ממש כמו פעם.|סונגפיק ישן|מיכל. פאנדום ארטמיס פאול~, ארטמיס פאול~

שם הפיק: ממש כמו פעם.|סונגפיק.
שם הכותב: מיכל.
שיפ: ארטמיס והולי.
דירוג: PG

נמ, מכיל ספויילרים מהספר החמישי.
זה סונגפיק שמצאתי בתיקיות ונכתב שנה שעברה, החלטתי להעלות אותו כדי לקבל תגובות בונות.
השיר behind these hazel eyes של קלי קרלקסון.

~~~

Seems like just yesterday, you were a part of me
I used to stand so tall, I used to be so strong


הכל נראה כמו אתמול. רק עם שינוי קטן- אני.
פעם יכלתי לפגוע בך כמעט בלי ייסורי מצפון.
עכשיו, אני בקושי מסוגל לשקר לך. גם אם זה בא לטובת בני משפחתי.
אני פשוט לא מסוגל.


Your arms around me tight, everything it felt so right
Unbreakable, like nothing could go wrong

מהרגע שראיתי אותך, הרגשתי שלא משנה מה נעשה יחד- תמיד ננצל מכל צרה, תמיד נצא מהסיבוך. ביחד. יד ביד.
למרות שכשנפגשנו היית מוכנה לעשות הכל כדי להתרחק ממני.
ניתנה לך ההזמנות להרוג אותי.
אבל לא השתמשת בה.
וזה מראה על חיבה, למרות המצב הרעוע בין בני עמך לביני.
הכל הרגיש כל כך נכון, כל כך אמין וחזק. שום דבר לא יכול להשתבש.


Now I can't breathe, no I can't sleep
I’m barely hanging on


ועכשיו, אני לא חי.
נושם, אוכל, זז.
אבל לא חי.


Here I am, once again
I’m torn into pieces, can't deny it, can't pretend
Just thought you were the one

הנה אני, שוב, כורע לצידך.
אני שבור לחלקים ולא מסוגל להתנגד.
נזכר ברגעים היפים, העצובים, המדכאים והמאושרים.
נזכר.


Broken up, deep inside
But you won't get to see the tears I cry
Behind these hazel eyes

שבור מבפנים.
הדמעות זולגות לידך, אבל אני לא אתן לך לראות אותן, כדי שלא תדאגי.
למדתי לקרוא את פנייך כמו ספר פתוח.
תנועות הפה, תזוזת הגבות, רעידת הקצוות המחודדים של האוזניים. והעיניים.
מאחורי עינייך הזהובות ראיתי עולם ומלואו.
עולם, שברגע אחד של חולשה ממני-כבה.





I told you everything, opened up and let you in
You made me feel alright, for once in my life

היית כמו יומן בשבילי. סיפרתי לך הכל. או לפחות את הרוב.
ידעת עליי הכל.
לעומת זאת, אני לא ידעתי עלייך כלום.
בזכותך הפכתי לאדם טוב. גרמת לי להרגיש אהוב, לשם שינוי.
שינית אותי.
אולי מבחוץ אני אותו הנער- אבל מבפנים, אני אדם חברותי, בעל לב רחב.
כבר לא אותו בן-אדם סגור, תחמן, רודף-בצע.
בזכותך.

Now all that’s left of me
is what I pretend to be
So together, but so broken up inside

ואחרי הכל, למרות שעזבת אותי-נשארתי אותו בן-אדם, טוב לב, אדיב.
רק שאחרי שעזבת לא הכרתי כבר את החלק הנחמד שהשתלט על החלק הרע שבי.
חלק זר ומנוכר.
הפכתי לזר בפני עצמי.
ורק אז ראיתי את חיי לאורך ולרוחב; והבנתי מיד מה חסר בהם. או ליתר דיוק; מי חסר בהם.
דמות נמוכה, רזה ושרירית, בעלת שיער קצר ואוזניים מבצבצות לצדדים, מחודדות.

Cause I can’t breathe, no I can’t sleep
I’m barely hanging on

ואני עדיין לא חי.
חושב. אני טוב בלחשוב.
זה התחביב שלי.
אני שוכב על הספה השחורה מהעור היוקרתי ומביט סביבי על האחוזה המפוארת.
מה שווה כל הפאר הזה עם אין עם מי לחלוק אותו?

Here I am, once again
I’m torn into pieces, can't deny it, can't pretend


והנה, זה שוב משתלט עליי.
ההרגשה החמה, העוטפת.
ההרגשה הנפלאה שסיפקת לי בנוכחותך.
אני נקרע מבפנים ואני לא יכול לחבר את הקרעים שוב.
אני מנסה לכסות על האובדן והכאב.
