להבות || ניקול

[Moon Tears]

שם הפאנפיק: להבות
שם הכותבת: ניקול
פאנדום: משחקי הרעב
דירוג: G
שיפ: קטניס\פיטה . איימי \ ריין
ז'אנר: מעורבב כזה XD
וויתור זכויות: לסוזן קולינס אשר כתבה את הספר המדהים משחקי הרעב
תודות: תודה לבטא שלי Arty :] שביטא כולכך יפה שלא יכולתי שלא לשמוח בהסתכלות על הפיק שלי.
למורה שלי לאנגלית שלא שמה לב שאני כותבת באמצע השיעורים שלה :]
לשולצי שהיא חמודל'ה ^^

חשוב : העלילה נכתבת אך ורק לפי הספר הראשון !
-
בוקר. קרני שמש ראשונות שחדרו דרך הווילון הקרוע האירו את פניי.
פקחתי את עיניי. תרתי אחר המשפחה שלי, קרוב לוודאי שאת אחי הגדול כבר לא אמצא, הוא בטח מתכונן עם ארוסתו לחתונה, אותה חתונה שהעסיקה את כולם בזמן האחרון.
הבחנתי באחותי, מכורבלת בזרועותיהם של אבי ואמי, כמו תמיד. גם מרחוק הייתי יכולה להבחין בפניה הלחות, היא כנראה בכתה, כמובן שבכתה, היום יום האסיף.
נאנחתי. בעוד כשש שעות, שתי משפחות לכול היותר, יינגפו את התריסים ויתאבלו על בנם או בתם אשר ילכו להתחרות במשחקי הרעב. כבר שמונים ותשעה שנים שהמשחקים האלו מתקיימים, רק ארבעה זוכים ממחוז שניים עשרה. שניים מהם כבר לא בחיים, מה הסיכויים שהשנה מישהו מאיתנו יזכה?
מחשבה רעה עלתה לי פתאום, שאולי הפעם יהיה תורה של המשפחה שלי לנגף את התריסים, להתאבל על הבת האבודה שלהם. נרעדתי ודחקתי את המחשבה הזו. רק שישה פתקים יישאו את השם שלי, שישה מתוך אלפי פתקים. תיעבתי את האסימונים הללו.
התלבשתי במהירות והשחלתי את רגליי אל המגפיים שלי, שש שעות לציד זה מספיק. פסחתי על ארוחת הבוקר מכיוון שלא הייתי רעבה, יצאתי מהבית והתקדמתי לעבר הגדר, אותה גדר קטנה ומעוקמת שאמורה להגן עלינו מפני טורפים ולהיות מחשמלת. אך זכות החשמול נשללה מאיתנו לפני חמש שנים. לפעמים הקפיטול משלח בה אותות חשמליים בכדי לחשמל אנשים מופתעים, להתעלל בנו כמו שהם מתעללים בנו במשחקי הרעב. הקשבתי בחיפוש אחר קול זמזום שקט, המעיד על כך שהגדר מחשמלת, אך היא דממה.
השתחלתי דרך פרצה קטנה בגדר ועברתי לצידה השני, ליער. פניתי אל שיח מסוים ושלפתי ממנו את הקשת הירוקה-לבנה שלי, עם גילופי חיות שאני עצמי גילפתי. בן דוד שלי הרכיב אותה, הוא הספיק לעשות זאת לפני שמת במשחקי הרעב כתוצאה מחנית בצוואר.
היה נדמה שכל חיי סובבים סביב משחקי הרעב, הקרב בין עשרים ושישה הנערים, פעם זה היה עשרים וארבעה, אך שיקמו מחדש את מחוז שלוש-עשרה שהושמד כליל על ידי פצצת אטום של הקפיטול. היה עדיף שלא ישקמו, פחות שני מתים.
"ושיהיה לכולנו משחקי רעב שמחים! מי ייתן והסיכויים תמיד יהיו לטובתכם." הייתה אומרת נציגת הקפיטול, אן קרוסוב. כל כך תיעבתי אותה, אותה ואת הקפיטול.
