התיכון כבר הרבה פעמים ובניגוד אליהם, זאת הפעם הראשונה שלי. אולי זה יהיה נחמד ללמוד עם מישהו שלא יודע, ולא, אמא לא נחשבת. למרות הזיכרונות שלה מהתיכון (מהלימודים, לפחות) מטושטשים, היא עדין עברה אותו כבר פעם אחת.
סטייסי מוציאה מפתח מתיקה ופותחת את דלת ביתה.
"אנחנו בבית!" היא צועקת וסוגרת אחריה את הדלת. אנחנו נכנסות פנימה והיא מורה לי להוריד את התיק ליד המדרגות שמובילות לקומה העליונה.
אנחנו נכנסות אל הסלון ושתי נשים מקדמות את פנינו. אחת מהן היא אמא שלה. השנייה היא מישהי שאני לא מכירה. כנראה חברה או משהו.
"שלום." אומרת אחת מהן בחום וקמה מהספה. זאת בטח אמא שלה. היא מתקרבת אלינו ומחבקת את סטייסי. אחר כך היא פונה אליי.
"ומי את?" היא שואלת.
"רנסמיי." אני עונה בחיוך, אבל לא מושיטה את ידי. מניסיון אני יודעת שאנשים נרתעים מעור קר וקשה.
"ברוכה הבאה, רנסמיי." היא עונה לי בחיוך חם מידי, מאולץ מעט, ומבטה עובר אל האישה השנייה שעוד ישבה על הספה.
"זאת רנה, חברה טובה." היא אומרת ומצביעה עליה. האישה מחייכת אלינו. "את זוכרת אותה, נכון?"
סטייסי עושה פרצוף של מישהי שמנסה להיזכר, ורנה מחייכת.
"באתי אליכם לפני כמה שנים." היא אומרת, מנסה לגרום לה להיזכר. "היית די קטנה, בעצם. הייתי פה עם..."
ואז היא משתתקת.
"רעבות?" אימה של סטייסי ממהרת לשנות נושא. שתינו מהנהנות ורנה קמה מהספה כאילו לא קרה כלום. ארבעתנו הולכות אל המטבח ואני וסטייסי מתיישבות ליד השולחן. אמא שלה ורנה מתיישבות כמה רגעים אחרינו, לאחר שהאוכל כבר הונח על השולחן.
יש שתיקה מביכה לרגע, ואז אמא של סטייסי פותחת את פיה.
"רנסמיי..." היא מתחילה. "זה שם מעניין." היא אומרת בחיוך המאולץ הזה שלה. סטייסי נאנחת בייאוש, ואני מבינה שזאת לא הפעם הראשונה שאמא שלה עושה דברים כאלה.
"לאמא שלי היה טעם מוזר בשמות." אני אומרת, מעט מאוחר מידי. אני עוד מנסה להתרגל לעובדה שעם רוב האנשים מדברים על ההורים שלי בלשון עבר.
"השם של אח שלך לא מוזר." סטייסי מתערבת. "אדוארד זה שם נורמלי."
עובר רגע לפני שאני עונה. קשה לי להתרגל לסיפורי הכיסוי האלה. קארלייל אמר שככל שהזמן יעבור זה יהיה קל יותר, ושבפעם הראשונה טבעי שזה יהיה קצת מסובך לזכור הכל.
"אבא שלי בחר את השם שלו." אני מאלתרת במהירות. התשובה הזאת מספקת את סטייסי, ואת אמא שלה.
"הבנתי שאתם מאומצים." היא ממשיכה. איזו אישה חסרת טאקט. ואם באמת הייתי מאומצת?
אני מהנהנת ומשפילה את מבטי, מעמידה פנים שלא הכי נוח לי לדבר על נושא האימוץ והמוות, כביכול, של הורי. "הוא בנאדם טוב, הדוקטור." אני אומרת בשקט, ממשיכה בהצגה שלי.
יש שתיקה רגעית ואני מצליחה לשמוע מישהו דורך על איזו רגל. סטייסי כנראה מסמנת לאמא שלה לסתום את הפה בדרך עדינה. בערך.
אני מרימה את ראשי ונתקלת במבטה של רנה, חברתה של האמא חסרת הטאקט.
היא מחייכת אליי, ויש לה מין חיוך כזה עצוב. לא אחד בולט. אחד שמסתירות אותו הרבה שכבות של העמדת פנים.
"הדוקטור אימץ גם אותך וגם את אחיך?" האם שואלת.
אני מהנהנת. "לא רציתי שיאמצו אותי לבד. אני צריכה את אדוארד לידי."
רנה מתעוררת פתאום. היא נראת קשובה יותר לשיחה מאז שאמרתי 'אדוארד', משום מה. אבל השיחה מתגלגלת לאט לאט למה היה בבית הספר ואיך הולך בלימודים ואם המורים בסדר, והיא מתחילה לאבד עניין (וגם אני, למען האמת).