אני אתפור קרע לקרע, ולא אפסיק אם אדקור את עצמי עם המחט.
אך גם אם אצליח ליצור שמיכת טלאים גדולה מספיק כדי לכסות על האובדן, כעבור זמן מה החוטים יתחילו להיפרם, ואני לא אחזיק מעמד.


Just thought you were the one
Broken up, deep inside
But you won't get to see the tears I cry
Behind these hazel eyes

אני יודע שאת האחת; האחת והיחידה.
אני אבוד, אבוד בעולם מלא אנשים צמאים לכוח, כסף ועוצמה.
מפלצות.
כמו שאני הייתי פעם.
לפני הפגישה איתך.


Swallow me, then spit me out
For hating you, I blame myself
Seeing you, it kills me now
No, I don’t cry on the outside anymore
Anymore

יכולת לעזוב אותי, לזרוק אותי, לומר לי את האמת בפנים.
אבל לא עשית את זה.
הגשם נוטף במורד גשר אפי, ומחדיר קווצות שיער כהות לעיניי. אני מסיט אותן לאחור, אבל הן עיקשות- ממש כמוך, חוזרות שוב ושוב לנקודת ההתחלה. זוכרות, לא שוכחות, ורק אחרי תחנונים רבים- סולחות.
אני מניח זר של שושנים אדומות על אבן הג'ייד הירוקה, שעליה חרוט שמך. הפרחים האדומים נראים כמו דם שנשפך על האבן ועל הדשא הירוק.
בדיוק כמו שם.
דם. המון דם.
במרכז האבן יש חריץ.
לא עגול, לא מדוייק.
חריץ.
חריץ צר, באורך של חמישה סנטימטרים.
כמו החריץ שהחרב השאירה בך.


Here I am, once again
I’m torn into pieces, can't deny it, can't pretend
Just thought you were the one
Broken up, deep inside
But you won't get to see the tears I cry
Behind these hazel eyes


אני נשכב על האבן הזו-האבן שמרחיקה אותך ממני.
אם זה היה תלוי בי, הייתי מסלק את האדמה המקוללת הזו שמפרידה בינינו, יורד למטה, כמה מטרים מתחת לפני האדמה, ונשאר שם איתך.
הגשם ממשיך לרדת. כולי כבר רטוב, אבל לא אכפת לי. כי קור וצינון הם סתם עוד דברים שעוברים בחיים.
אבל אהבה נכזבת לא תעבור.


Here I am, once again
I’m torn into pieces, can't deny it, can't pretend
Just thought you were the one

הגשם אומנם שוטף את הליכלוך מעל ההאבנים האלו, שמזכירות לי דברים מצמררים.
אבל את רגשי האשם שלי, שנתתי לך למות בלי חבר שיחזיק לך את היד, שום גשם לא יוכל לשטוף.
שום דבר לא יוכל לשטוף.
העדפתי להציל את עצמי במקום אותך.
למרות שאם הייתי מקדיש רגע אחד של מחשבה, שנינו היינו ניצלים. אם הייתי מציל אותך, כנראה הייתי מת בעצמי, אבל אז את היית מצילה אותי.
אבל לא היה זמן למחשבה.
למעשה, לא היה זמן בכלל.


Broken up, deep inside
But you won't get to see the tears I cry
Behind these hazel eyes


העיניים שלך ברגע הזה אמרו הכל.
כל הסבל, הייאוש, הכאב שגרמתי לך במהלך השנים נשפך כעת החוצה.
ואני בהיתי בתדהמה בדמעות שזלגו מתוך עינייך- דמעה אחת לכל מעשה עוול.
והיו הרבה דמעות.
הרבה יותר מהמצופה.
"ארטמיס," לחשת, "ארטמיס, תעזור לי."
הדמעות התחילו לזלוג במורד לחיי, אבל המשכתי בשלי. המשכתי לרוץ ולספור. לספור ולרוץ. זה מה שחשוב עכשיו; לא שום דבר אחר. המצפון שלי ייסר אותי כל כך, עד שכמעט איבדתי את קצב הספירה. הספירה זה כל מה שחשוב עכשיו.
השארתי את הולי שורט למות לבדה, בלי ידיד שיחזיק את ידה.


=========
יש לי נטייה להרוג דמויות._.

שיו...זה מהמם!!!
ממש אבל...
וזה כל כך עצוב...עצוב ויפה...
ומרגש...

תודהD:

מדהים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני כמעט בכיתי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
כמעט
יש לי שאלה אז אני יכול לשלוח לך שאלה פרטית?

מהמם!!! אבל למה למה למה להרוג את הולי???

בלה

כי היא באמת מתה
אבל אל דאגה, בסוף היא שוב חיה (אל תשאל אותי איך- עדיף שתקרא)