When I'm sixsty four/מאי, מכירים ת'שיר? לא? זה הזמן להכיר!

[The Invisible Girl]

שם הפאנפיק: כשאהיה בן שישים וארבע
שם הכותב: מאי
פאנדום: אממ, השיר "כשאהיה בן שישים וארבע"
דירוג: אני מתלבטת בין PG לPG13, כי יש מתישהו כמה מכות מעצבנות...
כשאהיה בן 64
שיפ: כרגע רק ג'ון ויוקו
טיזר:"וואו, בעוד שבוע אני בן שלושים, ועוד אין לי אישה."
ויתור זכויות: אני מוותרת על השיר לביטלס האגדיים. העלילה לגמרי מומצאת והזויה.
הערות: לא כל השיר נחוץ, אבל כדאי שתדעו מה העלילה הכללית של השיר
ועכשיו, לשיר:

When I get older losing my hair
many years from now
will you still be sending me a valentine
birthday greeting, bottle of wine
If I'd been out till quarter to three
would you lock the door
Will you still need me
Will you still feed me
When I'm sixty-four

You'll be older too
And if you say the word
I could stay with you

I could be handy mending a fuse
when your lights have gone
You can knit a sweater by the fireside
Sunday mornings, go for a ride
Doing the garden, digging the weeds
Who could ask for more
Will you still need me
Will you still feed me
When I'm sixty-four

Every summer we can rent a cottage on the
Isle of Wight, if it's not too dear
We shall scrimp and save
Grandchildren on your knee
Vera, Chuck, and Dave

Send me a postcard, drop me a line
stating point of view
indicate precisely what you mean to say
yours sincerely wasting away
Give me your answer fill in a form
mine forever more
Will you still need me
Will you still feed me
When I'm sixty-four

פרולוג:
*השנה היא 1972, חודש יוני*
קרני השמש החמימות הסתננו מבעד לחלון הפתוח למחצה בחדר האורחים הגדול של ג'ון לנון, ושיחת הלהקה (שהתפרקה לא מזמן), שכונסה אך ורק לשם חגיגות העשור השלישי להיוולדו של פול (ולא לקמבק מזורז מאוד), נשמעה בבירור בכל המפלס העליון של הבית. בישיבה נכחו כמובן רק ג'ורג' האריסון, פול מקרטני , ג'ון לנון, ובת זוגתו הנודניקית של ג'ון, יוקו אונו. רינגו (כרגיל) נעדר. נהדר!
"וואו," מלמל פול בישנוניות לחבריו בלהקה. "אני בן שלושים בעוד שבוע," ג'ורג' נראה עייף מהדיבורים חסרי-הפשר פול (לדעתו, כמובן). "ועוד אין לי אישה. לעזאזל."
"ילד, הטה אוזן ושתוק," אמר ג'ון ופול עשה כדבריו. פול היה צעיר ממנו בשנתיים, וג'ון לקח עליו אחריות כמו על אח קטן, ומאז פול (כיאה לאח קטן ולא מזיק) עושה כדבריו, אך לאחרונה קרה הדבר לעיתים רחוקות מאוד. "אני, השגתי את יוקו שלי רק בגיל שלושים ואחת," אמר ג'ון ונשק ליוקו, שחייכה אליו באהבה (ה"מ: ושלדעתי גם תהיה תמיד זו שגררה אותם לסמים ולפירוק), ואחר כך פרע את שיערה השחור והחלק. "כלומר, לפני שנה. ולזה אתה קורא 'אני בן שלושים בעוד שבוע ועוד אין לי אישה'?"
ג'ורג' היה הצעיר מבין הביטלס, והיה מסוכסך עם חברי הלהקה כבר זמן רב, אבל תמיד היה חברם הטוב ביותר לעת צרה בלבד, ובעל נטיות פרו-נרקיסיסטיות מוזרות. "ג'ון, אתה לא נחשב. אבל תראה אותי: צעיר, רווק, גיטריסט מעולה, כותב שירים מהוללים ו-"
"ונרקיסיסט. ואידיוט. ובקיצור תסתום כבר." קטעה אותו יוק.
"הו, והנה קרציוקו מתערבת עם האשמות חסרות-שחר בעליל!" אמר ג'ורג' בחיוך רחב ומעושה שכוון לעברה של יוקו. "תסלח לי, ג'וני, אבל אני שונא את אשתך. אתה יודע על זה."
"תמות! שונא נשים תאילנדיות ו-" קרא ג'ון בקול נסער למדי. הייתה זו הכרזת קרב.
"יפניות, כמה פעמים צריך להגיד?!" קטעה אותו יוקו (הערת הפיצול של המחברת: הו, למי אכפת לעזאזל מה את?! העיקר שאת חסרת טאקט מטומטמת שקוטעת את ג'ון באמצע שטף דיבור הגיוני!).
"יפניות, אותו דבר. בקיצור, תמות! שונא נשים יפניות וחתיכות שכמוך, ושונא יוקו אונואיות מכוער!"
"ג'ון, תנסה להירגע." פול תפס את ג'ון הזועם (ה"מ: האהא! הג'ון הזועם! כולם לעלות!), שנאבק בכל הכוח להשתחרר מלפיתת הברזל, המפתיעה מאוד בהתחשב בממדי גופו של פול.
"הו, אתה אל תגיד לי להירגע, אני אירגע כשאנקום בג'ורג'! אהובתי, אני נוקם במרושע הכחול!" (מרושע כחול=רשע מהסרט "צוללת צהובה") אמר ג'ון ונאבק עוד יותר להשתחרר מהאחיזה הלא נוחה במיוחד, ויוקו צחקקה ברשעות ובסיפוק מרגיז, לדעת כולם, חוץ מג'ון.
למען האמת, ג'ורג' היה נראה כמעט כמו מרושע כחול. הוא לבש את חליפת הג'ינס שלו ונעל את נעלי הספורט הכחולות שלו. כחול מכף-רגל ועד ראש ממש.
"תן לו, פול, אני אחסל את הג'ונודניק הזה תכף ומייד." התגרה ג'ורג' והפשיל את שרווליו. "חה, חה, חה! קרציוקו וג'ונודניק! זוג משמיים!" הוא צחק בסיפוק זדוני (ה"מ: בהחלט תחת השפעת אלכוהול).
"לא, בבקשה אל תריבו," יילל פול בתחינה. אבל כמובן, לאף אחד לא היה אכפת ממה שפול אמר, ומהר מאוד התפתח קרב העקיצות לקרב מכות שנראה יותר כמו ארנב אבק צבעוני ומגודל מאשר ג'ון, יוקו וג'ורג' הולכים מכות.
הממ, ממש אפשר לחשוב שהם ארנב אבק אמיתי, כלומר, אחד שבאמת זז. גיחך פול לעצמו.
אחרי בערך חמש דקות של מכות, לג'ון די נמאס מהעניין והוא יצא מארנב האבק, ודי בקושי, עם "פנס" בעין.
"ממש ארנב אבק צבעוני, לא?" הוא אמר את מה שכל הנוכחים החדר (הוא, פול והמנקה שבטעות עברה שם וניסתה לנקות את ארנב האבק הענקי) חשבו.
"הממ, צודק בהחלט." הסכים פול. "על כמה אתה מתערב איתי שג'ורג' שוב שתה ויוקו מנצחת אותו בקלות?"
"הממ, בהתחשב בעובדה שג'ורג' שתיין ידוע ומעשן כבד לאחרונה," ג'ון הרהר בקול, "אני מתערב איתך על... תן לי לחשוב... חמישים לירות סטרלינג, ושהוא גם ייצא מזה בבית חולים. כן. סכום נאה, לא כך?"
"אכן כך, ג'ון ידידי."