היא קמה פתאום, וכולנו נושאים אליה את מבטנו.
"אני הולכת לשירותים." היא אומרת, מחייכת בנימוס ויוצאת משם.
"מה יש לה?" סטייסי שואלת את אימה כשרנה כבר מחוץ לטווח השמיעה.
היא נאנחת. "היא איבדה את הבת שלה לפני כמה שנים." היא אומרת.
"איך?" סטייסי מתעניינת.
"היא התחתנה עם איזה אחד כשהייתה בת תשע עשרה בערך, חלתה במהלך ירח הדבש שלהם ומאז היא לא שמעה ממנה יותר."
אני נדרכת. לעזאזל עם זה. זה הדבר האחרון שציפיתי שיקרה. נכון, ידעתי שלסבתא קוראים רנה. אבל לא ידעתי שיש סיכויי שאפגוש אותה כאן.
"איך קראו לבת שלה?" אני שואלת בקול שקט ומתוח.
"בלה, אני חושבת." אימה של סטייסי עונה. "למה?"
"כמו החברה של אח שלך." סטייסי אומרת ומחייכת אליי. ממש צירוף מקרים.
"אני חייבת לזוז." אני אומרת וקמה ממקומי. אני יודעת שאם אשאר כאן עוד קצת זה עלול לעלות לי ביוקר. עוד לא התרגלתי לכל הסיפורים המשונים שהמצאנו, וכמו שאני מכירה את עצמי, יהיה לי קשה לדבוק בהם, במיוחד עכשיו, כשאני יודעת מי נמצאת מולי. עדיף שאלך לפני שאגרום נזק.
"לאן?" סטייסי שואלת בתמיהה. "אמרנו שנלמד למבחן בהיסטוריה."
"מצטערת, סטייס." אני אומרת והולכת לקחת את התיק שלי. "שכחתי שיש לי כמה... תוכניות, לעשות. אני חייבת לחזור הביתה."
"בטוחה?" היא שואלת וה אותי אל הדלת.
"מצטערת." אני אומרת. "אל תדאגי, אנחנו נמצא זמן מתאים לקבוע." אני מחייכת בנימוס, וכשהדלת נסגרת אני רצה הביתה.

~~~~~~~

יצא נחמד^^
אשמח לתגובות בונותD:

[Phrazes for the Young]

זה מתוק נורא D:
אין לי תגובות בונות, אהבתי.
מצפה להמשך. ^^

[Broken Babsi]

וואל, זה נחמד. השפה גבוהה ורהוטה, נקייה כתמיד [:
הדבר היחיד שקצת הפריע לי זה השימוש בלשון הווה - אבל אני מניחה שאני פשוט לא רגילה לזה.
ההתחלה די נורמטיבית, לא מבעירה סקרנות, אבל גם לא גורמת לנחור משעמום. בסה"כ אני חושבת שאקרא את הפרק הבא, כי אחרי הכל פיזרת כמה פירורים פה ושם.
וחוץ מזה אני אוהבת את סאגת דמדומים, אז כנראה שאשאר קוראת קבועה שלך D:

[Misery Business]

DDD:

אני מנסה עכשיו את זה. משתמשים בזה בהרבה ספרים, והחלטתי לנסות גם כן כי מאוד אהבתי את השימוש בלשון הווה. זה מגניב כזהD:

[FAG HAG]

לעזאזל. התחלתי להשתמש בלשון הווה רק לאחר שירשור עם מישהי מסויימת, ומאז פשוט אי אפשר להיפטר מזה. אני לא מצליחה לכתוב פיק בזמן אחר. זוהר, אל תנסי לשכנע את עצמך לכתוב ככה, לא תצליחי להוריד את זה מעצמך.
זה מתוק, מתוק, מתוק. אהבתי את מה שעשית, ובהתחשב בזה שעוד לא קראתי את הרביעי (רק תיחקרתי חברה לגביו) עשית עבודה קאנונית מצויינת. תיאורי רגשות מצויינים באמצעות מחשבות, חבל מאוד שלא תיארת מראה חיצוני גם של האנשים וגם של הסביבה עצמה, זה מקשה על הקוראים לדמיין את העלילה בעיני רוחם. לתשומת ליבך.
בסך הכל, מקסים.
3>

[הדר אוונאס]

זה כל כך יפה!
את פשוט מוכשרת. אני באמצע הרביעי ואת כותבת מעולה
אז, המשך מהר!

[אנג'לה]

יפה מאוד!
עוד לא קראתי את הרביעי כי אני ממש סתומה כשמדובר בנגלית, אבל לא משנה, זה פשוט ורם לרצות לקרוא אותו יותר....
את כותבת ממש יפה!
להמשיך ומהר!!!

הקפצה. בבקשה תקראי את החוקים (יש אשכול נעוץ בפורום המרכזי).
ננעל.

הודעה זו נערכה ע"י fairy tale ב Feb 16 2010, 16:26 PM