The Planet Bends Between Us | אנג'י, פאנדום גליי, קליין

אז בחיי שנורא התלבטתי אם לפרסם את זה או לא כי זה מפגר לאלה אבל הגעתי למסקנה שאני פשוט הולכת לתרץ שזה פלאף קיטצ'י וקלישאתי ואתם פשוט תסלחו לי כי אני חמודה וכי גייז אר אוסום, במיוחד קליין.

ואני יודעת שהשם גרוע ולא מקורי ומבוסס על השיר נושא וידה ידה. אני יודעת. אבל באמת שהאפשרויות שלי היו נורא מוגבלות.

פאנדום: גליי.
שיפ: קליין.
דירוג: תמים פלוס פלוס פלוס, מעל PG כזה.
ז'אנר: פלאף, רומאנס.
טיזר:
"אולי איפה שהוא הוא בסך-הכל חיפש דרך למשוך את תשומת הלב של בליין, להראות לסולן הראשי של הוורבלרז, התלמיד המצטיין של דלטון ובאופן כללי הבן-אדם הכי מדהים עלי האדמות שגם קורט קיים ושלא יתחיל להטיל ספקות... גם אם הוא צודק."
דיסקליימר: קליין שייכים (למרבה הצער) לריאן מרפי ולפוקס.
תודות: לדארן כריס על היותו קיים, לכותבות של פאנפיקשן נט על המון השראה בכתיבה, לאורפז המדהימה על הביטוא וההערות שנורא עזרו לי, ולי, כי למדתי על בשרי את החוויה של להיתקע בשירותים. חצי שעה. לבד. אלוהים זה טראומתי.
הערות: אם הפאנון התערבב לי עם הקאנון, תסלחו לי- אני מבלה יותר מידי זמן בקריאת פאנפיקי וורבלרז כדי להבדיל בין השניים. שיר הנושא של הפיק והשם שלו שייך לסנואו פטרול ונקרא The Planets Bend Between Us.
ובליין יצא מושלם מידי, איי נואו. הוא באמת מושלם מידי OO
אזהרה: מכיל סלאש. מי שלא מתאים לו מוזמן לצאת(:

The winter's marked the Earth
It's floored with frozen glass
You slip into my arms
And you quickly correct yourself

Your freezing speech bubbles
Seem to hold your words aloft
I want the smoky clouds of laughter
To swim about me forever more

קורט אוהב את המבט החודר שמגיע מתוך העיניים הבהירות והחכמות של בליין, שמשדרות מין שלווה מהולה באמפתיה. אולי זה נשמע מגוחך, אבל כשקורט מביט בהן הוא מרגיש כאילו העולם מאט כמו בסרט, רק לכמה רגעים, והם רק שניהם שם לבדם. בליין נראה לו כאילו עוצב על ידי אומן דגול, כל חלק מגופו מפוסל בשלמות מופתית ומלוטש מכל פינה, אבל אולי זה סתם קורט שחושב כך.

בליבו הוא בכל זאת לא מצליח להבין איך הוא יכול סתם כך לשבת מולו בבית הקפה, לשתות מוקה דל-שומן ולדבר איתו על דברים כל-כך רגילים כמו האנטומיה של גריי, בגדי מעצבים והחזרה האחרונה של הוורבלרז, כשבפנים הוא מתאפק כל-כך חזק שלא להראות את הרגשות שלו כלפיו. אם היה לו אומץ ואם זה היה המקום הנכון והזמן הנכון, הוא היה יוצא בוידוי מרגש כמו שתמיד מופיע בסדרות הטלוויזיה המגוחכות האלו ומספר לבליין ש... שהוא מתנדנד על חוט דק ומטאפורי: מצידו האחד דלטון ומצידו האחר מק'ינלי, ובליין הוא הדבר העיקרי שמחזיק אותו שם.
אוף, המטאפורות שלו כאלו שטחיות.