הקרב נגמר, ג'ורג' לא גמר בבית החולים, אבל יוקו בהחלט הראתה לו מה זה. פול קיבל את חמישים הלירות (סטרלינג) שלו, והסדר שב על כנו. לבינתיים.

[Mama umbridge]

נחמד דרוש בטא...

[ImmaWhore]

אוה, שיר מדהים 3>

[Phrazes for the Young]

נחמד, קצת בעיות פיסוק פה ושם, לא יותר מזה.
אבל, כאילו, את לא קאנונית בעליל. לפול היו שני ילדים ואישה בגיל שלושים (שלושה, אם מחשיבים את הת'ר המאומצת). מעבר לזה, כל אחד גר במקום אחר בעולם באותו הזמן: ג'ון בניו יורק, ג'ורג' בלוס אנג'לס, פול בלונדון, ורינגו איפושהו בפרברי אנגליה. זה בכלל לא קאנוני, וזה די מפריע. חוצמזה שנראה לי שהריב התאחה רק ב1974, אבל בזה אני בכלל לא בטוחה.
אוה, והערות המחברת מתחילות להציק בשלב מסויים. יכולת להוסיף את רינגו במקום, ושההערות יהיו שלו או מחשבותיו של פול או משהו. זה פשוט... לא מתחבר.
נחמד, סך הכל. הכתיבה טובה, אבל יש לאן להתקדם. בהצלחה (:

[London]

תראי, אני לא מבינה כלום בביטלס, אבל כל הערות המחברת פשוט הורסות את כל העניין. בתכלס זה כתוב נחמד מאוד.

[The Invisible Girl]

תראו, זה אמור להיות לא קאנוני. קראתי קצת מידע לפני שכתבתי ואני יודעת שיש לו ילדים. הוא משיג אישה מתישהו, דונט וורי. זה רק הפרולוג.

[FAG HAG]

אאוץ'. איפה הקאנוניות? זה מפריע כל כך, כי באותה מידה היית יכולה להמציא להקה וזה היה נשמע אותו הדבר. וההערות המחברת? ה"מ? ג'יזס, מאי היקרה, זהו פאנפיק! בפאנפיק אין הערות המחברת, לפחות לא בתוך היצירה עצמה, ואם כן זהו סגנון כתיבה מיוחד שמופיע כחלק מהיצירה (ולא בהערות סוגריים, בכל מקרה).
אני מצטערת, מותק. יש לך כתיבה נפלאה ומשעשעת, ובטא לא היה יכול להזיק למרות שאני לא אחייב אותך, אבל בעיני הה"מ הזה פשוט פסל כל ביקורת מצידי. אני מתקשה לקרוא את הפיק ביותר מריפרוף, כי הוא כל כך מבולגן בעיניים. אני בהחלט אשמח לקרוא עוד יצירות שלך כי יש לך חוש הומור וכתיבה טובה, רק שימי לב לפעם הבאה לא להוסיף את שיקול דעתך בכל פעם שיש אחד כזה, זה גורם לקורא להרגיש טיפ-טיפה מיותר, את לא חושבת?
(וכמובן, אין בי שום רצון לפגוע בך. אני בהחלט מרגישה שאני יכולה להיות כנה איתך, ואני חושבת שיש לך פוטנציאל ואני רוצה שתנצלי אותו לכיוון הטוב ביותר).

[Dr. Grey]

שושן לעיתים ישירה עד כאב. תתייחסי אליה כאל ביקורת בונה. 3>
זה בהחלט מצא חן בעיניי, הערות המחברת באמת הפריעו ואין אפילו טיפת היצמדות לקאנון.