המקרה המוזר של חייזר בעיירה קטנה\ענבר, לאתגר החודשי.

שם הפאנפיק:המקרה המוזר של חייזר בעיירה קטנה.
שם הכותבת:ענבר
דירוג: PG
שיפ:שרה\ג'ון
פאנדום:בני לוריאן
וויתור זכויות:לפיטקוס לור, לוואי והוא ושאר הלורים יצליחו במלחמתם (:
וכמובן שלבטא ה(גועל נפש ) דניאל.

עברו כבר 6 חודשים, שבועיים ו-3 ימים מאז הפעם האחרונה ששרה ראתה את ג'ון; זה היה אותו היום שבו הבחורה מוזרה שכינתה את עצמה 'שש' הופיעה, אותו היום שבו הגיעו גם המוגדירינים, והמלחמה החלה.
זה מוזר, כי למרות שנראה שהם עזבו בעקבות ג'ון והנערה, שרה לא מפסיקה לראות אותם בכל אדם זר שמגיע לעיירה. הבזק שיניים, מעיל גשם ארוך, ואותו מבט נורא שרודף אותה בסיוטים.
מארק טוען שהיא פרנואידית, שאין לה סיבה לפחד; הרי הם רודפים רק אחרי הלורים, אין להם סיבה להרוג בני אדם כעת. אבל היא יכולה לראות כמה הוא באמת מפחד, כמה הוא מסתיר את אימתו ואת הסיוטים שהותיר בו הקרב בבית הספר באותו יום; הקרב בו ראה קרוב לוודאי בפעם הראשונה אדם מת מול עיניו.

הם יוצאים עכשיו, בשביל החיצוניות. אף אחד בבית הספר לא יחשוד אם היפיפייה של השכבה והקפטן של קבוצת הפוטבול שרודף אחריה כל כך הרבה זמן ייצאו יחד. אבל הם לא באמת מאוהבים, שניהם יודעים את זה; הם ביחד בגלל ג'ון, בגלל הלורים והחיזרים והאחווה המוזרה שנוצרה בינהם.
נראה ששש לא טעתה כשאמרה שהם החלו להילחם. עתה מופיעות עוד ועוד כתבות בעיתונים ובאינטרנט על מקרים מוזרים שמתרחשים ברחבי העולם, רציחות, אנשים שעפים באוויר או מרימים חפצים גדולים מהם בהרבה, אש ופיצוצים מסתוריים; איש אחד אף דיווח שנצפתה חללית מוקפת בזוהר כחול שנחתה ליד אלכסנדריה, אולם איש לא הצליח לאתרה לאחר מכן. מארק ושרה מחפשים בשקידה אחרי כתבות כאלה, להוטים להשיג מידע, אולי מסר מג'ון ושש שבמרחק.
כל כתבה היא כמו זרם של אופטימיות לשרה. זה אומר שג'ון עדיין בחיים, שעוד יש סיכוי שהוא יחזור אליה. תמונה של נער ונערה נקלטה בצורה מטושטשת במצלמת ביטחון, שערו השחור של הנער וגובהו גורמים לשרה לבכות מאושר; זה ג'ון שלה, והוא חי ועודו נלחם במוגדירינים.עוד שבוע עובר, והיא עדיין מקווה שהוא יאחוז בה חזק שוב, ויעטוף אותם שוב בזוהר הזהוב של ידיו. ועוד יום עובר.

המאמי? =.="
זה חביבוש למדיוש. כבר אמרתי שאני אוהבת את הכתיבה שלך? :)

תודה (:
ערכתי, עכשיו את מרוצה, יא בטא גועל נפש? 3>

כן, גועל נפש זאת בהחלט דרך מצוינת לתאר אותי 3>

הייתי מגדירה את זה כפשוט וחמוד, לפעמים באמת לא צריך להתחכם יותר מדי כדי שזה יעבוד :)
אישית אני לא מכירה את הפאנדום, אבל הצלחתי להבין ולהתחבר לציפייה של שרה בכל זאת, מה שמצביע על זה שזה אכן היה מוצלח- הצלחת 'לסחוב' את הסיפור בזכות עצמך, ללא כל קשר לפאנדום.
אהבתי את הסוף, הוא היה מרגש בדיוק במידה הנכונה: לא סכריני מדי, אבל כן גורם ל'קנאק' שכזה באיזור הלב.
המספרים קצת הציקו לי, נראה לי שכדאי להפוך אותם למילים.
סך הכל, מדהים. אהבתי בהחלט את הסגנון שלך.

יצא ממש יפה, כתיבה מעולה, וגם אף פעם לא ראיתי את הצד של שרה בספר, אני מקווה לקרוא עוד פיקים על בני לוריאן.

הקפצה מטורפת. קרא חוקים לפני כתיבת תגובות ופתיחת אשכולות.
ננעל.