לפני שהוא שם לב ספלי הקפה שלהם כבר מרוקנים, ובליין מסתכל עליו בציפייה שיענה לשאלה שקורט לא האזין לה.
"הא?" הוא ממלמל בטמטום, בליין שומט את כתפיו באנחה.
"שאלתי אותך מה דעתך."
"אה." יש שתיקה. "לגבי מה?"
בליין מגחך. "אתה ממש במקום אחר היום."
קורט מחייך חיוך קטן. "מה אתה אומר." הוא ממלמל.
הם קמים מהשולחן ומתחילים לצאת מבית הקפה.
"בכל מקרה, מה שאמרתי הוא שדייויד ארגן יציאה לבאולינג בשישי בערב, עם עוד כמה חבר'ה מהוורבלרז... מה אתה אומר?"
קורט חושב לעצמו שבילוי בבאולינג יכול להיות נחמד, אם הוא לא כולל... נעליי באולינג. איכס. "נשמע טוב." הוא אומר לבסוף.
בליין נאנח בהקלה ומביט על קורט. קורט מתאפק חזק כל-כך שזה עושה לו כאב בטן, כי הוא בקושי מאמין שמה שנמצא מולו באמת נמצא שם, ובאופן כללי הקפה לא היה טוב במיוחד. "יופי, כי לא הייתי בטוח שתרצה."
קורט מרים את גבותיו ומביט על בליין בספקנות. "למה שאני לא ארצה?"
בליין מהסס. "כי... אתה לא נראה טיפוס של באולינג."
"אה, באמת?" זו הייתה לגמרי הבחירה שלו כשבגיל אחת-עשרה הוא העדיף לעבור על אוסף תקליטי הויניל שלו במקום לצאת עם הילדים מהכיתה שלו לבילוי שישי בערב. אולי בליין צודק וקורט הוא באמת לא טיפוס של באולינג, אבל הוא לא מתכוון להראות לו את זה. "אבא שלי היה לקח אותי כל שבוע לבאולינג כשהייתי קטן, אפילו זכיתי בתואר 'המנחית הצעיר' או, איך שלא קראו לזה. אני מיומן."
בליין פותח את פיו כדי לענות, אבל המילים של קורט עדיין תלויות באוויר, ונראה שלרגע הוא באמת ובתמים מאמין לו, מה שגורם לקורט לסיפוק עצמי רב. "אז... אני מניח שאני אראה אותך שם."
קורט מהנהן בחיוך מאולץ, והם נפרדים כל אחד לדרכו.
זה לא שקורט התכוון לשקר- לא, לשקר זו מילה כבדה מידי- קורט לא התכוון לבלף, אבל אולי איפה שהוא הוא בסך-הכל חיפש דרך למשוך את תשומת הלב של בליין, להראות לסולן הראשי של הוורבלרז, התלמיד המצטיין של דלטון ובאופן כללי הבן-אדם הכי מדהים עלי האדמות שגם קורט קיים ושלא יתחיל להטיל ספקות... גם אם הוא צודק.
קורט לא יודע לשחק באולינג.

***

מה זה סטרייק?

עשר שיחות שלא נענו? מה לעזאזל, קורט?

נו מרסדס, בחייך, אני צריך את הגיבוי שלך פה. מה זה סטרייק?

אני לא יכולה לעזור לך כרגע, קורט, אני עסוקה. תשאל את בליין.

אני יודע שאת בערב בנות עם רייצ'ל ואתן עושות מרתון של 'עקרות בית נואשות' אז תשאירי את התירוצים לפעם אחרת. ולגבי העצה שלך- אני לא יכול במיוחד לדבר עם בליין או... להתייעץ איתו בדברים האלו. לא כרגע, לפחות.


למה היא לא מחזירה לו תשובה? אולי היא כועסת על העובדה שהוא תפס אותה על חם?
למעשה, הוא לא בטוח בכלל שהוא עשה את ההחלטה הנכונה, בין אם לשקר- לא לשקר! לבלף!- לבליין או באופן כללי לבוא לכאן, מקום מלא בריח של שמן שמזכיר את הריח של המוסך של בארט ולהעמיד פנים שהוא יודע לאיזה חור מתאימה כל אצבע בתוך הכדור הכבד להפליא (בליין שאל אותו למה הוא לקח כדור במספר כל-כך גבוה. ממתי חמש-עשרה זה מספר כל-כך גדול?) ואיך בכלל צריך לזרוק את הדבר הכבד הזה ולגרום לו להפיל את כל העמודים (שהתבררו לו לאחר מכן בתור 'פינים'. אפשר לחשוב.)
ואחרי כל זה, הוא עדיין לא מבין למה הוא ממשיך להיכנס עם הראש בקיר.
אולי בגלל בליין. התנועות שלו חינניות וכשהוא זורק את הכדור וכל הפינים נופלים במכה אחת הוא עושה תנועת ניצחון גאה ונותן כיפים לאחרים באושר.
וכשהוא מתיישב ליד קורט ואומר לו, "אני כבר מת לראות אותך משחק, 'מנחית צעיר'." הוא ממלמל משהו על סושי מקולקל ורץ לשירותים, רק כדי להתחמק מהמבטים של האחרים כשהוא יזרוק את הכדור ועשרת הפינים יישארו זקופים וגאים כי לקורט האמל אין מושג קלוש מה לעשות ברגעים כאלו, ואפילו מרסדס כבר לא עוזרת.

