מגע | מאיה, משחקי רעב.

שם הפאנפיק: מגע.
שם הכותבת: מאיו. או מאיה. או סתם אני.
דירוג: pg - 13
פאנדום: משחקי הרעב.
שיפ: לשיפוטכם. אני התכוונתי שזה יהיה פיטה \ קטניס, אך אתם יכולים לראות את זה גם כ-גייל \ קטניס.
ז'אנר: אנגסט?
קדימה.
==

ואז הוא מחוויר ואני יודעת שהוא מדמיין את הסיטואציה על פי הקמט הדק שנמתח במצחו.
אני כמעט שמתפתה לגעת בו, בקמט, לשרטט אותו שוב עם האצבע המורה, להעמיק אותו.

כמעט.

אני עוצרת את עצמי בשנייה האחרונה, פתאום מודעת לכך שזה לא המקום, לא הזמן, לא האדם הנכון. פתאום מודעת לכך שמגע בו ישלח בגופי אלפי זרמים חשמליים ויגרום לי לרעוד בלי שליטה.
והוא לא צריך לדעת שהוא עושה לי את זה, משפיע עליי ככה. זה לא בסדר, זה שגוי.

המבט המרוכז והמהורהר שלו מתחלף באחד מודאג והעיניים הכחולות שלו נוצצות כשפיו נפתח מעט והוא לוחש את שמי.
ואני לא שומעת את זה, לא, רק מרגישה את היד החמה שלו מלטפת לי את הסנטר בעדינות. המגע הקל הזה זורק אותי באוויר ומטלטל אותי עד שלא נשארת בי טיפת כוח ואז מחזיר את כולו בעוצמה אדירה.

הזווית הנוטה ליפול בחיוך המושלם שלו מסגירה אותו.
אני קולטת, פתאום, שגם הוא יודע. זה לא המקום, לא הזמן, לא האדם הנכון.

ואני רק מצטערת שלא עברתי באצבעותיי על הקמט העמוק, שנעלם עכשיו, כי אולי, רק אולי, הייתי מעבירה בו את אותה הטלטלה שהעביר בי.
אבל אין זכר לקמט, או לכל הבעה כלל בפניו היפות, כשאני מזהה את הכתם האדום מתפשט על פני החולצה שלו.

הוא נופל על הקרקע כשהידיים שלי חלשות מלהחזיק אותו קרוב אליי.

לפני שאני אוכל להגיב כמו שצריך, אני רק רוצה לדעת אם זה עבר בטא קודם.
הכתיבה שלך אכן טובה מאוד, אבל ללא בטא זה נוגד את חוקי הפורום, ואם את רוצה לפרסם על ידי ביטוא עצמי את צריכה לשלוח אליי או לאורפז הודעה ובה הבקשה שלך

כמו שנאמר, יש חובה לבטא, ובתור מנהלת-קודמת של הפורום, אני מניחה שאת כבר יודעת.

מקסים. שכחתי עד כמה מוכשרת את. טוב לראות שאת כותבת שוב.
הקטע מדהים. העברת את הרגשות בצורה מעולה ובוטה שאפשר באמת להרגיש את קטניס. אני מעדיפה לחשוב על זה כפיטה\קטניס, כי גייל\קטניס פשוט נוגד את כל מה שאני מאמינה בו. אבל קצת מוזר לי שתיארת את קטניס כל כך... את יודעת, התחושה הזאת של אהבה.
אני רואה את קטניס פשוט כאישה מבולבלת שלא יודעת שום דבר מהחיים שלה (מה שמשתמע מהספר אחרי הכל) אבל החלטתי להעלים עין.

ח"ח (:

רייצ'ל, אם את מתכוונת למנהלת קודמת... הכותבת (המוכשרת בעליל) זו מאיה המגניבקוליסטית, שהיא לא אני.

אעא, מאיה! הגבתי לך בסס"ש, אבל גם כאן נחמד להגיב, אז:
זה מקסים. עצוב קצת ואפילו בכיתי כמה דמעות (מודה, מודה!).
קטניס נורא קיצ'ית, אבל נו, ככה הספר מוציא אותה. לא מאשימה אותך.
הכתיבה מעולה ולא היו שום טעויות. ח"ח ענק, ותמשיכי לכתובD:

1. שלחתי בקשה לביטוא עצמי מאורפז, והיא אישרה לי לבטא לעצמי תמיד D:

2. אני לא המאיה שאת (רייצ'ל) מדברת עליה, לצערי. היא הרבה יותר מוכשרת ממני והיא יודעת את זה (אל תכחישי, מאיו). אבל זה כבוד אדיר שאת שמה אותי ואותה באותה שורה. באמת.

3. התחלתי לכתוב את זה בתור משהו רגיל (קטע מקורי), אבל זה היה בדיוק אחרי שקראתי את משחקי הרעב 2 ככה שהושפעתי עמוקות. יכול להיות שהדמות פה היא יותר אני מאשר קטניס, ולכן היא נראת לכן קצת קיטשית. בכל מקרה - אני חושבת שזה בשלב יותר מאוחר בסיפור, כלומר אולי היא שינתה את דעתה... או שאלו רק תירוצים עלובים לטעויות שלי.

4. זה אכן היה בסס"ש, אך הגל הגדול של התקלה מחק את זה והחלטתי שזה מתאים יותר כאן D:

5. בכית? באמת? וואו. זה אומר שעשיתי את העבודה שלי.

אם כך הכל נהדר^^
אז הכתיבה- מדהימה וסוחפת. גרמה לי להרגיש כאילו אני קטניס עצמה.
מה שהיה קצת מוזר לי, זה שקטניס עצמה היא לא מי יודע מה חובבת 'אהבה'. כאילו, אני לא יודעת איך להסביר את זה, אבל היא לא מצליחה לדבר על כך, אפילו לחשוב על כך, בפתיחות כזו.
הפיקצר עצמו, מדהים ומרטיט בו זמנית.
והשורה הזאת - הוא נופל על הקרקע כשהידיים שלי חלשות מלהחזיק אותו קרוב אליי.
כמובן, השורה האהובה. התחלתי לפתח מין חיבה מסויימת למשפטי סיום...
בכל אופן, השורה - מדהימה.
לסיכום אהבתי מאוד^^

מדהים. כ"כ מדהים. אני משוגעת על אנגסט חזק, על אהבה נכזבת ועל משחקי הרעב, ככה שזה קנה אותי מהרגע הראשון. פשוט... ואוו.
הערה קטנה: לפטה יש עיניים כחולות, לגייל חומות. אם התכוונת שזה יהיה פיטה/קטניס אז זה לא קאנוני במיוחד, אבל בתכל'ס, הו קארס?

לגבי העיניים... וול, לא הייתי בטוחה. בהתחלה זה היה בכלל עיניים ירוקות, כדי להתרחק מזה, אבל הייתי בטוחה שלפיטה יש עיניים חומות... נו, טוב, נשנה D:

ותודה תודה תודה תודה תודה! (גם לדניאל וגם לשחר) כי זה ממש משמח שאהבתן את זה, ושאתן מגיבות בכזה פירוט ועם הרבה מחמאות. ושוב - תודה

טעות קטנה, לגייל יש "עיני תפר אפורות".

בכל מקרה, הקטע ממש מרגש וחמוד. קטניס יצאה קצת יותר קיטשית מבדרך כלל והקטע קצר מידי, אשמח לקרוא עוד ממנו.
האווירה מזכירה את משחקי הרעב, והכתיבה בהווה משתלבת בצורה מעולה.
והקטעים של "הושלכתי לאוויר" והמשפט האחרון כל כך קטניסיים.. וואו XD