נכנסתי אל היער העמוק בריצה. פעם פחדתי היער, הוא היה נראה לי אפל, אבל לא עוד. אחרי שאצליח לצוד וללקוט משהו, אבי יבוא לעזור לי לסחוב את השלל הביתה. קודם להשיג, אחר כך לסחוב.
נעצרתי. התבוננתי סביבי, שום חיה. חיפשתי אחר משהו ללקוט, ומצאתי חלקת תותים ואוכמניות. "רגע!" מלמלתי לעצמי, "לא את אלו." גלגלתי את הפירות המשונים בכף ידי, הם נראו כמו אוכמניות, אך הם היו בכלל רוש לילה. ליקטתי מעט תותים והתרחקתי מהמקום, עדיף לא להסתכן.
הלכתי זמן מה ביער, מלקטת שורשים, אבל חיפשתי אחר בשר, לא צמחים. הבחנתי בצבי שעמד במרחק פגיעה, הוא היה צעיר ופשוט מושלם. לא כל כך מושלם אחרי שחץ פילח את האוויר בשריקה וננעץ בצווארו.
התבוננתי בצבי. הוא היה כבד לפחות פי שניים ממשקל גופי, ורק עוד שעה נותרה עד הטקס. צריך להזדרז. בתזמון מושלם אבי הגיח מהגדר, כשראה את הצבי המוטל על הרצפה הוא לא אמר דבר, תלה אותו על כתפו, ומיהר לכיוון הקצבייה. הקצבית הישישה, רובה שמה, קידמה את פנינו. לאחר שאבי התמקח איתה על המחיר, יצאנו מהקצבייה עם שני נתחי בשר עסיסיים וסכום כסף רב. התקדמנו לכיוון הכיכר, שם נערך טקס יום האסיף.
ראש העיר החל בנאום המייגע, המשעמם והקבוע על ההיסטוריה של פאנם. לא התרכזתי בו, שמעתי את הנאום הזה כבר שתיים עשר פעמים ויכולתי לדקלם אותו מתוך שינה.
הוא סיים את הנאום הארוך והזמין לבמה את אן קרוסוב הנתעבת. היא עלתה בדילוגים והתחילה לדבר במבטא הקפיטולי המוזר שלה. היא הזמינה את המנצחים הקודמים במשחקי הרעב, קטניס ופיטה מלארק. הם עלו לבמה בליווי מחיאות כפיים סוערות, כולנו זכרנו את המאורעות המרגשים של משחקי הרעב שבו הם היו.
הם אמרו כמה דברים, אבל זה לא עניין אותי, חיכיתי שהטקס יגיע כבר לסיומו.
לאחר כחצי שעה שהרגישה כמו נצח, אן קרוסוב החליטה ברוב טובה לסובב את הכדור שנשא את כל השמות של הבנות. היא חייכה את החיוך המעצבן והמזויף שלה בזמן שהקריא בחגיגיות, "אימי לאון!"
נדהמתי. לקח לי כמה שניות לעכל את זה. זה היה השם שלי! הדבר היחיד שזכור לי הוא איך הכל התחיל להתערפל מסביבי בעודי צונחת מטה אל הרצפה.
-
ת"ב או סתם תגובות :]

[Run Rabbit]

פיק יפה .. מצפה להמשך :]

[Moon Tears]

תודה :] עוד תגובות??

[Peeta Mellark]

הכתיבה מעולה, למרות שיש שימוש רב מדי בפסיקים. העלילה בנוייה נחמד, אני בהחלט אעקוב, אבל לפי דעתי היה צריך להוסיף יותר תיאור של איך היא מרגישה כשהיא נבחרת כי מן הסתם היא בסערת רגשות.

בנוסף, אני ממליצה שתרשמי במידע על הפיק שאת כותבת אותו על פי העלילה של הספר הראשון, כי לפי איך שהטרילוגיה הסתיימה אני לא חושבת שאפשרי שיהיו משחקים. (:

[Moon Tears]

תודה , תיקנתי :}