באיזה שהוא שלב תא השירותים מתחיל להיראות צפוף וקורט כבר מתחיל לחשוש שהוא עוד יפתח קלסטרופוביה, אז הוא בודק את השעה באייפון ועל הדרך בודק לבטח אם במקרה מרסדס החליטה להיות אדיבה ולחזור אליו- מה שלא קרה- ומגלה שעברו כבר עשר דקות. רגל ימין שלו כבר מתחילה להירדם מרוב ישיבה ממושכת, אז הוא מחליט שהגיע הזמן להתנהג בעוז, לחזור לשם ולהתמודד עם העובדה שהרגע שבו הוא החליט להסתיר מבליין אנדרסון את האמת היה טעות וכעת הוא עומד לשלם עליה.
ובכל זאת, אם זריקה אחת טובה בבאולינג יכולה לגרום לבליין לחייך כמו טמבל במשך עשר דקות רצופות, למה הוא מתאמץ כל-כך בלהמציא שטויות ולא מנסה להיות כן עם האחד שביום מין הימים יבין שקורט הוא האופציה הכי טובה שיש לו ושהוא מבין אותו יותר מכולם וש-
המנעול לא נפתח. זה לא סימן טוב.
קורט נושך את שפתו ונזכר במה שבארט נהג להגיד לו בעבר, משפט שהלך עם מוח וכוח, אבל ברגע זה הוא לחוץ ומחשבותיו לא מצליחות להתמקד בדבר אחד וכל מה שמעניין אותו זה לצאת מפה.
אם הוא יצעק אז מן הסתם ישמעו אותו, ובכל מקרה הוא לגמרי לבדו (ככה זה בשירותי הבנים: במקרה הטוב, שומעים הכול; במקרה הרע, מריחים). הוא מנסה שוב להזיז את המנעול מצירו ונכשל שנית, ושלישית, ורביעית.
קורט מעדיף שהביוגרפיה שלו לא תכלול מוות טרגי מלא תופת וייסורים בתוך תא שירותים נעול.

"קורט? אתה שם?"
צמרמורת עוברת בגופו של קורט. הוא בולע את רוקו ושותק, אולי בליין יוותר מהר ויעזוב בזריזות.
"אני יודע שאתה פה."
הוא טוב מידי, לעזאזל. קורט נאנח בקול. "אני... אני נעול כאן." הוא בטוח שבליין הולך לצחוק עליו ולרדת עליו למשך פחות או יותר כל החיים, אבל בליין בסך-הכול הולך לכיוון התא ומנסה לפתוח את הדלת מבחוץ. לאחר כמה ניסיונות הוא עוצר ומחשב את הצעדים הבאים שלו.
"ניסית להזיז את המנעול לצד הנגדי?"
קורט מעביר מבט במנעול. "איזה צד נגדי?"
"הצד הנגדי של המנעול." הוא עונה בפשטות.
"אה. הצד הנגדי הזה של המנעול."
קול "קלאק!" נשמע והדלת נפתחת. לראות את בליין, לצאת מהתא המחניק- קורט לא בטוח מה מסב לו יותר אושר.
"הצלת אותי." הוא מודה לו בכנות ששום המצאה לא צריכה לחפות עליה.
"כן. אבל אתה עדיין חייב לי הסברים." אומר בליין ונשען על שידת הכיורים, משלב את ידיו בהפגנתיות.
קורט משפיל את עיניו. "יצאתי אידיוט, אני יודע." בליין לא עונה, וקורט ממשיך. "רציתי לעשות רושם, אני מניח. אין לי מושג קלוש בבאולינג."
"הבנתי את זה כבר בהתחלה. 'המנחית הצעיר'?" הוא מחייך בהיסוס. "'הנחתה' זה מונח בכדור-עף."
לחיו של קורט מאדימות מבושה והוא נאנח, מחפש אחר התגובה המתאימה ולא מוצא. הוא עשה טעות, וכמה טיפשית שתהיה הוא צריך להניח לגאווה בצד.
"אבל אני עדיין לא מבין. למה רצית לעשות רושם מוטעה? זה לא מתאים לך, קורט. אתה... כל-כך גאה במה שאתה, במי שאתה. אז בבאולינג, נושא כל-כך מפגר?"
קורט מגשש אחר המילים הנכונות. "אני החדש, בליין. חוץ מזה, זה... מביך להודות בזה, לא ככה? רציתי שתתייחס- שתתייחסו אליי כמו אל כולם."
"חשבת על להיות עצמך?"
"זה לא עבד משהו במק'ינלי."
בליין מסתכל על קורט בהבנה. "אני מניח שכולנו ניסינו למשוך תשומת לב בהתחלה, אבל... זה כבר קצת מגוחך."
קורט שותק. "לא רציתי את היחס הזה מכם. חיפשתי דרך להשתלב, אני מניח, אולי להרשים אותך- ועכשיו אתה פשוט מאוכזב ממני, ויצאתי אידיוט, ו-"
"הבכת את עצמך כדי לעשות עליי רושם?" בליין מחייך ויש שתיקה מעיקה. "הפגנת הביטחון הזאת הייתה דווקא די חמודה."
וקורט בקושי שומע את סוף המשפט של בליין כשהוא מתחיל, "אה, אז עכשיו זו בדיחה על חשבוני? אני עשיתי טעות בליין, אמרתי לך, אני מודה, ואני לא-" ובליין לעולם לא ישמע את המשך המשפט, כי השפתיים שלו מונעות מקורט להמשיך. והתחושה של הנשיקה הזאת די מדהימה, למען האמת, כי בליין עדין ועם זאת מתכוון לכל תנועה קטנה, וזה נעים לקורט וטוב לו וממש לא אכפת לו באותו רגע שהם בתוך שירותים מטונפים ונעלי הבאולינג לוחצות עליו... בליין שלו לרגע זה והוא ככל הנראה גם סולח לו. וזה אמיתי יותר מכל דבר שקורט חווה איי פעם והוא חושש מהרגע שהם יאלצו לעזוב אחד את השני.
"היי בליין." קורט אומר כשהם מפסיקים כדי לנשום אוויר, מחייכים אחד לשני כמו שני אידיוטים גמורים. "תבטיח שתיתן לי שיעורים יום אחד."
"בבאולינג?"
"באמת שלא אכפת לי במה."

I will race you to the waterside
And from the edge of Ireland shout out loud
So they could hear it in America
It's all for you

הקליין הראשון שלי. אם יהיה ביקוש (וגם אם לא -.-) יהיו עוד בהמשך.
וכן, אני יודעת שזה מטומטם אבל הייתי בהשפעת 216 שכתבתי את זה. <:

אעאכעהאעה קליין 3>
אני חייבת להודות שלדעתי, לכתוב פיקצר\פאנפיק על דמויות מסרט\סדרה זה די מיותר. זתומרת, מוזר כזה... לראות פתאום דמות אמיתית הופכת לטקסט, ובתור הפיקצר הראשון שאני טורחת לקרוא בנושא הזה - סחטיין! היו קטעים שממש הרגשתי שאני בתוך הראש של קורט, וכל ההערות המשניות האלו שלו, שהוא יוצא מבולבל וקצת דביל, היה כל כך מתאים ואמיתי. בליין אכן מושלם לחלוטין, אבל אני לא חושבת שכתבת אותו גרי טסו; ומצד שני, בגלל שזה מהצד של קורט, כן מתאים לבליין להראות מושלם; הרי קורט מאוהב בו.

הכתיבה מעולה, כמובן. הדמויות משעשעות ובהחלט בקאנון ואני מצפה מאוד-מאוד לראות קליין נוסף בין יצירותייך (;

אהההההההה*%^I*^%$IO#$O^&*P$%*&)(*) קליין מושלם!

ואוו, מדהים מדהים מדהים! D: את כותבת מדהים, ובאמת יצא לך ממש קאנוני.
קליין סגידים 3>

את צריכה להתגאות, את כותבת טוב לא פחות מכל פאנגרל אחרת שחולה על קליין (:

את האמת גמאני חשבתי ככה בהתחלה ואז נכנסתי לפאנפיקן נט והבנתי עד כמה אפשר ללכת רחוק עם הדמיון OO
תודה על התגובה D:
וכן, בליין מושלם בכוונה, ובאופן כללי הוא המנטור של קורט וקורט סומך עליו ומאמין בו בעיניים עצומות אז אני מניחה שהוא מתאר אותו ככליל השלמות וזה בסדר לגמרי מבחינתו.

וענבר- תודה רבה, שמחה שאהבת ^^

אעאעאעא~!@#%^&*)(+_(*^%#@!~!@#%^&*)(_
פאנפיק גליי 3>
טוווב, אז כבר הרעיון לעשות על גלי פאנפיק היה גאוני, שלא לדבר על הפאנפיק עצמו
את מעולה וזורם, וזה כזה מתאים לקורט להרגיש קצת מבולבל שכזה ולשקר בשביל בליין DD:
זה ממש קאנוני והכתיבה ממש טובה(:

וסורי שאין לי ת"ב XDD

אני כלכך שמחה לשמוע, תודה רבה (:

קליייייייייייייייייייין D:
אני חייבת להודות שטיפה צרחתי שראיתי את הפאנדום, וזה פשוט כזה מדהים. *-*
התיאורים והמטאפורות ממש מתאימות לקורט, זה משעשע ושנון כזה, וזה ממממממממש ממממממממממממממממממממממממממממממממש חמוד.

מדהים. ^-^

10/10

(וכן, אני טיפה משוחדת. D:)