לשכוח| יולי, לאתגר החודשי(:

שם הפיק:לשכוח
שם כותבת: יולי(:
פאנדום:פרסי ג'קסון
דירוג: GP
וויתור זכויות: ריק ריירדן(: לא אעשה כלום עם הפיק הזה..
תודות: לאורפז! הבטאית הכי שווה בעולם(:


פיקצר.
"מותר לי לפקוח כבר את העיניים?"
"כן."
פתחתי את עיניי בחשש, ונשימתי נעתקה. "וואו."
הרגשתי את אפולו הולך מאחורי. "יפה, אה?"
התיישבתי בצל אחד העצים, בוהה בנוף הנגלה לעיני. "איך..."
"יש יתרונות בלהיות אל השמש. פשוט עצרתי את השקיעה." אפולו נשכב לצידי, מניח את משקפי השמש שלו על העיניים.
"בשבילי?" הייתי ממש נרגשת. טוב, בתור חצויה הייתי מודעת לכך שיש לו הרבה חברות. אני יודעת מה זה ביתן אפולו במחנה החצויים. השפלתי מבט אל הבטן שלי. ידעתי שגם הוא הולך להיות חלק ממנו. ניסיתי להדחיק את המחשבה. עוד כמה חודשים נותרו בשעון המתקתק שקוראים לו החיים שלי? שלושה?
"רק בשבילך." אפולו חייך. הוא ליטף אותי קלות. אותי ואותו. הוא קיבל את העובדה הזאת בקלות. כאילו שהוא ידע מה עומד לקרות.
בעצם, ברור שהוא ידע. הוא אל הנבואה.
איך הוא ידע ולא אמר לי? הייתי עושה דברים שונה אם הייתי יודעת עליו.
אני עדיין לא מספיק מודעת בשביל להגיד העובר. אני עוד ילדה.
"אפולו?" שאלתי בשקט כעבור שתיקה קלה.
"מממ?"
"אתה יכול להסתכל על העתיד ולהגיד לי שהכול יהיה בסדר? אני יודעת שאסור לך, אבל בעיקרון, אמרו לך שאסור לך להיות איתי, זה לא היה אכפת לשנינו."
"הכול יהיה בסדר." אפולו נראה אשם, כאילו הוא משקר לי.
"מבטיח?"
"כן."
אני יודעת שהוא לא אמר את האמת, אבל ברגע זה, העובדה הזאת לא שינתה לי.
מול הנוף הזה רציתי לשכוח את הכול.
לשכוח שאני בהריון,
לשכוח שאני בת חמש עשרה,
לשכוח שאין לי משפחה לחזור אליה,
לשכוח שמחר יום הזיכרון של אמא שלי,
לשכוח שאכזבתי את כל מי שאני אוהבת,
לשכוח את ספרי הלידה שנותרו בחדר על המדף,
לשכוח את הדמעות שחנקו לי את הגרון בכל פעם שנתתי למחשבות לסחוף אותי.
ניסיתי פשוט לבהות בסיטואציה הלא מציאותית, בעצים, בשקיעה הורודה שעצרו רק בשבילי, באגם.
להסתכל על התמונה, ולאבד את עצמי באוויר הנעים.
פעם אחת בחיים שלי, לא לחשוב על העתיד- פשוט לחיות ברגע.

יפה,אני קראתי רק את פרסי ג'קסון הראשון(וגם זה לא הכל בראשון).
בלי להעליב-קצר..

אהבתי את נקודת המבט שלקחת.
בדרך כלל כשכותבים פיק, לוקחים את המוכר והמובן. את דווקא הלכת על משהו שאין עליו מידע יותר מדי נרחב, אלא רק הסברים מועטים-אפולו.
הפיק כתוב יפה וזורם והצלת להעביר יפה את התחושות של הנערה ולהציג את אפולו כמו שהוא מתואר בספרים.
רק הערה קטנה-את פרסי ג'קסון כתב רי ריידן ולא ג'יי קיי רולינג.

קודם כל , אני חייבת להגיב לתגובה שלך .
לא רק שהיא לא תגובה בונה , היא גם לא קשורה לפיק .
ומה שכן קשור לפיק ? די אמ .. מיותר .
אם אתה אומר למישהו שהקטע קצר לא אמור להעליב אותו ,
בנוסף לזה , היא כתבה שזה פיקצר , פיק קצר .

ועכשיו לתגובה שלי ,
אני מאוד מתחברת לדרך כתיבה שלך , אני מרגישה מחוברת לטקסט וקל לי וכיף לי יותר לקרוא אותו .
אהבתי איך שאת שילבת את התמונה בפיק ולא דחפת אותה בכח , אני שונאת שעושים את זה ,
זה מגעיל , מיותר ומאוד לא כיפי לקריאה . מה שכן הפריע לי , היא העובדה שלא קראתי פרסי ג'קסון , אז היה לי קצת קשה להבין חלקים . אבל במבט על הכל ? שאפו , שמפו , שמפו . =]

תודה רבה!
בריסגר- מצטערת שזה היה קצר.. תודה(:
לירון- תודה רבה! ותיקנתי.. כוחו של הרגל(: (אני לא כותבת פרסי ג'קסון בדרך כלל..)
נגה- אני מקווה שנהנת למרות שלא קראת! תודה(: